יהושע אשל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יהושע אשל
יהושע אייזיק אשל 1948 ארכיון ההגנה.jpg
לידה 13 במאי 1900
פולין עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 30 בינואר 1966 (בגיל 65) עריכת הנתון בוויקינתונים
עלה לישראל 1913
השתייכות הגדודים העברייםהגדודים העבריים  הגדודים העבריים
Hahagana.jpg  ההגנה
Badge of the Israel Defense Forces.new.svg  צבא הגנה לישראל
דרגה סגן אלוף  סגן אלוף
תפקידים צבאיים
מלחמות וקרבות
מלחמת העצמאות  מלחמת העצמאות
הנצחה
רחוב בחיפה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

יהושע אייזיק (אשל) (13 במאי 1900 - 30 בינואר 1966) היה איש ההגנה, ומפקד שירות האוויר של ההגנה, שהפך לאחר מכן, עוד בתקופתו, לחיל האוויר של צה"ל.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אשל נולד בפולין, עלה לארץ בשנת 1913, ולמד בגימנסיה העברית "הרצליה". בתקופת מלחמת העולם הראשונה גורש על ידי הטורקים מארץ ישראל, ולקראת סוף המלחמה התנדב לגדודים העבריים. אחרי המלחמה המשיך אשל לעסוק בענייני ביטחון. הוא הצטרף לדגניה ב' וארגן את הגנת עמק הירדן. ב-1937 פיקד על כוח הנוטרים שהקימו את גדר הצפון. במרץ 1945 קיבל עליו אשל את המשימה לאחד ולרכז את נושאי התעופה. הוא הקים גוף אזרחי בשם "המועצה הכללית לתעופה" שהיה מסווה לפעילות צבאית.

בשירות האוויר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-10 בנובמבר 1947 הוקם "שירות האוויר" של ההגנה, ואשל היה למפקדו. בתפקיד זה שימש עד אפריל 1948. בין היתר היה אשל הוגה רעיון הקמת בית ספר לצניחה, וב-31 במרץ 1948 הוסב מגדל מים בפרדס חנה למתקן ללימודי צניחה. הדבר נותר בגדר תוכנית, ולא יצא אל הפועל.

במהלך אפריל 1948, בשלהי תקופתו של אשל, החל השם "חיל האוויר" להחליף בהדרגה את השם "שירות האוויר", מבלי שיצאה הודעה רשמית על כך. אשל החל לחתום על מכתביו כ"ראש החיל". ניתן לאמר שאשל היה מפקדו הראשון של החיל לכל דבר ועניין, למעט התואר. כך חשבו בכירי חיל האוויר ואף הרמטכ"ל הראשון, רב אלוף יעקב דורי, ובתעודת הוקרה שהעניקו לאשל אחרי סיום תפקידו (המצוטטת בספר המונומנטלי "חיל האוויר במלחמה לעצמאות", 2004) תפקידו מופיע כ"מפקד ראשון לחיל האויר".

בהמשך מלחמת העצמאות היה אשל ל"קצין התיישבות" באגף המבצעים במטכ"ל.

בשנות המדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי שחרורו מצה"ל חזר אשל לעבודתו האזרחית כמנהל פרדסים בחברת יכין חק"ל. הוא הנהיג שיטה חדשה לנטיעת שתילים, שהגדילה את אחוזי הקליטה שלהם ותרמה לחיסכון במים ובימי עבודה. בשנותיו האחרונות היה יושב ראש ארגון חברי ההגנה.

אשל נפטר בינואר 1966 בזמן שהספיד את חברו רפאל לב באזכרה שנערכה ביום השלושים למותו[1]. אחרי מותו הוענק לו פרס העבודה.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אשל נישא לשלומית גולומב (1982-1904), אחותו של אליהו גולומב. בנם, רב החובל נמרוד אשל, התפרסם כמנהיג שביתת הימאים (1951).

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עדו אמבר, אלי איל, אבי כהן, שורשי חיל האוויר - התפתחות התעופה הביטחונית בארץ ישראל עד הקמת המדינה, ההוצאה לאור של משרד הביטחון, 1997.
  • אבי כהן, חיל האוויר במלחמה לעצמאות, כרך א', 2004.
  • זאב שיף, צה"ל בחילו - חיל האויר. אנציקלופדיה לצבא וביטחון, עמ' 15.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יהושע אשל נפטר, דבר, 31 בינואר 1966