לדלג לתוכן

טוריים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןטוריים

טוריים צרי-עלים: פריחה ותרמילים
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו-פסיגיים
סדרה: צלפאים
משפחה: מצליבים
סוג: טוריים
שם מדעי
Diplotaxis
‏קנדול, 1821

טוּרַיִם (שם מדעי: Diplotaxis) הם סוג צמחים עשבוניים חד-שנתיים או רב-שנתיים במשפחת המצליבים, הכולל 38 מינים, מהם 6 מינים בארץ ישראל. חלקם מאכלסים בתי גידול בחבל הים-תיכוני ואחרים בחבל המדברי[1][2][3]. סוג זה מתאפיין בסידור הזרעים שלו בהלקט המאורך, כך שבכל מגורה שני טורי זרעים.

יש המייחסים בטעות את המין המסחרי אורוגולה (Arugula, Rocket, Rucola, Rugula), המוכר גם בשם "רוּקוֹלָה", לטוריים צרי-עלים (Diplotaxis tenuifolia), בעוד שבפועל מדובר בבן-חרדל מצוי (Eruca sativa).

תפוצה בעולם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחום תפוצתו הטבעי של הסוג משתרע בצפון אפריקה, באירופה ובאזור אגן הים התיכון, ומשם ממשיך למזרח התיכון ועד להימלאיה. מקצת ממיני סוג זה הרחיבו את תפוצתם הטבעית בעקבות האדם והפכו למינים פולשים באזורים שונים ברחבי העולם. כמינים פולשים בעקבות האדם.

בצפון אמריקה התפשט טוריים לרחבי ארצות הברית וקנדה, בעיקר באזורים ממוזגים ויבשתיים. באמריקה הדרומית הוא התבסס באזורים מגוונים, מהצפון ועד דרום היבשת, כולל אזורים הרריים. באירופה חרג מתחום תפוצתו המקורי והתפשט לצפון ומזרח היבשת. באסיה דווחו אוכלוסיות במזרח היבשת, ובהן ביפן, קוריאה, מנצ'וריה, קזחסטן ואזורים ברוסיה. באפריקה הוא נפוץ בעיקר בדרום היבשת ובאיים סמוכים, ואילו באוקיאניה נצפה בניו זילנד, קלדוניה החדשה ובאזורים שונים באוסטרליה, כולל ניו סאות' ויילס, דרום אוסטרליה, טסמניה, ויקטוריה ומערב אוסטרליה. כמו כן, הוא התבסס באיים האטלנטיים והקריביים, כולל מדיירה, האיים האזוריים ואיים במפרץ גינאה.

טוריים קטנים- איור
טוריים מצויים במועצה אזורית ברנר, ינואר 2021

תיאור מורפולוגי מקוצר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסוג טוריים חולק מאפיינים מורפולוגיים רבים עם משפחת המצליבים (Brassicaceae). רובם חד-שנתיים ומיעוטם רב-שנתיים, בעלי עלים מסורגים, חסרי לוואים, שלרוב מחולקים או משוננים ובעלי טעם חרדלי אופייני. התפרחת היא אשכול חסר חפים, והפרחים הם לרוב גדולים ונאים לעין האדם. צבע הפרח משתנה ממין למין – לדוגמה, צהוב, לבן וורוד הם צבעים השכיחים במיני הסוג הזה. הפרחים נכונים (בעלי סימטריה רדיאלית), דו-מיניים. הכותרת כוללת ארבעה עלי כותרת מפורדים, שטרפם רחב והופך בפתאומיות לציפורן קצרה. בפרחים שישה אבקנים, מהם ארבעה ארוכים ושניים קצרים, תכונה אופיינית למשפחה. הפרי הוא תרמיל מוארך, פחוס מהצדדים, הנפתח בהבשלה באמצעות שתי קשוות. בראש התרמיל יש מבנה דמוי מקור שבו אין זרעים, בניגוד לשאר גוף התרמיל. הפרי מחולק לשני מגורות, ובכל מגורה הזרעים ערוכים בזוג טורים מקבילים - תכונה שממנה נגזר שם הסוג בעברית וכמו כן גם שמו הלטיני.

