יעקב דורי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יעקב דורי
Yaakov Dori, Chief of General Staff.jpg
לידה 8 באוקטובר 1899
אודסה, האימפריה הרוסית
פטירה 29 בינואר 1973 (בגיל 73)
חיפה, ישראל
תאריך עלייה 1905
השכלה בית הספר הריאלי העברי בחיפה עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות הגדודים העבריים הגדודים העבריים
Hahaganah.png  ההגנה
Badge of the Israel Defense Forces.new.svg  צבא הגנה לישראל
שנות הפעילות 19171921, 1929 - 9 בנובמבר 1949 
דרגה רב-אלוף  רב-אלוף
תפקידים בשירות
רמטכ"ל ה־1
1 ביוני 19489 בנובמבר 1949
(שנה ו־23 שבועות)
פעולות ומבצעים
מלחמת העולם הראשונה, מאורעות תר"פ, המרד הערבי הגדול, מלחמת העולם השנייה
מלחמת העצמאות  מלחמת העצמאות
תפקידים אזרחיים
נשיא הטכניון, סגן ראש העיר חיפה
הנצחה
מחנה דורי, דרך דורי בחיפה, פלוגת דורי בפנימיה הצבאית שליד בית הספר הריאלי בין השנים 2015–2018
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

יעקב דוֹרִי (דוֹסְטְרוֹבְסקי) (8 באוקטובר 1899, י"ג בתשרי ה'תר"ן29 בינואר 1973, כ"ו בשבט ה'תשל"ג) היה הרמטכ"ל הראשון של צה"ל, בשנים 19481949. כיהן כרמטכ"ל "ההגנה" בשנים 19391945 ו-19471948. נשיא הטכניון בשנים 19511965 וסגן ראש העיר חיפה.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיוקן של דורי מימיו כראש המטה הכללי

נולד בשם יעקב דוֹסְטְרוֹבְסקי לאברהם צבי ומרים (לבית לוינסון) באודסה, האימפריה הרוסית (כיום אוקראינה). בעקבות הפרעות ביהודי אודסה בשנת 1905 עלה עם משפחתו לארץ ישראל. מצד אביו היה אחיינם של הרופא אריה דוסטרובסקי ופעיל הציבור אליעזר דורי (דוסטרובסקי).[1] אחיו היה האדריכל שלמה דורי.

בשנת 1918, לאחר שסיים את לימודיו בבית הספר הריאלי בחיפה, התגייס לגדוד העברי בצבא הבריטי במלחמת העולם הראשונה, ושירת בו עד פירוקו ב-1921 בגלל השתתפותו במאורעות תרפ"א בתל אביב.

לאחר פירוק הגדוד חזר למשפחתו בחיפה ובעידודה של אמו, החל ללמוד הנדסה אזרחית באוניברסיטת גנט שבבלגיה עד 1925, סיים את לימודיו בהצטיינות. לאחר שובו לארץ, עבד במחלקה הטכנית של ההסתדרות הציונית, ומיד אחר מכן התקבל לתפקיד "אחראי תוכניות הבינוי של היישובים של ההסתדרות הציונית", בתפקיד זה התמקד ביישובי עמק יזראעל. אך פוטר במאי 1927 בשל המשבר הכלכלי הגדול ששרר אז בארץ ישראל. לאחר מכן החליט דורי להתגייס להגנה והיה סגנו של יעקב פת בחיפה. כינויו המחתרתי היה 'דן' (וגם 'אגוז').

בשנים 1931–1939 היה מפקד ההגנה בחיפה. ב-15 באוגוסט 1938 הותקפה משאית נוטרים בדרכה לבסיס הנוטרים ביערות הכרמל. עשרה נוסעים, שמונה נוטרים חמושים ושתי נשים, נהרגו. זו לא הייתה ההתקפה הראשונה באזור זה, והועלתה דרישה לפנות את יערות הכרמל, אולם דורי התעקש לא רק שלא לנטוש אלא אף לחזק את המקום, ואכן ב-1939 עלה למקום קיבוץ בית אורן.

בשנת 1939 התמנה לתפקיד ראש המטה הכללי של ההגנה, תפקיד שבו החזיק עד 1945. בתקופת מלחמת העולם השנייה השתתף בהכנת תוכנית מצדה על הכרמל לריכוז היישוב העברי בהרי הכרמל והתבצרותו שם, למקרה של פריצת הצבא הגרמני לארץ ישראל. בשנים 19461947 עמד בראש משלחת ההגנה בארצות הברית, שעסקה ברכישת נשק לקראת מלחמה.

