טוקטה ופוגה ברה מינור

ההתחלה של "טוקטה ופוגה ברה מינור" בכתב ידו המקורי של יוהנס רינגק, שהוא, ככל הידוע, העותק היחיד מהמאה ה-18 של היצירה.

טוקטה ופוגה ברה מינור, רי"ב 565, היא מיצירותיו הנודעות ביותר של המלחין הגרמני יוהאן סבסטיאן באך, וקרוב לוודאי היצירה המוכרת ביותר שנכתבה אי פעם לעוגב. היצירה נכתבה כנראה בין השנים 1703–1707, כשבאך שהה בארנשטאדט, והיא מיצירותיו המוקדמות ביותר. חוקרים חלוקים בדעתם באשר לזמן ההלחנה של היצירה. בחלק מן הדעות, מציעים את מרץ 1704 כתאריך סיום העבודה על היצירה וזו הדעה הרווחת כיום. הטוקטה ופוגה ברה מינור שופעת מאפיינים והשפעות הנחשבים אופייניים לאסכולת העוגב הגרמנית של מוזיקת הבארוק.

רקע

עמוד השער של העותק שכתב יוהאנס רינגק.

מנגינת טוקטה ופוגה ברה מינור

כתב ידו של רינגק

תווי היצירה, שהמקור שלהם הוא הקרוב ביותר לתקופתו של באך, הוא עותק ללא תאריך מאת יוהאנס רינגק. על פי תיאור שניתן על ידי ספריית המדינה בברלין, שבה שמור העותק ובהתבסס לכתבים מאותה עת, ניתן לקבוע בוודאות שרינגק יצר את העותק שלו בין 1740 ל-1760. ככל הידוע, רינגק הפיק את העותק הראשון של יצירה כלשהי של באך בשנת 1730, כשהיה בן 12 לפי המוזיקולוג הגרמני דיטריך קיליאן, רינגק הוא זה שכתב את העותק של הטוקטה ופוגה אך נתן טווח שונה של זמנים, המקןבל גם בימינו, בין 1730 ל-1740. בפרשנותו הביקורתית למהדורה המתוקנת של ברייטקופף והרטל מהמאה ה-21 של היצירה, מצמצם ז'אן קלוד זהנדר, נגן עוגב ומוזיקולג שווייצרי, את טווח הזמנים של העותק להערכה, שמקור כתב היד מתוארך לסביבות אמצע המחצית הראשונה של שנות ה-30 של המאה ה-18, בהתבסס על ניתוח של העותק של רינגק. באותה תקופה, רינגק היה תלמיד של תלמידו לשעבר של באך, יוהאן פיטר קלנר, וככל הנראה העתיק נאמנה את יצירות באך שהמורה שלו העמיד לפניו. ישנן כמה שגיאות בניקוד התווים, כגון כמות רבעים ושמיניות שאינם מותאמים ליחס המשקל. פגמים כאלה מראים על פזיזות שנחשבה אופיינית לקלנר, שהותיר אחריו למעלה מ-60 עותקי יצירות של באך.

עמוד השער של העותק בכתב ידו של רינגק נושא את כותרת היצירה באיטלקית, "Toccata con Fuga", שמו של יוהאן סבסטיאן באך כמלחין היצירה ופרטים חשובים שמצוינים בשער היצירה, כגון המשקל והסולם (רה מינור). עם זאת, אף כי רה מינור מצוין בדף השער, בכתב היד של רינגק אין שום זכר לסמל ה-♭ בתחילת החמשה, שהרי בכל יצירה מוזיקלית מסומן הסולם ליד המפתח בתחילת החמשה, ומכאן יוצא, שהעותק אינו ברה מינור. מובן שזו טעות, שהרי כל המהדורות בתווים של הטוקטה ופוגה ברה מינור משתמשות בחתימת המפתח רה מינור, בניגוד לכתב היד של רינגק. בנוסף לזה, קיימים עוד כמה הבדלים בין שיטת כתיבת התווים של רינגק לבין המקובל בעולם המוזיקה.