במיני המשפחה ישנם חומרים כימיים גליקוזינולטים (אלקלואידים) הנמצאים בתאים מיוחדים (תאי מירוזין) אשר הופכים לשמני חרדל בבואם במגע עם האוויר.

מורפולוגיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עשבים חד-שנתיים דו-שנתיים או רב-שנתיים, גבוהים יחסית (10 ס"מ עד 40 ס"מ), שעירים בשערות פשוטות, מכוסים זיפים (למשל, טוריים זיפניים) או מקריחים (למשל, טוריים צרי-עלים, טוריים קטנים).

העלים מסורגים, חסרי לוואים, דמויי כינור, מחולקים-מנוצים או שסועים, לעיתים משוננים או תמימים. העלים או האונות אינם נימיים. והם בעלי טעם חרדל המאפיין את כלל משפחת המצליבים.

התפרחת אשכול, על פי רוב חסרת חפים.

הפרחים נכונים (העטיף בעל סימטריה רדיאלית), על פי רוב דו-מיניים. הפרחים אינם מלווים בחפים[4]. הפרחים גדולים יחסית ובולטים על פי רוב, צבעי הפרחים השכיחים בישראל הם צהוב, ורוד ולבן[5].

הגביע בעל 4 עלי גביע, זקופים או מפושקים, שווים או 2 מהם מוארכים ודמויי שק בבסיסם. ערוכים בשני דורים, לסירוגין בין עלי הכותרת[6].

הכותרת בעלת 4 עלי כותרת מפורדים, כל אחד בעל טרף וציפורן קצרה, טרפם מורחב ונעשה צר לציפורן באופן פתאומי. הפרחים לרוב פרושים ופתוחים[7]. עלי הכותרת ללא עורקים בולטים בצבעם. צבע עלי הכותרת צהוב (טוריים צרי-עלים, טוריים קטנים, טוריים זיפניים, טוריים שעירים) או לבן (טוריים מצויים) או סגול או לילך (טוריים מדבריים)[8].

האבקנים מופרדים, מספרם 6, מהם 4 ארוכים, מהווים את הדור הפנימי ו-2 קצרים יותר המהווים את הדור החיצוני[6][8].

הצופנים 4, (בלוטות המפרישות צוף) הם צופני מצעית טבעתיים, הם מצויים על פני המצעית בין בסיסי האבקנים[9]. הם ניכרים בצבעם הכהה ודומים לבלוטות צהובות שצורתן ומספרן שונים אצל סוגים שונים[6][7]. מספר הצופנים בטוריים הם 4, מהם שני האמצעים גדולים וגלילים והצדדים קטנים יותר ודמוי כרית.

השחלה עילית, בת 2 עלי שחלה מאוחים, עמוד השחלה אחד מפותח או חסר. הצלקת שלמה או בעלת 2 אונות ברורות. עלי הגביע, עלי הכותרת והאבקנים מאוחים מתחת לשחלה כל אחד לחוד[6][4].

טוריים מצויים עם 6 אבקנים

השליות דופניות[7], 12 עד 276 ביציות בכל שחלה על פי רוב 20 עד 36 ביציות. המחיצה המדומה העוברת משליה אחת לרעותה חוצה את השחלה לשתי מגורות.

הפרי הוא תרמיל גלילי מאורך דמוי סרגל, ישר או דמוי חרוט, כאשר אורכו עולה על 10 מ"מ ואורכו לפחות פי 3 מרוחבו ורוחבו אינו עולה על עוביו. הפרי בעל מחיצה ברורה, פחוס מהצדדים, נפתח בהבשלה באמצעות 2 קשוות הנפתחות לכל אורכן, בראשו מקור קצר חסר זרעים. הזרעים ערוכים ב-2 טורים בכל מגורה[7][5].

