ייעוץ חינוכי
הייעוץ החינוכי הוא שירות מקצועי הממוקם בתוך הארגון החינוכי ומיועד לשרת את הארגון לשם קידום התפקוד המיטבי והרווחה הנפשית של התלמידים וצוותי החינוך, תוך התאמה למציאות משתנה, במטרה לקדם באופן שיטתי את ההתפתחות הנפשית, החברתית, הלימודית והמקצועית של התלמידים והצוות.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]המקצוע "ייעוץ חינוכי" יושם לראשונה בארצות הברית בתחילת המאה ה-20, כדי לענות על הצורך בהכוונת תלמידים שלמדו לקראת הכשרתם למקצועות תעסוקה.[1] המייסד הראשון היה פרנק פרסונס, הנחשב ל"אבי ההדרכה והייעוץ", בארצות הברית.[2]
פרסונס החל בתהליכי הכוונה תעסוקתית כשמטרתו העיקרית הייתה סיוע לתלמידים בבחירת מקצוע. במהלך השנים הפך המקצוע לרחב יריעה שמעוגן בתפיסה כוללת של תפקידי בית הספר במערכת החינוך ובחברה.[3]
בהמשך הוקמו תוכניות לימוד אקדמיות ראשונות בייעוץ חינוכי, בשילוב גישות פסיכולוגיות ופדגוגיות, והחל לכלול ליווי רגשי וחברתי והתמקדות בצרכים הרגשיים של התלמידים.
בישראל החלו להכשיר יועצי חינוך בתחילת שנות ה-70 של המאה ה-20. תפקידם של יועצי החינוך בבית הספר כולל גם התערבות מונעת כגון מניעת אלימות, הקניית כישורי חיים, טיפול בתלמידים בעלי לקויות למידה ובכלל זה מיון הזכאים להתאמות בבחינות הבגרות ותמיכה בהם, הדרכת מורים והורים, שיתוף פעולה ותיאום עם בעלי המקצועות המסייעים (כגון מורות מיוחדות, פסיכולוג חינוכי, עובדי רווחה, קציני ביקור סדיר ועוד), והתערבות אד־הוק במצבי משבר ובמצבי לחץ[4].
פרופסיית הייעוץ החינוכי
[עריכת קוד מקור | עריכה]הייעוץ החינוכי הוא חלק מן המערך המסייע הפועל בבתי ספר. במשך השנים עבר הייעוץ החינוכי תהליכים שונים בהגדרת מהותו, והיא נמצאת בתהליך מתמיד של הבנייה והתפתחות, בתיאום עם השינויים המתחוללים בעידן פוסט-מודרני של ערכים משתנים בתחומי המשפחה, החברה והתרבות.[3]
עם זאת, התפיסה הבסיסית של ייעוץ בבתי ספר כיום היא מניעתית, במטרה להפחית את העוצמה וההשפעה של קשיים התפתחותיים על התלמיד בעזרת זיהוי ואיתור מוקדם של גורמים, תהליכים ונסיבות היוצרים קושי של התלמיד, וחיזוק חוסנם הנפשי של תלמידים כאשר הקשיים הם מחויבי המציאות.
בישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]הייעוץ החינוכי בישראל הוא חלק משירות מערכת החינוך. השירות המקצועי פרוס ברמת מטה, ברמת מחוז, ברמת יישוב וברמת מוסד חינוכי.[5]
הייעוץ החינוכי הוא תחום השייך לשירות פסיכולוגי ייעוצי- שפ"י[6] המעניק שירותים רגשיים וטיפוליים לתלמידים וכן תמיכה בצוותי חינוך ובהורים במוסדות החינוך. שירותי הייעוץ החינוכי ניתנים לבני הגילים 3–18 בחינוך הרגיל ולבני הגילים 3–21 בחינוך המיוחד.
ההגדרה הרשמית של משרד החינוך לאיש מקצוע הממלא את התפקיד היא "מורה יועץ". תנאי העסקה וכפיפותו המקצועית הם בהתאם להגדרת השירות הפסיכולוגי הייעוצי (שפ"י) ומעוגנים בחוזר מנכ"ל.[7]
הייעוץ החינוכי בבתי הספר הוא חלק מהצוות החינוכי. יועצי החינוך הם עובדי הוראה, ולפחות שליש ממשרתם היא הוראה רגילה בכיתה. משרת הייעוץ אינה מבוססת על תקנים אלא על פי שעות.
