ישראל עמיר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ישראל עמיר
Israel Amir V04 1842.jpg
נולד 1902, האימפריה הרוסית Flag of Russia.svg
עלה לישראל 1923
נפטר 1 בנובמבר 2002, ישראל Flag of Israel.svg
השתייכות Hahagana.jpg ההגנה
IDF new.png צבא הגנה לישראל
תקופת שירות 1923 - 29 ביולי 1948
דרגה סגן אלוף (אוויר) סגן אלוף
תפקידים צבאיים

מפקד ש"י, מפקד מחוז ירושלים, פעיל מטעם ההגנה באירופה, מפקד חיל האוויר.

מלחמות וקרבות

מאורעות תרפ"ט
המרד הערבי הגדול
מלחמת העצמאות  מלחמת העצמאות

תפקידים אזרחיים

ראש אגף החימוש וראש אגף כוח אדם במשרד הביטחון

רחוב עמיר בהרצליה, על שמם של ישראל ורבקה עמיר

ישראל עמיר (11 בנובמבר 1902 - 1 בנובמבר 2002), מפקדו הראשון של חיל האוויר הישראלי, ממאי 1948 עד יולי 1948. קדם לו יהושע אייזיק (אשל), שפיקד על שירות האוויר של ההגנה מהקמתו באוקטובר 1947 ועד תחילת מאי 1948, תקופה שקדמה להקמת צה"ל.

ישראל זבלודובסקי נולד בי"א בחשון תרס"ג ליהושע ולחנה לבית קלוזנר בוילנה, אז חלק מן האימפריה הרוסית. משפחתו הייתה ציונית ואביו נמנה עם מייסדי האגודה הציונית בעיר. ילדותו עברה עליו בעיירה טרקאי. הוא זכה לחינוך יהודי-מסורתי ולאחר סיום לימודיו התיכוניים בגימנסיה העברית של וילנה, למד שנתיים בבית ספר גבוה למדעים וכן היה פעיל בתנועת "החלוץ". עלה לארץ ישראל באביב 1923, תחילה לירושלים, בה עבד בבניין, ובאותה שנה התגייס להגנה. לאחר מכן התקבל כמתלמד לבית הספר החקלאי מקווה ישראל ונשלח תוך פחות משנתיים לאחר מכן, לקורס מפקדים של ההגנה בתל אביב, בו הכיר את אשתו לעתיד, רבקה בת חיים זבודניק. את הקורס סיים בהצטיינות בשנת 1926, ובעקבות כך מונה למפקד פלוגה טירונים. כמו כן הוטלה עליו האחריות להגנת גזרת צפון תל אביב ובית הספר מקווה ישראל.

בקיץ 1928 נישא לרבקה. באותה עת התבקש על ידי אברהם איכר, מפקד ה"הגנה" בתל אביב לקחת עליו את הפיקוד ולארגן את ענייני הביטחון של הרצליה, רמת השרון (שנקראה אז עיר שלום) וקריית שאול. באוקטובר אותה שנה הגיע עם אשתו להרצליה ותוך זמן קצר מצא משרה כעובד ומנהל פרדס בקרבת המושבה. השניים עברו להתגורר במבנה קטן בלב הפרדס, ובשנת 1932 הקים את ביתו בהרצליה.

בשנת 1937 מונה למפקד התעשייה הצבאית (לימים תע"ש). בשנת 1942 מונה למפקד ש"י, שירות המודיעין של "ההגנה". היה אחד ממפתחי מרגמת הדוידקה.

במאי 1946 מונה למפקד מחוז ירושלים ומפקד חטיבת עציוני, אך הודח בינואר 1948, בעקבות דו"ח חמור שהוגש למפקדת ה"הגנה" על ידי יהושע גלוברמן, בנוגע לתפקודו בעיר [1]. בפברואר 1948 נשלח לאירופה, כדי לאמן פליטים יהודים.

ב-16 במאי 1948 מונה למפקד חיל האוויר, בדרגת סגן-אלוף. בתקופת כהונתו נרכשו עשרות מטוסי קרב ותובלה, הוקם בית הספר למקצועות הטכניים, הוקמו שדות תעופה ונקבע מבנה החיל. כחודשיים לאחר מכן ב-29 ביולי העביר את הפיקוד על החיל לאהרון רמז.

באוגוסט 1948 מונה לראש אגף החימוש במשרד הביטחון, ובינואר 1952 מונה לראש אגף כח אדם במשרד הביטחון. בשנת 1969, בגיל 66, פרש ממשרד הביטחון. לאחר פרישתו היה פעיל בתחום הציבורי, כיהן כסגן נשיא מגן דוד אדום, שימש כשופט בבית הדין העליון לכדורגל, פעל לפיתוח והרחבת החברה הממשלתית "גפים", שעסקה בייצור תותבות לנכי צה"ל ועוד.

ישראל עמיר נפטר ב-1 בנובמבר 2002, בגיל 99, עשרה ימים לפני שהגיע לגיל 100, ונטמן בבית העלמין בהרצליה. הותיר אחריו בן ובת.

עיריית הרצליה קראה רחוב בעיר לזכרו ולזכר אשתו רבקה.

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏על הפרשה ראו אצל מוטי גולני, ציון בציונות - יחסה של התנועה הציונית לירושלים 1937 - 1948, אוניברסיטה משודרת, 1992, עמודים 78 - 82‏
מפקדי חיל האוויר
ישראל עמיר · אהרן רמז · שלמה שמיר · חיים לסקוב · דן טולקובסקי · עזר ויצמן · מרדכי הוד · בני פלד · דוד עברי · עמוס לפידות · אביהו בן-נון · הרצל בודינגר · איתן בן-אליהו · דני חלוץ · אליעזר שקדי · עידו נחושתן · אמיר אשל Coat of arms of the Israeli Air Force.png