שביתת הימאים (1951)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

שביתת הימאים, הקרויה גם "מרד הימאים", היא כינוי למאבק מקצועי של ימאי ישראל שעורר הד רב בדעת הקהל בשנות המדינה הראשונות.

מהלך השביתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רקע היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך מלחמת העצמאות ספינותיהן של חברות ספנות בינלאומיות רבות הפסיקו לפקוד את נמלי ישראל. ועם הקמת המדינה הוחלט להקים "צי סוחר ישראלי", בו הספינות בבעלות ישראלית והימאים ישראלים. זאת בכדי להבטיח את הסחר ותנועת הנוסעים לישראל (באותן השנים ענף התעופה היה קטן ורוב מוחלט של תנועת הנוסעים הייתה באוניות[1])[2]. חברת "צים" הוקמה כבר בשנת 1945 על ידי הסוכנות היהודית, שהחזיקה ב-45% מהון המניות, ההסתדרות – ב-45%, והחבל הימי לישראל – ב-10%. אך עם הקמת המדינה הייתה בבעלות "צים" רק ספינה נוסעים אחת - "קדמה". בין קיץ 1948 למרץ 1949, רכשה "צים" במהירות ספינות נוספות, חלקם בשותפות עם חברות אחרות בבעלות פרטית של בעלי הון יהודים מבריטניה וארצות הברית. בנוסף הוקמה חברה נוספת, "קווי ישראל-אמריקה", שהייתה בבעלות משותפת עם משפחת רקנאטי. בשלב זה היו בצי הסוחר הישראלי 15 ספינות והוקמה חברת ניהול משותפת בשם "שוהם"[3][4][5].

ל"צי סוחר ישראלי", גייסו צעירים מ"מיטב הנוער", חלקם יוצאי ההגנה, הפלמ"ח ופעילי ספינות המעפילים, שהיו חדורי להט פטריוטי ואידאולוגי, שעברו הכשרה במהירות, מתוך מטרה שרוב הימאים בצי יהיו ישראלים, שיחליפו עובדים זרים שהועסקו בצי[6][7]. עד יולי 1950 כבר הוכשרו 1,000 ימאים ישראלים[8][9]. את הימאים יצג "איגוד הימאים" שהוקם בפברואר 1948, פעל כחלק ממועצת פועלי חיפה, ועסק במשא ומתן על הסכמי הסחר ותנאי העבודה מול חברת "שוהם"[10].

לאחר סיים מלחמת העצמאות, חזרו חברות הספנות הבינלאומיות לפקוד את נמלי ישראל, בעיקר ספינות איטלקיות. חברת "שוהם" נאלצה להתמודד מול התחרות וביקשה שיחתמו הסכמי תחבורה שיבטחו ש-50% מהתנועה בנמלי ישראל תהיה בידי חברות ישראליות[11][12]. ובכדי להישאר תחרותית, החברה שילמה שכר נמוך, לעומת חברות זרות. בתחילת 1951 פרץ סכסוך עבודה. הימאים דרשו שיפור בתנאי השכר וגם שחלק מהתשלום יינתן להם במטבע זר, מאחר שבעת עגינה בנמלים זרים, הם אינם יכולים להשתמש במטבע ישראלי. אך חברת "שוהם" טענה שאין ביכולתה לעלות שכר או לשלם במטבע זר. באופן מפתיע לא תמכה "אגודת הימאים" בדרישות שהעלו הימאים, והם החליטו לקיים הצבעה בעד הקמת נציגות חדשה עבור הימאים. הימאים טענו שרוב עסקני "איגוד הימאים" לא נבחרו כלל אלא מונו על ידי מנגנוני ההסתדרות, וברוב המקרים לא היה להם שום קשר קודם עם ימאות[13].