בישראל מייצגים היועצים החינוכיים את תחום בריאות הנפש, ואמונים על תהליכי התפתחות של הפרט והארגון. היועצים מעמידים את יכולתם המקצועית לרשות הנהלת בית-הספר והצוות החינוכי, לשם חתירה מתמדת משותפת להשגת המטרות החינוכיות הבאות:[8][דרושה הבהרה]
- לסייע לצוות החינוכי בבית-הספר לקדם סביבה חברתית-לימודית מיטבית, המקדמת צמיחה רגשית – תוך אישית ובין אישית, המעניקה תחושת ביטחון, שייכות ומסוגלות ומפתחת אוטונומיה בקרב תלמידים, מורים והורים.
- לפתח מודעות של המערכת החינוכית לצורכי הפרט, תוך רגישות והתייחסות אל השונות באוכלוסיית התלמידים והמורים, באמצעות יצירת תנאים המאפשרים ביטוי ייחודי.
- לפתח תהליך ייעוצי שבו יגיע הפרט להכרת עצמו והכרת יכולותיו, נטיותיו ושאיפותיו מתוך שליטה וניווט עצמי.
- לפתח כישורים חיוניים, אשר יעניקו כלים ויכולת התמודדות פעילה עם מצבי חיים מגוונים מעולמו של התלמיד לקראת צמיחה אישית ואורח חיים משמעותי בעתיד ("כישורי חיים" ו"אינטליגנציה רגשית").
- לפתח כישורי חוסן (resiliency) של הפרט והמערכת, להתמודדות עם תהליכים התפתחותיים ומשברים בלתי צפויים, וכן עם מצבי לחץ ומשבר המהווים חלק ממהלך החיים: לסייע בפיתוח התלמיד כלומד עצמאי הלוקח אחריות על למידתו, תוך הגברת מודעות בצוות ההוראה לתהליכי הלמידה שלו ושל תלמידיו.
- לפתח מודעות, רגישות, אמפתיה ואחריות לזולת, תוך הדגשת ערך התרומה והנתינה. לסייע בפיתוח קשר של מעורבות ושיתוף פעולה בין ההורים ובית-הספר, כיסוד לקיום אקלים מיטבי.[9]
הייעוץ החינוכי בבית הספר
[עריכת קוד מקור | עריכה]הייעוץ החינוכי בבתי ספר מתמקד בארבעה תחומים מרכזיים:
- הובלה והנחיה של תוכניות התפתחותיות ומניעתיות גן-י"ב (כישורי חיים).
- קידום אקלים מיטבי: מדידה, התערבות והערכה.
- תמיכה רגשית-תפקודית בתהליכי הוראה-למידה.
- התערבות במשבר ובתהליכי סיכון של פרט וארגון.
בנוסף נדרש יועץ חינוכי למלא תפקידים רבים בתחומי פעילות מגוונים: עבודה עם תלמידים, מורים, הורים, הדרכה במעברים, סיוע לתלמידים עם צרכים מיוחדים, הפעלת תוכניות התערבות וייעוץ למערכת .[10]
מערך הייעוץ החינוכי בבתי הספר כפוף מקצועית לדרישות הפרופסיה, ליועץ הבכיר (המפקח על היועצים במחוז) ולאגף שפ"י. מבחינה פדגוגית-מינהלית מערך הייעוץ כפוף להנהלת בית הספר.
