מרוץ 24 השעות של לה מאן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
צרפתFlag of France.svg מרוץ 24 השעות של לה מאן
Logo 24 heures du mans.svg
סמל מרוץ 24 השעות של לה מאן
ענף מרוץ מכוניות
שנת ייסוד 1923
ארגון מפעיל ACO
מספר מתמודדים 56
אלוף/ה נוכחי/ת גרמניהFlag of Germany.svg פורשה
הכי הרבה זכיות יצרנים:
גרמניהFlag of Germany.svg פורשה (18 זכיות)
נהגים:
דנמרקFlag of Denmark.svg טום קריסטנסן (9 זכיות)
www.24h-lemans.com

מרוץ 24 השעות של לה מאן הוא מרוץ סיבולת למכוניות ספורט הוותיק והיוקרתי ביותר כיום בעולם[1], אשר מתקיים אחת לשנה בחודש יוני ליד העיר לה מאן (Le Mans) בצרפת מאז שנת 1923.

המרוץ נחשב למרוץ הסיבולת והיעילות, אשר הקבוצות המתחרות בו נדרשות למצוא את האיזון בין מהירות לבין אמינות ויכולת המכונית להתחרות במשך 24 שעות ללא תקלות מכניות ולנהל בצורה יעילה את החלפת הרכיבים המתכלים ברכב, בעיקר בנזין, צמיגים ורכיבי בלימה.

נבחנת גם יכולת הסיבולת של הנהגים אשר נדרשים לעתים קרובות לנהוג ולתפקד ברכב במשך שעתיים[2] שלמות לפני שמתאפשר להם לבצע עצירת פיט, המאפשרת להם מנוחה קלה, אכילה ושתייה לקראת המשך התחרות. בכל רכב מתחרה, ישנם כיום שלושה נהגים אשר חולקים אותו יחדיו.

מרוץ לה מאן מהווה באופן מסורתי את הסיבוב השלישי באליפות העולם במרוצי סיבולת.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרשים מסלול לה סארת
מסלול לה מאן בלילה

המרוץ מאורגן על ידי ארגון ה-ACO (בצרפתית:Automobile Club de l'Ouest – "מועדון הרכב של המערב"). אורכו של מסלול מרוץ לה מאן הוא 13.629 קילומטר והוא שילוב של מסלול המרוצים סארת (Circuit de la Sarthe) - מסלול מרוצים מעגלי סגור וכבישים ציבוריים אשר נסגרים[3] לצורך האירוע. מסלול המרוץ הותאם במיוחד כדי לבחון את מהירותן של המכוניות והנהגים המתחרים ואת יכולותם להתחרות במשך 24 שעות.

הקבוצות המתחרות מתמודדות בקטגוריות (Classes) נפרדות ושונות אשר מיועדות למכוניות בעלות מפרט דומה,[4] כאשר בו בזמן המכוניות מתחרות הן על ניצחון הקטגוריה והן על ניצחון המרוץ הכללי, אשר יינתן למכונית אשר השלימה את מספר ההקפות הרב ביותר מתוך כל הקטגוריות. בהשוואה למכוניות המרוץ הייחודיות אשר התחרו במרוצי הגראנד פרי, התחרו במקור במרוץ לה מאן מכוניות ספורט סדרתיות כפי שנמכרו לציבור הרחב, ובמשך השנים מכוניות ספורט סדרתיות אשר שונו ושופרו. כיום המכוניות המתחרות במרוץ כוללות שתי קטגוריות של מכוניות אבטיפוס מיוחדות למרוץ (LMP1, LMP2), ושתי קטגוריות GT של מכוניות גראן טוריסמו סדרתיות אשר שונו ושודרגו במיוחד למרוץ. הקבוצות המתחרות מורכבות מיצרני רכב המעוניינים להדגים את עליונות מכוניותיהם, מקבוצות מרוץ מקצועניות המייצגות משקיעים מסחריים ונותני חסויות, חלקן יצרני רכב המעוניינים להתמודד ולנצח במרוץ ללא ההוצאה הכספית הכרוכה בהקמת צוות משלהן, ומקבוצות מרוץ חובבניות אשר מטרתן להתחרות במרוץ היוקרתי והמפורסם ולנסות לנצח עבור שותפיהן המסחריים.

המרוץ מתקיים בחודש יוני בסמוך לשיא הקיץ האירופי, כאשר לעתים קרובות מזג האוויר חם מאוד עבור הנהגים המתחרים, במיוחד לאלה הנוהגים בכלי רכב בעלי גג סגור בהם הטמפרטורות בפנים הרכב עולות בצורה קיצונית, זאת עקב מערכת אוורור גרועה בדרך כלל, כאשר התקנת מערכת מיזוג אוויר אינה באה בחשבון עקב משקלה הרב. עם זאת, מזג אוויר גשום אינו דבר נדיר במרוץ. מרוץ לה מאן מתחיל בשעות אחר הצהריים, נמשך אל תוך הלילה ולבוקר שלמחרת, ומסתיים בדיוק בשעה שהתחיל יום קודם לכן. כיום המכוניות המתחרות במשך 24 שעות ישלימו מרחק של יותר מ-5,000 ק"מ. השיא הנוכחי של המרוץ נקבע בשנת 2010 על ידי האאודי R15 TDI plus ועומד על 5,410 ק"מ.[5]

לאורך השנים היווה מרוץ לה מאן מקור השראה ומודל לחיקוי עבור מרוצים רבים בכל רחבי העולם כגון מרוץ 24 השעות של דייטונה, מרוץ 24 השעות של ספא, מרוץ 12 השעות של סברינג, מרוץ 1000 הק"מ של נורבורגרינג ,מרוץ 6 השעות של סילברסטון, מרוץ 24 השעות של נורבורגרינג ומרוצים נוספים. כיום סדרות מרוצי הלה מאן האמריקני והאירופי מבוססות על תקנות וחוקים של מרוץ 24 השעות של לה מאן. מרוצים נוספים שהוקמו על בסיס הלה מאן כוללים מרוץ אופנועים אשר נהוג היה להתקיים במסלול 'בוגאטי' הקצר יותר במתקן המרוצים בסארת, מרוץ 24 שעות למכוניות קארט, מרוץ 24 שעות למשאיות והמרוץ ההיסטורי 'לה מאן קלאסיק' (Le Mans Classic). במשך שנים ארוכות היווה מרוץ לה מאן את הסיבוב הראשון באליפות העולם למכוניות ספורט (World Sportscar Championship), סדרת מרוצי מכוניות של ארגון ה-FIA שהתקיימה בשנים 1992-1953, אם כי למרוץ לה מאן תמיד היה מוניטין יוקרתי יותר מאליפות העולם. מרוץ לה מאן מהווה חלק מן הכתר המשולש (Triple Crown) של הספורט המוטורי בעולם לצד מרוץ הפורמולה 1 גרנד פרי מונקו ומרוץ אינדיאנפוליס 500[6]. בשנת 2016 חזו במרוץ 263,500 צופים ביציעים[7].

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פורשה 936 זוכת מרוץ 1977, פורשה מחזיקה במספר שיא הזכיות ליצרנית רכב במרוצי לה מאן עם 18 זכיות

מרוץ לה מאן נוסד בשנת 1923, בשנים שבהן שלטו באירופה מרוצי הגראנד פרי, במטרה לבחון היבטים שונים במכוניות מלבד מהירות, ולבחון את יכולות יצרניות הרכב לייצר מכוניות ספורט מהירות ואמינות גם יחד. דבר זה עודד חדשנות, וייצור של כלי רכב אמינים וחסכוניים בדלק. העובדה שחלק מן המרוץ מתנהל בכבישים ציבוריים אשר אינם מתוחזקים ואינם איכותיים בהשוואה למסלולי מרוץ סגורים, דבר אשר מעמיס לחץ גדול יותר על חלקי הרכב, הצריכה את יצרניות הרכב לשים דגש רב יותר על אמינות. לחידושי טכנולוגיה אלה הייתה השפעה גדולה בעולם הרכב, כאשר כמה שנים אחר כך, טכנולוגיות מתקדמות ממכוניות לה מאן נמצאו במכוניות כביש סדרתיות.[8]

המרוץ הראשון התקיים בתאריכים ה-26 וה-27 במאי 1923, דרך כבישים ציבוריים מסביב לעיר לה מאן. במקור תוכנן להיות מרוץ לה מאן אירוע אשר נמשך שלוש שנים,[9] כאשר המכונית הזוכה תהיה המכונית אשר נסעה את המרחק הארוך ביותר במשך שלושה מרוצי 24 שעות. אולם, בשנת 1928 רעיון זה נזנח, והוחלט כי המרוץ יהיה חד שנתי, ובכל שנה תהיה זוכה בנפרד – המכונית אשר נסעה את המרחק הרב ביותר במשך 24 שעות, ובשנים מאוחרות יותר, המכונית אשר השלימה את מספר ההקפות הרב ביותר.

בשנת 1936 בוטל המרוץ לשנה אחת עקב שביתה כללית בצרפת, ובעקבות פריצת מלחמת העולם השנייה בוטל המרוץ למשך 10 שנים, כאשר מרוץ 1939 הוא המרוץ האחרון שהתקיים עד למרוץ הבא אחריו ב-1949.

מכוניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספרן הכולל של המכוניות אשר העפילו (Entry) למרוץ מסתכם בדרך כלל בין 50-60. כל מכונית נדרשת להכיל לפחות שני מושבים, אם כי בשנים האחרונות מספיקה גם רק האפשרות להתקנת מושב שני ברכב ואין צורך בהתקנת המושב עצמו. כמו כן נאסרה התקנת יותר משתי דלתות, כאשר מכוניות בעלות גג פתוח אינן חייבות בהתקנת דלתות.

כל המכוניות מתחרות בו זמנית ומחולקות לקטגוריות נפרדות על בסיס מפרט זהה, אך מתחרות בו זמנית הן על ניצחון הקטגוריה והן על ניצחון המרוץ. הניצחון ניתן לכל זוכה בכל קטגוריה בנפרד כאשר הזוכה הכללית של המרוץ היא המכונית מנצחת קטגוריה אשר הקיפה את המסלול מרב הפעמים.

מספרן של הקטגוריות השתנה עם השנים אך כיום[10] (2015) עומד על ארבע קטגוריות. שתי הקטגוריות הבכירות ביותר הן קטגוריות מכוניות האבטיפוס ה-LMP (ראשי תיבות:Le Mans Prototype). מכוניות אשר נבנו במיוחד להתמודדות במרוץ. קטגוריות אלה מחולקות לפי מהירות, משקל וכוח המנוע, כאשר קטגוריית ה-LMP1 היא הבכירה, וקטגוריית ה-LMP2 שנייה לה. החל משנת 2011 שתי הקטגוריות האחרות הן קטגוריות ה-GT הקשוחות של מכוניות התיור המבוססות על דגמי הכביש אשר עברו שדרוגים ושיפורים: קטגוריית ה-GT Endurance Pro, וקטגוריית ה-GT Endurance AM. שתי קטגוריות אלו ממנפות את המוניטין היוקרתי של קטגוריית ה-GT2 לשעבר. אף על פי שמכוניות מהקטגוריות העליונות הן בעלות סיכוי טוב ביותר לזכות במרוץ, מכוניות מן הקטגוריות הנמוכות יותר כבר זכו בעבר בשל אמינות עדיפה.

נהגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נהגה הדני של אאודי טום קריסטנסן הוא המצליח ביותר בתולדות מרוץ לה מאן עם 9 זכיות

במקור, לא היו חוקים על מספר הנהגים המותרים לנהיגה במכונית, או כמה זמן הם יכולים לנהוג. עם זאת בעשורים הראשונים של המרוץ רוב הקבוצות השתמשו בשני נהגים בכל מכונית. נהגי לה מאן אחדים כגון פייר לבק ואדי הול נסעו במכונית לבדם במשך המרוץ בניסיון לחסוך זמן על ידי כך שלא ייצטרכו לבצע החלפת נהגים. לאחר זמן מה מנהג זה נאסר. עד לשנות ה-80 התחרו במכונית אחת של קבוצה רק שני נהגים, כאשר עד לסוף העשור החוקים שונו וקבעו כי בכל מכונית חייבים לנהוג לפחות שלושה נהגים.[11] עד לשנות ה-90 הוספו חוקים נוספים שנועדו לשפר את בטיחות הנהגים כגון האיסור לנהג לנסוע יותר מארבע שעות ברציפות, והאיסור על נהג לנסוע במרוץ יותר מ-14 שעות בסך הכל.[12]

חוקים ומסורות ייחודיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אף על פי שבמשך רוב שנות קיומו היווה מרוץ לה מאן חלק מסדרת אליפות העולם למכוניות ספורט של ה-FIA, חוקיו וכלליו של מרוץ לה מאן היו שונים באופן תמידי מחוקי וכללי שאר המרוצים של הסדרה. חלקם מסיבות אורכו של המרוץ, חלקם מסיבות בטיחותיות, וחלקם מסיבות תחרות הוגנת.

במשך שנים רבות מכוניות מתחרות נדרשו לנסוע במרוץ לפחות שעה אחת לפני שהן הורשו להחליף נוזלים במכונית, כגון נוזלי קירור ושמנים למיניהם. יוצא מן כלל זה היה הבנזין אשר הותר. כללים אלה היו ניסיון של ארגון ה-ACO להגביר את יעילות ואמינות המכוניות. מכוניות אשר לא שרדו את השעה הראשונה של המרוץ ללא החלפת נוזלים נפסלו.

כלל ייחודי נוסף למרוץ לה מאן הוא כלל המחייב מכוניות העוצרות ברחבת ה'פיט' לכבות את מנועיהן כאשר הן עוסקות בתדלוק. מטרת כלל זה היא גם מסיבות בטיחותיות, וגם אפשרות נוספת של מבחן אמינות למכוניות כאשר הן נדרשות להפעיל מחדש פעמים רבות את מנועיהן תחת תנאי מרוץ. כלל נוסף הוא איסור על מכונאים לעסוק בטיפול כלשהו במכונית או להחליף צמיגים כאשר היא עוסקת בתדלוק. כלל זה הוביל את צוותי הקבוצות השונות להתאים דרכים חדשניות כדי לקצר ככל שניתן את זמן שהות המכונית ברחבת הטיפולים. עם זאת, במהלך התדלוק הנהגים המתחרים מורשים לצאת מהמכונית כדי להתחלף עם נהג אחר.

לאופן הזנקת מרוץ לה מאן מסורות שונות כאשר המסורת אשר שרדה את הזמן הרב ביותר במהלך השנים היא מסורת הנפת דגל הטריקולור הצרפתי מלווה במטוסי סילון חגים בשמיים אשר פולטים עשן בצבעים כחול, לבן ואדום. מסורת הנפת דגלים נוספת היא הנפת דגלי הבטיחות במהלך ההקפה האחרונה של המרוץ על ידי המרשלים, המברכים את הזוכים ואת מסיימי המרוץ.

מועד המרוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדרך כלל מרוץ לה מאן מתקיים בסוף השבוע השני של חודש יוני בצהרי יום שבת עד לצהרי יום ראשון שלמחרת, כאשר האימונים ומקצי הדרוג מתקיימים בימים רביעי וחמישי שלפני המרוץ, ולאחר שבוחנים ממנהל הבטיחות בדקו ואישרו את המכוניות המתחרות בימים שני ושלישי. יום שישי שלפני המרוץ הוא יום מנוחה וכולל תהלוכה של כל הנהגים המתחרים במרכז העיר לה מאן.

עד לשנת 2008 החל מרוץ לה מאן באופן מסורתי בשעה 16:00 אחר הצהריים. בשנים 1984 ו-2007 הוקדמה פתיחת המרוץ לשעה 15:00 בעקבות בחירות כלליות בצרפת. בשנת 2006 נדחתה פתיחת המרוץ לשעה 17:00 בעקבות משחקי הגביע העולמי בכדורגל. החל משנת 2009 מתחיל מרוץ לה מאן בשעה 15:00 אחר הצהריים.

שיטת הדירוג[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים הראשונות תוצאות המרוץ נקבעו על ידי מרחק, כאשר המכונית שכיסתה את המרחק הגדול ביותר הוכרזה כמנצחת. בשנת 1966 הייתה קבוצת פורד בדרך לניצחון המרוץ כאשר מכוניותיה היו במקומות 1–2, המכונית הראשונה ננהגה על ידי הנהג סטיב הולם והשנייה על ידי ברוס מקלארן, כאשר הגיע סטיב הולם לקו הסיום האט את מכוניתו על מנת לאפשר למכונית הפורד השנייה של ברוס מקלארן להגיע יחד איתו לקו הסיום כדי לצלם תמונת ניצחון של שתי המכוניות חוצות את קו הסיום, אלא מכיוון שבזינוק מכוניתו של מקלארן החלה את המרוץ במקום רחוק יותר ממכוניתו של הולם ובעצם כיסה מרחק גדול יותר במשך 24 שעות, הוכרזו ברוס מקלארן ושותפו לנהיגה במכונית כריס אמון כמנצחי המרוץ. חוק 'המרחק הרב ביותר' בוטל כעבור זמן קצר, ונקבע כי המכונית המנצחת תהיה המכונית אשר השלימה את מספר ההקפות הרב ביותר. מכוניות אשר אינן חוצות את קו הסיום לאחר 24 שעות נפסלות. תקנה נוספת אשר נקבעה על מנת להגביר את אמינות המכוניות ומהירותן היא החובה על כל מכונית להשלים 70 אחוזים מסך המרחק אשר השלימה המכונית המנצחת,[13] מכונית אשר חוצה את קו הסיום לאחר 24 שעות אך לא עומדת בכלל זה נפסלת.

זינוק המרוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסורת זינוק לה מאן אומצה במרוץ 1000 הק"מ של נורבורגרינג

בשנים הראשונות החל המרוץ באופן מסורתי בשיטה הידועה בשם זינוק הלה מאן (Le Mans start) כאשר המכוניות המתחרות הועמדו בשורה לצד הקיר של רחבת הטיפולים בסדר שנקבע על פי מקצי הדרוג כאשר הן דוממות, והנהגים עומדים ממול למכוניות מן העבר השני של המסלול, עם הנפת הדגל הצרפתי המסמן על זינוק המרוץ החלו הנהגים לרוץ על המסלול אל עבר מכוניותיהם ונדרשו להיכנס למכונית, לחגור חגורת בטיחות ולהתניעה ללא כל עזרה מבחוץ.