שביתת יוני-יולי 1951[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביוני 1951, פרצה שביתה באונייה "נגבה", בעת שעגנה במשך שבועיים על מבדוק במרסיי לצורך תיקונים. הימאים ביקשו 600 ל"י במטבע זר עבור תשלום הוצאות מקומיות, אך הנציג המקומי של "שוהם" והקונסול הישראלי אליו פנו סירבו. בתגובה פתחו בשביתה. בלית ברירה נענתה החברה לתביעת הימאים והתחייבה שלא לנקום בשום אמצעים אדמיניסטרטיביים נגד השובתים, אם יחזרו לעבודה ויפליגו עם הספינה לישראל. כשהאונייה הגיעה לנמל חיפה נוכחו הימאים לדעת, שרימו אותם. החברה הודעה מיד ל-5 חברי הוועד של ימאי "נגנה", שהם מפוטרים ומגויסים לצבא (הם עבדו בצי הסוחר במקום שירות צבאי). הנציגות הזמנית של הימאים פנתה מיד אל ההסתדרות, מועצת פועלי חיפה חברת "שהם" בדרישה לקיים, תוך 24 שעות, בירור בעניין הסכסוך ועד אז לא להוריד את המפוטרים מהאונייה. אך הם לא נענו להצעה והעובדים הכריזו שביתה[13]. ימאים בשאר אוניות צי הסוחר הישראלי הצטרפו מיד לשביתה לאות סולידריות עם שובתי "נגבה". ביומה השני של השביתה, יום שבת ב-23 ביולי, הוזעקה לנמל חיפה משטרה, שהורידה בכוח את השובתים מסיפון האונייה "נגבה". במקומם עלה על הספינה צוות זר שהפליג לקפריסין[14]. החברה טענה שפעלה מחוסר ברירה והשובתים הפריעו לאונייה לצאת להפלגה. עובדי האוניות "קוממיות" ו"עכו" שעגנו בנמל תל אביב, גם שבתו ומנעו את פריקתם בנמל[15][16]. השביתה הסתיימה לאחר שהוסכם על משא ומתן עם "הנציגות הזמנית", ועד העובדים החדש שבחרו הימאים[17].

"משפט הימאים" והבחירות לאיגוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-5 באוגוסט החל בירור עניין השביתה בבית הדין של ההסתדרות[18][19]. בפועל הייתה ההסתדרות, מועצת פועלי חיפה וחברת "שוהם" (בה החזיקה ההסתדרות חלק מהמניות) בצד אחד של המתרס ו"הנציגות הזמנית" מהצד השני. הנציגות הואשמה שהיא פוגעת בעקרון ריבונות המוסדות העליונים של הסתדרות, במשמעת, ואף באינטרס הלאומי של צי הסוחר ובמשק המדינה שנזקק לספינות הצי להובלת אספקה לישראל, כמו גם עולים חדשים. הסכסוך גם קיבל אופי פוליטי שמצד אחד מפלגת השלטון מפא"י שרצתה למנוע הקמת איגוד עצמאי של הימאים, מצד שני מפלגות השמאל שבאופוזיציה מפ"ם ומק"י שתמכו בימאים. בדיון עמד מזכיר מועצת פועלי חיפה, יוסף אלמוגי, כמעין תובע נגד עורך דין יוסף קושניר שייצג את "הנציגות הזמנית"[20]. במהלך הדיונים העיד רב המלחים נמרוד אשל, שהיה ממנהגי "הנציגות הזמנית" והסביר שהמאבק אינו פוליטי אלא מאבק על זכויות עובדים. הוא הסביר ששניים מעסקני "איגוד הימאים" הם עובדי חברת "שוהם" שפועלים נגד האינטרסים של העובדים[21][22].