השם "טוקטה" הוא ככל הנראה תוספת מאוחרת יותר של השם. מסקנה זו נובעת מכך שבתקופת הבארוק, יצירות שנכתבו לעוגב באותו סגנון כמו זו של באך, נקראו לרוב פשוט פרלוד, או פרלוד ופוגה. העותק של רינגק משופע במפעם בסגנון איטלקי, פרמטות (מאפיין אופייני להעתקיו של רינגק) וסטקטו, כולם מאפיינים חריגים מאוד למוזיקה הגרמנית שלפני 1740.

פופולריות גוברת

למרות הערכות רבות, אין לומר שניתן לקבוע בוודאות את ההיסטוריה המוקדמת של היצירה מלבד העובדה שהיא נשמרה בזכות העותק הישן ביותר שלה שנכתב על ידי יוהאנס רינגק שכתב את העותק בין השנים 1730–1740. הפרסום הראשון והמשמעותי באמת של הטוקטה ופוגה ברה מינור קרה בשנת 1833, במסגרת מאמציו של פליקס מנדלסון לשימור מורשת באך, שגם ביצע את היצירה בקונצרט עטור שבחים בשנת 1840. הפופולריות גברה במחצית השנייה של המאה ה-19 בזכות עיבוד לפסנתר מאת קארל טאוסיג, אך רק במאה ה-20 גברה הפופולריות של טוקטה ופוגה ברה מינור על יצירות לעוגב אחרות מאת באך. דוגמה לכך הוא העיבוד לתזמורת שנעשה על ידי לאופולד סטוקובסקי ושימש קטע הפתיחה לסרטו של וולט דיסני "פנטסיה". היצירה מנוגנת גם בסרט "20,000 מיל מתחת למים" על ידי קפטן נמו, ובסרטים נוספים, בהם "שדרות סאנסט" ו"לה דולצ'ה ויטה". קטע הפתיחה של היצירה משמש כנעימת הפתיחה של סדרת הטלוויזיה המצוירת "היה היה - האדם". בסופו של דבר, טוקטה ופוגה ברה מינור הפכה ליצירה הידועה ביותר ברפרטואר לעוגב מהמאה השמונה-עשרה.

מחקרים

מגוון רחב, ולעיתים קרובות סותר זה את זה, של ניתוחים פורסם על היצירה: למשל, בספרות על מוזיקת עוגב, היא מתוארת לעיתים קרובות כסוג של מוזיקה תוכניתית המתארת סערה, בעוד שבשימוש בסרט פנטזיה של דיסני, היצירה מדמה מוזיקה אבסולוטית. ברבע האחרון של המאה ה-20, מוזיקולוגים כמו פיטר וויליאמס ודיטריך קלאוס פרסמו את מחקריהם על היצירה וטענו כי היא אינה של באך וטוענים כי אנשים מייחסים ליצירה זו שייכות שגויה למכלול יצירותיו של באך. לעומת זאת, חוקרי באך כגון כריסטוף וולף, טוענים שזו אכן יצירה מקורית של באך. מוזיקולגים אחרים מתעלמים מהספקות לגבי המקוריות, אך בדעתם כי סוגיית הייחוס של הטוקטה ופוגה ברה מינור עדיין ללא הכרעה.

מבנה

טוקטה

ערך מורחב – טוקטה

הטוקטה מתחילה בפתיחה המוכרת ולאחר פיתוח של הנושא הטונים והאוקטבות הגבוהים הם הדומיננטיים. לאחר מכן עובר הנושא פיתוח נוסף לכיוון התווים שבאוקטבות הנמוכות יותר, שם מופיעה ספטימה מוקטנת, שמרווחה הוא של ארבעה וחצי טון, לדוגמה בין תו סול לתו פה במול. המרווח המשלים (או ה"הופכי") של ספטימה הוא הסקונדה, שגם היא מרווח דיסוננט. בסוף הנושא המנגינה הופכת לסולם רה מז'ור. לאחר מכן מופיעים שלושה קטעים קצרים, כל אחד בעל מוטיב קצר. הטוקטה מסתיימת בספטימה מוקטנת אשר נהפכת בחזרה לטוניקה של תחילת הטוקטה, רה מינור, באמצעות מודולציה.

