כלי טיס בלתי מאויש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מל"טים
Hermes 900.jpg
MQ-9 Reaper in flight (2007).jpg
MQ-8B Fire Scout.jpeg
2015 Dron DJI Phantom 3 Advanced.JPG
הרמס 900 של אלביט (עליון ימין)
MQ-9 ריפר, תוצרת ג'נרל אטומיקס (עליון שמאל)
RQ-8 פייר סקאוט מופעל על ידי הצי האמריקאי (תחתון ימין)
רחפן המשמש לצילום מהאוויר (תחתון שמאל)
Global Hawk 1.jpg
הגלובל הוק של נורת'רופ גראמן

כלי טיס בלתי מאויש (כטב"ם) הוא כלי טיס, כלומר מטוס או מסוק, שאינו נושא עליו בני אדם, ובפרט טייס. הכוונת ובקרת הכטב"ם נעשית בדרך כלל על ידי מפעיל מרוחק (remote pilot) או אף בצורה אוטונומית על ידי מערכת הבקרה של הכטב"ם. רוב הכטב"מים מיועדים לשימושים צבאיים, אך כיום נעשה בהם יותר ויותר שימוש גם ביישומים אזרחיים (משטרה, אבטחה, בקרת תנועה, מחקר מדעי ועוד).

בנוסף לכטב"מי מודיעין או הטעיה ישנם כטב"מי תקיפה, המסוגלים לירות חימוש מדויק במטרות קרקעיות. הדגם הידוע ביותר של כטב"ם תקיפה הוא ה-RQ-1 פרדטור האמריקני, שנושא טילי AGM-114 הלפייר מונחים. ה"פרדטור" השתתף בהצלחה בלחימה האמריקנית באפגניסטן ובעיראק. בעבר נטען כי גם לישראל כטב"מי תקיפה חמושים. כך לדוגמה, לטענת כתב העת אוויאיישן וויק אנד ספייס טכנולוג'י כטב"מים אלו הם למעשה כטב"מי הרמס 450 שצוידו במשגרי טילים.

הנטייה בציבור הישראלי היא להשתמש במונח "מזל"ט" (מטוס זעיר ללא טייס), אף שמונח זה הולם רק דגמים קטנים של כטב"ם בעלי יישומים מוגבלים שהיו קיימים בעבר. המונח איננו הולם את גודלם של הכטב"מים כיום, שממדיהם מגיעים לממדי מטוס קרב של ממש ואשר בניגוד למזל"טים ההיסטוריים, נושאים חימוש כבד ומערכות מודיעין מתוחכמות.

משנת 2016 מכונה הכטב"ם בחיל האוויר הישראלי "כלי טיס מאויש מרחוק", ובראשי תיבות "כטמ"ם".[1]

מבנה מערכת הכטב"ם[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערכת של כל כלי בלתי מאויש (ולכן גם כטב"ם) מורכבת מארבעה מרכיבים עיקריים:

  • פלטפורמה, או כלי הטיס במקרה של כטב"ם. הפלטפורמה כוללת גוף, מנוע, מערכות בקרה, חיישנים לניטור עצמי ומערכות היגוי והפעלת הגאים.
  • מטען ייעודי (מטע"ד), שהוא סט האמצעים בעזרתם מתבצעת המשימה, למשל מצלמה אלקטרו-אופטית. המטען הייעודי נישא בפלטפורמה ומקבל ממנה שירותים של העברת פקודות מהקרקע, אספקת חשמל, תנאי סביבה ועוד.
  • מערכת תקשורת, המורכבת ממקטע מוטס וממקטע קרקעי. מערכת התקשורת אחראית להעברת פיקוד מהמפעיל הקרקעי לפלטפורמה ולמטע"ד ולהחזרת תוצרי המטע"ד (למשל: תמונת וידאו) וסטאטוס טכני של הפלטורמה ושל המטע"ד.
  • תחנת הפעלה, המכילה מערכות מחשוב ומידע, שמאפשרות למפעיל אנושי לשלוט בפלטפורמה ובמטע"ד ולראות את דיווחי כלי הטיס והמטע"ד ואת תוצרי המטע"ד.