הוסכם על פשרה בין "איגוד הימאים" לנציגות החדשה על עריכת בחירות חדשות בין כל הימאים, שיבחרו ועד חדש[23][24]. הבחירות נערכו במשך חודש וחצי, מאחר שהיה צריך לחכות להצבעת ימאים שהיו בהפלגות, בעת שהיו בישראל. את הבחירות ארגנו במשותף "איגוד הימאים" וה"נציגות הזמנית". ב-18 באוקטובר הוכרזו התוצאות בהם זכו אנשי ה"נציגות הזמנית" ב-90% מהקולות. בבחירות השתתפו 670 ימאים מתוך 750 בעלי זכות בחירה[25]. הנציגים שנבחרו ערכו בתחילת נובמבר כינוס, בבית יורדי הים, שמטרתו הקמת איגוד מקצועי ארצי של הימאים בישראל וקידום חוק ימאות ישראלי, בו יבטחו הזכויות של הימאים[26][27]. במקביל לבחירות נמשך "משפט הימאים"[28][29].

שביתת נובמבר 1951[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-11 בנובמבר סירבה ההסתדרות לאשר את התקנון שגובש בכינוס הימאים. סלע המחלוקת הייתה הכרה בזכות הימאים לשבות בזמן שהם נמצאים בנמלים זרים והזכות להקים לשכת עבודה לימאים בניהול האיגוד המקצועי שהיא שתקבע מי יתקבל לעבודה כימאי[30][31]. המחלוקת הביא לכך שההסתדרות הודיעה שהיא לא מכירה באיגוד החדש שהוקם בכנס הימאים. בתגובה, ב-13 בנובמבר התפטרו באופן קולקטיבי ממקומות עבודתם כ-350 ימאים, שעבדו בשמונה אוניות של חברת "שוהם" וצוות שעבד באונייה "דיזננגוף", שהייתה בבעלות חברת מ. דיזנגוף ושות'[32][33]. ההסתדרות מצידה החלה להפעיל את הספינות בעזרת מתנדבים וימאים זרים[34]. וכבר ב-16 בנובמבר יצאה האונייה "אילת" להפלגה, לאחר שהסתדרות הצליחה לגייס ימאים מקצועיים מתנדבים במספר מספיק להרכבת צוות שלם. בין חברי הצוות היו מספר קצינים, שהתפטרו וחזרו בהם[35]. ותוך ימיים הפליגו שני אוניות נוספת עם צוות חדש[36]. למעשה היו ימאים רבים מוכנים וזמינים לתפוס את מקומם של המתפטרים והמהלך נכשל תוך זמן קצר[37]. ב-19 בנובמבר ערכה הנהגת הימאים, בראשות נמרוד אשל, מסיבת עיתונאים בתל אביב בה הודיעה שהיא מוכנה לחזור לשולחן המשא ומתן[38]. בצעד של רצון טוב הסכימו ששלוש אוניות "גלילה", "ארצה" ו"נגבה" יופעלו על צוותיהם לטובת הבאת עולים מטריפולי שבלוב[39].

הסכסוך נכנס לשלב חדש כאשר חברות הספנות "שהם" ו"מ. דיזנגוף ושות'" סירבו להיכנס למשא ומתן עם איגוד הימאים החדש[40][41]. בתגובה הם הכריזו בשביתה. צוות הספינה "גלילה" שחזר מטריפולי סירב לצאת חזרה ולהביא עוד עולים והתבצר בספינה[42]. בתגובה הזמינה החברה את המשטרה שהורידה את השובתים בכוח, שבמקביל פרצו תגרות בין השובתים למפירי השביתה "המתנדבים" שרצו להמשיך לעבוד[43]. לאחר פינוי השובתים יצאה "גלילה" להפלגה בהפעלת ה"המתנדבים". בתגובה הושבתה "ארצה" לאחר שחזרה מהפלגה[44]. שוב נקראו שוטרים לפנות את השובתים ב-"ארצה". השובתים הצליחו לכלוא 12 שוטרים בתוך האונייה. לאחר שהוזמנה תגבורת כ-70 שוטרים הצליחו לפנות את השובתים ולשחרר את השוטרים הכלואים[45][46].

