טיבור ברנסקי
 | |
| טיבור ברנסקי, 2017 | |
| לידה |
11 ביוני 1922 בודפשט, ממלכת הונגריה  |
|---|---|
| פטירה |
20 בינואר 2019 (בגיל 96) באפלו, ארצות הברית |
| מדינה |
הונגריה, ארצות הברית |
| מקצוע |
תאולוג, מרצה |
| מידע חסיד אומות העולם | |
| פרסים והוקרה |
|
| קישורים חיצוניים | |
| יד ושם | טיבור ברנסקי |
  | |
טיבור ברנסקי (בהונגרית: Baránszki Tibor; 11 ביוני 1922 – 20 בינואר 2019) היה משורר, סופר וחסיד אומות העולם הונגרי-אמריקאי, שהציל את חייהם של יותר מ־8,000 יהודים במהלך מלחמת העולם השנייה.
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
טיבור ברנסקי נולד בבודפשט, הונגריה לרודולף (בהונגרית: Reszel) ברנסקי ומריה שלנדר. בילדותו, טיבור הושפע רבות מסבו אלברט ברנסקי. טיבור הצעיר היה ילד חולני מאוד. לעיתים קרובות הוא התלווה לסבתו כשביקרה בכנסייה, ופיתח קשר קרוב לדת ולמריה הקדושה. חברתה הטובה ביותר של סבתו, הייתה גברת שוורץ היהודיה וטיבור חיבב אותה מאוד. בזמן לימודיו בתיכון (1936-1940), סביבתו החברתית של טיבור לא תמכה בהיטלר ובשלטון הנאצי בגרמניה, ובשנתו האחרונה ללימודים, טיבור נחשף לציטוט מ'מיין קאמפף' שפגע בעם ההונגרי והכעיסו מאוד. עם סיום לימודיו בבית הספר, טיבור החל ללמוד כמורה מחוץ לבודפשט משנת 1940 - 1943, אך לבסוף חזר לבודפשט ב-20 באוקטובר 1944, עם התקדמות הצבא הסובייטי בתוך הונגריה.[1]
פעילות בתקופת השואה להצלת יהודים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב־19 במרץ 1944, הונגריה נכבשה בידי גרמניה הנאצית. דודתו של טיבור ברנסקי, מרגיט סטרנדר, הייתה חברה קרובה של משפחה יהודית - משפחת סקרש. אף על פי שמשנת 1938 ממשלת הונגריה חוקקה סדרה של חוקים אנטישמיים שדמו מאוד לחוקי נירנברג, היחסים בין משפחת סקרש למרגיט סטרנדר התהדקו. החל ממאי 1944 יהודי הונגריה החלו להשלח ברכבות למחנות ההשמדה. כמעט כולם נשלחו לאושוויץ'-בירקנאו ורבים מהם נרצחו מיד. ב־15 ביוני 1944, יצאה ההוראה להעביר משפחות יהודיות לבתים מסומנים בטלאי צהוב ולגטאות קטנים בשטח הונגריה. משפחת סקרש נמלטה למחבוא והותירה בידי משפחת סטרנדר את בנם התינוק החולה, גאבור לסלו סקרש.[1]
ב־20 באוקטובר 1944, הגיע טיבור ברנסקי לבודפשט אחרי שנאלץ לעזוב את לימודי הכמורה שלו לפני שסיימם. הוא עבר לגור עם דודתו, שבינתיים הצטרפה למחתרת שעזרה ליהודים לברוח אל מעבר לגבול. סטרנדר ביקשה מאחיינה שייעזר בקשריו בכנסייה (אף על פי שלא הספיק לסיים את הכשרתו ככומר) כדי להשיג מסמכי הגנה לגאבור סקרש הקטן ולמשפחתו, שעמדו להישלח החוצה מהמדינה. ברנסקי נעתר מייד ונסע לבקר את הנונציו (שגריר מטעם הוותיקן) בהונגריה. כשהגיע לשם, ראה שהלשכה עמוסה באנשים רבים שבקשו להשיג גם הם מסמכים אלו ותור ארוך נמשך ממשרדו של הנונציו אנג'לו רוטה. ברנסקי עטה את גלימת הכמורה שלו, אף על פי שלא היה כזה, ועקף את התור בטענה שהוא שם בעניין רשמי. אנג'לו רוטה הנפיק לו את המסמכים הדרושים וברנסקי ליווה את בני משפחת סקרש לבית מוגן של הוותיקן. משפחת סקרש הייתה המשפחה היהודית הראשונה שברנסקי הציל.[1]