יתרונות וחסרונות תצורת הכטב"ם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לכטב"ם כמה יתרונות מובהקים על פני מטוס מאויש המבצע משימה דומה:

  • יכולת לפעול במשימות הנמשכות זמן רב ואף ימים אחדים, כאשר משך הפעלת הכטב"ם מוגבל בפועל רק על ידי הצורך לתדלק אותו או לבצע טיפול במערכות שבו. מעבר לכך, את מפעיל הכטב"ם, הנמצא על הקרקע, ניתן להחליף מדי שעות אחדות ובכך לאפשר ביצוע רציף ויעיל של המשימה. זאת בניגוד לצורך להחזיר מטוס מאויש לבסיסו, כדי להחליף את הצוות הקודם בצוות רענן.
  • יכולת לפעול באזורים בעלי רמת סיכון גבוהה, כגון אזורים בהם כלי הטיס חשוף לאש נ"מ או לקרינה רדיואקטיבית, מבלי לסכן צוות אנושי. הנזק מאובדן כטב"ם נמוך מהנזק שבאובדן מטוס מאויש, הן משום שבכטב"ם אין חשש לחיי הטייס, והן משום שעלותו של כטב"ם נמוכה מעלותו של מטוס המיועד לביצוע משימה דומה.
  • עלות הכטב"ם נמוכה לרוב בהשוואה לכלי טיס מקביל. זה מושג הודות לסיבות הבאות (1) בכטב"ם לא נדרשות מערכות מסוימות התומכות בטיס (למשל - מערכת חמצן). (2) דרישות האמינות של מערכות הכטב"ם נמוכות מאלו של מערכות מקבילות במטוסים מאוישים מה שדורש מערכות פחות קשיחות ותוכנית ניסוי והסמכה קצרה יותר שתורמים למחיר נמוך יותר. (3) במטוסים מאוישים יש אנשי צוות ולכן יש לבנות גוף מטוס שיתאים לתאי טייסים והנוסעים ולכן הגודל המינימלי הדרוש למטוס מאויש גדול ומורכב יותר ומחיר הייצור גדול בהתאם. מצד שני, יש לציין כי לכטב"ם מערכות ייחודיות (תקשורות עם עמדת הטייס, מחשב הטסה וכדומה) מה שמייקר את מחירן ביחס לפלטפורמה מאוישת מקבילה.
  • יכולת שרידות גבוהה יותר. מאחר שבניגוד למטוס מאויש, העמוס במערכות למיגון ושהיית הטייס, הכטב"ם נושא אך ורק את מערכות המודיעין והתקיפה הנחוצות לביצוע משימותיו, הרי שעבור אותה המשימה ניתן לבנות אותו בגודל ובמשקל קטנים יותר. יתרון זה מביא לכך שהכטב"ם הינו בעל שטח חתך מכ"ם קטן יותר ומכאן שהוא קשה יותר לגילוי ועקיבה על ידי מערכות ירוט. בנוסף לכך, העדרו של טייס אנושי מאפשר לתכנן את הכטב"ם כך שיוכל לבצע תמרונים חדים יותר, בעומסי תאוצה גדולים יותר, ובכך להגדיל את יכולתו להתחמק מירוט.
  • יכולת פעולה בשטח מיוער ובתוך מבנים. מאחר שניתן לתכנן כטב"ם בגודל קטן ובמבנה גמיש יותר, הרי שכלי טיס אלה יכולים לפעול גם בסביבה מיוערת ובתוך בניינים.
  • שדרוג מערכות הקשורות בכטב"ם מהיר במידה ניכרת משדרוג מערכותיו של מטוס מאויש, בין השאר משום שחלק ניכר ממערכות השליטה בכטב"ם ועיבוד הנתונים שהוא משדר נמצא על הקרקע, בצד המפעיל, ולכן איננו נדרש לעמוד בתקני טיסה מחמירים, כגון עמידות בתנאי תאוצה חזקים או טמפרטורות קיצוניות.
  • יכולת המראה ונחיתה במקומות ובאופנים שבהם מטוס מאויש לא יכול לפעול. עקב גודלו ומשקלו הקטן יותר, ועקב יכולתו לעמוד בתנאי תאוצה גדולים יותר, יכול הכטב"ם להמריא ולנחות במקומות ובשיטות שאינן מעשיות עבור מטוס מאויש. לדוגמה, ישנם כטב"מים המשוגרים לאוויר מעל מסילה קצרה, תוך האצה על ידי רקטה, מבלי להזדקק כלל למסלול המראה. דוגמה נוספת היא כטב"מים המסוגלים לנחות בשדה פתוח תוך שימוש במצנח, מבלי להזדקק למסלול נחיתה.