ב-27 בנובמבר דיווח עיתון "הארץ" ששביתת הימאים נשברת בכוח על ידי ההסתדרות וחברת "שהם". העיתון מתח ביקרות על כך שנעשה שימוש במנגנוני המדינה בכדי לשבור את השביתה בנמל חיפה, בהם משטרת הנמל, מנהלת הנמל ולשכת הגיוס בחיפה, שמוסרת צווי גיוס לימאים. ימאים שהוסכם שיעבדו בצי הסוחר במקום להתגייס לצבא, עקב האינטרס הלאומי של החזקת צי סוחר בבעלות ישראלית[47]. ב-29 בנובמבר העלה ישראל רוקח, מנהיג הציונים הכלליים, הצעה לסדר-היום לדיון בשביתה, שבמקביל שאר סיעות האופוזיציה מק"י, מפ"ם וחרות העלו הצעות משלהם. כל נציגי סיעות אלו ביקרו את הממשלה, ובתגובה אמר ראש הממשלה דוד בן-גוריון כי אין מדובר בשביתה, אלא במעשה חבלה שמבצעים אויבי המדינה, "ואין להתפלא שניסיון זה מצא לו שותפים בקרב הסיעות השונות, הואיל והאפשרות לחבל במדינה קודמת בעיניהם לכול". את השביתה הציג כניסיון שנכשל "לפגוע מטעמים מדיניים בעורק חיוני ביותר של המדינה". בתגובה אמר לו חבר הכנסת משה סנה, אתה אויב המדינה מספר אחד. בן-גוריון הסביר שצווי הגיוס מוצדקים, כיוון שהימאים קיבלו פטור משירות צבאי, אך עם התפטרותם מצי הסוחר הם עכשיו חייבים לשרת[48].

במהלך חודש דצמבר המשיכו כ-150 ימאים במאבק, ניסו לגייס תמיכה ציבורית ומדי פעם השביתו ספינות. כולל צוותי האוניות "חיפה" ו"יפו" שסירבו לפרוק סחורה בעת שעגנו בארצות הברית[49]. במקביל ערך איגוד הימאים ומשא ומתן עם ההסתדרות. ב-24 בדצמבר הצביעה האספה הכללית של הימאים פה אחד בעד הפסקת השביתה[50].

השביתה והאירועים שהיו כרוכים בה, עוררו סערה ציבורית במדינה הצעירה. לצד הימאים עמד במשך כל זמן השביתה השבועון "העולם הזה" בעריכתו של אורי אבנרי. עיתון על המשמר של מפ"ם והעיתון קול העם של מק"י.

בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הימאים השובתים קיבלו תמיכה מהמשורר נתן אלתרמן, שהקדיש שניים מטורי "הטור השביעי" שכתב כפובליציסט, למאמרי תמיכה בהם. גם המשורר אברהם שלונסקי תמך בשביתה ולאחר שהשתתף בהפגנת תמיכה במאים נעצר ב-11 בדצמבר 1951 ושוחרר באותו לילה. ב-1952 פורסם ציורו של נפתלי בזם "לעזרת הימאים".

בשנת 1983 כתב, בהשראת השביתה, המחזאי יהושע סובול את המחזה, "מרד הימאים", שהוצג בתיאטרון בית לסין[51].

בריאיון למקומון החיפאי כלבו, הסביר סובול את הרקע לכתיבת המחזה:

באותה תקופה [1983] החלה האצה במגמת הפרטת המשק הציבורי והלאומי. מצע הליכוד לכנסת התשיעית כלל הפרטה כעיקרון מנחה. בד בבד עם המהלך הזה החלה מגמה של פירוק של ארגוני עובדים והחלשה של כוחם. דיכוי שביתת הימאים ושבירתה באלימות על ידי ממשלת מפא״י בראשותו של דוד בן גוריון היו בעיני ראשית התהליך של הפיכת מפא״י בהדרגה למפלגה שרגלה הימנית בועטת ברגלה השמאלית ודורכת עליה במטרה לרסקה. לכן בחרתי ב־1983 להביא אל הבמה את שביתת הימאים. בשבירתה של אותה שביתה באלימות ממשלתית בשנת 1951 אני רואה את תחילת פירוקן של הסולידריות והערבות ההדדית בחברה הישראלית – תהליך שהגיע לשיאו בחמש השנים האחרונות עם ניצול פוליטיקת הזהויות על ידי ראשי השלטון לשיסוי המגזרים השונים שמרכיבים את האומה הישראלית אלה באלה. זו בעיני משמעות המחזה ״מרד הימאים״ בישראל של 2019

יהושע סובול, נס המרד, באתר כלבו – חיפה והצפון, 29 באוקטובר 2019

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נמרוד אשל, שביתת הימאים, הוצאת עם עובד, 1994.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "ארצה" מפליגה להעלות את ראשוני המיליון השני, על המשמר, 15 בדצמבר 1949
  2. ^ שרת: "הגדלת צי ישראלי - תשובתנו להסגר הערבי, הארץ, 11 באפריל 1950
  3. ^ א. דובקין, 15 ספינות בצי נוסעים ומשא הישראלי, על המשמר, 16 במרץ 1949
  4. ^ 8 אניות מסע יהודיות יסיעו 15,000 עולים ונוסעים לחודש, הארץ, 16 במרץ 1949
  5. ^ אניות ישראליות לאנגליה ופולין - האיחוד של החברות הישראלית הוזיל ההובלה הימית, דבר, 20 ביולי 1949
  6. ^ נפתח מחנה מרכזי להכשרה ימית, דבר, 12 באוגוסט 1949
  7. ^ גדלה הספנות העברית בחברת "שוהם", הצופה, 26 במאי 1949
  8. ^ 1000 ימאים בצי המסחרי הישראלי, דבר, 7 ביולי 1950
  9. ^ מבעיות הימאי הישראלי, הצופה, 17 ביולי 1950
  10. ^ אגודת הימאים ממשיכה במ"מ, על המשמר, 7 בספטמבר 1949
  11. ^ "שוהם" משיבה לביקורת, הארץ, 10 בפברואר 1950
  12. ^ משלחת־תחבורה ישראלית לאיטליה, דבר, 5 בפברואר 1950
  13. ^ 1 2 אליעזר וורצל, שביתת הימאים, קול העם, 26 ביולי 1951
  14. ^ שביתת הימאים באניות ,שהם' נמשכת - נעשים נסיובות תיווך, הארץ, 23 ביולי 1951
  15. ^ איתנה החלטת השובתים להמשיך במאבק עד מילוי תביעותיהם, קול העם, 23 ביולי 1951
  16. ^ שביתת הימאים מתפשטת, הצופה, 24 ביולי 1951
  17. ^ שביתת הימאים נסתיימה בנצחה, קול העם, 26 ביולי 1951
  18. ^ היום יתחיל בירור שביתת הימאים בבי"ד של ההסתדרות, על המשמר, 5 באוגוסט 1951
  19. ^ משפט הימאים מארגני השביתה בבית הדין העליון של ההסתדרות, הארץ, 2 באוגוסט 1951
  20. ^ האשמות הדדיות במשפט הימאים מארגני השביתה, הארץ, 6 באוגוסט 1951
  21. ^ י. אלמוגי מאשר שהצגת הימאים ע"י" 'דבר' כסחטנים אינה נכונה ואינה צודקת, קול העם, 26 באוגוסט 1951
