טארגה פלוריו
![]() | |
![]() | |
ענף | מרוץ מכוניות |
---|---|
תאריך ייסוד | 1906 |
תאריך פירוק | 1977 |
עיר מארחת |
סיציליה ![]() |
הכי הרבה זכיות |
![]() |
www.targa-florio.it | |
קואורדינטות | 37°56′52″N 13°47′10″E / 37.947777777778°N 13.786111111111°E |
![]() ![]() |
טארגה פלוריו (באיטלקית: La Targa Florio) היה מרוץ סיבולת למרחק ארוך למכוניות ספורט אשר נערך בין השנים 1906–1977.
הטארגה פלוריו היה לחלק מרכזי באליפות העולם למכוניות ספורט בין השנים 1955–1973, ועל כן נחשב לאחד מן המרוצים היוקרתיים ביותר. המרוץ התקיים בכבישים ציבוריים בהרי סיציליה כאשר בשנותיו הראשונות קוים במסלול המלא דרך כל האי סיציליה, ואילו בעשורים האחרונים לקיומו קוצר המסלול לאורך של 72 קילומטר ונערך מסביב לרכס הרי מדוניה בלבד אשר הוקפו 11 פעמים. בשנת 1977 בוטל המרוץ מסיבות בטיחותיות.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מרוץ הטארגה פלוריו נוסד בשנת 1906 על ידי התעשיין האיטלקי האמיד וינצ'נצו פלוריו. המרוץ נחשב לאחד הקשים ביותר באירופה כאשר בגרסתו המקורית כלל 3 הקפות באורך 148 ק"מ כל אחת ומרחק כולל באורך 446 ק"מ של מסלול המורכב מכבישים הרריים תלולים הכוללים עליות רבות ועקומות חדות, ובגבהים בהם נעשו לעיתים קרובות שינויים קיצוניים באקלים. את המרוץ הראשון אשר נערך בשנת 1906 ניצח הנהג אלסנדרו קניו במהלך מרוץ שארך 9 שעות ומהירות ממוצעת של 50 קמ"ש.
עד לשנות ה-20 הפך מרוץ הטארגה פלוריו לאחד מן מרוצי המכוניות החשובים ביותר באירופה, כאשר בשנים אלו עדיין לא נוסד מרוץ 24 השעות של לה מאן.
בשנת 1953 נוסדה תחרות אליפות העולם למכוניות ספורט של הפדרציה הבינלאומית לרכב (FIA) כאשר החל משנת 1955 ועד לשנת 1973 היווה מרוץ הטארגה פלוריו חלק מרכזי באליפות העולם. את מרוץ 1955 ניצחה קבוצת מרצדס בנץ לאחר שזכתה בשני המקומות הראשונים, הצוות הראשון כלל את הנהגים סטירלינג מוס ופיטר קולינס, והצוות השני כלל את הנהגים חואן מנואל פנג'יו וקרל קלינג.
גרסאות המסלול
[עריכת קוד מקור | עריכה]במהלך שנות קיומו של המרוץ נעשה שימוש במספר גרסאות של מסלולים. מסלול הגרנדה (Grande) המקורי כלל הקפה אחת באורך 148 ק"מ, בגרסה זו נעשה שימוש בין השנים 1906-1911 ועוד פעם אחת נוספת בשנת 1931. בין השנים 1912-1914 המרוץ נערך על פני הקפה אחת במסלול באורך 975 ק"מ מסביב לסיציליה, אשר התארך ל-1,080 ק"מ בשנים 1948-1950. מסלול הגרנדה המקורי בן 148 הק"מ קוצר פעמיים: פעם אחת ל-108 ק"מ תחת השם מדיו (Medio) כאשר בגרסה זו נעשה שימוש בין השנים 1919-1930, ופעם נוספת קוצר למסלול בן 72 ק"מ תחת השם פיקולו (Piccolo) כאשר בגרסה זו נעשה שימוש בין השנים 1932-1936 ובין השנים 1951-1958.
נקודת הזינוק והסיום של המרוץ הייתה בקומונה צ'רדה. הקפת המסלול נערכה נגד כיוון השעון וכללה שינויי גובה של החל מ-600 מטרים ועד לירידה לגובה פני הים מהעיירה קלטבוטורו לעיירה קולסאנו.