בהשראת שיטת ההזנקה הזאת מיקמה חברת פורשה את מפתח ההתנעה במכוניות המרוץ של החברה בצד שמאל של הרכב, דבר זה אפשר לנהג לחסוך זמן יקר במרוץ כאשר באפשרותו להתניע את המכונית בידו השמאלית ולשלב להילוך ראשון בידו הימנית בו זמנית. כמחווה לכך נוהגת[14] פורשה למקם בצד שמאל את מפתח ההתנעה של כל מכוניות הכביש הסדרתיות של החברה.

שיטה נוספת אומצה על ידי הנהג סטירלינג מוס, כאשר השאיר את ידית תיבת ההלוכים משולבת כבר להילוך ראשון, ועם הזינוק אל תוך המכונית התניע את המנוע מבלי ללחוץ על דוושת המצמד דבר אשר גרם למכונית לקפוץ קדימה אך לא להתנעת המנוע עקב סל"ד נמוך, כאשר רק לאחר כמה שניות של תנועה היה לוחץ את דוושת המצמד, דבר זה אפשר למנוע להאיץ ולהתחיל בנסיעה בעוד המכונית כבר בתנועה.

בשנת 1970 בוטלה שיטת זינוק הלה מאן מאחר שהתבררה כמסוכנת כאשר מכוניות החלו לנסוע בעוד נהגים אחרים רצו עדיין על המסלול. כן הוחלט כי המכוניות עדיין יהיו דוממות ומסודרות בשורה לצד הקיר של רחבת הטיפולים, אך כאשר נהגיהן כבר יישובים כשהם חגורים בחגורות הבטיחות. בעת הנפת הדגל הצרפתי היו הנהגים מתניעים את מכוניותיהן ומתחילים מיד במרוץ. החל משנת 1971 מתחיל מרוץ לה מאן בשיטת זינוק בנסיעה (Rolling Start) אשר מובלת על ידי מכונית בטיחות (Safety Car), בסדר שנקבע על פי מקצי הדירוג.

המסלול[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרוץ לה מאן מתקיים במסלול המרוצים של סארת (Circuit de la Sarthe), המסלול מורכב גם ממסלול מרוצים סגור וגם מכבישים ציבוריים אשר נסגרים באופן זמני עבור המרוץ. מאז שנת 1923 המסלול שונה ושודרג באופן נרחב, בעיקר מטעמי בטיחות, ואורכו עומד כיום על 13.629 ק"מ.[15]

במקור, שילב מסלול הלה מאן גם כבישים בתוך העיר לה מאן אך כעבור זמן קצר בוטל מנהג זה בעיקר כדי להגן על בטיחות הצופים. ביטולם של חלק מן הכבישים הוביל למעשה לקיצורו של המסלול דבר שהוביל לבניית תוספות כגון 'עיקול דנלופ' (Dunlop Curve) ופניות טרטרה רוז' (Tertre Rouge corners), וצירופו מחדש של קטע הישורת המולסאן (Mulsanne) בן ה-6 ק"מ. שינוי נוסף משמעותי בוצע על קטע המולסאן עצמו כאשר נבנו בו תוספות של שתי פניות שיקיין (Chicane) חדשות מאחר שארגון ה-FIA אסר על ישורת ארוכה מ-2 ק"מ בכל מסלול מרוץ שהוא. דבר זה צמצם את משך הזמן בו יכלו המכוניות לנסוע במהירותן המרבית.

קטעי מרוץ הלה מאן המורכבים מן הכבישים הציבוריים שונים מקטעי המרוץ המורכבים ממסלולי המרוצים הקבועים, במיוחד בהשוואה לקטע מעגל הבוגאטי (Bugatti Circuit) אשר סגור ונמצא בתוך מסלול המרוצים סארת. חלק גדול מן הכבישים הציבוריים משובשים ואינם מטופחים בעיקר בגלל התנועה הרבה הנוסעת במשך כל השנה. בנוסף, בהקפות הראשונות של המרוץ אחיזת הכביש של המכוניות המתחרות פחות טובה בכבישים אלה בעיקר בגלל אופי הצמיגים הקשים המצויים במכוניות מרוץ, אולם לאחר זמן מה צמיגים אלה מתרככים ואחיזת הכביש משתפרת. הכבישים הציבוריים נפתחים מחדש מיד עם סיום המרוץ, ונסגרים לפני תחילת האימונים, לפני מקצי הדירוג, ולפני פתיחת המרוץ.

חידושים ופיתוחים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אווירודינמיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פורשה 908 Langheck, פירוש:זנב ארוך

אחד ממפתחות הניצחון העיקריים של מרוץ לה מאן הוא השגת מהירות שיא, בעיקר בגלל קטעי הישורת הארוכים והבולטים במסלול. דבר זה עודד את יצרניות הרכב להתמקד בבניית מכוניות בדגש על מהירות במקום דגש על כוח הצמדה (Downforce), דבר אשר מפחית את יציבות המכוניות על המסלול וגורם לקשיים לנהג בביצוע פניות, אבל מנגד גורם למהירות גבוהה רבה יותר בישורות. בשנים הראשונות של המרוץ המכוניות המתחרות היו מכוניות כביש אשר שונו ונעשתה בהן עבודה להפחתת המשקל. יצרני רכב חדשניים כגון בוגאטי החלו בפיתוחן של מכוניות חדשות אשר עקומות פשוטות כיסו את כל מרכיביהן המכניים והגדילו את מהירותן המרבית. מכוניות אלה היוו למעשה את תחילתה של האווירודינמיקה. לאחר מלחמת העולם השנייה כל יצרני הרכב אימצו בניית מרכבי גוף סגורים היעילים לשיפור האווירודינמיקה. דוגמה בולטת לשינויים אשר חלו היא מכונית הקאדילק דה וויל במרכב קופה של הנהג בריגס קוניגהאם משנת 1950, כאשר מרכב המכונית נבנה מחדש מאלומיניום בעיצוב זורם וחלק, ומעטפת חלקה הותקנה סביב הרכיבים המכניים אשר מתחככים עם האוויר. מחקר האווירודינמיקה והחיפוש אחר הדרכים האפשריות להקטנת כוח הגרר הבדילו בצורה בולטת את מכוניות הלה מאן ממכוניות מרוצי הגרנד פרי אשר היו לבעלות מרכב גוף גדול.

עם חלוף השנים התקדם מחקר האווירודינמיקה ומרכבי גוף מכוניות הלה מאן החלו לגדול ולהפחית במשקל בו זמנית. דבר זה נעשה על ידי תוספות למרכבי המכוניות אשר סיפקו כעת כוח הצמדה גדול בפניות (Downforce) מבלי להגדיל את כוח הגרר מה שאפשר למכוניות להשיג מהירויות שיא גבוהות. מרכבי הרכב הגדולים הללו נעשו בעיקר על ידי תוספות לחלק האחורי של הרכב, בעיקר בדמות זנב ארוך. כמו כן, מרכבי הגוף החדשים של המכוניות כללו כעת גם בניית מושב נהג סגור כדי להפחית את כוח הגרר ואת החיכוך עם האוויר, אם כי מרכבי גוף עם מושב נהג פתוח נבנו במהלך כל השנים עקב תקנות וחוקים משתנים.

מנועים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכונית בנטלי משנת 1929 עם מגדש על

לאורך השנים הותקנו במכוניות מרוץ הלה מאן מגוון רחב של מנועים אשר פותחו בניסיון לשלב מהירות גבוהה לצד תצרוכת דלק נמוכה, אשר תחסוך זמן יקר המתבזבז בעצירות הפיט. גודלם של נפחי המנוע השתנו עם השנים כאשר הקטן ביותר היה מנוע בנפח 569 סמ"ק של קבוצת סימקה והגדול ביותר בנפח 7,986 סמ"ק של מכונית הקרייזלר וייפר GTS-R. מגדש על (Supercharger) הופיע לראשונה במרוץ בשנת 1929 ואילו מגדש טורבו (Turbocharger) הופיע לראשונה במרוץ רק בשנת 1974 במכונית הפורשה 911 טורבו של קבוצת מרטיני רייסינג. בשנת 1963 הייתה רובר היצרנית הראשונה אשר השתמשה בטורבינות גז במנוע במקום בוכנות אך ידעה הצלחה חלקית בלבד. בשנת 1968 נעשה ניסיון דומה של התאגיד האמריקני האומט להשתמש בטורבינת גז אך נחל הצלחה מועטה אפילו יותר. אף על פי שמנועים אלו סיפקו כוח גדול יותר, הם התחממו יתר על המידה וצרכו דלק רב.

מנוע לא בוכנאי נוסף אשר נעשה בו שימוש בלה מאן הוא מנוע ונקל בעיקר על ידי מאזדה. בדומה למנועי טורבינת הגז מנועי גם מנועי ונקל סבלו מצריכה גבוהה של דלק, אולם לאחר שנים רבות של פיתוח, הצליחה מאזדה בשנת 1991 לנצח סוף סוף את המרוץ על ידי מכונית ה-787B שלה. נכון לשנת 2012 מאזדה היא יצרנית הרכב היחידה אשר ניצחה את מרוץ לה מאן עם מנוע לא בוכנאי.