החלק השני, המרכזי, של הטוקטה הוא מספר מודולציות הקשורות זו לזו באופן רופף. המוזיקה עוברת לסולם המינורי לה מינור, וחלק זה נהפך לבסוף לחלק השלישי והאחרון של הטוקטה, המורכב כמעט כולו מקטע שהוכפל במנגינה, שחוזרת על עצמה במספר וריאציות וסולמות שונים. לאחר מודולציה קצרה, הטוקטה מסתיימת בסולם ממנו התחילה היצירה ועליו קרויה היצירה, רה מינור.

החלק השני המרכזי של הטוקטה הוא מספר מודולציות הקשורות זו לזו באופן רופף. המוזיקה עוברת לסולם המינורי לה מינור, וחלק זה נהפך לבסוף לחלק השלישי והאחרון של הטוקטה, שכמעט כולו קטע שהוכפל במנגינה, החוזרת על עצמה במספר וריאציות וסולמות שונים. לאחר מודולציה קצרה, הטוקטה מסתיימת בסולם ממנו הכל התחיל ועליו קרויה היצירה, רה מינור.

פוגה

ערך מורחב – פוגה

נושא הפוגה אשר כולל ארבעה קולות, מורכב כולו מתווי חלקי שש עשרה (רבע=ארבע פעמים חלקי שש עשרה), עם ציון בתווים לנגינה עם דוושה, המבשר נושא מלודי קצר בהמשך, אשר מזכיר קול כינורות. יצירות דמויות כינורות כאלה מאפיינות לעיתים קרובות את מוזיקת הבארוק ובפרטט את זו של באך, הן כנושאים של פוגה והן ביצירות נוספות. למרות שמבחינה טכנית זו פוגה בת ארבעה קולות, רוב הזמן מתקיימים רק שלושה קולות, ובחלק מהזמן אף שניים, או אף קול אחד. למרות שהרמוניה פשוטה מופעלת בכל הפוגה, ישנו נושא לא צפוי בדו מינור, ויתרה מכך, שבה וחוזרת ההוראה לנגן לנגן באמצעות הדוושה (פדל), אשר נמצא כי הוא מאפיין ייחודי לפוגה בתקופת הבארוק. מיד לאחר כניסת הנושא הסופי, העוברת פוגה באמצעות מודולציה לסולם "סי במול מז'ור".

קודה

ערך מורחב – קודה (מוזיקה)

לקראת סיום היצירה מופיעה קודה, שהיא קטע המביא פרק ביצירה או יצירה שלמה לכלל סיום באמצעות הרחבה. בתווי ההעתק של רינגק היא מכונה Recitativo. למרות שאורכה של הקודה רק 17 תיבות, היא מתפתחת בזכות חמישה שינויי קצב. התיבות האחרונות מנוגנות בקצב Molto adagio (מולטו אדג'יו) ולבסוף היצירה מסתיימת בקדנצה פְּלָגאלית, מהלך הרמוני מדרגה IV לדרגה I.

ראו גם

• הספרון לעוגב
• פסקליה ופוגה בדו מינור

לקריאה נוספת

• Billeter, Bernhard, "Bach's Toccata and Fugue in D minor for organ BWV 565 – a work for harpsichord?" Zürich: Peter Lang, 2004, ISBN 978-3039103751
• Claus, Rolf-Dietrich, ed. (2000). Toccata und Fuge d-Moll BWV 565: Faksimile der ältesten überlieferten Abschrift von Johannes Ringk (in German). Cologne: Dohr, ISBN 978-3925366789
• Williams, Peter (2003). BWV 565 Toccata and Fugue in D minor. The Organ Music of J. S. Bach (2nd ed.). Cambridge University Press. pp. 155–159, ISBN 978-0521814164

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא טוקטה ופוגה ברה מינור בוויקישיתוף

• מידע על היצירה "טוקטה ופוגה ברה מינור" באתר מיוזיק בריינז
• טוקטה ופוגה ברה מינור, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• תווים של היצירה
• ביצוע של היצירה, בפורמט MP3
• ביצועו של קארל ריכטר לפוגה, בספוטיפיי