תפקידם העיקרי של יועצי החינוך הם: פיתוח צוות בית-ספרי; פיתוח תוכניות התפתחות, התערבות ומניעה והטמעתן; ייעוץ לתלמיד כפרט ובתוך קבוצה, לצוות החינוך ולהנהלה. כשבמהלך השנים נוספו להן תפקידים, נוספים: זיהוי ואיתור ילדים ובני נוער הנתונים במצוקה ובסיכון; ליווי והדרכה בנושאי אקלים בית-ספרי מיטבי ומניעת אלימות; בניית תוכנית כישורי חיים ויישומה; קידום תהליכי למידה חברתית-רגשית.[6]
צוות רב-מקצועי: בשנת 2002 התקבל תיקון לחוק חינוך מיוחד, התשמ"ח–1988, להלן: חוק חינוך מיוחד, ובו נקבע כי בכל בית ספר תוקם ועדת שילוב לילדים עם צרכים מיוחדים, שאחד מחבריה יהיה יועץ חינוכי או פסיכולוג חינוכי. בשנת 2018 התקבל תיקון נוסף לחוק זה ובו שונה השם של ועדות השילוב לצוותים רב-מקצועיים. הרכב הצוות השתנה אף הוא, אך תפקיד היועץ החינוכי נותר כשהיה.[11]
אקלים בית ספרי: היועץ החינוכי יהיה חלק מצוות הניהול של בית הספר לצורך הובלת התהליך של בניית אקלים בטוח. בין תפקידיו יחד עם הפסיכולוג החינוך בנושא זה: ליווי והדרכה של המורים בהובלת תוכניות רגשיות-חברתיות בבית הספר; שילוב היבטים של רווחה נפשית במדיניות בית הספר, לצמצום אלימות והתנהגויות סיכוניות; יצירת מתודולוגיות, כלים ודרכי פעולה להתמודדות עם אלימות והעמדתן לרשות הנהלת בית הספר והצוות החינוכי; קביעת מדדים ודרכי הערכה בנושא אלימות; בניית 13 תוכניות חינוכיות-טיפוליות לתלמידים נפגעי אלימות ולתלמידים פוגעים.
תוכנית כישורי חיים: תוכנית זו נועדה להכין את התלמידים להתמודדות עם אתגרי החיים ומצבי חיים שגרתיים ובמצבי לחץ, סיכון וחירום בהווה ובעתיד. על פי חוזר מנכ"ל, ליועץ יש כמה תפקידים בתוכנית זו: התוכנית מחייבת ליווי והדרכה קבועים של המורים על ידי יועץ בית הספר; היועץ ישתתף בצוות בית-ספרי שיתכנן את יישום התוכנית ויעקוב אחר יישומה בפועל; היועץ יגיש את התוכנית לאישור המפקח על הייעוץ; במקרים מיוחדים אפשר לשקול את העברת התוכנית על ידי היועץ ומחנך הכיתה במשותף.[12]
למידה חברתית רגשית- SEL, תוכנית ללמידה חברתית- רגשית המשמשת תהליך חינוכי התפתחותי ללקידום עמדות, ידע ומיומנויות חברתיות ורגשיות. .[13]
הייעוץ החינוכי בגיל הרך
[עריכת קוד מקור | עריכה]משרד החינוך מפעיל מאז שנת 2001, מערך של ייעוץ חינוכי לגני הילדים בישראל בדומה לנעשה בארצות הברית ובמדינות אחרות. מבנה הפעולה של הייעוץ החינוכי בגני הילדים שונה מזה שבבתי הספר, ומותאם לצרכים העולים בגילאים אלו, כשעיקרו לפתח, להקנות ולהטמיע בסוכני החיברות המרכזיים עמדות, ידע, כישורים ואסטרטגיות, התורמים לקידום רווחה נפשית בקרב ילדי הגן.
הייעוץ החינוכי רואה את העשייה החינוכית בגן בהקשר של תהליכים מערכתיים, של גורמים חינוכיים הפועלים בו ושל יחסי הכוחות שביניהם. מטרת הייעוץ החינוכי בגן היא פיתוח אקלים מיטבי וגיבוש סביבה מוגנת ומאפשרת המזמנת התנסויות בהיבטים חברתיים, רגשיים ואינטלקטואליים. מטרה נוספת היא ההתמודדות במצבי לחץ. היועץ מכשיר ומאמן את הגננת וצוותה להתמודד עם מצבי חירום ומשבר בגן הילדים, לזהות איתותי מצוקה של ילדים, ולהסתייע בגורמים מקצועיים לצורך התערבויות מתאימות. בנוסף, עוסק הייעוץ בתחום התקשורת שבין הורי הילדים וצוות הגן.