לצד היתרונות שבתצורת הכטב"ם, לכלי טיס בלתי מאויש יש גם מגבלות:

  • תלות בשליטה מרחוק. רוב הכטב"מים מחייבים שליטה מרחוק והעברה "אחורה" של המידע שהם אוספים. משימות רבות מחייבות שמירה על קשר רדיו דו-כיווני, בין מפעיל אנושי ובין הכטב"ם. הצורך בקשר רדיו רצוף מהווה נקודת תורפה בהפעלת הכטב"ם, ועלול לסבול מהפרעות טבעיות, ושיבוש מכוון.
  • תלות ברשתות תקשורת ומתקני תקשורת. לחלק מהכטב"מים יכולת לפעול בטווחים רחוקים. כדי לקיים קשר בין הכטב"ם והמפעיל, נדרשת לרוב הסתמכות על מתקני תקשורת - בדרך כלל קרקעיים, אוויריים, או לווייניים. תשתית זו יכולה להיות יקרה, ומהווה מקור נוסף לכשלים.
  • ללא אנשי צוות, כטב"ם מתאים פחות למשימות בהן נדרשת גמישות ויכולת אלתור, כמו משימות איתור והצלה. בעוד שמסוק הנושא צוות רפואי מסוגל לאתר נפגעים, להגיש להם עזרה רפואית, ולפנותם לנקודת איסוף או לבית חולים, כטב"ם מתאים למשימת האיתור, אבל אינו מועיל במשימות הגשת עזרה ופינוי.
  • יכולת המפעילים לתקן תקלות מרחוק מוגבלת ביותר, ולעתים קרובות מסתכמת באפשרות להפעיל השמדה עצמית, כדי למנוע מטכנולוגיה או מידע רגישים ליפול בידי האויב.

ברוב המשימות המוטלות על פלטפורמות אוויריות, עולים היתרונות על החסרונות. מעבר לכך, פיתוח של מערכות שליטה אוטומטיות מתקדמות הופכות את ההטסה לפשוטה יותר ונגישה, ללא צורך בהכשרה ארוכה ויקרה של טייסים. בנוסף, פיתוח מערכות קטנות ויעילות יותר הופך את הכטב"מים לקטנים ואמינים יותר. עובדות אלה מובילות למגמה הולכת ומתחזקת של העדפת שימוש בכטב"מים על פני מטוסים מאוישים. ההערכה בענף התעופה הצבאית היא שמטוס הקרב האמריקאי F-35, שייכנס לשירות מבצעי באמצע העשור השני של המאה ה-21, יהיה מטוס הקרב המאויש האחרון לפיתוח[2]. כחלק ממגמה זו, נערך בשנת 2013 ניסוי שבו הופעל מטוס F-16 כמל"ט[3]. עם זאת, גורמים אחרים בענף מעריכים כי כל עוד חילות האוויר נשלטים על ידי טייסי קרב, משימות מבצעיות בעדיפות ראשונה יבוצעו על ידי מטוסי קרב מאוישים.

סוגי כטב"מים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כלי טיס בלתי מאוישים ניתנים לסיווג במספר שיטות.

סיווג על פי סוג כלי הטיס[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיני-כטב"ם מסוג "דזרט הוק".
  • מל"ט - מטוס ללא טייס: כלי טיס בלתי מאויש בעל כנף קבועה בדומה למטוס.
  • מסל"ט - מסוק ללא טייס: כלי טיס בלתי מאויש בעל כנף סובבת בדומה למסוק. בשנים האחרונות הוחל בפיתוח כלי טיס אלה לאור ההתפתחויות בתחום מערכות הבקרה והטייס של מסוקים.
  • רחפן: כלי טיס בלתי מאויש, אשר מסוגל לרחף באוויר בדומה למסוק, אולם בעל מבנה אווירודינמי שונה.

סיווג על פי גודל כלי הטיס[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מיני-כטב"ם - (לרוב נקרא בעברית "מזל"ט" - מטוס זעיר ללא טייס) - כטב"ם שמוטת הכנפיים שלו היא בדרך כלל עד מטר, ומשקל ההמראה שלו בסדרי גודל של עשרות קילוגרמים.
  • מיקרו-כטב"ם - כטב"ם המוגדר (על פי הגדרות משרד ההגנה האמריקאי) כבעל מוטת כנף קטנה מ-15 ס"מ. מיקרו-כטב"מים הם תחום מחקר מתפתח בשנים האחרונות לאור השיפור במזעור מערכות אלקטרוניות ומכניות.

אם לא נעשה שימוש במונחים של מיקרו – או מיני – בדרך כלל מדובר על כלי-טייס במשקל המראה של מאות קילוגרמים ומעלה.