ביוני 1947 מונה בפעם השנייה לתפקיד רמטכ"ל ההגנה לאחר שהרמטכ"ל הקודם, יצחק שדה, הודח על ידי בן-גוריון, וכאשר הוקם צה"ל מונה לרמטכ"ל הראשון. בתוקף תפקידו כרמטכ"ל הקים דורי בתי דין מיוחדים שישפטו עברייני תנועה צבאיים.[2] על אף כישוריו בפיקוד ובארגון, נעדר מתפקידו במשך כמה חודשים באמצע 1948 עקב מחלת אולקוס. הפיקוד על הלחימה בשיא קרבות מלחמת העצמאות עבר לידי ראש אגף המבצעים, יגאל ידין.

ב-9 בנובמבר 1949, בשל נסיבות רפואיות, סיים דורי את כהונתו כרמטכ"ל ופרש מהשירות הצבאי.[3]

עם שחרורו מצה"ל התמנה לראש המועצה המדעית במשרד ראש הממשלה. ב-1952 התמנה לנשיא הטכניון בחיפה, וכיהן בתפקיד עד 1965. בימיו החלה בניית קריית הטכניון בשכונת נווה שאנן שבחיפה, והחל מעבר רוב הפקולטות אליה ממבנה הטכניון בשכונת הדר הכרמל.

דורי היה חבר במספר ועדות ציבוריות. בינואר 1955 היה חבר בוועדת אולשן-דורי, שחקרה את העסק הביש. הוועדה פעלה במשך עשרה ימים, אך לא הכריעה בשאלה מי נתן את ההוראה לבצע את הפיגועים במצרים, שר הביטחון פנחס לבון או ראש אמ"ן בנימין גיבלי. בעקבות דו"ח הוועדה התפטר לבון, ובן-גוריון חזר לתפקיד שר הביטחון. בשנת 1963 עמד בראש ועדת דורי, בה היו שותפים גם חבר הכנסת ברוך אזניה ועורך דין אברהם וינשל, לקביעת מבנה התאחדות הספורט בישראל.[4]

בשנת 1965, כאשר הוקמה רפ"י, היה דורי בין המצטרפים למפלגה, ושובץ לאות כבוד במקום ה-119 (והאחרון) ברשימתה לכנסת השישית. במקביל התמודד מטעם המפלגה כמועמד לראשות עיריית חיפה בבחירות לרשויות המקומיות שהתקיימו יחד עם הבחירות לכנסת (ב-2 בנובמבר). רשימתו זכתה ב-2 מושבים במועצת העיר, אך לראשות העיר בחרו חברי המועצה שוב באבא חושי. דורי הצטרף לקואליציה של חושי, ומונה לסגן ראש העיר.

ב-1959 עוטר באות לגיון הכבוד בדרגת אביר על ידי גי מולה מממשלת צרפת.

דורי נפטר ב-29 בינואר 1973 ונקבר בבית הקברות הצבאי בחיפה.

על שמו קרויים מחנה דורי בתל השומר וציר תחבורה ראשי בחיפה (דרך דורי). בשנת 2011 יצאה לאור הביוגרפיה של דורי שכתב הסופר מרדכי נאור.[5]

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

דורי היה נשוי מ-1929 לבַּדַּנַה לבית פינטוב, מורה במקצועה וחברה בהגנה, והיה אב לשלושה. בנו ירחמיאל דורי כיהן כקצין הנדסה ראשי במלחמת ההתשה, וכמהנדס העיר תל אביב-יפו. בנו צבי דורי היה פרופסור לכימיה בטכניון וממייסדי מדעטק - המוזיאון הלאומי למדע, טכנולוגיה וחלל (בעבר: "טכנודע") ומנהלו. בתו פרופ' איתנה פדן היא ביוכימאית בהכשרתה ופרופסור אמריטה לביוכימיה של חלבוני ממברנה, במחלקה לכימיה ביולוגית במכון למדעי החיים באוניברסיטה העברית[6]. נכדתו, רות אשרי-פדן, היא פרופסור במחלקה לגנטיקה מולקולרית של האדם ולביוכימיה בפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יעקב דורי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]