בנוסף נעשו ניסיונות לפתח מנועים עם מקורות חלופיים לבנזין כאשר מכונית הדלטרה (Delettrez) אשר הוצגה בשנת 1949 הייתה בעלת מנוע דיזל והמכונית הראשונה במרוץ המונעת ללא בנזין. לאורך כל שנות המרוץ לאחר מכן התחרו לעתים קרובות מכוניות בעלות מנוע דיזל בעיקר מקבוצות קטנות, אך ההצלחה הראשונה על ידי מכונית דיזל הגיעה רק בשנת 2006, לאחר שאאודי יצרנית רכב גדולה ועיקרית השקיעה רבות במחקר ובפיתוח מנועי דיזל וזכתה במרוץ על ידי מכונית האאודי R10 TDI שלה.[16]

שימוש בדלק אתנול הופיע לראשונה בשנת 1980 במכונית הפורשה 911 באותה שנה היא גם זכתה בניצחון הקטגוריה בה התמודדה. בשנת 2004 נעשה ניסיון על ידי קבוצת נאסמקס (Nasamax) להשתמש בדלק ביולוגי. בשנת 2008 הותר במרוץ השימוש בביו דיזל. אאודי הייתה הראשונה להשתמש בסוג זה של דלק אשר הופק מביומסה שפותחה בשיתוף פעולה עם חברת של.

בשנת 2009 הורשו להשתתף במרוץ לה מאן כלי רכב היברידים בתצורת מערכת אנרגיה קינטית או מערכת אנרגיה תרמית אך בקטגוריה נפרדת עם כללי סיווג ספציפיים, עם זאת מערכת אגירת האנרגיה חייבת להיות חשמלית בלבד, כלומר על ידי סוללות. כלל זה פוסל כרגע שימוש במערכת המבוססת על גלגל תנופה המצויה כיום לעתים במכוניות מרוץ כגון הפורשה 918. בשנת 2010 הורשו הרכבים ההיברידים להשתתף במרוץ הכללי ולהתמודד על הניצחון.

בלמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יחד עם הגברת מהירותן של המכוניות הפכו הבלמים לנושא מרכזי עבור יצרני המכוניות ועבור הצוותים אשר עסקו בפיתוח מערכות בלימה בעלות יכולות מספקות לפני ביצוע פניות ממהירות שיא כגון בפניית מוסלאן לאחר היישורת הארוכה. בשנת 1953 הייתה יגואר ליצרנית הראשונה במרוץ לה מאן אשר השתמשה בדיסקי בלימה כאשר התקינה אותם במכונית ה-C טייפ שלה. בשנת 1955 הציגה מרצדס-בנץ גרסת קונספט למעצור אוויר במכונית ה-300 SLR שלה, אשר היה פועל באמצעות פתיחת מכסה המנוע האחורי הגדול של המכונית. בשנות ה-80 מערכת ABS כבר הפכה לחלק בלתי נפרד ממכוניות אשר התחרו בגרופ C כחלק מאמצעי בטיחות המבטיח כי המכוניות לא יאבדו שליטה כאשר לעתים קרובות הן מגיעות למהירות של 320 קמ"ש. בסוף שנות ה-90 כבר אומצו שיטות בנייה של מערכות בלימה מחוזקות על ידי סיבי פחמן, בעלות כח עצירה רב יותר ואמינות גבוהה יותר.

סקירת השנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

1923–1939[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים הראשונות של מרוץ לה מאן שלטו בו נהגים, קבוצות ויצרני רכב צרפתיים, בריטיים ואיטלקים בלבד, כאשר בוגאטי בנטלי ואלפא רומאו הם הבולטים ביותר. החידושים בעיצוב המכוניות החלו בשנות ה-30 כאשר מכוניות בוגאטי ואלפא רומאו נבנו במרכבי גוף אווירודינמיים מאוד במטרה לנסוע במהירות האפשרית הגבוהה ביותר בישורת המולסאן. בשנת 1939 בוטל מרוץ לה מאן למשך 10 שנים בעקבות מלחמת העולם השנייה.

1949–1969[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שיקומו של המסלול מהריסות המלחמה חודשו המרוצים בשנת 1949 בגילוי עניין מחודש של יצרני רכב גדולים נוספים. לאחר יסודה של אליפות העולם למכוניות ספורט בשנת 1953 אשר מרוץ לה המאן הוא חלק ממנה, החלו יצרניות רכב כגון מרצדס-בנץ, פרארי, אסטון מרטין, יגואר ועוד רבים נוספים לשלוח צוותים ומכוניות על מנת להתחרות ולנצח במרוץ. בשנת 1955 אירעה תאונה קטלנית במרוץ כאשר מכוניתו של הנהג פייר לבג התרסקה אל לתוך קהל הצופים וכתוצאה מכך נהרגו יותר מ-80 אנשים. תאונה זו הובילה להקמתן של גדרות בטיחות לא רק במרוץ לה מאן אלא בכל המרוצים הספורט המוטורי. בסוף שנות ה-60 נכנסה חברת פורד להתחרות במרוץ לה מאן כאשר היא מנצחת את המרוץ ארבע פעמים ברציפות עם מכוניות ה-GT40 שלה.

1970–1980[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל משנות ה-70 חווה מרוץ לה מאן תפנית גדולה בדמות מהירויות גבוהות מאוד ועיצובים מוטוריים חדשנים. מהירויות קיצוניות אלה הובילו לשינוי מסורת הזנקת הלה מאן הטיפוסית לשיטת הזינוק בנסיעה (Rolling Start) בהשראת מרוץ אינדיאנפוליס. מכוניות משודרגות אך מבוססות על גרסאות כביש סדרתיות המשיכו עדיין להתחרות בלה מאן, אך הן סווגו בקטגוריות נמוכות. מנגד החלה הנורמה לבנות מכוניות ייעודיות למרוצים כגון מכוניות הפורשה 917, פורשה 935 והפורשה 936 אשר בלטו במרוצי לה מאן במשך העשור. מכונית הפורשה 917 אשר זכתה במרוץ שנתיים ברציפות בשנים 1970 ו-1971 הניבה לפורשה את הניצחון הראשון שלה במרוץ לה מאן. בנוסף, בצל המאבק עם פרארי השיגה פורשה בשנת 1970 פודיום מלא, ואת המקומות 1–2 במרוץ 1971, כולל את שיא המרחק שכוסה במרוץ לה מאן על ידי מכונית עם 5,335 ק"מ ב-397 הקפות, שיא שנשבר רק בשנת 2010 על ידי האאודי R15 TDI אשר כיסתה 5,410 ק"מ. בשנת 1972 זכתה במרוץ יצרנית הרכב הצרפתית מטרה-סימקה, ניצחון זה היה בעל משמעות גדולה מאחר שהיה הניצחון הראשון של יצרנית רכב צרפתית מאז 1950. קבוצת מאטרה ניצחה בנוסף את המרוץ בשנתיים שלאחר מכן. בנוסף, עשור זה זכור בגלל תוצאות טובות מאוד של רבות מהקבוצות הפרטיות ובכללן שתי הזכיות היחידות במרוץ לה מאן של קבוצות פרטיות בבנייה עצמית, מיראז' הבריטית בשנת 1975 ורונדו הצרפתית בשנת 1980.

1981–1993[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנות ה-80 היו בסימן שליטה מוחלטת[17] של פורשה במרוץ לה מאן עם שיא של שבעה ניצחונות רצופים במרוץ בשנים 19811987 כולם עם מכוניות החברה לגרופ C אשר עודדה תצרוכת דלק נמוכה. בתחילה מכונית הפורשה 956 ואחר כך מכונית הפורשה 962 אשר החליפה אותה. מלבד הניצחונות במרוץ, ידעה פורשה הצלחות רבות בצל היריבות מול פרארי ולנצ'יה כגון מקומות 1–5 במרוץ 1982, מקומות 1–8 במרוץ 1983, מקומות 1–7 במרוץ 1984, מקומות 1–5 במרוץ 1985 ומקומות 1–7 במרוץ 1986. מרוץ שנת 1988 הסתיים בדרמה גדולה כאשר מכונית הפורשה 962 הובילה בדרך לניצחון לאחר מרוץ צמוד עם מכונית היגואר XJR-9, אלא שטעות נדירה חייבה אותה לבזבז זמן יקר בתדלוק לאחר שאזל לה הדלק, כאשר יגואר מנצחת את המרוץ ומסיימת את שושלת הניצחונות של פורשה בת ה-7 שנים. את מרוץ 1989 ניצחה מרצדס-בנץ כאשר היא משיגה את המקומות 1–2. בנוסף, במרוץ זה שברה קבוצת וולטר רייסינג-פיג'ו את שיא המהירות במרוץ לה מאן כאשר רשמה מהירות של 406 קמ"ש. בשנת 1990 שוב ניצחה יגואר הפעם עם מכונית ה-XJR-12 שלה. בשנת 1991 זכתה במרוץ חברת מאזדה יחד עם מכונית ה-787B בעלת מנוע ונקל, הייתה זו הפעם הראשונה והיחידה שמכונית בעלת מנוע לא־בוכנאי זכתה במרוץ, והפעם הראשונה והיחידה שיצרנית רכב יפנית זכתה במרוץ לה מאן. בשנים 1992 ו-1993 נכנסה חברת פיג'ו למרוץ וזכתה שנתיים ברציפות בשנים אלו עם מכוניות ה-905 שלה.