סיווג על פי גובה ומשך שהייה באוויר[עריכת קוד מקור | עריכה]

לעתים נעשה שימוש במונחים הבאים:

  • MALE - Medium Altitude Long Endurance, לתיאור כלי טיס בעל יכולת טיסה בגובה בינוני, כלומר 20-40 אלף רגל ועל משך שהייה ממושך של 15 שעות ומעלה.
  • HALE - High Altitude Long Endurance, מתאר כלי טיס בעלי יכולת טיסה בגובה רב, כלומר מעל 40 אלף רגל ומשך שהייה של 15 שעות ומעלה.

רוב כלי הטיס הבלתי מאוישים אינם טסים בגבהים אלה, ולכן נעשה שימוש במונחים אלה להדגיש את ייחודם של המטוסים שכן מגיעים לגובה זה, הכלולים בשם הכולל High Altitude Platforms וכוללים גם בלוני תצפית לרום גבוה.

סיווג על פי סוג המשימה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • כטב"ם טקטי - כטב"ם (בדרך כלל קטן) המשמש למשימות בדרג הטקטי. כלומר, דרג המסגרות הלוחמות הקטנות, הנמצאות במגע עם האויב.
  • כטב"ם מטרה - כטב"ם המשמש לאימון ולניסוי מערכות נשק נגד מטוסים.
  • כטב"ם מחקר - כטב"ם המשמש למחקר של מערכות נוספות, בדרך כלל לגופים אקדמיים וגופי פיתוח.
  • כטב"ם מודיעין - כטב"ם המשמש לאיסוף מודיעין ובפרט מודיעין קרבי, אחת המשימות הקלאסיות של כלי טיס בלתי מאוישים.
  • כטב"ם תצפית (מכונה גם "כטב"ם סיור")- כטב"ם המצויד במצלמה ומצלמת וידאו ומיועד לסרוק ולצלם שטחים נרחבים, בדרך כלל מגובה רב. כטב"מים כאלו משמשים לצורכי אבטחה, שמירה על הגבולות, אכיפת חוק, בקרת תנועה ועוד.
  • כטב"ם צילום - כטב"ם קטן, בדרך כלל בתצורת רחפן, המצויד במצלמה או מצלמת וידאו. בשונה מכטב"ם תצפית, כטב"ם צילום משמש לצילום בטווחים קרובים ובסביבה אזרחית ונפוץ בשימושים כגון צילום אירועים וצילום פרסומות.
  • כטב"ם ממסר - כטב"ם שתכליתו היא להוות תחנת ממסר לאותות רדיו (לצורכי קשר, העברת תמונה, טלמטריה וכו') בין שתי נקודות שקשר הרדיו ביניהן בעייתי, עקב מרחק גדול מדי או עקב תנאים טופוגרפיים.
  • כטב"ם תקיפה - כטב"ם המשמש למשימות תקיפה. כטב"ם תקיפה יכול לשאת חימוש שהוא יורה על המטרה או להוות בעצמו את החימוש שיפגע במטרה בעת הצורך ("כטב"ם מתאבד").
  • כטב"ם קרב - כטב"ם כבד שמשימתו קרבית באופיה, כלומר, כזו הכוללת הטלת חימוש ומחייבת התמודדות עם איומים מתקדמים. בדרך כלל הכוונה לכטב"ם שמשקלו המרבי בהמראה גדול מחמישה או שישה טון ושיש לו תכונות של "חמקנות" מפני מכשירי מכ"ם בכלל וכאלו המשמשים מערכות טילי קרקע אוויר, בפרט.

ישנם עוד סוגים רבים, בהתאם למספר הגדל והולך של משימות כלי טיס בלתי מאוישים.

סיווג על פי סוג מערכת ההנעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לעתים נעשה שימוש גם במערכת ההנעה כאמצעי לסיווג כלי הטיס. המונחים הבאים נמצאים בשימוש:

  • כטב"ם סילוני - כלי טיס בלתי מאויש המשתמש במנוע סילון, בדומה למטוסים מאוישים רבים.
  • כטב"ם טורבו-פרופ - כלי טיס בלתי מאויש המשתמש במנוע טורבו-פרופלור, בדומה למטוסי תובלה רבים.

בדרך כלל, אם לא נאמר אחרת, כלי טיס בלתי מאוישים מונעים על ידי מנועים רדיאליים והם מונחי רדיו.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעת המוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

השימוש הראשון בכטב"ם ככלי נשק נעשה ככל הנראה על ידי האוסטרים בתאריך ה-22 באוגוסט 1849, אז שוגרו 200 כדורים פורחים חסרי טייס כנגד ונציה. הבלונים היו חמושים בפצצות ונשלטו על ידי מנגנון זמן.

