יוסף טונקל
 | |
| יוסף טונקל, בשנות ה-1920 | |
| לידה |
1881 בוברויסק, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
9 באוגוסט 1949 (בגיל 68 בערך) ניו יורק, ארצות הברית |
| מקום קבורה |
ניו יורק |
| מדינה |
בלארוס, ארצות הברית |
| שפות היצירה |
יידיש |
| השקפה דתית |
יהדות |
  | |
יוסף טונקל (ביידיש: יוסף טונקעל 1881 - 9 באוגוסט 1949, י"ד באב תש"ט) היה סופר ומשורר יהודי בשפה יידיש וקריקטוריסט יליד בלארוס (אז באימפריה הרוסית), שפעל בעיקר בפולין ובארצות הברית. נודע בכתיבתו ההומוריסטית, תחת שם-העט "דער טונקעלער", כלומר "האפל". ההומורסקות, הסיפורים, הסצנות, הפרודיות והמחזות שלו מהווים במידה מסוימת המשך למורשת הספרותית של שלום עליכם.[1]
חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]ילדות ולימודים
[עריכת קוד מקור | עריכה]יוסף טונקל נולד ב-1881 בבוברויסק למשפחתו של מלמד עני מבוברויסק. היה ילד חולני וצולע, מוכשר מאוד בציור. בגיל 15 נשלח בעזרת כמה נדיבים שבקהילה היהודית, ללמוד בבית הספר טרוטנב לציור בווילנה[2]. סיים שם את לימודיו בשנת 1899, אולם בגלל קוצר ראייה חמור, העדיף לעזוב את הקריירת הצייר לטובת העיסוק בכתיבה יצירתית. מגיל 15 הפך לחילוני.
פעילותו בפולין ובאמריקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הרבה לסייר מעיר לעיר ולספר סיפורים בפני הקהל.[2] בשנת 1901 פרסם שיר ראשון בכתב העת "דער יוד" של יוסף לוריא, שנערך בוורשה והודפס באוסטרו-הונגריה, בעיר קרקוב. מאז שיריו, סיפוריו הסטיריים, מחזותיו וסיפורי הילדים שכתב התפרסמו בעיתונות ביידיש ברחבי אירופה וצפון אמריקה. בהתחלה צייר גם קריקטורות.
בשנים 1906–1910 שהה בארצות הברית והקים בניו יורק את השבועון ההומוריסטי "דער קיבעצער", שהמשיך אחר כך להופיע תחת השם "דער גרויסער קונדס". חזר הבייתה לבוברויסק בגלל חירום משפחתי. המשיך לכתוב והוציא שם שני עיתונים[2]. בשנת 1911 השתקע טונקל בוורשה ועבד בעיתון "דער מאמענט" כעורך מוסף ההומור השבועי שלו, "דער קרומער שפיגעל" ("המראה העקומה")[2]. נהג לחתום "חושך" או "דער טונקעלער". בוורשה ב-1912 פרסם טונקל את הספר ההומוריסטי הראשון שלו - "דער גרינער פפוגאי" (התוכי הירוק")
בימי מלחמת העולם הראשונה חזר טונקל לבוברויסק ואחר כך שהה באוקראינה, בעיקר בקייב ואודסה. ניסה להוציא לאור עיתוני הומור בשם "אשמדאי" ו"סמבטיון" ופרסם ב"די רוטה הגדה" ("ההגדה האדומה"). בתום המלחמה שב לפולין, הפעם מדינה עצמאית, וגם לעיתון "דער מאמענט". מדי פעם פרסם גם בעיתונים כמו "דער היינט" ו"פאלקסצייטונג", תחת שם העט "אנדרוגינוס".
אחרי פתיחת מועדון הקברט "עזאזעל" בוורשה, טונקל היה אחראי על חלק מהרפרטואר שלו. קטעי ההומור שכתב הוצגו גם במועדון הקברט "סמבטיון", שנפתח בוורשה בשנת 1927 וגם בלודז'. ופרסם ספרים הומוריסטיים חדשים - את קובץ ההומרסקות והפרודיות "קאטאווס" ("בדיחות") (1923), "מיטן קאפ אראפ " (1924 מהדורה שנייה בווילנה 1934), "מיט די פוס ארויף" (1926), "איך לאך פון אייך" (1930 וילנה). בשנות העשרים המוקדמות עיבד ליידיש את כתבי המשורר הגרמני וילהלם בוש. פרסם ספרים, מחזות, פיליטונים, הומורסקות ופרודיות רבים, ובסיורי הופעות ברחבי פולין שיחק כמה מהם על הבמה.[3] אחרי פתיחת מועדון הקברט "עזאזעל" בוורשה, טונקל היה אחראי על חלק מהרפרטואר שלו. קטעי ההומור שכתב הוצגו גם במועדון הקברט "סמבטיון", שנפתח בוורשה בשנת 1927 וגם בלודז'.