קיומו של ייעוץ לגיל הרך באופן פורמלי נמצא עדיין בראשית דרכו: היקפו של השירות עדיין מצומצם, ומתועדף על פי קריטריונים מוגדרים, משרותיהן של היועצות מסתכמות במספר שעות בודדות ומבנה העסקתן של היועצות במערכת החינוך גובש בהסדרים מאולצים.[14]
הייעוץ החינוכי בחינוך החרדי
[עריכת קוד מקור | עריכה]שירותי הייעוץ החינוכי לא ניתנים במוסדות הפטור ובמוסדות חינוך תרבותיים ייחודיים. במוסדות חינוך אלו אין תקנים ליועץ חינוכי או פסיכולוג, ואין מנגנון מסודר לאיתור ילדים בסיכון ולטיפול. מספר היועצים בחינוך החרדי נמוך משמעותית ממספרן בשאר מערכת החינוך. על פי נתונים ממחקר שנערך ב-2018 מועסקים בו רק 10% מכלל היועצים החינוכיים במערכת, אף על פי שהחינוך החרדי הוא כ-20% ממערכת החינוך. סקר אחר הראה כי רק במחצית מבתי הספר היסודיים החרדיים ישנו יועץ חינוכי או פסיכולוג[6][15].
קשיים בהגדרת התקן הייעוצי
[עריכת קוד מקור | עריכה]ההגדרה הרשמית של משרד החינוך לאשת המקצוע הממלאת תפקיד יועצת חינוכית היא "מורה יועץ". תנאי העסקתה וכפיפותה המקצועית הם בהתאם להגדרת השירות הפסיכולוגי הייעוצי (שפ"י) ומעוגנים בחוזר מנכ"ל.[7]
תפקיד היועצות החינוכיות, למעט בגני הילדים, אינו מעוגן ואינו מוסדר בחקיקה ראשית או בתקנות. התפקיד מוזכר בכמה חוזרי מנכ"ל משרד החינוך − אשר רובם פורסמו לפני 20–40 שנה[דרושה הבהרה] − ומוסדר בהם במידה מסוימת. בחוזר מנכ"ל משרד החינוך משנת 2002 נוסחו דרישות סף לקבלת רישיון קבוע בייעוץ החינוכי: תואר שני בייעוץ חינוכי, תעודת הוראה וניסיון של שנתיים עם המלצות מהפיקוח על היועצים. לסטודנט שנה ב' לתואר שני בייעוץ חינוכי במוסד מוכר עם תעודת הוראה, המועסק כיועץ בפיקוח שפ"י יש אפשרות לקבלת רישיון זמני לעסוק בתחום התקף לשלוש שנים בלבד.[16]
במהלך השנים נערכו כמה דיונים בוועדת החינוך בכנסת הנוגעים לענייני יועצים חינוכים, בין היתר נדונה התקינה של הייעוץ בכל שלבי החינוך, אך לא התקבלה החלטה כשלהי. דו"חות מבקר המדינה מציינים כי עומס העבודה המוטל על היועצות החינוכיות לא בא לידי ביטוי בתוספת של שעות ייעוץ, ובגני הילדים אין הלימה בין מספר הגנים לבין מספר שעות הייעוץ באותו המחוז.[6]
חזון הייעוץ החינוכי של אגודת היועצים האמריקאית
[עריכת קוד מקור | עריכה]על פי חזונה של אגודת היועצים האמריקאית, מודל העבודה הייעוצית מציע ארבעה תחומי פעילות:[17]
- ייעוץ -Counseling, שמבוסס על יחסים בין-אישיים מקצועיים בין יועץ לנועץ;
- היוועצות- Consultation, שמבוססת על שיתוף בידע מקצועי עם גורמי מקצוע אחרים (פסיכולוגים, הורים, מורים, מנהל):
- תיאום -Coordination ,המופעל בידי היועץ כדי לתאם בין שירותים בקהילה לצרכים מאותרים בקרב תלמידים, מורים והורים;
- ניהול תוכניות התערבות - Program Managing –הפעלה של תוכניות התפתחותיות ומניעתיות באמצעות הכשרת צוותים חינוכיים ויישומן בקרב התלמידים, בליווי מערך בקרה והערכה.
