טורסטן מילר
 | |
| לידה |
29 ביולי 1927  |
|---|---|
| פטירה |
21 בנובמבר 1991 (בגיל 64) |
| ידוע בשל | פעיל התנגדות אנטי נאצי בתנועת ההתנגדות הוורד הלבן ובקבוצת נערי הסווינג |
  | |
טורסטן מילר (בגרמנית: Thorsten Müller; 29 ביולי 1927 – 21 בנובמבר 1991) היה חבר בתנועת ההתנגדות לנאצים, הוורד הלבן, חבר בקבוצת נערי הסווינג ועיתונאי גרמני.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בגיל 14 גורש מילר מבית הספר בגלל התנהגות שאינה הולמת.
מילר היה חבר בקבוצת נערי הסווינג בהמבורג והשתייך לחברי תנועת ההתנגדות הוורד הלבן בעיר. הוא וחבריו לקבוצת נערי הסווינג אהבו ג'אז והאזינו באופן קבוע לתחנות רדיו זרות אשר היו אסורות להאזנה. קבוצה זו הייתה קבוצת נערים חובבי סווינג בגרמניה של שנות ה-30 וה-40, בעיקר מהמבורג ומברלין. גילם של הנערים נע בין 14 ל-18, רובם תלמידי תיכון, הגם שהיו בקרבם מבוגרים יותר. חברי הקבוצה הלא מאורגנת (מתוך אידאולוגיה, אין מנהיג) לבשו חולצות משובצות עם צווארון לבן ומכנסיים רחבים. הנערים לבשו מעיל ארוך שהגיע עד ברכיהם. נערי הסווינג חיפשו אחר דרך החיים הבריטית, ומצאו אותה במוזיקת הסווינג אשר הייתה אסורה בגרמניה הנאצית. בגרמניה שאז, מוזיקת הסווינג הוגדרה כ"מוזיקה מנוונת". חברי התנועה התנגדו לאידאולוגיה ולמשטר הנאצי, ובמיוחד לתנועת "הנוער ההיטלראי".
הוא וחבריו ברונו הימפקמפ, גרד שפיצברט והנס לייפלט, באו במגע עם קבוצת ההתנגדות של סניף המבורג של הוורד הלבן. המשתתפים שהיו בודדים ניהלו דיונים על ביצוע הפגנות ומצעדי מחאה נגד המשטר הנאצי. הם חשבו לארגן מצעד מעל יונגפרנשטיג ולפוצץ את מפקדת הגסטפו של המבורג בשטאדטהאוסברוק או את גשר לומברד הממוקם מעל נהר האלסטר. רעיונות אלה לא יושמו.
ב-3 ביוני נעצר מילר בעוון מה שהשלטונות הגדירו "נטיות אנגלופיליות, המהוות סכנה לשלום הציבור". הגסטפו עצר גם את חבריו לתנועת ההתנגדות ולקבוצת נערי הסווינג ברונו הימפקמפ וגרד שפיצברד. בעת ההפצצות על העיר המבורג הצליח מילר להימלט והגיע לבית הוריו, שם ציידו אותו במזון ובכסף. במשך חודשים רבים, נדד מילר בן ה-16 ביער השחור, בפרייבורג, באזור הפולני של פוזנן, בלייפציג ובדרזדן. לעיתים ישן באכסניה או במלון, ברכבות ובאורוות בדרך. הוא נעזר במכרים ובכומר שסיפק לו מחסה.
ב-7 בדצמבר נתפס מילר ונכלא בכלא ברובע פילביטל בהמבורג יחד עם עוד פעילים בהם שפיצברד, הימפקמפ ופליקס יוד.
בספטמבר הוגש נגד מילר כתב אישום בפני בית הדין העממי. התביעה ביקשה לגזור עליו 10 שנות מאסר.[1] המשפט העיקרי נגדו הופסק. בסוף מאי 1945, לאחר שכוחות הכיבוש הבריטיים נכנסו לעיר, הצליח מילר לברוח מבית המעצר שם נכלא.
לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר המלחמה היה עיתונאי. הוא היה חבר בקרן הוורד הלבן שהנציחה את פעילותם והיה למרצה מבוקש על תקופת שלטון הנאצים בגרמניה.[2]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ינינה אלטמן, הוורד הלבן: סטודנטים ואנשי רוח בגרמניה לפני ואחרי עלייתו של היטלר לשלטון, תל אביב, הוצאת פרדס, 2007
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Gedenkstätte Deutscher Widerstand: Bruno Himpkamp, abgerufen am 14. Januar 2020.
- ^ Ulrich Herrmann: Jung und uneinig, abgerufen am 14. Januar 2020.