  22. ^ ההאשמות הימאים נגד ועד אגודתם, הארץ, 10 באוגוסט 1951
  23. ^ בחירות לכינוס בפיקוח נייטראלי תובעים הימאים, על המשמר, 9 באוגוסט 1951
  24. ^ בקרוב כינוס ימאי הצי המסחרי, קול העם, 13 באוגוסט 1951
  25. ^ נצחון למארגני שביתת הימאים, הארץ, 18 באוקטובר 1951
  26. ^ ראובן בן צבי, הימאים מקימים את אגודתם המקצועית, מעריב, 5 בנובמבר 1951
  27. ^ דב שובל, כאן מתחולל שינוי גדול - רשמים מאולם כינוס הימאים, על המשמר, 8 בנובמבר 1951
  28. ^ האשמות חמורות בפי נציג הימאים השובתים נגד מועצת פועלי חיפה, הארץ, 7 באוקטובר 1951
  29. ^ נתגלו מעשים של השמצה וטרור נגד הימאים שנאבקו על עניניהם, קול העם, 7 באוקטובר 1951
  30. ^ מ. נמיר מסרב לאשר את התקנון שאושר ע"י כינוס הימאים, קול העם, 11 בנובמבר 1951
  31. ^ "התפטרות" הימאים, הארץ, 14 בנובמבר 1951
  32. ^ הצי המסחר בנמל חיפה - שותק: הימאים ירדו מהאניות, קול העם, 14 בנובמבר 1951
  33. ^ 350 ימאים משמונה אניות יעזבו הבוקר את אניותיהם, הבוקר, 13 בנובמבר 1951
  34. ^ ההסתדרות דנה בצעדים תקיפים נגד הימאים - תחפש מתנדבים לארגון חדש לימאים- גישושים לפשרה, הארץ, 15 בנובמבר 1951
  35. ^ הופעלה אחת מבין האוניות ששותקו בחיפה, הארץ, 16 בנובמבר 1951
  36. ^ "אילת" ו"עכו" הפליגו עם ימאים מתנדבים, הארץ, 18 בנובמבר 1951
  37. ^ 'הקרב האחרון' של הימאים נידון לכישלון, מעריב, 18 בנובמבר 1951
  38. ^ הימאים קוראים לוועה"פ להפסיק את מסע ההשמצה נגדם ולחדש המו"מ, על המשמר, 19 בנובמבר 1951
  39. ^ "קוממיות" הפליגה; היום מפליגות "גלילה" "ארצה" ו"נגבה" להביא עולים, הבוקר, 20 בנובמבר 1951
  40. ^ סכסוך הימאים ־ לשלב חדש, הבוקר, 21 בנובמבר 1951
  41. ^ חשש להכרזת שביתה בכל האניות ע"י מזכירות הימאים, הארץ, 21 בנובמבר 1951
  42. ^ מאבק הימאים נכנס לשלב השביתה, על המשמר, 23 בנובמבר 1951
  43. ^ משטרה הרחיקה בכוח 70 אנשי צוות "גלילה", על המשמר, 25 בנובמבר 1951
  44. ^ מתנדבים הפעילו את "גלילה", דבר, 25 בנובמבר 1951
  45. ^ שביתת הימאים לפני כשלון סופי על-אף מעשי מרד גלוי בשלטונות במשך יום אתמול, הארץ, 28 בנובמבר 1951
  46. ^ הפגנת זעם בשער נמל חיפה נגד התפרעות המשטרה בשובתי "ארצה", קול העם, 27 בנובמבר 1951
  47. ^ שביתת הימאים נשברת בכוח, הארץ, 27 בנובמבר 1951
  48. ^ הכנסת תדון בסכסוך הימאים, הארץ, 29 בנובמבר 1951
    המשך הידיעה- הכנסת תדון בסכסוך הימאים, הארץ, 29 בנובמבר 1951
  49. ^ א. גלבלום, שביתת הימאים הגיעה לארה"ב, הארץ, 12 בדצמבר 1951
  50. ^ מ. כהן, הימאים הפסיקו את שביתתם, הבוקר, 25 בדצמבר 1951
  51. ^ שוש אביגל, בלי שרירים ובלי עמוד שדרה, כותרת ראשית, 26 באוקטובר 1983