ברנסקי הרשים את רוטה באומץ שלו ובדיבורו השוטף בגרמנית, ולכן הוזמן לשוחח עם רוטה בערב. אנג'לו רוטה מסר לו רשימה של כ-45 שמות, והסביר לו שאנשים אלו הם יהודים שקיבלו מסמכי חסינות מהוותיקן. מאחר שהמסמכים הללו הושמדו, היהודים נכלאו במפעל ויועדו להישלח למחנות השמדה בזמן הקרוב. רוטה דחק בברנסקי לצאת לדרך בבוקר, בשל דחיפות העניין. ברנסקי החליט לצאת מיד ולא לחכות לבוקר. כדי להרשים את הגרמנים, התעקש ברנסקי לקחת את הרכב הרשמי של רוטה, מכונית מרשימה מדגם 'רולס רויס' הנושאת את דגל הוותיקן. כדי להוסיף לתדמית, שכנע ברנסקי מספר אנשים ללוות אותו כפמליה, ואף גייס נהג -כל זאת כדי ליצור רושם ולהראות סמכות. כשהגיע למחנה, השומרים סירבו להכניס את ברנסקי, ולכן הוא איים שיבקש מנהגו לנסוע אל תוך השער בכוח. ברנסקי הורשה להיכנס, והצליח לאתר את רוב היהודים ברשימה ולהוציאם. בנוסף, הוא הסיח את דעת השומרים כדי שמלוויו יוכלו להנחות את היהודים שנותרו במחנה כיצד ליצור קשר עם ארגון המחתרת ולהימלט. רוטה התרשם מפעולותיו של ברנסקי, ולכן גייס אותו לעוד מספר משימות ומינה אותה למנהל כללי ב"תנועה להגנת היהודים" של הוותיקן בהונגריה.[1]
נוסף על כך, ברנסקי היה פעיל בארגון מחתרתי יחד עם דודתו, מרגיט סטרנדר. סטרנדר עבדה בחברת תרופות, ועזרה לספק משאבים ליהודים שבבתים המוגנים. במסגרת עבודתו כמנהל התנועה מטעם הוותיקן, פגש ברנסקי מספר דיפלומטים שפעלו כדי להציל יהודים, ובהם ראול וולנברג.[2]
לאורך השבועות הבאים, המשיך ברנסקי לצוץ במקומות בהם הוחזקו יהודים כשבידיו מסמכים מהוותיקן, ליווה יהודים לבתים מוגנים ואף עצר צעדה של יהודים שהובלו מבודפשט לכיוון הגבול האוסטרי ודרש להוציא ממנה מספר יהודים גדול ככול יכולתו. לצעדה זו הוא הגיע עם מכתבים ריקים מהוותיקן ובו במקום הנפיק מהם אישורים שמיים ליהודים שפגש.[1] לאלו שלא היה יכול להנפיק אישורים, הוא סיפק מזון, ציוד ותרופות. ברנסקי קיבל שיחת נזיפה ישירה מאדולף אייכמן לאחר שזה שמע על מעשיו להצלת יהודים. אייכמן בישר לו שכמות המכתבים להגנה על יהודים שאושרו בידי הנאצים תקטן משמעותית. ברנסקי, בתגובה, כינה את אייכמן "בן בליעל".[3]
במהלך אחת ממשימותיו, כיוון קצין גרמני אקדח טעון לראשו של ברנסקי ודרש לדעת למה הוא, כנוצרי, עוזר ליהודים. ברנסקי השיב שהוא עוזר להם משום שהוא נוצרי. באירוע אחר, ברנסקי נזרק למרתף חשוך בידי כמה קצינים נאצים. ברנסקי חשב שהוא כבר לא יצא מהמרתף הזה בחיים. למזלו, קצין נאצי שעבד באופן סודי עם המחתרת, זיהה אותו והתקשר מיד להודיע לנונציו. ברנסקי שוחרר תוך פחות מארבעים דקות, ואנג'לו רוטה המתין לו ברכב, מודאג מאוד.[1]
גם לאחר שמכתבי ההגנה של יהודים מטעם הכנסייה לא הוכרו עוד כתקפים, ברנסקי המשיך לסייע ליהודים להתחבא במערות ובמרתפי יין. בעזרת מסמכים מזויפים בעלי מראה רשמי, ביטחון רב ואומץ רב לא פחות, הצליח ברנסקי להביא למקלט בבתים מוגנים למעלה מ-3,000 יהודים, והצליח להציל בין 8,000 ל-12,000 יהודים.[1]
בסוף דצמבר, 1944, הצבא הסובייטי פלש לבודפשט. כיוון שהחיילים הסובייטים חשבו שטיבור ברנסקי שיתף פעולה עם הנאצים, הוא נעצר ב-30 בדצמבר ונשלח לצעדה אכזרית של למעלה משבועיים לאורך 160 קילומטרים, בה אכל רק ארבע פעמים. בסוף הצעדה ברנסקי אושפז בבית חולים, בו שהה עד לסוף המלחמה.[1]
לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]