הפרי הבשל משולשל כלפי מטה (מדבריים) או מפושק (ניצב לגבעול) או זקוף (נוטים כלפי מעלה).

עוקצי הפירות קצרים הרבה מגוף הפרי.

הזרע מחוסר אנדוספרם. העובר כפוף לרוב, השורשון בחלקו האחד של הזרע, ואילו הפסיגים בחלקו האחר. קליפת הזרע מכילה מוּצִילַגִים (רירים) התופחים עם הרטבת הזרעים[4].

מיני הסוג בארץ-ישראל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל ובסביבתה גדלים שישה מיני טוריים, שכל אחד מהם מתאפיין בצבעי פרחים ובסביבת גידול שונה.

  • טוריים שעירים – צמח עשבוני חד-שנתי, שעיר, אנדמי ונדיר, נפוץ בערבות אדום ומואב בירדן.
  • טוריים צרי-עלים – פליט תרבות בעל פרחים צהובים, גדל בירושלים, אך לא רק.

מבין ארבעת המינים הנותרים, שניים הם מדבריים ושניים ים-תיכוניים, כאשר בכל זוג יש מין עם פרחים צהובים ומין עם פרחים בגוונים לבנים, סגולים או לילכיים:

טוריים זיפניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
טוריים זיפניים בעקבה ירדן
טוריים זיפניים בירדן

טוּרַיִם זִיפָנִיִּים (שם מדעי: Diplotaxis harra) הם צמחים חד-שנתי או רב-שנתי מדברי נפוץ, זקוף וזיפני מאוד, שפרחיו צהובים וגובהו מגיע ל-25 עד 45 ס"מ. צמח זה הוא אחד הצמחים הנפוצים ביותר במדבר, הוא נפוץ בכל בתי הגידול במדבר הקיצוני, ובמיוחד באתרים צחיחים שמשקעיהם פחות מ-70 מ"מ בשנה. הוא גדל במפוזר, אחד אחד ורק בצדי דרכים הוא גדל בכתמים צפופים. שיא הפריחה בין חודש מרץ לתחילת מאי, ובתנאי לחות טובה הפריחה נמשכת לתוך הקיץ ובתנאי טמפרטורה גבוהים בערבה ובאזור ים המלח הפריחה מקדימה לחודש פברואר ואף יותר[10]. משרעת תפוצתו היא סהרו-ערבית. הוא גדל בישראל במדרונות ובמישורים סלעיים וערוצים בכל הנגב, בעמק הירדן התחתון, בערבה, במדבר יהודה ובמדבריות עבר הירדן[5][11].

העלים ובסיס הגבעול מכוסים שערות זיפניות לבנות, מפושקות, בלתי נעימות למגע (מכאן שם המין), לעיתים רחוקות מקריחים. בהיפצעם הם מדיפים ריח צנון חריף ביותר שמדיפים שמני חרדל הנוצרים במגע עם האוויר של חומרים כימיים גליקוזינולטים (אלקלואידים) הנמצאים בתאים מיוחדים (תאי מירוזין). מקובל, כי שמו הלטיני של המין מקורו במשלחת מחקר שהטרידה מקומיים בשאלות אודות שמותיהם של צמחי בר שונים, ואלה כינו את הצמח המדובר כ'חרא' (خرئ, צואה). תורם לדבר הריח שנידף מחלקי הצמח השונים, אשר נחשב בעיני רבים ללא נעים.

העלים מסורגים, בשרניים במקצת, מרוכזים רובם בבסיס הצמח, צורתם דמויי ביצה והם שלמים או בעלי אונות[12].

הפרחים צהובים, משנים את צבעם לצהוב חיוור עם הזמן (לעיתים רחוקות עושה הצמח פרחים סגולים או ורודים), אורכם 10 עד 18 מ"מ. הם ערוכים בקצות הגבעולים ורובם חונטים פרי, כך שהגבעול מתחת לתפרחת מלא בתרמילים.