בשנת 1931 ביקר טונקל בארץ ישראל וזכה לקבלה ידידותית של איגוד הסופרים העבריים, לרבות של חיים נחמן ביאליק שהכריז על הערצתו הרבה כלפי כתבי טונקל. בחזרתו לאירופה כתב טונקל ספר על מסעו בארץ ישראל.[3] ב-1932 ביקר בארצות הברית (את ידידיו ובספרינגפילד את אחיו אלקס), ב-1934 ברית המועצות אחר כך שהה זמן מה בפריז.[3]
ימי מלחמת העולם השנייה. הבריחה לארצות הברית
[עריכת קוד מקור | עריכה]פריצת מלחמת העולם השנייה מצאה אותו בבלגיה. יחד עם קבוצה של פליטים יהודים נמלט מפני הנאצים, עבר בצורה בלתי חוקית את הגבול לצרפת, ,נעצר על ידי שלוטנות וישי אך שוחרר. כעבור זמן מה נעצר שוב בטולוז גורש למרכז מאסר ליהודים זרים בשטרסבורג. שם התיידד עם הסופר וולף ווביורקה. ב-1941 הצליח בדרך נס לברוח מן המחנה. היה חולה ובעל ראייה לקויה מאוד אך התמזל למצוא דרכים לברוח באפריל 1941 לארצות הברית.[3]. התיישב בניו יורק ומצא שם מיד עבודה ביומון הפורוורד. גם אחרי שחלה קשה לא עזב את העט והמשיך לכתוב לעיתון כמיטב יכולתו. כתב ספר גם על חוויותיו העצובות בבלגיה וצרפת.[3] - "גלות:כתבים פון הפליכטלינג" בסוף ימיו איבד לגמרי את חוש הראייה. ב-1948 פרסם את ספרו האחרון "דער גרויסער געניץ אודר הנודנער טאג אין ניו יורק (הגאון הגדול או יום מטורף בניו יורק) יצירתו האחרונה הייתה מאמר עבור ספר יזכור ליטאי "פרק וילנה בחיי". שפורסם אחרי מותו ב-1951.
יוסף טונקל נפטר בבית חולים ברובע ברונקס בניו יורק בשנת 1949. הובא לקבורה בבית העלמין ניו מאונט כרמל ברידג'ווד, קווינס, בניו יורק.
ספרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]טונקל פרסם מעל שלושים ספרים.
- 1901 "א געלעכטער אן אזייט"
- 1910 - "דער קרומער שפיגעל: פארודיעס אף דעם סטיל פון פארשידענע שריפטשטעלער" ("המראה העקומה - פארודיות של סגנונם של סופרים שונים")
- 1912 - "דער גרינער פאפוגאי"
- 1914 - "פלעדער מייז"
- 1921 - "וויכנע דוואשע פארט קיין אמעריקע, ערשטער טייל: פון שטויבץ ביז דאנציג"
- 1922 -"חיים געצל דער רעפארמאטאר מיט זיינע 25 רעפארמען"
- 1923 - "קאטאוועס"
- 1931 - "איך לאך פון אייך : הומארעסקן, סצענקעס, דראמען"(אני צוחק מכם - הומורסקות, סצנות, מחזות)
- 1931 - "מיטן קאפ אראפ: פאראדיעס"
- 1931 - "דאס פריילעכע טעאטער"
- 1931 - "אויף צו כלומרשט"
- 1936 - "אין גוטן מוט"
- 1943 - "גלות - כתבים פון א פליכטלינג"
מחזות
- "אַ יריד פון געלעכטער" ("יריד הצחוק") - קומדיה מוזיקלית, הוצגה בישראל על ידי תיאטרון יידיפשיל
תרגומים לעברית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- דער ספר פון הומארעסקעס און ליטערארישע פאראדיעס / ספר ההומרסקות והפארודיות הספרותיות ביידיש - בעריכתו של יחיאל שיינטוך - ירושלים, הוצאת מגנס ,תש"ן
קישורים ומקורות חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- על יוסף טונקל באתר הספרייה אוגוסטאנה באוגסבורג(הקישור אינו פעיל)
- נחת פון קינדער - מונולוג - (1905) מהדורה אלקטרונית, הוצאת פראגר, 2004
- א טאטער פון קבצנים - הוצאת פראגר 2005
- דער למדנישע בעראטונגען, שיר, הוצאת פראגר 2005
- "נודניקעס" מאת דער טונקעלער באתר העיתון "פֿאָרווערטס" עם הקלטה
- תורה און ספארט - בעיתון דער מאמענט
- על דער טונקעלער וההצגה "יריד הצחוק" באתר יידישפיל (אורכב 07.10.2013 בארכיון Wayback Machine)
- יעד בירן, ירושלים על פי טונקל
- די באלשעוויסטישע הגדה (ההגדה הבולשביקית), חיבור סאטירי על מנהגי הפסח לקומוניסט.
- ביוגרפיה באתר jewishgen
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ש' הגר, ראשית כתיבתו ההומוריסטית של יוסף טונקעל (דער טונקעלער) ב-יומון "דער מאמענט" בשנים 1911–1920, עבודת גמר, י-ם תשנ"ז, עמ' 7–11 ו־64–69.
- Adam Biro - Dictionnaire amoureux du humour juif, Plon,Paris, 2017 p.659-661,
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- יוסף טונקל, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
יוסף טונקל (1881-1949), דף שער בספרייה הלאומית
