טיוטה:לאה אביר
לאה אביר היא אוצרת וכותבת בתחום האמנות העכשווית.[1] כיום היא משמשת מנהלת אמנותית של המרכז לאמנות עכשווית בערד ועורכת-שותפה מייסדת של כתב העת תוהו.
החל משנת 2007 אביר אוצרת תערוכות ומארגנת אירועי אמנות שונים בארץ ובעולם, במוסדות ציבוריים ופרטיים, בחללים אלטרנטיביים ובמרחב הציבורי. בין תפקידיה הקודמים: אוצרת מוזיאון חיפה לאמנות, אוצרת משנה ומנהלת תחום התוכן במוזיאוני בת ים ויועצת אמנותית לסדנאות האמנים בירושלים ואוצרת גלריה רו־ארט בתל אביב[2][3]. בשנת 2011 היא נבחרה לזוכה הראשונה של מלגת "ארטיס" (אנ') לאוצרים מישראל, ועבדה בצוות האוצרות של ארגון האמנות הציבורית Creative Time (אנ') בניו יורק[4].
אביר היא בוגרת החוג לתולדות האמנות ולימודי מוזיאולגיה מתקדמים באוניברסיטת תל אביב, ולמדה לתואר שני באוניברסיטת חיפה. חיבוריה של אביר התפרסמו בקטלוגים ומגזינים שונים בארץ ובעולם ובשנים האחרונות היא לימדה היסטוריה ותיאוריה של אמנות ואוצרות במוסדות שונים כמו בצלאל, אוניברסיטת חיפה ומכללת ספיר[5][6].
אוצרות וניהול אמנותי
[עריכת קוד מקור | עריכה]2006 עד היום אוצרת עצמאית בחללים ציבוריים ופרטיים בארץ ובעולם. אצרה עשרות תערוכות, ביניהן תערוכות יחיד ותערוכות קבוצתיות רבות משתתפים. החל משנת 2011 מתמחה ביוזמות תרבות חברתיות ומבוססות קהילה.
תערוכות נבחרות
[עריכת קוד מקור | עריכה]2024
מיכל אלפרן, ולנטיין, המרכז לאמנות עכשוית, ערד.
גבריאל קלזמר, הסלון האווירי, המרכז לאמנות עכשןית, ערד.
מרסל תהילה ביטון, השמלה הגדולה , המרכז לאמנות עכשןית, ערד.
קרן רוסו, תהומונים, המרכז לאמנות עכשןית, ערד.
2023
פהד חלבי: הילד בחולצה הכחולה, גלריה לאמנות אום אל פאחם.
עדות מקומית: מוזיאון ארץ ישראל, תל אביב.
איתן בן משה: ויפגע, תערוכת יחיד ופסל חוץ, המרכז לאמנות עכשווית ערד.
2022
נטעלי שלוסר, אבנים וסימטריה בארץ החולות, פרק ב׳: למרגלות המקדש הכלקוליתי; יקיצת הממלכה והתכשיט הרוחני: המרכז לאמנות עכשווית ערד.
האחים מוסלין: תשע שניות מהמותן, המרכז לאמנות עכשווית ערד.
תאה טופאיץ': חשיכה ולא עוד, מוזיאון בית אורי ורמי נחושתן, קיבוץ אשדות יעקב מאוחד.
סשה טמרין: נשיקת שמש, המרכז לאמנות עכשווית ערד, ערד ישראל.
2021
ניצן סט: בעיות מילוליות, המרכז לאמנות עכשווית ערד[7].
רום אלקאדי: ילדוֹת, המרכז לאמנות עכשווית ערד.
שי איגנץ: ג׳ו, משכן האמנים הרצליה.
יולי צרפתי: מצב מתמיד, המרכז לאמנות עכשווית ערד.
הר הקסמים, תערוכה קבוצתית, אוצר שותף - בר ירושלמי, המרכז לאמנות עכשווית ערד.
דנה דרויש: נפש חיה בי, המרכז לאמנות עכשווית ערד.
ניר הראל: הר מיטה, המרכז לאמנות עכשווית ערד.
2019-2020
מייסה דאהר: עין פקוחה, גלריה לחם ושושנים, תל אביב.
רוני חג׳ג׳: בריא ושלם, גלריה רו־ארט, תל אביב.
2018
אליהו פתאל (אלי פטל): בארות נשברים, האוניברסיטה היהודית האמריקאית, בשני הקמפוסים – בגלריה אשר בקמפוס פמיליאן (Familian) וב"בית הספר" (House of the Book) בגלריה אשר בקמפוס פמיליאן (Familian) וב"בית הספר" (House of the Book) אשר בקמפוס ברנדייס-ברדין (Brandeis-Bardin) (אנ').
רועי מנחם מרקוביץ׳: ממ"ד ביניים, גלריה רו־ארט, תל אביב.
ראובן קופרמן: מתנקשות, גלריה רו־ארט, תל אביב.
2017
ג׳יימס אנסוורת׳: דובים עליזים, גלריה רו־ארט, תל אביב, ישראל.
