יהדות טרנסילבניה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
בית הכנסת של הקהילה הניאולוגית, בעיר קלוז'.
בית הכנסת הגדול שהוקם על ידי קהילת הסטטוס קוו בטרגו מורש

יהדות טרנסילבניה הייתה הקהילה היהודית של יהודי חבל טרנסילבניה מראשיתה תחת שלטון הונגריה ועד צירופה לרומניה, פעם אחת לאחר מלחמת העולם הראשונה ופעם שנייה לאחר מלחמת העולם השנייה, כשבמהלך תקופת מלחמת העולם השנייה היה מרבית שטחה תחת ריבונות הונגרית.

יהודים חיו בדאקיה עוד בטרם נכבשה על ידי הרומאים. ברומניה נמצאו מצבות מתקופת הכיבוש הרומי שקושטו בסמלים יהודים ונחרטו עליהן אותיות עבריות. בשנת 397 הוזכר שהרומאים ערבו לביטחון היהודים ובתי הכנסת שלהם בדאקיה. בהיסטוריה של רומניה יש אזכור על כך ששבט יהודי לוחם (כנראה כוזרים) חדר לאזור זה ולמשך מספר שנים הדת היהודית הייתה הדת השלטת באזור.

ראשית ההתיישבות היהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1526, כשהוכתר יאן זאפויה למלך הונגריה (טרנסילבניה הייתה חלק מהונגריה באותה תקופה), המועצה המחוקקת הורתה על גירוש כל היהודים מהממלכה, "מהכפרים ומהערים", כלשון הצו. אזכור לנוכחות יהודית יש במסמך מ-1578 המציין שסוחרים יוונים רבים מהרגיל ואפילו יהודים, הגיעו באותה שנה ליריד של גל הקדוש.

הזרים לא הורשו להיכנס לתוך טרנסילבניה והמסחר איתם התנהל באזורים מתוחמים בערי גבול דוגמת סיביו, ברשוב ואלבה יוליה. בברשוב וסיביו, בהן התנהל המסחר עם ולאכיה ונסיכות מולדובה, עסקו במסחר יוונים רבים, אולם באלבה יוליה, שבה התנהל המסחר עם אזורים הונגרים תחת שליטה עות'מאנית, עסקו בכך סוחרים יהודים. ב-1591, באלבה יוליה, פעל בית דין יהודי שדן בעניינים דתיים ואזרחיים כאחד. מכאן היו חודרים היהודים גם לתוך פנים הארץ, למרות האיסורים.

ב-13 בספטמבר 1600 ציווה הגנרל ג'ורג'ו בסטה על שחיטת היהודים, הסרבים והרומנים שהיו בקלוז'[1]. מרכז היהודים בטרנסילבניה היה באלבה יוליה וממנה היו יוצאים עם סחורותיהם אל פנים הארץ. בשנת 1623, בחצרו של נסיך טרנסילבניה גאבור בתלן, בקלוז', פעל כרופא וכיועץ "אברהם סרסה שמוצאו מקונסטנטינופול ובין התקנות שחוקק הנסיך נקבעה תקנה הנותנת חופש תנועה ומעבר ללא כל הגבלה לרופא של האוכלוסייה היהודית. בשנת 1629 טופל הנסיך על ידי קבוצת רופאים ומתוכם מוזכר בשמו רק הרופא היהודי "דוד היבריוס (ריבריוס)" David Hyberius או Ryberius. אולי בהשפעת רופאו או מסיבות אחרות התיר הנסיך באופן רשמי את מגורי היהודים בערים. אחריו קבע גיורגי ראקוצי השני שהיהודים יוכלו להתגורר רק באלבה יוליה. היהודים הגיעו גם למקומות נוספים, אך היו רק בחזקת נסבלים, ללא זכויות ישיבה רשמיות. שוד היהודים בדרכם לירידים היה עניין שכיח וב-1650 קבע המועצה המחוקקת של אלבה יוליה חובת סימון היהודים במגן דוד צהוב. ההתנגדות לישיבת היהודים בטרנסילבניה באה מצד העירונים, הגילדות ובמיוחד הסקסונים הטרנסילבנים, שראו ביהודים מתחרים מסוכנים. ציבורים אלה הסיתו כל הזמן נגד היהודים באסיפות המחוקקות. היהודים היו תלויים ברצונם הטוב של האצילים ואלה נהגו בקפריזיות והתייחסו ליהודים בזלזול. בכתבים מהתקופה מתוארים בבוז הצוענים כ"מין יהודים כאלה"[2].