בשנת 1990 עבר מסלול לה מאן את השינווי הגדול ביותר לאחר שנבנו שתי תוספות שיקיין בקטע ישורת המולסאן בן ה-6 ק"מ, שינוי זה נועד למנוע מהמכוניות להגיע למהירות של 400 קמ"ש. מהלך זה היה גם התחלת מגמה של ארגון ה-ACO להאט את המכוניות במרוץ בכל מיני דרכים, אולם גם לאחר שינויים רבים, מהירות של 320 קמ"ש בנקודות מסוימות במרוץ לה מאן היא מהירות שכיחה.

1994–1999[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות ביטולה של אליפות העולם למכוניות ספורט החלה בלה מאן התעוררות מחודשת של שיתוף מכוניות גראן טוריסמו אשר מבוססות על מכוניות ייצור סדרתי, כאשר בנוסף גם החלו להקים להן קטגוריות נפרדות. כמו כן בשנים אלו ידעו מכונית העל פופולריות רבה כאשר יצרניות רכב רבות החלו לייצר להן גרסאות למרוץ, כגון מקלארן עם מכונית המקלארן F1 שלה, מרצדס-בנץ עם מכונית ה-CLK-GTR שלה, פורשה עם מכונית ה-911 GT1, ובנוסף טויוטה, ניסאן ואחרים. בשנת 1995 זכתה במרוץ מכונית המקלארן F1 אשר הציגה אמינות טובה. בשנת 1999 השיגה BMW את ניצחונה הראשון והיחיד במרוץ לה מאן.

2000–2005[עריכת קוד מקור | עריכה]

אאודי R8

שנות ה-2000 היו בסימן שליטה מוחלטת של חברת אאודי. לאחר מרוץ שנת 1999 יצרני רכב רבים נטשו את מרוצי מכוניות הספורט עקב העלויות הגבוהות הכרוכות בזה. את מרוץ שנת 2000 ניצחה אאודי בקלות רבה על ידי מכונית ה-R8 (מרוצים) שלה כאשר בנוסף גם היא משיגה פודיום מלא. לאחר 3 שנים של השתתפות פרשה קאדילק מהתחרות, ואף על פי שחברות כגון פאנוז, קרייזלר ו-MG ניסו להתחרות באאודי, הן לא יכלו לביצועים המצוינים של מכונית ה-R8 שלה. בשנת 2003 לאחר שלושה ניצחונות רצופים בלה מאן, החלה חברת אאודי לספק מנועים, פלטפורמה, צוותים ונהגים לחברת בנטלי אשר חזרה למרוץ כבר בשנת 2001. בנטלי, שותפתה העסקית של אאודי תחת קבוצת פולקסווגן, זכתה באותה שנה בניצחון במרוץ על ידי מכונית הבנטלי ספיד 8 שלה.

2005 והלאה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכונית הפיג'ו 908 HDi
אנדרה לוטרר במכונית האאודי מספר 2 מוביל את שתי מכוניות הפיג'ו סמוך לסיום מרוץ 2011
פורשה 919 הייבריד מנצחת המרוץ פעמיים בשנים 2015-2016

בסוף שנת 2005 לאחר 5 ניצחונות עם מכונית האאודי R8, הציגה אאודי את מכונית ה-R10 TDI החדשה בעלת מנוע דיזל, אשר מיד הציגה עליונות על פני מתחרותיה וזכתה במרוץ 3 פעמים ברציפות בין השנים 20062008. אף על פי שה-R10 TDI אינה מכונית הדיזל הראשונה אשר השתתפה במרוצים, היא מכונית הדיזל הראשונה אשר זכתה במרוץ לה מאן. הצלחת רכב הדיזל של אאודי עודדה את פיג'ו לפתח ולהכניס למרוץ בשנת 2007 את מכונית ה-908 HDi החדשה שלה. מרוץ שנת 2008 היה מרוץ צמוד ומעניין בין מכונית האאודי R10 TDI לבין הפיג'ו 908 HDi כאשר מכונית האאודי מספר 2 ניצחה את המרוץ בהפרש של פחות מ-10 דקות. בשנת 2009 הציגה אאודי את מכונית ה-R15 TDI החדשה שלה, אולם את המרוץ ניצחה פיג'ו לראשונה מאז שנת 1993 כאשר היא משיגה את המקומות 1–2, ולאחר 5 שנים של ניצחונות רצופים של אאודי. בשנה זו גם אסטון מרטין נכנסה להתחרות בקטגוריית ה-LMP1 הבכירה בנוסף להשתתפותה בקטגוריית ה-GT1 באמצעות קבוצות פרטיות.

בשנת 2011 הציגה אאודי את מכונית ה-R18 TDI החדשה שלה. כמו כן, מרוץ שנת 2011 היה מהדרמטיים והמותחים ביותר בתולדות הלה מאן. המרוץ התקיים בין התאריכים 11–12 ביוני לעיני 250 אלף צופים. מכוניות האאודי R18 TDI שלטו באימונים והשיגו תוצאות טובות יותר במקצי הדירוג כאשר זינקו מהפול פוזישן. למרוץ עצמו אמצו להן הקבוצות אסטרטגיות שונות כאשר כמות הדלק אותה מסוגל להכיל טנק הדלק במכונית האאודי מספיקה ל-11 הקפות בלבד, על כן החליטו באאודי לאמץ העדפת צריכת דלק נמוכה על פני מהירות וכוח הצמדה (Downforce). מכונית הפיג'ו מאידך מסוגלת להקיף 12 הקפות על ידי טנק דלק אחד בעיקר הודות לעיצוב החדש של המכונית אשר הפחית את כוח הגרר. על מנת לכסות את הפיגור של ההקפה תיכננה אאודי לעצור פעמיים נוספות משתכננה ברחבת הפיט במשך 24 השעות, דבר זה גם חייב אותם להשלים כל הקפה במרוץ לפחות בחצי שנייה מהר יותר מאשר פיג'ו. בעבר מצב זה היה הפוך כגון בשנים 2008 ו-2010 בהן ניצחה אאודי על ידי אמינות עדיפה, תצרוכת דלק נמוכה יותר וצמיגים עדיפים.

לאחר כשעה מזינוק המרוץ בהקפה ה-14 התרסקה על גדר הביטחון והושמדה כליל מכונית האודי מספר 3 של הנהג אלן מקניש לאחר תקרית עם מכונית פרארי מקטגוריית ה-GTE Pro, מה שהותיר את אאודי עם שתי מכוניות בלבד כבר בשעה הראשונה של המרוץ. התקרית אירעה לאחר שמכונית האאודי של מקניש יצאה מרחבת הטיפולים חזרה אל המסלול וניסתה לעקוף את מכונית הפרארי האיטית יותר כאשר אז אירעה ההתנגשות. מקניש אשר יצא מהתאונה ללא פגע, החל את המרוץ מהמקום החמישי ולאחר הסיבוב השני כבר השיג המקום השני לאחר מכונית האאודי מספר 2 המובילה את המרוץ. כ-7 שעות אחר כך בהקפה ה-116 וכבר עמוק בתוך החשיכה התרסקה על גדר הבטיחות והושמדה כליל גם מכונית האאודי מספר 1, שוב לאחר תקרית עם מכונית פרארי, ושוב לאחר ניסיון עקיפה שלה. נהג המכונית מייק רוקנפלר יצא בלא פגע. מיד לאחר התאונה יצאה למסלול מכונית הבטיחות למשך שעתיים עקב הנזק הרב שנגרם לגדר הביטחון והפסולת הרבה שפוזרה במסלול. כדי לשמר את לחץ הצמיגים במכוניות המתחרות מכונית הבטיחות נאלצה לשמור על מהירות גבוהה במשך זמן רב, ופעם הראשונה בהיסטוריה של מרוץ לה מאן אזל הדלק למכונית הבטיחות כאשר מכונית אחרת מחליפה אותה. 8 שעות בלבד מתחילת המרוץ נשארה אאודי עם מכונית אחת בלבד: ה-R18 מס' 2 של הצוות אנדרה לוטרר, מרסל פסלר ובנואה טרלוייה.

המרוץ התחדש כאשר מכונית האאודי מספר 2 מובילה עדיין את המרוץ, ובמרחק קצר אחריה שלוש מכוניות הפיג'ו. אולם, למכונית הפיג'ו להן תצרוכת דלק עדיפה מהאאודי התגלו בעיות בצמיגים במהלך כל המרוץ, על כן בעקבות העצירות ברחבת הטיפולים, של האאודי לתדלוק ושל פיג'ו לצמיגים, התחלפו בתכיפות ארבע המכוניות בדירוג במשך רוב המרוץ. חישובי עצירות פיט שונים העמידו את מכונית הפיג'ו מספר 7 של אלכסנדר וורץ כבעלת יתרון גדול במרוץ, אולם וורץ התנגש קלות עם מכוניתו בגדר הביטחון מה שעלה למכוניתו פיגור של 3 הקפות. בשעות האחרונות של המרוץ לאחר קרב צמוד מאוד בין מכונית האאודי מספר 2 לבין שתי מכוניות הפיג'ו, פיתחה מכונית האאודי הפרש גדול דיו כדי שיספיק לה להיכנס לרחבת הטיפולים ולצאת כאשר היא עדיין מובילה את המרוץ. לאחר יציאת האאודי מרחבת הפיט היא הובילה עדיין בהפרש של 40 שניות, אולם אז החלה לחוות בעיות עם טנק הדלק שלה, ונאלצה לבצע עצירת פיט נוספת ובנוסף גם להחליף צמיגים כאשר מנגד נכנסה גם הפיג'ו מספר 9 לתדלוק לא רב מסיבות משקל, אשר יספיק לסגירת הפער בלבד ממכונית האאודי. עצירת מכונית האאודי הייתה ארוכה יותר אך עם זאת נהגה הגרמני אנדרה לוטרר הספיק לצאת שניות בודדות בלבד מהר יותר לפני מכונית הפיג'ו בדרך להובלה ולניצחון המרוץ בהפרש קטן של 13.85 שניות בלבד מתוך מרוץ של 24 שעות. ניצחון זה של אאודי היה העשירי שלה במרוץ לה מאן.

