יוסי ברג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יוסי ברג
יוסי ברג. צילום דודי אור.jpg
לידה 25 ביוני 1966 (בן 55)
הרצליה, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע משורר, אמן, צלם עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

יוסי ברג (נולד ב-25 ביוני 1966) הוא משורר, אמן, מו"ל, יזם חברתי ועסקי ישראלי, לשעבר היועץ המשפטי של המועצה לצרכנות ומקימי עמותת "אמון הציבור".

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוסי ברג נולד לרות ויואל ברג, בהרצליה, למד בתיכון הראשונים בעיר.

את שרותו הצבאי עשה כקצין מודיעין ביחידה 8200 והגיע לדרגת רב-סרן במילואים. הוא השלים תואר ראשון כפול במשפטים ובחשבונאות בבית הספר למנהל עסקים באוניברסיטת תל אביב בשנת 1989 ותואר שני במשפט מסחרי באוניברסיטת בר-אילן ב־2007. בנוסף, הוא בוגר לימודי תעודה בהנחית קבוצות בתל"מ. בשנים 1995–2000 הרצה במוסדות אקדמאיים. פעל כמרצה מן המניין בתחום דיני עסקים ודיני נדל"ן באוניברסיטת דרבי, בלימודי החוץ של אוניברסיטת תל אביב וחיפה ובלה"ב בבית הספר למנהל עסקים של אוניברסיטת תל אביב. 2006 הקים יחד עם דוקטור שמוליק בכר את הקליניקה הצרכנית בבית הספר למשפטים של המכללה האקדמית ראשון לציון.

ב-1996 הקים את "הגיגים - הוצאה לאור". ו"הגיגים בכיכר- שבוע הספר תשנ"ח"- כתבה פרי עטו פורסמה בעיתון "הזמן הוורוד" במהלך 1998.

בשנים 2000–2005 כיהן כיועץ המשפטי וראש המחלקה המשפטית של המועצה הישראלית לצרכנות, ממנה פרש והקים את עמותת "אמון הציבור".

ב־2005 הקים, יחד עם גלית אבישי, רונן רגב, ישראל זילברמן ושרון שגיא את עמותת אמון הציבור. ב־2008 הקים את בית הספר ליזמות והשקעות בנדל"ן במסגרת המרכז להשכלה פיננסית.

ב-2011 ייסד, יחד עם גיל טוריאל ואמיר פלג את חברת Safe Future Investments LLC בג'ורג'יה שבארצות הברית, העוסקת ביזמות ובהשקעות נדל"ן ומפתחת מתחמי מגורים, ביניהם מתחם בן 3,000 יחידות דיור בפלורידה, מתחם בין 1,200 יחידות דיור בג'ורג'יה וכן במספר מדינות ברחבי ארצות הברית. במקביל ייסד את חברת מידע ושקיפות בנדל"ן לעתיד בטוח, העוסקת בחינוך פיננסי ומתמחה בסדנאות כלים מעשיים לבדיקת השקעות נדל"ן בארצות הברית.

לאורך השנים עסק ברג בפעילות חברתית עניפה, בעיקר למען הקהילה הלהט"בית.

פעילות חברתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים 1995–2003 התנדב בקו הקשב "יש עם מי לדבר" ויותר מאוחר באגודת ההומואים הלסביות הבי והטרנס בישראל. ב-1995 הקים את המחלקה המשפטית במשרד שמאי מקרקעין ומדידות נתן בן חיים בתל אביב, ב-2008 ייסד את בית הספר להשקעות ויזמות בנדל"ן במכללה להשכלה פיננסית לבית מטריקס. בין השנים 2008–2011 ייסד וניהל את הקליניקה הצרכנית במרכז משנה בבית הספר למשפטים במכללה האקדמית למנהל בראשון לציון עם דוקטור שמוליק בכר. ב-2009 ייסד, יחד עם יאיר קדר את ארגון משפחות הקשת, ארגון המשפחות הגאות והאלטרנטיביות. הארגון פעל ליצירת מאגר מידע בתחום ההורות הגאה והפיק כנסים בני אלפי משתתפים במרכז הגאה בתל אביב.