הפירות הם התרמילים מוארכים, פחוסים, משולשלים כלפי מטה ואורכם 2.5 עד 4.5 ס"מ[6].

טוריים מדבריים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
טוריים מדבריים באילת
טוריים מדבריים בירדן

טוּרַיִם מִדְבָּרִיִּים (Diplotaxis acris) הם צמח עשבוני חד-שנתי הנפוץ בחבלים המדבריים של הארץ. לאחר ירידת כמות גשם משמעותית, המדבר נצבע במשטחי פריחה ורודים-סגולים של מין זה.

טוריים מדבריים הם צמחים חד-שנתיים מדבריים, נפוצים, אוהבי חום, זקופים וקירחים לחלוטין, שפרחיהם בצבע סגול או ורוד עז וגובהם מגיע ל-25 עד 45 ס"מ. צמח זה הוא אחד הצמחים הנפוצים ביותר במדבר, הוא נפוץ בכל אזורי המדבר הקיצוני, ובמיוחד באתרים צחיחים שמשקעיהם פחות מ-100 מ"מ בשנה. בשנים שחונות הוא גדל בפרטים בודדים, בשנים גשומות נובטים פרטים רבים הצובעים בעת פריחה את המדרונות במדבר ותפרחתו בולטת למרחקים. הפריחה מסוף דצמבר עד אמצע אפריל ושיאה בין פברואר למרץ. משרעת תפוצתו היא סהרו-ערבית. הוא גדל בישראל במדרונות ובמישורים סלעיים, ערוצים צדי דרכים ושטחים חקלאיים מוזנחים. הוא פזור בחלק הצפוני של אזור ים המלח, נפוץ בחלקו הדרומי ולאורך הערבה עד הנגב המזרחי ואילת. היות שהוא צמח אוהב חום הוא נדיר בנגב הצפוני ולא נמצא בהר הנגב[12].

הגבעולים זקופים ומסועפים בחלקם התחתון. הגבעולים והעלים קירחים, מעט בשרניים, מכוסים בשכבת שעווה המקטינה את איבוד המים מהצמח[12].

העלים התחתונים שמרוכזים בבסיס הצמח גדולים, תמימים או בעלי אונות או משוננים גסות, דמויי ביצה רחבה, אורכם 3 עד 10 ס"מ, וגונם ירוק עז חי מכחיל[6]. עלי הגבעול מסורגים ומעטים, קצרים וצרים יותר, כמעט יושבים ומשוננים. העלים בהיפצעם מדיפים ריח צנון חריף ביותר שמקורם בשמני חרדל הנוצרים במגע עם האוויר.

הפרחים בגוון סגול בהיר, ורוד עד כמעט לבן, אורכם 2 ס"מ[5]. הם ערוכים בקצות הגבעולים ורובם חונטים פרי, כך שהגבעול מתחת לתפרחת מלא בתרמילים. עמוד השחלה קצר מ-2 מ"מ[6].

הפירות הם תרמילים מוארכים, פחוסים, זקופים ואורכם 3 עד 6 ס"מ ונפתחים מבסיסיהם. אורך המקור של הפרי קטן מרוחב הפרי. בהיפצע התרמיל הוא מפיץ ריח צנון חריף, שמקורו בשמני חרדל[5][10].

טוריים מצויים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – טוריים מצויים
טוריים מצויים בירדן
טוריים מצויים

טוּרַיִם מְצוּיִים (שם מדעי: Diplotaxis erucoides) הם צמחים חד-שנתיים או דו-שנתיים ממשפחת המצליבים, הנפוצים באזור הים תיכוני[13][14]. צמח זה זקוף, מסתעף בעיקר מבסיסו וגובהו 15 עד 50 ס"מ, תפרחתו שופעת ופרחיו קטנים (5 עד 8 מ"מ), בצבע לבן ולעיתים רחוקות ורדרד. הפרח כולל 4 עלי גביע, 4 עלי כותרת שאינם קרומיים, ו-6 אבקנים (4 ארוכים ו-2 קצרים). בין בסיסי הזירים ממוקמים 4 צופנים. הפירות הם תרמילים מוארכים וישרים, הנפתחים לשתי קשוות ושני מגורות. הזרעים מסודרים בכל מגורה בשני טורים, תכונה שממנה נגזר שמו העברי והלועזי של הסוג.