נהגים רבים העידו כי רמת הקושי של מסלול מרוץ הטארגה פלוריו הייתה חסרת תקדים וחוויית הנהיגה האתגרית לא דמתה לאף מסלול אחר בעולם מלבד הנורבורגרינג, מסלול המרוצים הארוך ביותר בעולם (22.8 ק"מ) אשר תוכנן ונבנה לשם כך במיוחד. לשם השוואה רוב מסלולי המרוצים שנבנו מכילים עד כ-20 פניות כאשר הנורבורגרינג בתצורתו המלאה מורכב מ-174 פניות ואילו מסלול הטארגה פלוריו מורכב מ-2000 פניות בתצורת הגרנדה, 1300 פניות בתצורת מסלול מדיאו ו-800 פניות בתצורת פיקולו.
מנצחי המרוץ
[עריכת קוד מקור | עריכה]










שנה | נהגים | מכונית |
---|---|---|
1977 | ![]() ![]() |
שברון B36-ב.מ.וו |
1976 | ![]() ![]() |
אוסלה PA4-ב.מ.וו |
1975 | ![]() ![]() |
אלפא רומיאו T33 |
1974 | ![]() ![]() |
לנצ'יה סטראטוס |
1973 | ![]() ![]() |
פורשה 911 |
1972 | ![]() ![]() |
פרארי 312PB |
1971 | ![]() ![]() |
אלפא רומיאו T33 |
1970 | ![]() ![]() |
פורשה 908 |
1969 | ![]() ![]() |
פורשה 908 |
1968 | ![]() ![]() |
פורשה 907 |
1967 | ![]() ![]() |
פורשה 910 |
1966 | ![]() ![]() |
פורשה 906 |
1965 | ![]() ![]() |
פרארי 275P2 |
1964 | ![]() ![]() |
פורשה 904 |
1963 | ![]() ![]() |
פורשה 718 |
1962 | ![]() ![]() ![]() |
פרארי דינו |
1961 | ![]() ![]() |
פרארי דינו |
1960 | ![]() ![]() |
פורשה 718 |
1959 | ![]() ![]() |
פורשה 718 |
1958 | ![]() ![]() |
פרארי 250 |
1957 | ![]() |
פיאט 600 |
1956 | ![]() ![]() |
פורשה 550 |
1955 | ![]() ![]() |
מרצדס-בנץ 300 SLR |
1954 | ![]() |
לנצ'יה D24 |
1953 | ![]() |
לנצ'יה D20 |
1952 | ![]() |
לנצ'יה אוארלייה |
1951 | ![]() |
פרייזר נאש |
1950 | ![]() ![]() |
אלפא רומיאו 6C |
1949 | ![]() ![]() |
פרארי 166 |
1948 | ![]() ![]() |
פרארי 166 |
1940 | ![]() |
מזראטי 4CL |
1939 | ![]() |
מזראטי 6CM |
1938 | ![]() |
מזראטי 6CM |
1937 | ![]() |
מזראטי 6CM |
1936 | ![]() |
לנצ'יה אוגוסטה |
1935 | ![]() |
אלפא רומיאו P3 |
1934 | ![]() |
אלפא רומיאו P3 |
1933 | ![]() |
אלפא רומיאו 8C |
1932 | ![]() |
אלפא רומיאו 8C |
1931 | ![]() |
אלפא רומיאו 8C |
1930 | ![]() |
אלפא רומיאו P2 |
1929 | ![]() |
בוגאטי טייפ 35 |
1928 | ![]() |
בוגאטי טייפ 35 |
1927 | ![]() |
בוגאטי טייפ 35 |
1926 | ![]() |
בוגאטי טייפ 35 |
1925 | ![]() |
בוגאטי טייפ 35 |
1924 | ![]() |
מרצדס אינדי 2.0 |
1923 | ![]() |
אלפא רומיאו RL |
1922 | ![]() |
מרצדס GP\14 |
1921 | ![]() |
פיאט 451 |
1920 | ![]() |
נאצארו GP |
1919 | ![]() |
פיג'ו EXS |
1914 | ![]() |
SCAT |
1913 | ![]() |
נאצארו טיפו 2 |
1912 | ![]() |
SCAT |
1911 | ![]() |
SCAT |
1910 | ![]() |
פרנקו אטומובילי |
1909 | ![]() |
S.P.A |
1908 | ![]() |
איזוטה פרסקיני |
1907 | ![]() |
פיאט |
1906 | ![]() |
איטלה |
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]אתר האינטרנט הרשמי של טארגה פלוריו (באנגלית ובאיטלקית)