פעילותו כמו"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1995 הקים את הוצאת "הגיגים" במטרה להוציא לאור את שירי רביב לוי, אותם הכיר עשר שנים לפני כן והחליט להוציאם לאור. עד כה יצאו לאור הספרים "חלומות הילדות שחלמנו", "מי שמגדל פרחים" ו"זוטות או פכים קטנים", כמו כן, ניצנים מהקובץ, טיוטות וקובצי השירים "לאהוב ולשיר ולשמוח", "רק העיניים מספרות", "מחפש ולא מוצא" ו"שנה טובה".

בעקבות שירי רביב יצאו בהוצאה גם שיריו של יוסי ברג, תחת שם העט צ. דרור, "אהבתיך", "תאוות עלמים" ו"כמו פקק שנחלץ מבקבוק", ובהמשך מגוון ספרים בתחומי המשפט, ילדים, זוגיות, ניהול, הומור ועוד. ובהם "המילון ללהג הבבלי-יהודי".

בשנת 2000, לחגיגת חמש שנים להוצאה, הופק הדיסק "אצלי בלב", בהשתתפות דפנה ארמוני, יפה ירקוני, מאיר סויסה, מיכל טל ואמנים נוספים.

כמשורר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברג פרסם שלושה ספרי שירה:

  • "כמו פקק שנחלץ מבקבוק",
  • "אהבתיך",
  • "תאוות עלמים" ספר השירה ההומואירוטית הראשון בעולם בשפה העברית, שאף שילב תמונות עירום.
  • "מעו"ד מצחיק" ספר בדיחות עורכי הדין הראשון בעולם שנכתב בעברית.

שירים פרי עטו פורסמו בעיתון הארץ, בעיתון עכבר העיר. כמו כן, הופיע בכנסת ישראל עם שיריו בוועדת הכנסת.[1]

ב-2008 פרסם את סיפור הילדים – דוד יוסי הולך להיות אבא.[2]

עבודתו במסגרת המועצה הישראלית לצרכנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין השנים 2000 ל-2005 שימש ברג כיועץ המשפטי של המועצה לצרכנות.

בתקופת כהונתו במועצה לצרכנות גיבשה המועצה מספר עקרונות פעולה חדשניים, ובעיקר העצמת השימוש במידע בכל תחומי הפעולה. כך, למשל אופן הטיפול העקרוני של טיפול מהמיקרו למאקרו, הן בתחום הצרכנות המסורתי והן בצרכנות הציבורית היינו יציאה מהמקרה הפרטי אל הכלל, והסקת מסקנות מתלונות בודדות לגבי כלל הפעילות של עסק או תחום עסקים, דרישה להטלת חובות פיקוח עצמי על תאגידים גדולים; התפיסה כי תאגידים גדולים הפועלים על פי רישיון, כגון חברות הגז, חברות התקשורת, בנקים וחברות ביטוח, הם גופים בעלי מעמד דואלי, סמי ממלכתי, ומכאן שיש להטיל עליהם חובות אמון מוגברות כלפי הצרכנים. הניסיון להעצמת החברות בתחום החוזים האחדים היווה פתח לשינוי גישה מהותי ולשיפור השירות בישראל.[3] בין הנושאים שקידמה המועצה בתקופת כהונתו ניתן למנות את יישום הדרישה לגילוי נאות בעמלות הבנקים, תחקירים בתחום הבנקאות והביטוח, פעילות בנושא מחירי ספרי הלימוד, הטעיות במכירה ושיווק של יחידות נופש. כמו כן, הגיש עם צוות המועצה עתירה לבג"ץ העוסק בחוסר היעילות בתמחור הבז"ן, מהלך שהוביל לרפורמה בפיקוח בתחום.

פעולות המועצה בתקופת כהונתו נשאו פירות עקרוניים רבים, ולמשל פסיקת השופטת מרים מזרחי המאמצת את עקרון הגילוי המוגבר על גופים סמי ממלכתיים, וקביעה כי לפני אישור ההסכם של חברות הכבלים עם הלקוחות כחוזה אחיד, עליהן לגלות את תלונות הצרכנים שהגיעו אליהן.[4]