בפברואר 1863 הוענק פטנט לצ'ארלס פרלי (Charles Perley) על עיצוב כלי טיס בלתי מאויש, שכלל בלון של אוויר חם שנשא סל המכיל מנגנון תזמון. משימת תקיפה בוצעה לראשונה על ידי כלים לא מאוישים במלחמת העולם הראשונה, כשפצצה מעופפת תוכננה ונבנתה עם מנגנון זמן שתלש את הכנפיים בנקודה כלשהי, וגרם לפצצה ליפול לקרקע.

במלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1943 בזמן מלחמת העולם השנייה, עשו היפנים שימוש בבלונים פורחים ככלי נשק. היפנים הסתמכו על זרמי הסילון שאמורים היו לסחוף את הבלונים עד לחופה המערבי של ארצות הברית ושם להתפוצץ. בעקבות זרמי רוחות חזקים ובעיות מכניות התרסקו כל הבלונים באוקיינוס השקט, למעט בלון אחד שהגיע לגבול קנדה-ארצות הברית והרג פרה כאשר התפוצץ.

בעידן הכלים בעלי בקרה בחוג סגור (כלומר לא על פי זמן) הראשונים שפיתחו את הרעיון של כלי טיס ללא טייס היו הגרמנים, שהמציאו את הטיל המונחה הראשון: ה-V-1 ואחר כך את ה-V-2. ה-V-1 דמה יותר למטוס מאשר לרקטה והמניע לפיתוחו היה מחסור במפציצים ומטוסי קרב שיתקפו את בריטניה ובנות בריתה בשלהי המלחמה. לגרמנים גם היה מזלט צילום מבצעי מודרני לחלוטין, מונחה רדיו, המשוגר ממסילה ונוחת באמצעות מצנח. המגבלה הייתה שהצילום התבצע על פילם שהוצנח לקרקע, לעומת שידור וידאו ברדיו כנהוג מאז שנות השישים מאוחרות.

בשנות החמישים, השישים והשבעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מל"טים סילוניים
Teledyne-Ryan-Firebee-hatzerim-1.jpg
MQM-74C Chukar II floating.jpg
Tu-143 Reis.jpg
Tupolev Tu-123 in 2002.jpg
למעלה: פיירבי וצ'אקר האמריקניים
למטה: טופולוב Tu-143, טופולוב Tu-123 הרוסיים

בארצות הברית פותחו מזל"טים מגוונים בשנות ה-50. סדרת ה"פיירבי" שפותחו על ידי חברת ראיין איירונאוטיקל שהמריאה לראשונה ב-1951. היו אלו מראשוני הכטב"מים בעלי הנעה סילונית, ומכטב"מי המטרה שנעשה בהם השימוש הנרחב ביותר שנבנו מעולם. את הפיירבי ניתן היה לשגר ממטוס באוויר, או ממשגר קרקעי עם מאיץ רקטי יחיד. בהמשך פותח דגם לצילום אוויר שנעשה בו שימוש במלחמת וייטנאם. כטבמ"י פיירבי נכנסו לשירות בארצות הברית, ישראל, סין ואיראן. בהמשך פותחו סדרת מל"טים מדגם צ'אקר שיועדו לשמש מטרות אוויריות והטעיית סוללות טילי הנ"מ, שיוצרו על ידי נורת'רופ. ל-MQM-74A היה מבנה מחודד דמוי סיגר, כנפיים ישרות המותקנות במרכז הגוף, כונסי אוויר תחת הכנפיים מספקים אוויר למנוע הסילון של הצ'אקר, ותצורת זנב קונבנציונלית עם משטחי זנב מסודרים בצורת וי הפוך. טיסה ראשונה בסדרה זו בוצעה בשנת 1965. מל"טים אלו נשלטים מרחוק, מסוגלים להגיע למהירויות של עד למאך 0.86 ולגובה של מ-30 עד 40,000 רגל.

