יאק-38
 | |||||||
| מאפיינים כלליים | |||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| סוג |
strike fighter  | ||||||
| קוד נאט"ו |
Forger | ||||||
| מדינת מקור |
ברית המועצות | ||||||
| פיתוח |
יאקובלב | ||||||
| יצרן |
יאקובלב, Saratov Aviation Plant | ||||||
| תקופת שירות |
11 באוגוסט 1977 – 2004 (כ־26 שנים) | ||||||
| יחידות שיוצרו |
231 | ||||||
| משתמש ראשי |
| ||||||
| |||||||
  | |||||||
היאקובלב יאק-38 (ברוסית: Яковлев Як-38; קוד נאט"ו: "Forger") היה מטוס הקרב המבצעי הראשון והיחיד בעל טכנולוגית דחף וקטורי של חיל הים הסובייטי, ובנוסף המטוס הראשון בעל כנף קבועה שלה. היא פותחה במיוחד עבור נושאות המטוסים מסדרת קייב.
עיצוב ופיתוח
[עריכת קוד מקור | עריכה]
עוצב על ידי איי. אס. יאקובלב עיצוב הלשכה JSC, הציורים הראשונים הראו מטוס על-קולי שמזכיר את ההוקר סידלי הרייר שהיה בפיתוח בבריטניה. אבל עם שני מנועי R27-300 רוסים. מטוס על קולי היה קשה לפיתוח, ולכן הוחלט בסופו של דבר לפתח מטוס פשוט יחסית בעל מהירות מוגבלת של 0.95 מאך. אף על פי שהיאק-28 והיאק-38M פותחו על בסיס היאקובלב בלה-36, לא היה כמעט שום דבר במשותף ביניהם.
פיתוח אב הטיפוס VM-01 הסתיים ב-14 באפריל 1970.
תכונה מתקדמת של היאק-38 היה כסא מפלט אוטומטי. שכאשר אחד המנועים נכשל בהמראה, כשהמטוס הגיע לכיוון של 60 מעלות הטייס היה נפלט באופן אוטומטי מן המטוס.
היסטוריה מבצעית
[עריכת קוד מקור | עריכה]כאשר נושאת המטוסים מינסק, נושאת המטוסים השנייה מסדרת קייב, נכנסה לשירות בפברואר 1978 היא ציודה במטוסי יאק-38.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]| מטוסים מתוצרת אירקוט ויאקובלב | ||
|---|---|---|
| מטוסי נוסעים | יאק-40 • יאק-42 • יאק-142 • יאק-242 • גאלפסטרים G200 • MC-21 | 
|
| מטוסי קרב, אימון וכטב"מים | יאק-1 • יאק-3 • יאק-4 • יאק-7 • יאק-9 • יאק-11 • יאק-15 • יאק-17 • יאק-23 • יאק-25 • יאק-26 • יאק-27 • יאק-28 • יאק-38 יאק-130 • יאק-141 • יאק-152 • פצ'לה • פרוריב • אירקוט-200 | |