בין מאבקי המועצה בתקופת כהונתו בתחום הדרישה לגילוי, העלאה לסדר היום הציבורי את מסע ההטעיה של חברות הענק בהקטנת מוצרים ללא שינוי המחיר, מאבק שהוביל את התמ"ת להתערב ולחקור בנושא. מאבק מהותי נוסף שניהל היה בתחום בקרת הפשרות בתביעות הייצוגיות, על רקע פוטנציאל הנזק האדיר לציבור הצרכנים מהתגברות המגמה של בתי המשפט בישראל לאשר פשרות בתביעות ייצוגיות. המועצה בנתה מנגנון בקרה לתהליך הפשרה, והציעה כי שלב מקדמי בפשרה בתובענה ייצוגית יהיה עיון בית המשפט בחות דעת מומחה של המועצה לצרכנות שתתייחס למכלול ההיבטים המשפטיים, כלכליים, צרכניים, מקצועיים של הפשרה.[5]

כך, למשל, תקפה המועצה לצרכנות את הסכם הפשרה שהוגש לבית המשפט המחוזי אורי גורן בפרשת רמדיה, שבה נגרם אובדן חיי אדם, נכויות קשות ופגיעות בנפש, ובית המשפט שקל אישור הפשרה תוך פיצוי של 7 מיליון ש"ח בלבד על ידי רמדיה בגין עוגמת נפש.[6]

בעקבות חקירת משטרה בעניין, דרשה המועצה לצרכנות מבית המשפט לעיין מחדש בפסק דינו.[7]

בזמן כהונתו פעלה המועצה באופן נמרץ בתקיפה של תניות מקפחות בחוזים אחידים של תאגידי הענק, תוך דרישה ליצירת מנגנונים המטילים חובות על גורמים סמי ציבוריים לפעול לצמצום הפגיעה בצרכן. כך, למשל, בתביעה נגד חברות הכבלים והלוויין, דרשה המועצה כי תוטל חובה בדין על תאגידי הענק להתאים את החוזים האחידים שלהן על פי מקרים של פגיעה בצרכן, כך שיתאימו למציאות ולא יאפשרו המשך פגיעות בצרכנים.

בעקבות התפטרותה של גלית אבישי, מנכ"לית המועצה, בדצמבר 2004, גיבשה המועצה לצרכנות הצעת חוק בדבר עצמאות למועצה לצרכנות, במטרה לנתק את המועצה מהשפעות פוליטיות, תוך הקמת גוף שיפעל באופן עצמאי ובלתי תלוי לקידום הצרכנות בישראל, תוך הקמת מועצה ציבורית שנציגיה ימונו על ידי נשיא בית המשפט העליון, מבקר המדינה ומוסדות להשכלה גבוהה, ומניעת מינוי גורמים פוליטיים.[8] ההצעה, שזכתה לתמיכה של 32 חברי כנסת מכל שדרות הכנסת, לא התקבלה.[9]

בתחילת 2005 התפטר ברג מתפקידו על רקע התנגדותו למעורבות משרד התמ"ת בהתנהלות המועצה הישראלית לצרכנות וטענתו לניגוד עניינים מובנה בפעילות המשרד בתחום הגנת הצרכן. בהמשך היה ברג מעורב בבג"ץ שהוגש נגד שר התמ"ת אהוד אולמרט בעניין[10]

כאמן[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בצבעים האמיתיים, מרכז ענב לתרבות, תל אביב 2005.
  • דקים- צילומי ערום גברי- גלריית תיאטרון צוותא, תל אביב 1999.

יצירתו "טבע מ (מ)עורר" התפרסמה בעכבר העיר. כתבה על התערוכה- "זין בעין"- פורסמה בעיתון צומת השרון.

אמון הציבור[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאי 2005 הקים יוסי ברג יחד עם גלית אבישי, ישראל זילברמן, רונן רגב ושרון שגיא ברג את "אמון הציבור" (חברה לתועלת הציבור - מלכ"ר) בשיתוף אנשי מקצוע מהתחום הכלכלי והמשפטי ובסיוע אנשי ציבור. הארגון הוקם במטרה לשנות את כללי ההתנהגות של עסקים וגופים ציבוריים בישראל ולהנחיל תרבות כלכלית המבוססת על הוגנות שתועיל לציבור, לממשלה ולעסקים כאחד.