טוריים מצויים מאכלסים שדות וצדי דרכים באזור הים תיכוני בישראל ובעולם ולעיתים יוצר מרבדי פריחה מרהיבים. צמח זה נחשב כעשב רע בשדות מעובדים ושדות חקלאיים נטושים ומוזנחים זה מקרוב וגם נחשב צמח צוף מעולה[15]. הפריחה נמשכת מאמצע דצמבר עד תחילת יוני ושיאה בין פברואר למאי[16].

ראו ערך מורחב.

טוריים צרי-עלים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
תפרחת של טוריים צרי-עלים

טוריים צרי-עלים (Diplotaxis tenuifolia) הם בן שיח גר תושב ותיק, לפי הדעה הרווחת טוריים צרי-עלים הובאו לישראל מאירופה בשנות 1930 לגן הבוטני בהר הצופים בירושלים ולא התפשט מחוץ לאזור זה. בשנים אחרונות הוא נצפה במספר מקומות בישראל ליד עמיקם, בכפר נטר, ביישוב הראל אשר ביהודה, ברחוב חרל"פ, וברחוב הפלמ"ח פינת חרל"פ בירושלים, בשולי גינה קהילתית בגליל ים, הרצליה. התפרחת צהובה שופעת, והפרח הצהוב גדול יחסית (8 עד 10 מ"מ). הפריחה מסוף פברואר ועד תחילת אוגוסט ואף יותר. ראו ערך מורחב.

טוריים קטנים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

טוריים קטנים (Diplotaxis viminea) הם צמח עשבוני חד-שנתי ים-תיכוני, קטן ממדי, קירח או מקריח, נמוך ושרוע (7 עד 15 ס"מ). הוא גדל בישראל באזורים ים-תיכוניות ובעולם סביב אגן הים התיכון (לא במצרים ולא בלוב). הצמח מאופיין בשושנת עלים פשוטים בבסיסו (בשונה מהסוג תֻּדְרָה). הגבעול חסר עלים ואורכו נע בין 3 עד 15 ס"מ, והוא חסר עלים. בחלק מהפרטים הגבעול מסתעף מהבסיס, בעוד שאחרים בעלי גבעול יחיד.

הפרחים צהובים וכותרתם קטנה יחסית – אורכה 3 עד 4 מ"מ בלבד. הצלקת בת שתי אונות ברורות. הצמח מותאם להאבקה עצמית[5].

התרמיל צר וזקוף, פחוס במקצת משני צידיו, אורכו עד 2 ס"מ ורוחבו כ-1.3 מ"מ. בקצה התרמיל מצוי שריד עמוד השחלה עם צלקת בצורת פקק. בשונה ממיני הכרוב והחרדל, לטוריים קטנים אין "מקור" מפותח בקצה הפרי. התרמיל נפתח בשתי קשוות העלות יורק יחיד.

במבט שטחי, התרמיל נראה כבעל שורת זרעים בודדת. בפועל, הזרעים מסודרים בשני טורים מסורגים בכל מגורה, כאשר כל זרע מחובר משני צדיו לשפת קשוות התרמיל. בניגוד לכך, במיני טוריים אחרים – טוריים מצויים, טוריים מדבריים וטוריים זיפניים – התרמיל רחב יותר, וכל זרע ניצב במקביל לעורק של הקשווה השנייה.

טוריים קטנים נובטים וגדלים בתחילת החורף, כבר בתחילת נובמבר, ופורחים בשיא החורף, בסוף ינואר. העלווה והפריחה נמשכים עד תחילת יוני. הצמח מייצר פירות תוך כדי פריחתו. חניטת הפירות מתחילה כבר מסוף פברואר, והפצת הזרעים נמשכת מאמצע אפריל ועד אמצע יולי. הצמח מייצר פירות תוך כדי פריחתו[17].