מצופה מאנשי הייעוץ להפגין מנהיגות, לנהוג בגישה פרו-אקטיבית, לקדם הישגים לימודיים, להביא לידי צדק חברתי ולפעול למען שינוי נורמות ומבנים חברתיים שיקדמו מיטביות לכלל סביבת בית הספר.[18]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אביגדור קלינגמן ורחל אייזן, ייעוץ פסיכולוגי: עקרונות, גישות ושיטות התערבות, תל אביב: רמות, 1990
- רבקה לזובסקי, מהוראה לייעוץ חינוכי: השתלבות בעבודה והתמדה בעיסוק של בוגרי המגמה לייעוץ במכללת בית ברל: מעקב אחר שנים עשר מחזורים (תשמ"א-תשנ"ג), מכללת בית ברל, היחידה למחקר ולהערכה בהכשרה להוראה ובחינוך, 1995
- רחל ארהרד, ייעוץ חינוכי: מקצוע מחפש זהות, מכון מופ"ת, 2014
- דשבסקי עדנה, "ייעוץ חינוכי לגיל הרך", "הד הגן", יוני 2006
- הייעוץ החינוכי כיום: חומר למחשבה ולמעשה עורכים: עמירם רביב ורחלי בולס. הוצאת ספרית פועלים, 388 עמ'
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הייעוץ החינוכי בבית הספר, אתר שפ"י של משרד החינוך
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ Norman C. Gysbers, Ph.D., Curators’ Professor, University of Missouri – Columbia, THE FUTURE: A BRIEF HISTORY OF SCHOOL COUNSELING, American school counselling association
- ↑ Frank Parsons: The Father of Guidance and Counselling, Testbook (באנגלית)
- 1 2 פרופסור יצחק גילת, שרה רוזנאו, אני אדם אחד...., היעוץ החינוכי כרך כ אוקטובר 2017, 2017
- ↑ אביגדור קלינגמן, מן הספרות המקצועית, מגמות, ,2016 נ"א, 2016, עמ' עמ 443–446
- ↑ אודות אגף ייעוץ חינוכי, באתר שפ"ינט
- 1 2 3 4 כתיבה: מיכה נוי | אישור: יובל וורגן; עריכה לשונית: מערכת דברי הכנסת, הייעוץ החינוכי במערכת החינוך, באתר www.knesset.gov.il, תאריך: כ"ו באדר תשפ"ג, 19 במרץ 2
- 1 2 תפקיד היועץ, באתר שפ"ינט
- ↑ נורית לוי, Review of מסע של תקווה — ייעוץ וחינוך בעידן של אי ודאות, Mifgash: Journal of Social-Educational Work / מפגש לעבודה חינוכית-סוציאלית, 2004, עמ' 137–144
- ↑ רחל ארהרד, עדנה דשבסקי, Rachel Erhard, Edna Dashevsky, Educational Counseling: An Exhausting Journey from Pole to Pole / הייעוץ החינוכי בישראל — במסע מייגע מקוטב לקוטב, Studies in Education / עיונים בחינוך 4, 1999, עמ' 9–31
- ↑ ייעוץ חינוכי: מקצוע מחפש זהות, באתר מרכז ההזמנות של מכון מופ"ת
- ↑ חוק חינוך מיוחד – ויקיטקסט, באתר he.wikisource.org
- ↑ לא צוין, הפעלת התכנית "כישורי חיים", באתר משרד החינוך שפ"י, 20.9.2022
- ↑ לא צוין, למידה רגשית חברתית, באתר שפ"י, 19.3.23
- ↑ תמי אומנסקי, תפקיד חינוכי ייעוץ בגיל הרך מדינת ישראל משרד החינוך המינהל הפדגוגי השרות הפסיכולוגי ייעוצי אגף ייעוץ, 10.12.2013, עמ' 1-3
- ↑ https://berl.org.il/wp-content/uploads/2017/08/דוח-מערכת-החינוך-החרדית.pdf/, באתר קרן ברל כצנלסון (בקרואטית)
- ↑ לא צוין, תקנון מתן רשיון ייעוץ, באתר משרד החינוך חוזר מנכ"ל, 1.3.2002
- ↑ Judy Bowers, Patricia A. Hatch, The ASCA National Model: A Framework for School Counseling Programs. Second Edition, American School Counselor Association, 1101 King Street, Suite 625, Alexandria, VA 22314, 2005, ISBN 978-1-929289-02-8. (באנגלית)
- ↑ John P. Galassi, Patrick Akos, Déjà Vu and Moving the Conversation, The Counseling Psychologist 32, 2004-03, עמ' 235–244 doi: 10.1177/0011000003261359