בתחילת הדרך התמקד הארגון בעיקר בפן הצרכני-כלכלי אך כיום פועל הארגון במגוון רחב של תחומים: זכויות כלכליות וצרכניות, הגנה על הפרטיות, הגנה על הסביבה, העסקה הוגנת וההגבלים עסקיים וקידום זכויות כלכליות-חברתיות בישראל ככלל ובקרב אוכלוסיות מוחלשות בפרט. אחת ממטרותיו המרכזיות של הארגון היא להשפיע דרך כוחות השוק תוך קידום העיקרון הכלכלי כי כיבוד זכויות הצרכנים משתלמת לעסקים ולגופים ציבוריים. הארגון פועל במספר מישורים: מוקד התלונות של ארגון אמון הציבור המטפל בפניות הציבור ללא תמורה, פעילות מול עסקים המתחייבים לכללי אמון הציבור ונמצאים בבקרה שוטפת בתשלום (עסקים אלה רשאים לשאת את תו אמון הציבור), פעילות מול הרגולטור ומקבלי ההחלטות, עריכת דוחות דירוג ודוחות ענפיים ועוד. כמו כן, לאחרונה השיק הארגון את המוסד הארצי ליישוב מחלוקות המציע הליכים אלטרנטיביים של יישוב מחלוקות בין פרטים לעסקים ומוסדות ציבוריים, המהווה חלופה יעילה להליך משפטי ארוך ומסורבל.

משפחות הקשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2009 ייסד, יחד עם יאיר קדר, את ארגון משפחות הקשת, ארגון המשפחות הגאות והאלטרנטיביות במטרה לקדם את ההורות הגאה בישראל, לאפשר ליותר אנשים לחלום, להגשים את החלום ולעשות זאת בדרך המיטבית, ולמען יצירת סביבה סובלנית יותר לדור העתיד – ילדי משפחות הקשת. עמותת משפחות הקשת פועלת לקידום רווחת ילדי משפחות הקשת ובני משפחותיהם, ובכלל זה: קידום והנגשת מידע, קבוצות תמיכה, הרצאות, כנסים, בניית מאגר מידע אינטרנטי, פעולות לקידום הפתיחות בציבור ע״י קידום תהליכים מול גורמים ממלכתיים, שילוב תכנים במערכת החינוך והכשרת צוות טיפולי ומחנכים. הדרך להורות גאה והורות גאה מציבות אתגרים, מעלות שאלות ומעוררות צרכים ייחודיים.

העמותה קיימה כנסים בני אלפי משתתפים בתחומים השונים של הורות גאה, בהיבטים פסיכולוגיים, חברתיים, חינוכיים, תרבותיים, כלכליים, משפטיים ועוד.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הספרים תאוות עלמים ו- אהבתיך בעיתון הארץ - מוסף ספרים מיום 15 בספטמבר 1999. עמוד 15.
  • כמו פקק שנחלץ מבקבוק בהארץ מוסף ספרים ב-1 בספטמבר 1999 עמוד 19.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אתר הכנסת, פרוטוקול יישבת ועדת הכנסת ה-14 לרגל יום הגאוה, אתר הכנסת, ‏22 ביוני 1998
  2. ^ יוסי ברג, https://keshetfamilies.wordpress.com/2010/12/12/סיפור-ילדים-דוד-יוסי-הולך-להיות-אבא-יו/, משפחות הקשת
  3. ^ גיא הדס,, "זאת זכות לתת שרות?", גלובס, 28 בדצמבר 2004
  4. ^ שמואל דקלו, "כתנאי לאישור חוזה אחיד הכבלים יגישו דוח תלונות", גלובס, ‏26 בינואר 2005
  5. ^ איל מרקוס, "ומי שומר עלינו", גיליון ינואר 2005, עמ' 107, Forbes
  6. ^ יצחק דנון, המועצה לצרכנות: קיימים ליקויים חמורים בפשרה בין רמדיה לתובעים הייצוגיים, גלובס, ‏11 בנובמבר 2004
  7. ^ יצחק דנון, המועצה לצרכנות לביהמ"ש: לשקול מחדש את אישור הפשרה בפרשת רמדיה, גלובס, 23 בפברואר 2005
  8. ^ דפנה לוצקי, "הצעת חוק: עצמאות למועצה לצרכנות", TheMarker, ‏14 בינואר 2005, עמוד 19
  9. ^ הדס מנור, 32 ח"כים הביעו תמיכה בהצעת החוק להבטחת עצמאות המועצה לצרכנות", גלובס 25 בינואר 2005
  10. ^ הדס מנור, "התפטר היועץ המשפטי של המועצה לצרכנות: "נטרלו אותנו", גלובס, 28 בפברואר 2005