ניגוד עניינים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ניגוד עניינים הוא מצב שבו ליחיד או לקבוצה יש מגמות עניין סותרות במסגרת תפקיד שהם ממלאים, מצב שעלול למנוע מהם לבצע את תפקידם בצורה הולמת והוגנת. דהיינו, השתתפותם בקבלת החלטה בסוגיה מסוימת אשר בתחום סמכותם, בעודם במצב של ניגוד עניינים, עלולה להביא לתוצאה לא נכונה והוגנת בהתאם לנסיבות.

במשפט המנהלי, מניעת ניגוד עניינים שייכת לסוגיית תקינות ההליך המנהלי. הליך מנהלי מצריך שיקול דעת נטול משיקולים זרים. שיקול זר, בין היתר, יכול להיגרם מהחלטה שנגרמה עקב ניגוד עניינים שנמצא בו המחליט, איש הציבור.

ניגוד עניינים הוא מצב העלול לגרום למשוא פנים. כלל משוא הפנים, במקור, קובע לשופטים כי אל להם להפלות ואל להם לשפוט במצבים שבהם הם עלולים להפלות. הבעייתיות המרכזית בניגוד העניינים הוא שאין מדובר במצב שהוא שלעצמו מהווה בהכרח שחיתות, אולם, ניגוד עניינים עלול להביא למשוא פנים ולשחיתות ולגרום להטייה ולהעדפת אינטרסים משיקולים שאינם ענייניים.

סוגי ניגוד עניינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ניגוד עניינים אישי - ניגוד עניינים בין אינטרס שלטוני לאינטרס פרטי - הן אינטרס אישי והן רכושי.
  • ניגוד עניינים מוסדי - ניגוד עניינים בין שני אינטרסים שלטוניים אשר על שניהם הוא מופקד.

בחלוקת סוגי ניגוד עניינים, נהוג גם לחלקו לניגוד עניינים פלילי (בניגוד לחוק), משמעתי (בניגוד לכללים המשמעת בארגון) וניגוד עניינים אתי (אינו מנוגד מפורשות לחוק או לכללי המשמעת אך נראה לא תקין).

דוגמאות לניגוד עניינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חבר כנסת החבר בוועדה שעוסקת בחקיקת חוק על מתן הנחה במסים לתושבי יישוב, שאותו חבר כנסת מתגורר בו. יש חשש שאותו ח"כ יתקשה להתעלות מעל האינטרס האישי הצר שלו, ויצביע בעד מתן ההנחה גם אם אינה מוצדקת.
  • בית אבות המקבל דמי כניסה חד פעמיים שאינם מוחזרים. לבעלים של בית האבות יהיה עניין שהשוהה לא יאריך את שהותו שם, למרות שהוא מחויב מתוקף תפקידו לתת לו טיפול סביר.
  • יועץ ביטוח שהוא גם סוכן ביטוח. יועץ כזה עלול להמליץ בפני הלקוח על ביטוח יקר יותר, המשתלם לסוכן הביטוח ולא ללקוח.
  • מורה הנותן שיעורים פרטיים לתלמיד בכתתו. יש חשש שיתקשה להיות אובייקטיבי בעת מתן ציון לתלמיד במסגרת בית הספר: במתן ציון שלילי לאותו תלמיד, יודה המורה בחוסר הצלחתו כמורה פרטי.
  • הכנסתו העיקרית של עיתון היא מפרסומות ולא מהגיליונות שהוא מוכר. גוף מסחרי המרבה לפרסם בעיתון מסוים, יכול להוות גורם משפיע גם על עמדתו של עיתון לגבי סוגיות חברתיות, פוליטיות ואחרות, דבר שיבוא לידי ביטוי בכתבות. במקרה שיהיה צורך לבקר גוף מסחרי זה, תשקול מערכת העיתון את אופי הביקורת, שכן בעקבות ביקורת שלילית, הגוף עלול להפסיק לפרסם בעיתון ובכך לפגוע בו כלכלית.
  • שופט שיש לו קשר כלשהו (למשל, משפחתי) לאדם הניצב מולו לדין. סביר שהשופט צריך לפסול את עצמו ולדרוש שימונה שופט אחר, כי הקרבה המשפחתית עלולה להשפיע על שיקול דעתו.
  • שופט כדורגל השופט בעת משחק בו מעורבת קבוצה אותה הוא אוהד. השופט יתקשה (כנראה) לשמור על אובייקטיביות בפסיקה במהלך המשחק, בפרט במצבים "עדינים" וגבוליים.

מטרת כללי מניעת ניגוד עניינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטרת כלל ניגוד העניינים היא למנוע מאדם להימצא במצב שבו עניינים מנוגדים זה לזה, בלי חשיבות לשאלה, האם הפעיל בקבלת החלטה שיקול דעת פסול, אם לאו.

זהו כלל הצופה פני עתיד ומבקש למנוע את הרע בטרם יתרחש. אין זה משנה אם בדיעבד שיקול דעת של פקיד ציבור זה או אחר היה ראוי, מפני שכל אימת שאדם נמצא במצב שבו הוא עלול להפעיל לרעה את שיקול דעתו, יש למנוע ממנו מצב זה שכן סביר להניח שהוא עלול להתפתות להעדיף אינטרסים ושיקולים זרים עת יכריע החלטות אותן יידרש להחליט במהלך תפקידו.