הצמח שכיח בקבוצות, בבתות, במעזבות, וכן לצדי דרכים בחבל הים-תיכוני, בין משטחי סלעים באגני קרקע רדודה[18].

טוריים שעירים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

טוריים שעירים (Diplotaxis villosa) הם צמח עשבוני חד-שנתי שעיר, אנדמי ונדיר בערבות אדום ומואב בירדן. הצמח מכוסה בשערות רכות. הפירות הבשלים זקופים וגליליים. מין זה תואר למדע בשנת 1976[19].

מיני הבר של טוריים בעולם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי הטבלה ניתן לה שתשעה מינים של טוריים הם בלעדיים לאיים של כף ורדה. ניתוח פילוגנטי מולקולרי, באמצעות ניתוח שלושה סמנים מולקולריים מגנום הגרעין והכלורופלסט, מצביע על כך שמיני טוריים (Diplotaxis) האנדמיים של איי כף ורדה אינם שריד של צומח סובטרופי קדום מתקופת השלישון, כפי שסברו בעבר, אלא התפתחו במהלך הפליסטוקן. הממצאים מראים כי מקורם באוכלוסיות של טוריים זיפניים מצפון אפריקה, וככל הנראה הגעתם והתבססותם קשורות להיווצרות הסהרה המערבית[20].

טוריים החומות (Diplotaxis muralis) הובא מאירואסיה לאמריקה כצמח בלסט (Ballast plant) במהלך המאה האחרונה. צמח בלסט הוא צמח שהתפשט ונקלט באזור חדש בעקבות חומרים ששימשו לייצוב אוניות, כגון חול, חצץ, אדמה או אבנים, שהועמסו על כלי שיט כשהיו ריקים או בעלי מטען לא מאוזן. כאשר האוניות פרקו את הבלסט בנמלים חדשים, חומרים אלו לעיתים הכילו זרעים מצמחים מאזורים רחוקים, מה שאפשר את הפצתם והתבססותם בבתי גידול חדשים. טוריים החומות הוא מין אלופוליפלואידי (Allopolyploid), שנוצר כתוצאה מהכלאה בין טוריים קטנים (D. viminea), ששימש כהורה האימהי (n = 10), לבין טוריים צרי-עלים (D. tenuifolia), ככל הנראה ההורה האבהי (n = 11). לאחר תהליך ההכלאה והכפלת הגנום, המין החדש התייצב עם 2n = 20 כרומוזומים, כנראה עקב אובדן או איחוי כרומוזומים במהלך האבולוציה שלו. בטבלה 38 מינים. השמות העבריים הם זמניים ובמקרים שבהם לא נמצא שם עברי רשמי, ניתן תיאור על סמך השם המדעי.