ב-22 ביוני 2013, במהלך מרוץ לה מאן של שנת 2013, נהרג הנהג ממוצא דני, אלן סימונסן, וזאת כאשר התנגש במעקה הבטיחות עשר דקות מפתיחת המרוץ.

במרוץ 2015 ניצחה פורשה עם מכוניות ה-919 הייבריד לאחר שהשיגה את שני המקומות הראשונים[18] ואאודי הגיעה למקום השלישי. פורשה חזרה להתחרות בלה מאן ב-2014, לאחר היעדרות מהתחרות מאז 1998.

סטטיסטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנצחי המרוץ
שנה נהגים קבוצה מכונית הקפות מרחק
2016 גרמניהFlag of Germany.svg מארק ליב
צרפתFlag of France.svg רומן דיומא
שווייץFlag of Switzerland.svg ניל יאני
גרמניהFlag of Germany.svg פורשה פורשה 919 הייבריד 384 5233.53 ק"מ
2015 גרמניהFlag of Germany.svg ניקו הולקנברג
ניו זילנדFlag of New Zealand.svg ארל במבר
בריטניהFlag of the United Kingdom.svg ניק טנדי
גרמניהFlag of Germany.svg פורשה פורשה 919 הייבריד 395 5383.46 ק"מ
2014 גרמניהFlag of Germany.svg אנדרה לוטרר
שווייץFlag of Switzerland.svg מרסל פסלר
צרפתFlag of France.svg בנואה טרלוייה
גרמניהFlag of Germany.svg אאודי אאודי R18 379 5165.39 ק"מ
2013 דנמרקFlag of Denmark.svg טום קריסטנסן
בריטניהFlag of the United Kingdom.svg אלן מקניש
צרפתFlag of France.svg לואיק דובאל
גרמניהFlag of Germany.svg אאודי אאודי R18 348 4742.89 ק"מ
2012 גרמניהFlag of Germany.svg אנדרה לוטרר
שווייץFlag of Switzerland.svg מרסל פסלר
צרפתFlag of France.svg בנואה טרלוייה
גרמניהFlag of Germany.svg אאודי אאודי R18 378 5151.76 ק"מ
2011 גרמניהFlag of Germany.svg אנדרה לוטרר
שווייץFlag of Switzerland.svg מרסל פסלר
צרפתFlag of France.svg בנואה טרלוייה
גרמניהFlag of Germany.svg אאודי אאודי R18 375 4838.30 ק"מ
2010 גרמניהFlag of Germany.svg מייק רוקנפלר
גרמניהFlag of Germany.svg טימו ברנהרד
צרפתFlag of France.svg רומן דיומא
גרמניהFlag of Germany.svg אאודי אאודי R15 397 5410.71 ק"מ
2009 אוסטרליהFlag of Australia.svg דייווייד ברבהאם
ספרדFlag of Spain.svg מארק ג'נה
אוסטריהFlag of Austria.svg אלכסנדר וורץ
צרפתFlag of France.svg פיג'ו פיג'ו 908 HDi 382 5206.28 ק"מ
2008 דנמרקFlag of Denmark.svg טום קריסטנסן
בריטניהFlag of the United Kingdom.svg אלן מקניש
איטליהFlag of Italy.svg רינלדו קאפלו
גרמניהFlag of Germany.svg אאודי אאודי R10 381 5192.65 ק"מ
2007 גרמניהFlag of Germany.svg פרנק בילא
איטליהFlag of Italy.svg עמנואל פירו
גרמניהFlag of Germany.svg מרקו ורנר
גרמניהFlag of Germany.svg אאודי אאודי R10 369 5036.85 ק"מ
2006 גרמניהFlag of Germany.svg פרנק בילא
איטליהFlag of Italy.svg עמנואל פירו
גרמניהFlag of Germany.svg מרקו ורנר
גרמניהFlag of Germany.svg אאודי אאודי R10 380 5187 ק"מ
2005 דנמרקFlag of Denmark.svg טום קריסטנסן
פינלנדFlag of Finland.svg ג'יי ג'יי להטו
גרמניהFlag of Germany.svg מרקו ורנר
ארצות הבריתFlag of the United States.svg ADT צ'מפיון רייסינג אאודי R8 370 5050.5 ק"מ
2004 דנמרקFlag of Denmark.svg טום קריסטנסן
איטליהFlag of Italy.svg רינלדו קאפלו
יפןFlag of Japan.svg סייג'י ארה
יפןFlag of Japan.svg אאודי ספורט יפן אאודי R8 379 5169.9 ק"מ
2003 דנמרקFlag of Denmark.svg טום קריסטנסן
איטליהFlag of Italy.svg רינלדו קאפלו
בריטניהFlag of the United Kingdom.svg גיא סמית'
בריטניהFlag of the United Kingdom.svg בנטלי בנטלי ספיד 8 377 5146.05 ק"מ
2002 גרמניהFlag of Germany.svg פרנק בילא
דנמרקFlag of Denmark.svg טום קריסטנסן
איטליהFlag of Italy.svg עמנואל פירו
גרמניהFlag of Germany.svg אאודי אאודי R8 375 5118.75 ק"מ
2001 גרמניהFlag of Germany.svg פרנק בילא
דנמרקFlag of Denmark.svg טום קריסטנסן
איטליהFlag of Italy.svg עמנואל פירו
גרמניהFlag of Germany.svg אאודי אאודי R8 321 4381.65 ק"מ
2000 גרמניהFlag of Germany.svg פרנק בילא
דנמרקFlag of Denmark.svg טום קריסטנסן
איטליהFlag of Italy.svg עמנואל פירו
גרמניהFlag of Germany.svg אאודי אאודי R8 368 5007.99 ק"מ
1999 איטליהFlag of Italy.svg פיירלואיג'י מרטיני
צרפתFlag of France.svg יאניק דאלמס
גרמניהFlag of Germany.svg יואכים וינקלהוק
גרמניהFlag of Germany.svg BMW BMW V12 LMR 365 4968 ק"מ
1998 צרפתFlag of France.svg לורן איילו
בריטניהFlag of the United Kingdom.svg אלן מקניש
צרפתFlag of France.svg סטפן אורטלי
גרמניהFlag of Germany.svg פורשה פורשה GT1 911 351 4773.18 ק"מ
1997 איטליהFlag of Italy.svg מיקלה אלבורטו
שבדיהFlag of Sweden.svg סטפן יוהנסון
דנמרקFlag of Denmark.svg טום קריסטנסן
גרמניהFlag of Germany.svg יואסט רייסינג פורשה WSC-95 361 4909.6 ק"מ
1996 גרמניהFlag of Germany.svg מנואל רויטר
ארצות הבריתFlag of the United States.svg דייבי ג'ונס
אוסטריהFlag of Austria.svg אלכסנדר וורץ
גרמניהFlag of Germany.svg יואסט רייסינג פורשה WSC-95 354 4814.4 ק"מ
1995 צרפתFlag of France.svg יאניק דאלמס
פינלנדFlag of Finland.svg ג'יי ג'יי להטו
יפןFlag of Japan.svg מסנורי סקיאה
בריטניהFlag of the United Kingdom.svg קוקוסאי קייהטסו רייסינג מקלארן F1 298 4055.8 ק"מ
1994 צרפתFlag of France.svg יאניק דאלמס
ארצות הבריתFlag of the United States.svg הארלי הייווד
איטליהFlag of Italy.svg מאורו בלדי
גרמניהFlag of Germany.svg פורשה דאוור 962 344 4678.4 ק"מ
1993 אוסטרליהFlag of Australia.svg ג'ף ברבהאם
צרפתFlag of France.svg כריסטוף בושו
צרפתFlag of France.svg אריק אלרי
צרפתFlag of France.svg פיג'ו פיג'ו 905 375 5100 ק"מ
1992 בריטניהFlag of the United Kingdom.svg דרק וורוויק
צרפתFlag of France.svg יאניק דאלמס
בריטניהFlag of the United Kingdom.svg מארק בלונדל
צרפתFlag of France.svg פיג'ו פיג'ו 905 352 4787.2 ק"מ
1991 גרמניהFlag of Germany.svg פולקר ויידלר
בריטניהFlag of the United Kingdom.svg ג'וני הרברט
בלגיהFlag of Belgium (civil).svg ברטרנד גשו
יפןFlag of Japan.svg מאזדה מאזדה 787B 362 4922.81 ק"מ
1990 דנמרקFlag of Denmark.svg ג'ון נילסן
ארצות הבריתFlag of the United States.svg פרייס קוב
בריטניהFlag of the United Kingdom.svg מרטין ברונדל
בריטניהFlag of the United Kingdom.svg יגואר יגואר XJR-9LM 359 4882.4 ק"מ
1989 גרמניהFlag of Germany.svg יוכן מס
גרמניהFlag of Germany.svg מנואל רויטר
שבדיהFlag of Sweden.svg סטנלי דיקנס
שווייץFlag of Switzerland.svg סאובר-מרצדס סאובר C9 389 5265.11
1988 הולנדFlag of the Netherlands.svg יאן למרס
בריטניהFlag of the United Kingdom.svg ג'וני דמפרייס
בריטניהFlag of the United Kingdom.svg אנדי וואלאס