התעשייה הרוסית ייצרה מל"טים ומזל"טים החל משנות החמישים. היו אלו מטוסי סילון מסיביים, בעלי משקל גדול, מהירות גבוהה וטווח גדול. הסנונית הראשונה הייתה Lavochkin La-17. המל"ט המריא לראשונה בשנת 1953. משקלו המרבי היה 3 טון, מהירותו המרבית הייתה 900 קמ"ש וסייג הרום שלו עמד על 17 ק"מ. מל"ט זה יכול לשהות שעה באוויר. לאחריו היה הטופלוב Tu-123 שהמריא לראשונה ב-1960. מל"ט זה היה מיועד לטווח של עד 3,200 ק"מ, מהירותו המקסימלית הייתה 2,700 קמ"ש, ומשקלו המרבי עמד על 35.6 טון. דגם זה שהוצב בגבול המערבי של ברית המועצות עד 1979, היה בזבזני כיוון שהייתה מתכלה בסיום הטיסה. בהמשך פותחו מספר דגמים סילוניים קטנים שיועדו לטווח טקטי. דגמים אלו היו Tupolev Tu-143 שטס לראשונה ב-1970, שמשקלו המרבי עמד על 1.2 טון, מהירותו המקסימלית הייתה 950 קמ"ש, וטווח הטיסה שלו היה 200 ק"מ. דגם זה זכה להצלחה, ונמסר/נמכר לבולגריה, צ'כוסלובקיה, הרפובליקה הצ'כית, רומניה, עיראק וסלובוקיה. כיום מפעילים אותו רוסיה, קוריאה הצפונית, סוריה ואוקראינה. ודגם Tupolev Tu-141 שטיסתו הראשונה בוצעה ב-1974. משקלו המרבי עמד על 6.2 טון, וטווח הטיסה שלו היה 1,000 ק"מ. בתחילה מזל"טים אלו צילמו על סרטי צילום, בהמשך עברו לצילום דיגיטלי.

בישראל, הראשון שחשב על יישומים צבאיים לכלי טיס קטן הנשלט מרחוק באמצעות רדיו, היה שבתאי בריל, קצין בחיל המודיעין. הוא שכנע את רמ"ח איסוף, אברהם ארנן, להקצות 1,000 דולר לניסוי. הניסוי הראשון נערך על ידי בריל ואיש חיל האוויר שלמה ברק, בכפר סירקין והסתיים בהצלחה, ב-1969 בוצעו ניסויי צילום של עמדות מצריות וירדניות. לאחר ההפתעה של מלחמת יום כיפור עלתה בצה"ל הדרישה לכלי טיס שייתן מודיעין בזמן אמת. המל"ט הראשון בעולם המערבי, "הזהבן" (Scout) פותח על ידי התעשייה האווירית בין השנים 1977-1981. לראש הפרויקט מונה דוד הררי. מהירותו המרבית הייתה 160 קמ"ש, טווחו עמד על 100 ק"מ, משקלו המרבי היה 118 ק"ג, וזמן השהייה באוויר עמד על 7.5 שעות. במקביל פותח המסטיף מתוצרת תדיראן מערכות. ב-1978 נקלטו לראשונה כטב"מי המסטיף בחיל האוויר הישראלי. השימוש המבצעי הראשון של ה"זהבן" התקיים במהלך משבר הטילים בלבנון בשנת 1981. באוקטובר 1981 נמסר המזל"ט לחיל האוויר הישראלי ושירת בו עד 2004.

בשנות השמונים ואילך[עריכת קוד מקור | עריכה]

כטב"ם תקיפה מסוג MQ-1 פרדטור חמוש בטיל AGM-114 הלפייר

חיל האוויר הישראלי הפעיל מזל"טים במלחמת לבנון הראשונה (1982) בהצלחה מרובה. באותה מלחמה הפעילה סוריה מזל"טים סובייטיים מדגם טופולב Tu-143, שחדרו למרחב האווירי של ישראל לצורך גיחות צילום ושבו בשלום לבסיסם.[1]

מזל"טים מדגמים ישראלים כגון RQ-2 פיוניר והאנטר (Hunter) נמכרו לזרועות השונות של צבא ארצות הברית, שם שימשו במלחמת המפרץ ומלחמת עיראק, כמו גם במלחמת קוסובו.

עם נפילת הקומוניזם וסיומה של המלחמה הקרה הונהגו קיצוצים נרחבים בתקציבי הצבאות בעולם. בעקבות זאת נעשו מאמצים למציאת שיטות זולות יותר לפיתוח והפעלה של כלי טיס וחלה פריחה בתחום כלי הטיס הבלתי מאוישים. התהליך הואץ בעקבות הפעלה מוצלחת של מל"טים על ידי חיל האוויר האמריקאי במסגרת הפעילות של נאט"ו במלחמה ביוגוסלביה. לפיכך, החל מאמץ ניכר לפיתוח של כלי טיס בלתי מאוישים בארצות הברית, החל ממחקר אקדמי ועד פריסה מבצעית של מערכות כאלה. מאמץ זה מכוון על ידי משרד ההגנה האמריקאי, שפרסם בשנת 2000 את "מפת הדרכים" שלו לכטב"ם. מסמך זה מתעדכן אחת לכמה שנים, ומכיל תוכנית לפיתוח התחום בעשרים וחמש השנים הבאות, בעלויות של מיליארדי דולרים לשנה.