מס' שם מדעי שם עברי צורת חיים אזור אקלים יבשת מדינות התפשטות
1 Diplotaxis acris טוריים מדבריים חד-שנתי מדברי אפריקה, אסיה צ'אד, לוב, מצרים, סיני, ירדן, ישראל, ערב הסעודית, כווית, עומאן, תימן, עיראק, טורקיה לא
2 Diplotaxis antoniensis טוריים אנטואני בן שיח סובטרופי אפריקה כף ורדה לא
3 Diplotaxis assurgens טוריים זקופים חד-שנתי סובטרופי אפריקה מרוקו כן
4 Diplotaxis australis טוריים דרומיים חד-שנתי מדברי אפריקה מרוקו לא
5 Diplotaxis berthautii טוריים ברתאוט חד-שנתי סובטרופי אפריקה מרוקו לא
6 Diplotaxis brachycarpa טוריים קצרי-פרי חד-שנתי סובטרופי אפריקה מרוקו, אלג'יריה לא
7 Diplotaxis brevisiliqua טוריים קצרי-תרמיל חד-שנתי סובטרופי אפריקה מרוקו לא
8 Diplotaxis brochmannii טוריים ברוכמן בן שיח סובטרופי אפריקה כף ורדה לא
9 Diplotaxis catholica טוריים קתוליים חד-שנתי סובטרופי אירופה, אפריקה ספרד, פורטוגל, מרוקו כן
10 Diplotaxis cretacea טוריים גירניים חד-שנתי או דו-שנתי ממוזג אירופה אוקראינה, רוסיה לא
11 Diplotaxis cyrenaica טוריים קירנאיקה חד-שנתי סובטרופי אפריקה לוב לא
12 Diplotaxis duveyrieriana טוריים דובייר חד-שנתי מדברי אפריקה צ'אד, אלג'יריה, לוב, תוניסיה. לא
13 Diplotaxis erucoides טוריים מצויים חד-שנתי או דו-שנתי ממוזג אירופה, אפריקה, אסיה אגן הים התיכון, אתיופיה, איראן לא
14 Diplotaxis glauca טוריים כחלחליים בן שיח סובטרופי אפריקה כף ורדה לא
15 Diplotaxis gorgadensis טוריים גורגדיים בן שיח סובטרופי אפריקה כף ורדה לא
16 Diplotaxis gracilis טוריים עדינים בן שיח סובטרופי אפריקה כף ורדה לא
17 Diplotaxis griffithii טוריים גריפית חד-שנתי ממוזג אסיה אפגניסטן, פקיסטן לא
18 Diplotaxis harra טוריים זיפניים בן שיח מדברי אירופה, אפריקה, אסיה ספרד, סיציליה, מצפון אפריקה עד צפון סומליה ועד פקיסטן לא
19 Diplotaxis hirta טוריים משוערים בן שיח סובטרופי אפריקה כף ורדה לא
20 Diplotaxis ibicensis טוריים איביזה חד-שנתי, בן שיח סובטרופי אירופה ספרד (איביזה) לא
21 Diplotaxis ilorcitana טוריים אילורציטנה חד-שנתי ממוזג אירופה ספרד לא
22 Diplotaxis kohlaanensis טוריים הר-כוהלן רב-שנתי, בן שיח מדברי אסיה תימן לא
23 Diplotaxis muralis טוריים החומות חד-שנתי, בן שיח ממוזג אירופה, אפריקה אירופה עד הקווקז, קנריים עד צפון אפריקה כן
24 Diplotaxis nepalensis טוריים נפאליים רב-שנתי ממוזג אסיה נפאל ומערב ההימאליה לא
25 Diplotaxis ollivieri טוריים אוליבייר חד-שנתי סובטרופי אפריקה מרוקו לא
26 Diplotaxis pitardiana טוריים פיטארד חד-שנתי מדברי אפריקה אלג'יריה, מאלי, מאוריטניה, מרוקו, סהרה המערבית. לא
27 Diplotaxis saharensis טוריים סהרה חד-שנתי מדברי אפריקה אלג'יריה, מאוריטניה, מרוקו, תוניסיה, סהרה המערבית. לא
28 Diplotaxis siettiana טוריים סיאטה חד-שנתי סובטרופי אירופה ספרד לא
29 Diplotaxis siifolia טוריים דמויי-שומר חד-שנתי סובטרופי אפריקה אלג'יריה, מרוקו, פורטוגל, ספרד. לא
30 Diplotaxis simplex טוריים פשוטים חד-שנתי, בן שיח סובטרופי אפריקה, אסיה אלג'יריה, מצרים, לוב, תוניסיה. לא
31 Diplotaxis sundingii טוריים סונדינג בן-שיח סובטרופי אפריקה כף ורדה לא
32 Diplotaxis tenuifolia טוריים צרי-עלים בן שיח ממוזג אירופה, אסיה אירופה לאגן הים התיכון כן
33 Diplotaxis tenuisiliqua טוריים צרי-תרמיל חד-שנתי סובטרופי אפריקה מרוקו אלג'יר כן
34 Diplotaxis varia טוריים מגוונים בן שיח סובטרופי אפריקה כף ורדה לא
35 Diplotaxis villosa טוריים שעירים חד-שנתי סובטרופי אסיה ירדן לא
36 Diplotaxis viminea טוריים קטנים חד-שנתי ים תיכוני אירופה,