הדס סט: נימה וחצי מהצל, גלריה רו־ארט, תל אביב.
ישי שפירא קלטר: יוד, גלריה רו־ארט, תל אביב.
יותר שעות אהבה משנוכל אי פעם לפרוע, תערוכה קבוצתית, גלריה רו־ארט, תל אביב.
2016
בויאן: צייד הבלונים, גלריה רו־ארט, תל אביב.
קרן גלר, סימפטום פלורנס, גלריה רו־ארט, תל אביב.
מייגן וויטמארש: לא חדש רק שונה (זמן חדש לא משנה), גלריה רו־ארט, תל אביב.
פהד חלבי: עוד סיבוב, גלריה רו־ארט, תל אביב.
להלי פרילינג: סירנות, גלריה רו־ארט, תל אביב.
2014
שרי כראל: אי הסימנים, מוזיאון חיפה.
אולף ברוינינג: תערוכת יחיד, מוזיאון חיפה.
2013
מיי ברבריאן[8]: תיאטרון טרום–פעולה פוסט–חי: יחד לנצח?, סדנה/מופע/תערוכה, בצלאל, יפו 23.
איקונופיליה/ חדר 325, פסטיבל מנופים, מלון הנוטרדאם, ירושלים.
2012
שי איגנץ: מיסייה לרי, חלל אלטרנטיבי (מלון דירות) תל אביב.
2011
אורן אליאב: הם לא יעירו אותנו בזמן, גלריה ברוורמן, תל אביב.
2010
זמן ציפייה, תערוכה קבוצתית, מוזיאון בת ים.
איתן בוגנים: השנים המוקדמות, מוזיאון בת ים.
יאן טיכי: עבודות חדשות, מוזיאון בת ים.
נלי אגסי: מי אוהב אותך?, מוזיאון בת ים.
גיא גולדשטיין: שלל, גלריה שלוש, תל אביב, ומוזיאון ינקו דאדא, עין הוד.
פקטורי, תערוכה קבוצתית, מוזיאון בת ים.
2008
מובי מארח, תערוכה קבוצתית, מוזיאון בת ים.
שדים, תערוכה קבוצתית, מוזיאון בת ים.
2007
נטעלי שלוסר: אורקסטרא - תערוכת הזוכה בפרס רפפורט לאמנית מבטיחה, מוזיאון תל אביב לאמנות.
פרוייקטים נבחרים:
[עריכת קוד מקור | עריכה]עיר שדה: התערוכה המרכזית של אירוע האמנות השנתי של עיריית תל אביב, 2012) תערוכה בינלאומית בהשתתפות יותר מ- 20 אמנים בשני מוקדים שונים בעיר תל אביב יפו וייסוד ארכיון מקוון לתרבות ואקטיביזם בתל אביב יפו.
איקונופיליה: התערוכה המרכזית של אירוע האמנות השנתי "מנופים", פתיחת עונת התערוכות בירושלים, 2013) תערוכה ופרויקט סאונד בהשתתפות 25 אמנים[9]
אפשרות של ספר: פרויקט עצמאי ליצירה וקידום של ספרי אמן, שהוקם על ידי קבוצת אוצרים ומעצבים וכלל מספר תחנות, ביניהן כנס בינלאומי רב משתתפים אודות הוצאה לאור במאה ה־21 בשנקר אקדמיה לאמנות ועיצוב, סדנא ליצירת ספרי אמן, תערוכה וספרייה,
2011-2014 תאה טופאיץ' (קרואטיה), פרפורמנס נודד בעולם (תל אביב, ברגן, אמסטרדם, טולוז), 2015-2016.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של leah abir (באנגלית)- לאה אביר במגזין תוהו
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ לאה אביר היא המנהלת האמנותית של המרכז לאמנות עכשווית בערד, באתר ערב רב Erev Rav
- ^ איתן בוגנים, לאה אביר מונתה לאוצרת מוזיאון חיפה לאמנות, באתר הארץ, 6 באפריל 2014
- ^ נעמה ריבה, לאה אביר מונתה לאוצרת של גלריה רו־ארט, באתר הארץ, 17 באוגוסט 2015
- ^
Leah Abir announced as recipient of Artis Curatorial Fellowship with Creative Time באתר ארטיס בתאריך 16 במרץ 2011 בשעה 22:08, בארכיון האינטרנט
- ^ תוכנית הלימודים לשנת 2014, המחלקה לאמנות, באתר בצלאל
- ^ מערכת ערב רב, לאה אביר היא המנהלת האמנותית של המרכז לאמנות עכשווית בערד, באתר ערב רב, 24 ביוני 2020
- ^ הלוחשת לקירות ומניעה לפעולה – קריאה לאקאניאנית (קצרה) ביצירותיה של ניצן סט, באתר ערב רב Erev Rav, 2022-02-22
- ^ My Barbarian, My Barbarian (באנגלית אמריקאית)
- ^ מנופים - אמנות עולה לבמה, באתר מנופים