בריטניהFlag of the United Kingdom.svg יגואר יגואר XJR-9LM 394 5332.97 ק"מ
1987 בריטניהFlag of the United Kingdom.svg דרק בל
גרמניהFlag of Germany.svg הנס-יואכים שטוק
ארצות הבריתFlag of the United States.svg אל הולברט
גרמניהFlag of Germany.svg פורשה פורשה 962 354 4791.9 ק"מ
1986 בריטניהFlag of the United Kingdom.svg דרק בל
גרמניהFlag of Germany.svg הנס-יואכים שטוק
ארצות הבריתFlag of the United States.svg אל הולברט
גרמניהFlag of Germany.svg פורשה פורשה 962 367 4972.73 ק"מ
1985 גרמניהFlag of Germany.svg קלאוס לודוויג
איטליהFlag of Italy.svg פאולו ברילה
גרמניהFlag of Germany.svg ג'ון וינטר
גרמניהFlag of Germany.svg יואסט רייסינג פורשה 956 373 5088.50 ק"מ
1984 גרמניהFlag of Germany.svg קלאוס לודוויג
צרפתFlag of France.svg הנרי פסקרלו
גרמניהFlag of Germany.svg יואסט רייסינג פורשה 956 359 4900.27 ק"מ
1983 אוסטרליהFlag of Australia.svg ורן שופן
ארצות הבריתFlag of the United States.svg אל הולברט
ארצות הבריתFlag of the United States.svg הארלי הייווד
גרמניהFlag of Germany.svg פורשה פורשה 956 370 5047.93
1982 בלגיהFlag of Belgium (civil).svg ג'קי איקס
בריטניהFlag of the United Kingdom.svg דרק בל
גרמניהFlag of Germany.svg פורשה פורשה 956 359 4899.08 ק"מ
1981 בלגיהFlag of Belgium (civil).svg ג'קי איקס
בריטניהFlag of the United Kingdom.svg דרק בל
גרמניהFlag of Germany.svg פורשה פורשה 936 354 4825.34 ק"מ
1980 צרפתFlag of France.svg ז'אן רונדו
צרפתFlag of France.svg ז'אן-פייר ז'וסו
צרפתFlag of France.svg ז'אן רונדו רונדו M379B-פורד 338 4608.02 ק"מ
1979 גרמניהFlag of Germany.svg קלאוס לודוויג
ארצות הבריתFlag of the United States.svg ביל ויטינגטון
ארצות הבריתFlag of the United States.svg דון ויטינגטון
גרמניהFlag of Germany.svg פורשה קריימר רייסינג פורשה 935 307 4173.93 ק"מ
1978 צרפתFlag of France.svg ז'אן-פייר ז'וסו
צרפתFlag of France.svg דידייה פירוני
צרפתFlag of France.svg אלפין רנו אלפין-רנו A442B 369 5044.53 ק"מ
1977 בלגיהFlag of Belgium (civil).svg ג'קי איקס
ארצות הבריתFlag of the United States.svg הארלי הייווד
גרמניהFlag of Germany.svg יורגן בארט
גרמניהFlag of Germany.svg מרטיני רייסינג פורשה פורשה 936 342 4671.83 ק"מ
1976 בלגיהFlag of Belgium (civil).svg ג'קי איקס
הולנדFlag of the Netherlands.svg חיס ואן לנפ
גרמניהFlag of Germany.svg מרטיני רייסינג פורשה פורשה 936 349 4769.92 ק"מ
1975 בלגיהFlag of Belgium (civil).svg ג'קי איקס
בריטניהFlag of the United Kingdom.svg דרק בל
בריטניהFlag of the United Kingdom.svg גולף רייסינג מיראז' GR8-פורד 336 4594.57 ק"מ
1974 צרפתFlag of France.svg הנרי פסקרלו
צרפתFlag of France.svg ז'ראר לארוס
צרפתFlag of France.svg אקיפ ז'יטאן מאטרה MS670C 337 4606.57 ק"מ
1973 צרפתFlag of France.svg הנרי פסקרלו
צרפתFlag of France.svg ז'ראר לארוס
צרפתFlag of France.svg אקיפ מטרה סימקה של מאטרה MS670B 355 4853.94 ק"מ
1972 צרפתFlag of France.svg הנרי פסקרלו
בריטניהFlag of the United Kingdom.svg גרהאם היל
צרפתFlag of France.svg אקיפ מטרה סימקה של מאטרה MS670 344 4691.34 ק"מ
1971 אוסטריהFlag of Austria.svg הלמוט מרקו
הולנדFlag of the Netherlands.svg חיס ואן לנפ
גרמניהFlag of Germany.svg מרטיני רייסינג פורשה 917 397 5335.31 ק"מ
1970 גרמניהFlag of Germany.svg הנס הרמן
בריטניהFlag of the United Kingdom.svg ריצ'רד אייטווד
אוסטריהFlag of Austria.svg פורשה KG זלצבורג פורשה 917 343 4607.81 ק"מ
1969 בלגיהFlag of Belgium (civil).svg ג'קי איקס
בריטניהFlag of the United Kingdom.svg ג'קי אוליבר
בריטניהFlag of the United Kingdom.svg J.W אוטומוטיב פורד GT40 372 4997.88 ק"מ
1968 מקסיקוFlag of Mexico.svg פדרו רודריגס
בלגיהFlag of Belgium (civil).svg לוסיאן ביאנקי
בריטניהFlag of the United Kingdom.svg J.W אוטומוטיב פורד GT40 331 4452.88 ק"מ
1967 ארצות הבריתFlag of the United States.svg דן גורני
ארצות הבריתFlag of the United States.svg איי ג'יי פויט
ארצות הבריתFlag of the United States.svg שלבי אמריקן פורד GT40 388 5232.9 ק"מ
1966 ניו זילנדFlag of New Zealand.svg ברוס מקלארן
ניו זילנדFlag of New Zealand.svg כריס אמון
ארצות הבריתFlag of the United States.svg שלבי אמריקן פורד GT40 360 4843.09 ק"מ
1965 אוסטריהFlag of Austria.svg יוכן רינדט
ארצות הבריתFlag of the United States.svg מאסטן גרגורי
ארצות הבריתFlag of the United States.svg אד היוג'ס
ארצות הבריתFlag of the United States.svg נורת' אמריקן רייסינג פרארי 250LM 348 4677.11 ק"מ
1964 צרפתFlag of France.svg ז'אן גישה
איטליהFlag of Italy.svg נינו וקארלה
איטליהFlag of Italy.svg פרארי פרארי 275P 349 4695.31 ק"מ
1963 איטליהFlag of Italy.svg לודוביקו סקארפיוטי
איטליהFlag of Italy.svg לורנצו בנדיני
איטליהFlag of Italy.svg פרארי פרארי 275P 339 4561.71 ק"מ
1962 בלגיהFlag of Belgium (civil).svg אוליבייה ז'נדבייה
ארצות הבריתFlag of the United States.svg פיל היל
איטליהFlag of Italy.svg פרארי פרארי 330 331 4451.25 ק"מ
1961 בלגיהFlag of Belgium (civil).svg אוליבייה ז'נדבייה
ארצות הבריתFlag of the United States.svg פיל היל
איטליהFlag of Italy.svg פרארי פרארי 250 333 4476.58 ק"מ
1960 בלגיהFlag of Belgium (civil).svg אוליבייה ז'נדבייה
בלגיהFlag of Belgium (civil).svg פול פרר
איטליהFlag of Italy.svg פרארי פרארי 250 314 4217.52 ק"מ
1959 ארצות הבריתFlag of the United States.svg קרול שלבי
בריטניהFlag of the United Kingdom.svg רוי סלבדורי
בריטניהFlag of the United Kingdom.svg דייוויד בראון אסטון מרטין אסטון מרטין DBR1 323 4347.9 ק"מ
1958 {בלגיהFlag of Belgium (civil).svg אוליבייה ז'נדבייה
ארצות הבריתFlag of the United States.svg פיל היל
איטליהFlag of Italy.svg פרארי פרארי 250 305 4101.92 ק"מ
1957 בריטניהFlag of the United Kingdom.svg רון פלוקהארט
בריטניהFlag of the United Kingdom.svg אייבור ביוב
בריטניהFlag of the United Kingdom.svg אקיורי אקוסי יגואר D-טייפ 327 4397.10 ק"מ
1956 בריטניהFlag of the United Kingdom.svg רון פלוקהארט
בריטניהFlag of the United Kingdom.svg ניניאן סנדרסון
בריטניהFlag of the United Kingdom.svg אקיורי אקוסי יגואר D-טייפ 300 4034.93 ק"מ
1955 בריטניהFlag of the United Kingdom.svg מייק האת'ורן
בריטניהFlag of the United Kingdom.svg אייבור ביוב
בריטניהFlag of the United Kingdom.svg יגואר יגואר D-טייפ 307 4135.38 ק"מ