במאה ה-18, בטרנסילבניה, הייתה רק קהילה יהודית אחת מוכרת, יהדות אלבה יוליה והיא ייצגה כלפי השלטונות את כל יהודי החבל, הן מנהלית והן לצורכי מיסוי. הרב של הקהילה נשא בתואר Landesrabbiner והיה בפועל מנהיג יהודי החבל. עם גידול האוכלוסייה היהודית חלו שינויים והרב משה בן שמואל הלוי מרגליות, שהיה ה-Landesrabbiner בשנים 1778 - 1817, מינה נציגים מטעמו בכמה מחוזות וערים.

ארגון הקהילות היהודיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקהילות היהודיות התנהלו עד 1848 בצורה אוטונומית, הן מבחינה ניהולית והן מבחינה משפטית. מנהיג הקהילה נקרא "שופט יהודי" ומנהיג יהדות אלבה יוליה נשא בתואר "השופט הראשי של האומה היהודית בטרנסילבניה". השופט (פרנס) והמושבעים (ממונים) נבחרו בבחירות שנתיות, בראשיתה או סופה של השנה הנוצרית, בנוכחות נציג הבישופות. בנוסף לפרנס והממונים, נבחרו גם גבאי אחד עבור תלמוד תורה ושני גבאי צדקה, אחד לקהילה הספרדית ואחד לקהילה האשכנזית. חלק מהנהגת הקהילה היה הוועד המורכב משלושה-ארבעה "גובי מסים", לגביית המס המוטל על היהודים ושלושה דיינים שהיו מרכיבים את בית הדין. לבית הדין היו מצרפים עוד שני אישים ואם היה לקהילה רב, גם הוא היה חלק מבית הדין[3].

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הרצאה שנשא הרב דוקטור מתיאש אייסלר ב-6 בנובמבר 1900 בפני החברה הספרותית של הישראליתים ההונגרים. ההרצאה, שנקראה "מעברם של יהודי טרנסילבניה לתקופת הנסיכות", תורגמה מהונגרית לרומנית ופורסמה בשנת 2004 בבוקרשט בהוצאת HASEFER, באנתולוגיה על יהודי רומניה בטקסטים היסטוריים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Baruch Tercatin şi Lucian-Zeev Herşcovici, „Prezenţe rabinice în perimetrul românesc”, Editura HASEFER, Bucureşti, 2008 - ברוך טרקטין וזאב-לוצ'יאן הרשקוביץ', "נוכחויות רבניות במרחב הרומני", הוצאת HASEFER, בוקרשט, 2008. (ברומנית)
  • Evreii din România în texte istoriografice (יהודי רומניה בטקסטים היסטוריוגרפיים) אנתולוגיה בהוצאת הספר (HASEFER) - בוקרשט 2004. (ברומנית)
  • הרב צבי יעקב אבראהאם, לקורות היהדות בטרנסילבניה, 1950, ברוקלין

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Evreii din România în texte istoriografice (יהודי רומניה בטקסטים היסטוריוגרפיים) אנטולוגיה בהוצאת הספר - בוקרשט 2004, ע' 395.
  2. ^ Evreii din România în texte istoriografice (יהודי רומניה בטקסטים היסטוריוגרפיים) אנטולוגיה בהוצאת הספר - בוקרשט 2004, ע' 395 - 396.
  3. ^ Evreii din România în texte istoriografice (יהודי רומניה בטקסטים היסטוריוגרפיים) אנטולוגיה בהוצאת הספר - בוקרשט 2004, ע' 397 - 398.