בשנות התשעים ושנות ה-2000, זכו הכטב"מים לעדנה צבאית ואף חדרו לשוק האזרחי. המדינות הבכירות בהפעלה וייצור של מזל"טים הן ישראל ו-ארצות הברית ובעקבותיהן סין והודו ומדינות אירופה. ב-2002 השתמשה ארצות הברית בכטב"ם מדגם RQ-1 פרדטור כדי לתקוף מטרות טרור ולהתנקש בבכיר של אל-קאעידה בתימן. השימוש במל"טים בארצות הברית הוא שנוי במחלוקת, ומתקיים דיון ציבורי נרחב בנושא. כחלק מהפגנות כיבוש וול סטריט, פרצו מפגינים ב-8 באוקטובר 2011 למוזיאון החלל בוושינגטון, אשר הציג באותו הזמן תערוכת מל"טים. המפגינים תקפו שומר וקראו להפסקת השימוש במל"טים בשטחי אויב בעת לחימה מאחר שמדובר לטענתם ב"הרג ללא הבחנה"[4].

כיום יש נטייה לחזור שוב למל"טים (שקטנים ממטוס קרב אך גדולים ממזל"ט רגיל) מאחר שכלי טיס גדול יותר יכול לטוס יותר שעות, יותר גבוה, יותר רחוק ולשאת ציוד מתקדם יותר (וכבד יותר) עם מערכות תצפית משופרות.

כלי טיס מאוישים מרחוק בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – כלי טיס בלתי מאוישים בישראל

מאז שנות ה־70 של המאה ה־20 נחשבת מדינת ישראל כמובילה עולמית בתחום כלי הטיס בלתי מאוישים או כפי שהם מכונים בישראל מאז 2016 - כטמ"ם, כלי טיס מאוישים מרחוק. ב-2001 נפתח בצה"ל בית הספר למפעילי כטמ"ם. ב-2013 הייתה ישראל יצואנית הכטב"מים הגדולה בעולם, עם מכירות של כ-4.62 מיליארד דולר בשמונה השנים האחרונות[5]. צה"ל עושה שימוש נרחב בכטב"מים, בהם החל להשתמש מאז 1969.

כטב"מים בשירות ארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארצות הברית היא כיום המדינה שעושה את השימוש המאסיבי ביותר בכלי טיס לא מאוישים. בעשור הראשון של המאה ה-21 התגבר מאוד השימוש של ארצות הברית בכטב"מים. מספר הכטב"מים שארצות הברית מפעילה נאמד בכ-7,000 (2011), והיא מרגלת באמצעות כלים אלו וביצעה מאות חיסולים של אנשים הנחשדים בטרור. כלי הטיס הבלתי מאוישים שבשירותה מגוונים ובאים בגדלים שונים החל מהשאדו RQ-7B, ועד MQ-1 פרדטור, והMQ-9 ריפר הגדול ממנו, וכלה בRQ-4 גלובל הוק הסילוני, הגדול בין הכלים הללו, שטווח הטיסה שלו כשל מטוס בואינג[6]. בנוסף ארצות הברית מפעילה מל"ט חמקן RQ-170, שזכה לכינוי "המפלצת מקנדהאר", ומיועד לטיסות ריגול באזורים רגישים[7].