עם סיום המלחמה חזר ברנסקי לבודפשט. הוא סיים את לימודיו והפך לכומר בצפון הונגריה. בשנת 1948 השלטון הסובייטי השתלט על ממשלת הונגריה. טיבור ברנסקי התנגד למשטר זה לא פחות משהתנגד לשלטון הנאצי, ולכן נשפט לתשע שנים בכלא סובייטי בעקבות "פעילות אנטי-קומיניסטית". לאחר מותו של יוסיף סטלין בשנת 1953 הוענקה לברנסקי חנינה והוא שוחרר לאחר 57 חודשים בכלא (כ-5 שנים). בניסיון המהפכה ההונגרי בשנת 1956 כנגד השלטון הסובייטי, ברנסקי נסע למערב כדי לנסות לגייס עזרה, אך המהפכה נכשלה בעודו מחוץ להונגריה. הוא נשלח לבודפשט, על אף שלא רצה לשוב להונגריה, והצליח לחמוק בחזרה עם פליטים אחרים לאיטליה.[1][3]
באיטליה הכומר ברנסקי נישא ב-8 ביולי 1957, לקטלין קורוסי. ברנסקי וקורוסי חיו במחנה פליטים בסמוך לרומא במשך קרוב לשנה, והקימו בית ספר לפליטים במקום. ב-1958 הצליחו השניים להשיג ויזות לקנדה, ועברו לגור בטורונטו למשך שלוש שנים. ב-1961 הם עברו לעיר בופאלו שבניו-יורק, והקימו משפחה. קורוסי הפכה לפרופסור לביו-כימיה וחוקרת סרטן באוניברסיטת בופאלו. טיבור ברנסקי הפך למורה להיסטוריה. לשניים שלושה ילדים - פיטר פורגאך, בנה מנישואיה הקודמים של קורוסי, שהפך למנתח עיניים, טיבור ברנסקי הבן, שלמד סינית כנער והפך לעורך דין בין-לאומי העובד מבייג'נג, וקאת'ילין, שנכון לשנת 2020 אחראית על התקשורת בדיוקסיה של בופאלו.[3]
קטלין קורוסי-ברנסקי נפטרה בשנת 2011. טיבור ברנסקי נפטר ב־20 בינואר 2019.
הכרה והנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-11 בינואר 1979, הוכרו ברנסקי ודודתו, מרגיט סטרנדר, כחסידי אומות עולם בטקס שנערך בניו-יורק, ארצות הברית. כמו כן, נשתל לכבודו עץ בשדרת חסידי אומות העולם במוזיאון יד ושם שבירושלים בטקס חגיגי בנוכחותו. ב-16 ביולי 1997, יד ושם הכירה באנג'לו רוטה כחסיד אומות העולם.
גאבור זקרס, האדם הראשון שברנסקי הציל, שרד את המלחמה ונישא לאגנס, שאיבדה את שני הוריה בשואה. הם עברו לגור בבופאלו, ניו-יורק, ויש להם שני בנים. גאבור היה בעל תואר דוקטור בביו-כימיה ובמשפטים. הוא הפך לעורך דין בתחום הפטנטים. הוא נפטר ב-27 בנובמבר 2010, אך משפחתו נשארה קרובה למשפחת ברנסקי.[4]
בשנת 1980 מונה ברנסקי בידי נשיא ארצות הברית ג'ימי קרטר להיות ראש הוועדה לזיכרון השואה.
ראול וולנברג נעלם בעודו ברשות הסובייטים. ברנסקי היה מהאחרונים לחזות במאמציו לעזור ליהודים תחת השלטון הנאצי. באוגוסט, 2017 הוזמן ברנסקי בידי קרובי משפחה של ראול וולנברג להיות אורח כבוד באירועי "יום ראול וולנברג" בסטוקהולם.[2]
משרד הדואר הישראלי הדפיס בול לכבודו של טיבור ברנסקי באפריל, 2017.[5]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- "המיתוס של האפיפיור של היטלר”, מאת הרב דייוויד ג' דאלין, הוצאת רגנרי בע"מ, 2005. עמודים 87–89, 107.
- "ראול וולנברג", מאת הארווי רוזנפלד, הוצאת הולמס ומאיאר בע"מ,1995. עמודים 74–83, 96-97, 106-107, 214.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 Oral history interview with Tibor Baranski, 1970
- ^ 1 2 Sean Kirst, He saved 3,000 jews in world war II, now lives quietly in Buffalo, The Buffalo News, 27/8/2017
- ^ 1 2 3 Scott N. Miller, Fighting tyranny is difficult, dangerous, VailDaily - Everything vail valley
- ^ Gabor L. Szekeres, Los Angeles Times - obituaries, 3-4/12/2010
- ^ Sean Kirst, Tale and video of a melody that lifted over Auschwitz, The Buffalo News, 14/4/2018