יחיא צארום

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יחיא צארום

הרב יחיא צארום (נולד בשנת 1842 בצנעא; נפטר בירושלים, ו' בניסן ה'תרע"ז, 29 במרץ 1917) היה רב תימני שעלה בעליית "אעלה בתמ"ר" בשנת 1881, כיהן כאב"ד הקהילה התימנית בירושלים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בצנעא, בירת תימן. למד בצוותא עם הרב יחיא קאפח והרב אהרן הכהן. לפרנסתו עסק בכתיבת סת"ם. עלה לארץ ישראל עם אחיו, רבי סאלם צארום, ועמד בראש שיירה שהגיעה לירושלים בשנת ה'תרמ"ב. ככל עולי תימן סבל רעב וייסורים שונים. במכתבו לידידו הרב יחיא קאפח הודיע לו על מצבם הקשה של העולים בירושלים.

בשל העובדה שרבני ירושלים נמנעו מלצרפו לבתי הדין שלהם, החליטו מנהיגים אחרים של הקהילה התימנית, ובראשם הרב אברהם אלנדאף והרב שלום יוסף עראקי, ליצור לעדתם מוסדות נפרדים[דרוש מקור]. על אף שהפירוד נעשה בין היתר בשל דאגה לכבודו, הרב צארום התנגד למהלך והמשיך להשתייך לעדה הספרדית אף שפסק גם לבני העדה התימנית. ישיבת "תורת משה" שהקימו בירושלים רבני תימן התמקמה בתחילת היווסדה בבית מדרשו של הרב צארום בעיר העתיקה בירושלים.

הרב יחיא צארום לימד רבים את מלאכת הלבלרות ואת דיני כתיבת הסת"ם, ובין ראשוני תלמידיו היה הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל, לימים הראשון לציון והרב הראשי לישראל. הרב עוזיאל העריץ את גדולתו בתורה של רבי יחיא ולא פעם היה מספר בשבחו.

הרב יחיא צארום נפטר בירושלים בו' בניסן, ה'תרע"ז (29 במרץ 1917) ונקבר בהר הזיתים. בשנות ה-60 של המאה ה-20, בתקופת השלטון הירדני, נהרסה חלקת הקברים ונבנה מעליה מגרש חניה. בשנת 2010, במהלך שיקום החלקה, נחשפו מספר קברים ומצבות שלמים מתחת לגלי העפר, וביניהם קברים שבפנקסי הקברנים נכתב כי הם נמצאים בסמוך לקברו של "מורי יחיא", אולם המצבה שעליה מופיע שמו עצמו לא נמצאה.