1954 ארגנטינהFlag of Argentina.svg חוסה פרוילן גונסאלס
צרפתFlag of France.svg מוריס טרינטינייה
איטליהFlag of Italy.svg פרארי פרארי 375 302 4061.15 ק"מ
1953 בריטניהFlag of the United Kingdom.svg טוני רולט
בריטניהFlag of the United Kingdom.svg דאנקן המילטון
בריטניהFlag of the United Kingdom.svg יגואר יגואר C-טייפ 304 4088.06 ק"מ
1952 גרמניהFlag of Germany.svg הרמן לנג
גרמניהFlag of Germany.svg פריץ ריס
גרמניהFlag of Germany.svg דיימלר-בנץ AG מרצדס-בנץ W194 277 3733.83 ק"מ
1951 בריטניהFlag of the United Kingdom.svg פיטר ווקר
בריטניהFlag of the United Kingdom.svg פיטר וויטהד
בריטניהFlag of the United Kingdom.svg פיטר ווקר יגואר C-טייפ 267 3611.19 ק"מ
1950 צרפתFlag of France.svg לואי רוזייה
צרפתFlag of France.svg ז'אן לואי-רוזייה
צרפתFlag of France.svg לואי רוזייה טלבו לאגו T26 256 3465.12 ק"מ
1949 ארצות הבריתFlag of the United States.svg לואיג'י צ'נטי
בריטניהFlag of the United Kingdom.svg פיטר מיטשל-תומסון
בריטניהFlag of the United Kingdom.svg לורד סלסדון פרארי 166 235 3178.29 ק"מ
1948–1940 בוטל בוטל בוטל בוטל בוטל
1939 צרפתFlag of France.svg ז'אן-פייר וימיל
צרפתFlag of France.svg פייר ויירון
צרפתFlag of France.svg ז'אן-פייר וימיל בוגאטי טייפ 57 248 3354.76 ק"מ
1938 צרפתFlag of France.svg אוג'ין שאבו
צרפתFlag of France.svg ז'אן טרמולה
צרפתFlag of France.svg אוג'ין שאבו/ז'אן טרמולה דלאייה 135CS 235 3180.94 ק"מ
1937 צרפתFlag of France.svg ז'אן-פייר וימיל
צרפתFlag of France.svg רוברט בנואה
צרפתFlag of France.svg רוז'ה לאבריק בוגאטי טייפ 57 243 3287.93 ק"מ
1936 בוטל בוטל בוטל בוטל בוטל
1935 בריטניהFlag of the United Kingdom.svg ג'ון היינדמרש
בריטניהFlag of the United Kingdom.svg לואיס פונטס
בריטניהFlag of the United Kingdom.svg ארתור פוקס/צ'רלס ניקול לגונדה M45R 222 3006.79 ק"מ
1934 איטליהFlag of Italy.svg לואיג'י צ'ינטי
צרפתFlag of France.svg פיליפ אתנסלה
איטליהFlag of Italy.svg לואיג'י צ'ינטי/פיליפ אתנסלה אלפא רומיאו 8C 213 2886.93 ק"מ
1933 צרפתFlag of France.svg ריימונד סומר
איטליהFlag of Italy.svg טציו נובולארי
איטליהFlag of Italy.svg אלפא רומיאו אלפא רומיאו 8C 233 3144.03 ק"מ
1932 צרפתFlag of France.svg ריימונד סומר
איטליהFlag of Italy.svg לואיג'י צ'נטי
ריימונד סומר אלפא רומיאו 8C 218 2954.03 ק"מ
1931 בריטניהFlag of the United Kingdom.svg ארל האוו
בריטניהFlag of the United Kingdom.svg הנרי בירקין
בריטניהFlag of the United Kingdom.svg ארל האוו אלפא רומיאו 8C 184 3017.65 ק"מ
1930 בריטניהFlag of the United Kingdom.svg וולף ברנטו
בריטניהFlag of the United Kingdom.svg גלן קידסטון
בריטניהFlag of the United Kingdom.svg בנטלי בנטלי ספיד 6 179 2930.66 ק"מ
1929 בריטניהFlag of the United Kingdom.svg וולף ברנטו
בריטניהFlag of the United Kingdom.svg הנרי בירקין
בריטניהFlag of the United Kingdom.svg בנטלי בנטלי ספיד 6 174 2843.83 ק"מ
1928 בריטניהFlag of the United Kingdom.svg וולף ברנטו
אוסטרליהFlag of Australia.svg ברנרד רובין
בריטניהFlag of the United Kingdom.svg בנטלי בנטלי 4 ½ 154 2669.27 ק"מ
1927 בריטניהFlag of the United Kingdom.svg דאדלי בנג'פילד
בריטניהFlag of the United Kingdom.svg סמי דייוייס
בריטניהFlag of the United Kingdom.svg בנטלי בנטלי 3 סופרספורט 137 2369.80 ק"מ
1926 צרפתFlag of France.svg רוברט בלוך
צרפתFlag of France.svg אנדרה רוסיניול
צרפתFlag of France.svg לוריין דיטריך לוריין דיטריך B3 147 2552.41 ק"מ
1925 צרפתFlag of France.svg ז'ראר דה קורסל
צרפתFlag of France.svg אנדרה רוסיניול
צרפתFlag of France.svg לוריין דיטריך לוריין דיטריך B3 129 2233.98 ק"מ
1924 קנדהFlag of Canada.svg ג'ון דאף
בריטניהFlag of the United Kingdom.svg פרנק קלמנט
בריטניהFlag of the United Kingdom.svg דאף/אלדינגטון בנטלי 3 120 2077.34 ק"מ
1923 צרפתFlag of France.svg אנדרה לאגאש
צרפתFlag of France.svg רנה לאונרד
צרפתFlag of France.svg שנארד וולקר שנארד וולקר ספורט 3 128 2209.53 ק"מ
מרב הזכיות ליצרנים
דירוג יצרן ניצחונות שנים
1 גרמניהFlag of Germany.svg פורשה 18 2016 ,2015 ,1998 ,1997 ,1996 ,1994 ,1987 ,1986 ,1985 ,1984 ,1983 ,1982 ,1981 ,1979 ,1977 ,1976 ,1971 ,1970
2 גרמניהFlag of Germany.svg אאודי 13 2014 ,2013 ,2012 ,2011 ,2010 ,2008 ,2007 ,2006 ,2005 ,2004 ,2002 ,2001 ,2000
3 איטליהFlag of Italy.svg פרארי 9 1965 ,1964 ,1963 ,1962 ,1961 ,1960 ,1958 ,1954 ,1949
4 בריטניהFlag of the United Kingdom.svg יגואר 7 1990 ,1988 ,1957 ,1956 ,1955 ,1953 ,1951
5 בריטניהFlag of the United Kingdom.svg בנטלי 6 2003 ,1930 ,1929 ,1928 ,1927 ,1924
6 איטליהFlag of Italy.svg אלפא רומיאו 4 1934 ,1933 ,1932 ,1931
ארצות הבריתFlag of the United States.svg פורד 1969 ,1968 ,1967 ,1966
7 צרפתFlag of France.svg פיג'ו 3 2009 ,1993 ,1992
צרפתFlag of France.svg מאטרה-סימקה 1974 ,1973 ,1972
8 צרפתFlag of France.svg לוריין-דיטריך 2 1926 ,1925
צרפתFlag of France.svg בוגאטי 1939 ,1937
גרמניהFlag of Germany.svg מרצדס-בנץ 1989 ,1952
9 צרפתFlag of France.svg שנארד-וולקר 1 1923
בריטניהFlag of the United Kingdom.svg לגונדה 1935
צרפתFlag of France.svg דלאג' 1938
צרפתFlag of France.svg טאלבו-לאגו 1950
בריטניהFlag of the United Kingdom.svg אסטון מרטין 1959
בריטניהFlag of the United Kingdom.svg מיראז' 1975
צרפתFlag of France.svg רנו-אלפין 1978
צרפתFlag of France.svg ז'אן רונדו 1980
יפןFlag of Japan.svg מאזדה 1991
בריטניהFlag of the United Kingdom.svg מקלארן 1995
גרמניהFlag of Germany.svg ב.מ.וו 1999
מרב הזכיות לנהגים
דירוג נהג ניצחונות שנים
1 דנמרקFlag of Denmark.svg טום קריסטנסן 9 2013 ,2008 ,2005 ,2004 ,2003 ,2002 ,2001 ,2000 ,1997
2 בלגיהFlag of Belgium (civil).svg ג'קי איקס 6 1982 ,1981 ,1977 ,1976 ,1975 ,1969
3 בריטניהFlag of the United Kingdom.svg דרק בל 3 1987 ,1986 ,1982 ,1981 ,1975
גרמניהFlag of Germany.svg פרנק בילה 2007 ,2006 ,2002 ,2001 ,2000
איטליהFlag of Italy.svg עמנואל פירו 2007 ,2006 ,2002 ,2001 ,2000
4 בלגיהFlag of Belgium (civil).svg אוליבייה ז'נדבייה 3 1962 ,1961 ,1960 ,1958
צרפתFlag of France.svg הנרי פסקרלו 1984 ,1974 ,1973 ,1972
גרמניהFlag of Germany.svg יניק דאלמס 1999 ,1995 ,1994 ,1992

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]