מטוסים
דגם תמונה ארץ יצור כניסה לשירות סוג כמות עימותים עיקריים
MQ-1 Predator
דגם B
("טורף")
MQ-1 Predator unmanned aircraft.jpg ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית משנת 1995 חיל האוויר MQ-1B - 165
MQ-1C Grey Eagle
דגם C
("נשר אפור")
OCPA-2005-08-11-080331.jpg ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית משנת 2009 הצבא MQ-1C - 12
RQ-4 Global Hawk
דגמים A,B,C
("נץ גלובלי")
Global Hawk 1.jpg ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית משנת 1998 חיל האוויר, הצי הימי 37
RQ-5 Hunter
דגם B
("צייד")
Hunter RQ-5.jpg ישראלישראל  ישראל משנת 2002 הצבא MQ-5B - 20
RQ-7 Shadow
דגם B
("צל")
Shadow 200 UAV (2).jpg ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית משנת 2002 הצבא, הנחתים RQ-7B - 500
MQ-9 Reaper
דגם B
("קוצר")
MQ-9 Reaper - 090609-F-0000M-777.JPG ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית משנת 2007 חיל האוויר MQ-9B - 104
RQ-11 Raven
דגם B
("רייבן")
RQ-11 Raven 1.jpg ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית משנת 2003 הצבא, הנחתים, פיקוד הכוחות המיוחדים RQ-11B - 5,000
Prioria Robotics Maveric
דגם A
Maveric InFlight.jpg ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית משנת 2013 הצבא 36
RQ-170 Sentinel
דגם A
("זקיף")
RQ-170 Wiki contributor 3Dartist.png ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית משנת 2007 חיל האוויר RQ-170A - 20
QF-4 Phantom
("פנטום" בדגם לא מאויש)
QF-4E.JPG ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית משנת 2007 חיל האוויר, הצי הימי QF-4E - 230
ScanEagle
דגם A
("סקן איגל")
ScanEagle UAV catapult launcher 2005-04-16.jpg ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית משנת 2005 הנחתים, הצי הימי ScanEagleA - 11
AeroVironment Switchblade
דגם A
("אולר קפיצי")
ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית משנת 2011 הנחתים, הצבא SwitchbladeA - 2
AeroVironment RQ-20 Puma
דגם A
("פומה")
RQ20A-130304-M-DE426-001 crop.jpg ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית משנת 2007 הנחתים, הצבא, חיל האוויר RQ-20A - 1000
Lockheed Martin Stalker
דגם XE
("עוקב")
ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית משנת 2006 פיקוד הכוחות המיוחדים StalkerEX - 1
‏מסוקים
דגם תמונה ארץ יצור כניסה לשירות סוג כמות עימותים עיקריים
MQ-8 Fire Scout
דגם B
("פייר סקאוט")
FIRESCOUT-VUAS.jpg ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית משנת 2002 הנחתים, הצי הימי MQ-8B - 27
K-MAX
דגם K-MAX
USMC-111215-M-JU941-001.jpg ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית משנת 2003 הנחתים K-MAX - 1
VTOL ו-V/STOL
דגם תמונה ארץ יצור כניסה לשירות סוג כמות עימותים עיקריים
MMIST CQ-10 Snowgoose
דגם B
("אווז שלג")
CQ-10 SnowGoose.jpg קנדהקנדה  קנדה משנת 2005 הצבא CQ-10B -15

סרטוני ווידאו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • כטב"ם קרב סיני בניסוי ריצת מסלול Sharp Sword UCAV
  • כטב"ם קרב סיני, ככל הנראה, מיועד לשהייה בגובה רב, "הדרקון הנוסק" Soar Dragon
  • כטב"ם קרב, X47-B, תוכנית פיתוח של הצי האמריקאי עם חברת NG, המראה מנושאת מטוסים X47-B First ever carrier launch
  • נחיתה של כטב"ם קרב כבד, לראשונה בהיסטוריה, על נושאת מטוסים, X47-B, כולל השתלבות בכבל עצירה X47-B Carrier landing
  • כטב"ם קרב של חברת דאסו הצרפתית, כולל טיסה של מטוס מנהלים ומטוס קרב, איתו במבנה Neuron UCAV
  • כטב"ם גובה רב - שהייה ארוכה של חברת NG, מיועד לאיסוף מודיעין בטווחים רחוקים Global Hawk
  • כטב"ם סילוני של תעשייה אווירית לישראל IAI HERON TP UAS
  • כטב"ם של חברת "אלביט" מישראל ELBIT HERMES 900
  • כטב"ם של החברה האמריקאית "ג'נרל אטומיקס", "הקוצר", כולל דיון בשאלות אתיקה והפעלה על ידי כוחות בריטיים באפגניסטן MQ9 UAS
  • כלי טיס לא מאוישים, רחפנים, כולל הדגמות ביצועים אווירודינמיים ויכולת טיסה במבנה בארכיטקטורה שמאפשרת להגדיר "משימה" למבנה כולו והכלים עצמם, באמצעות מספר קטן של חוקים, מצליחים לממש את "משימת המבנה", כמו למשל, לטוס דרך חלון. סרטון של אוניברסיטת פנסילבניה בארצות הברית QUADROTORS
  • רחפנים מדגימים יכולת בניית קונסטרוקצייה באופן מתואם, כלומר, מבלי שהם מפריעים אחד לשני לעבוד. סרטון של אוניברסיטת פנסילבניה בארצות הברית QUADROTOR2
  • מסוק ללא טייס, תוצרת חברת NG, עבור הצי האמריקאי, כולל הדגמת נחיתה והמראה מאוניה בים Fire-Scout at sea2

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]