הכלל האוסר על ניגוד עניינים הנו כלל המרחיב את איסור משוא הפנים: "אסור לו לעובד הציבור ולכל בעל תפקיד על פי דין להימצא במצב של ניגוד עניינים וכן אסור לו להימצא במצב של ניגוד עניינים וכן אסור לו להימצא במצב של חשש סביר או אפשרות ממשית לניגוד עניינים." כלל זה מגדיר עובד ציבור במובן רחב מאוד, אל כל איש ציבור על פי דין, אסור להיות בניגוד עניינים ואף במצב של ניגוד עניינים. בפסיקה הישראלית, קיימת הבחנה בכלל בין אפשרות ממשית לניגוד עניינים לבין חשש סביר.

גישות להתמודדות עם ניגוד עניינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • גישה מקלה - קיים איסור לניגוד עניינים רק אם יש אפשרות ממשית לניגוד העניינים. השיקול העומד מאחורי גישה זו היא לא לגרום להרתעת יתר ופליטת אנשים מהמערכת הציבורית. פסיקת בית המשפט העליון קובעת כי בחלק ממצבים של ניגוד עניינים מוסדי יש לנקוט בגישה זו.
  • גישה מחמירה - איסור על ניגוד עניינים חל כבר כשיש חשש סביר לניגוד עניינים. השיקול העומד מאחורי גישה זו הוא מנהל תקין ומניעה מרבית של מצבי ניגוד עניינים. פסיקת בית המשפט העליון קובעת כי יש לנקוט בגישה זו במקרה של ניגוד עניינים אישי. אשר לניגוד עניינים מוסדי - הפסיקה אינה אחידה לעניין זה.

בדיקת ניגוד עניינים בארגון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפסיקה בישראל פיתחה רצף מבחנים לבדיקת ניגודי עניינים בגופים מנהליים:

א. מיפוי כל תפקיד והבנת התחומים שכל אחד מן התפקידים כולל בהתאם להיקף הפוטנציאלי של כל תפקיד.

ב. השוואת שתי מערכות התפקיד אחת לשנייה ומציאת נקודות הניגוד.

ג. בחינת נקודות הניגוד בהתאם למבחן משולש:

  • האינטנסיביות של המגע בין נקודות הניגוד.
  • סוג העניינים לגביהם קיימים ניגודי העניינים.
  • כמות העניינים שלגביהם קיים ניגוד עניינים.

איסורים לניגוד עניינים במשפט הישראלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפסיקה הישראלית התפתחו סעדים שונים המתמודדים עם ניגודי עניינים ברשויות המנהל בישראל.

  • ישנם איסורים לניגודי עניינים הקבועים בחוק - בהם נקבעה גם הסנקציה בשל הפרתו.
  • איסור שנקבע בהלכה פסוקה של בית המשפט העליון גורר סעדים מגוונים - החל מפסילת בעל התפקיד מלכהן בתפקיד אחד; הימנעות מהשתתפות בקבלת החלטות או ביצוען; איסור על השתתפות בהצבעה או דיון ספציפי וכלה במניעת ביצוע פעולה או אפילו ביטולה. שיטה זו קרויה גם עיפרון כחול, על-פיה בודקים את ניגוד העניינים לפי המבחן המשולש, ו"מסמנים" את התחום בהם בעל תפקיד לא יוכל להחליט בשל היותו נגוע בניגוד עניינים.
  • קיימים פתרונות רבים למניעת ניגוד עניינים: פסילת בעל התפקיד מלכהן בתפקיד, העברת תחום סמכות ואחריות לבעל תפקיד אחר, הימנעות השתתפות בקבלת החלטה או ביצועה, פעולה בצוותא עם בעל תפקיד אחר וחובת גילוי (במקרה בו שופט יושב לתת דין בין צדדים המכירים אותו - הצדדים יכולים לומר זאת בפתיחת המשפט ולהסכים שהמשפט יתנהל בכל זאת אצל אותו שופט)

הסדרים נורמטיביים למניעת ניגוד עניינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שרים וסגני שרים: לצורך מניעת ניגוד עניינים אצל שרים וסגני שרים הוקמה, בשנות ה-80 המוקדמות, "ועדת אשר", בראשות שופט בית המשפט העליון שלמה אשר, לגיבוש המלצות לשמירת טוהר המידות של שרים וסגניהם. על פי המלצות הוועדה נאלץ שר האוצר בזמנו יגאל הורביץ למכור את מפעליו לבניו, לפני כניסתו לתפקיד שר המסחר והתעשייה ב־1977.
בשנת 2003 נכתבו כללים למניעת ניגוד עניינים בקרב שרים וסגני שרים בממשלה, והם מחליפים את הנחיות "ועדת אשר". כיום, קיימת מגמה לנסח כללים אלו גם כלפי סקטוריים ציבוריים נרחבים בשלטון המרכזי והמקומי.
  • נבחרי ציבור ברשויות מקומיות: בחקיקה ובפסיקה ישנן הגבלות רבות שמטרתן למנוע ניגודי עניינים אצל נבחרים ברשויות מקומיות. בשנת 1984 קבע מרכז השלטון המקומי כללים למניעת ניגוד עניינים. אמנם מרכז השלטון המקומי אינו גוף סטטוטורי שהוקם על פי חוק, אך לכלליו דלעיל תוקף וכיבוד מצד הרשויות המקומיות.
לפי סימן 6 לכללים דלעיל הוקמה ועדה מייעצת לנבחרי ציבור ברשויות המקומיות במשרד המשפטים לענייני ניגוד עניינים. שר הפנים, בהתייעצות עם מרכז השלטון המקומי, ממנה את חברי הוועדה הדנה במצבי ניגוד עניינים של נבחרים בשלטון המקומי. לוועדה המייעצת ניתן לפנות והחלטותיה מכובדות, לרוב, מצד אנשי השלטון המקומי. בראש הוועדה עומדת דינה זילבר, משנה ליועץ המשפטי לממשלה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]