אסיה, אפריקה

אגן הים התיכון כן
37 Diplotaxis virgata טוריים מזדקפים חד-שנתי ממוזג אירופה, אפריקה מרוקו, ספרד פורטוגל כן
38 Diplotaxis vogelii טוריים פוגל בן שיח סובטרופי אפריקה כף ורדה לא

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא טוריים בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Diplotaxis, POWO plants of the World Online. Published on the Internet
  2. ^ .Diplotaxis DC, WFO: World Flora Online. Published on the Internet, ‏24-11-2023
  3. ^ טוריים, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
  4. ^ 1 2 3 א. פאהן, ד. הלר, מ. אבישי, מגדיר לצמחי התרבות בישראל, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998, עמ' 140
  5. ^ 1 2 3 4 5 6 עזריה אלון, מיכה לבנה, דוד הלר (ע), החי והצומח של ארץ ישראל, כרך 10, רמת גן, משרד הבטחון - ההוצאה לאור,: החברה להגנת הטבע, 1982, עמ' 113-114
  6. ^ 1 2 3 4 5 6 7 מיכאל זהרי, מגדיר חדש לצמחי ישראל, מהדורה חדשה מתוקנת ומורחבת, תל אביב: עם עובד, 1989, עמ' 176, 199
  7. ^ 1 2 3 4 נעמי פינברון-דותן, אבינעם דנין, המגדיר לצמחי בר בארץ ישראל, ירושלים: כנה, 1989, עמ' 219
  8. ^ 1 2 .Zohary, M, Flora Palaestina – Part One, Jerusalem: The Israel Academy of Sciences and Humanities, 1966, עמ' 305-8
  9. ^ א. פאהן, אנטומיה של הצמח, מהדורה שניה, מורחבת ומעודכנת, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1987, עמ' 197, 203, 531, 561, 599
  10. ^ 1 2 אבי שמידע, דוד דרום, מדריך פרחי הבר בישראל, צמחיית המדבר, כרך ב, ירושלים: בית הוצאה כתר, 1988, עמ' 118, 218
  11. ^ טוריים זיפניים, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
  12. ^ 1 2 3 אורי פרגמן-ספיר, פרחי עין גדי וחוף ים המלח, ירושלים: העמותה לעידוד וקדום שמירת הטבע במזרח התיכון, 2008, עמ' 79-80
  13. ^ Diplotaxis erucoides (L.) DC., POWO plants of the World Online. Published on the Internet
  14. ^ Diplotaxis erucoides, WFO: World Flora Online. Published on the Internet, ‏4-6-2024
  15. ^ עזריה אלון, מיכה לבנה, דוד הלר (ע), החי והצומח של ארץ ישראל, כרך 10, רמת גן, משרד הבטחון - ההוצאה לאור,: החברה להגנת הטבע, 1982, עמ' 113-114
  16. ^ טוריים מצויים, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
  17. ^ מילוא מ. ושמידע, א., טוריים קטנים – מין נדיר?, באתר כתב-עת "כלנית" מספר 1., ‏2014
  18. ^ אבי שמידע, פרחי ירושלים, ירושלים: אחווה, 1986, עמ' 176
  19. ^ Diplotaxis villosa Boulos & Jallad, POWO plants of the World Online. Published on the Internet
  20. ^ Andreas Franzke, Bibi-Rana Sharif Samani, Barbara Neuffer, Klaus Mummenhoff and Herbert Hurka, Molecular evidence in Diplotaxis (Brassicaceae) suggests a Quaternary origin of the Cape Verdean flora, Plant Systematics and Evolution 303 (4), 2018, עמ' 467-479
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=טוריים&oldid=41804007"