ילפת שטוחה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

יַלֶּפֶת שטוחה (בלטינית: Lichen planus, ליכן פלנוס) היא מחלת עור חזזתית-קשקשית אדיופטית, שקשורה עם מהלך כרוני. היא מהווה אחת מתוך 4 המחלות בקבוצת המחלות הפפולוסקוומטיות (קבוצת מחלות בה יש התבטאות בצורת רבדים המכוסים קשקשת) יחד עם פסוריאזיס, פיטיריאזיס רוברה פילריס ופיטריאזיס רוזיאה.

המחלה פוגעת בעור, בריריות, בשיער ובציפורניים, והיא מלוּוה בעקצוץ חזק. היא יכולה להיות תת-חריפה או כרונית.

אפידמיולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • המחלה פוגעת ב-0.15%-0.5 מכלל חולי העור
  • מופיעה בעיקר בגילאי 30-60
  • מחלה נדירה בילדים ובקשישים
  • שכיחות זהה בין המינים

פתוגנזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסיבה למחלה לא ידועה (אידיופתית). ישנה סברה שהמחלה קשורה למערכת החיסון:

אני וחברה נדבקנו בזה מחתול

מאפייני המחלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנגע הראשוני מורכב מפפולות פוליגונליות פוריטיות וסגולות (PPPP), כאשר הנגע הראשוני מבריק ושטוח. בעזרת זכוכית מגדלת ניתן להבחין ב-Whickham Striae - קווים אפורים-לבנים היוצרים מבנה של רשת על גבי הפפולה. הקשקשת המופיעה על גבי הרובד עדינה ומקובעת יותר מאשר הקשקשת המופיעה במחלת הפסוריאזיס.

מיקום הנגע[עריכת קוד מקור | עריכה]

המיקום השכיח ביותר הוא באמות ובשורשי הידיים, בעיקר באזורים פלקסורים. בנוסף, יש מעורבות של הירכיים הפנימיות, שוקיים, גב תחתון וגניטליה, וכן של הריריות.

הפריחה היא סימטרית וניתן לראות גם את סימן Koebner - הופעת הפריחה הראשונית באזור שעבר חבלה. הגירוד יכול להיות עז, ללא פרופורציה למידת הפריחה. הגרד מופיע בצורה גלית ולעתים מקדים את הפריחה. החולים לרוב משפשפים ולא מגרדים, ועל כן במקרים רבים לא רואים סימני גרד על פני העור.

ריריות - יש מעורבות של הריריות ב-2/3 מהמקרים. ב-1/4 מהחולים המעורבות היא רק בריריות. המעורבות השכיחה ביותר היא בריריות הלחיים והפה (90% מהמקרים), והיא מתבטאת בצורת כיבים וארוזיות בפה היכולים לעבור התמרה ל-Squamous Cell Carcinoma.

מחלות הנלוות למחלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • סוכרת - שכיחות גדולה פי 3 של סוכרת בקרב החולים מאשר באוכלוסייה הכללית.
  • אבנים בדרכי השתן.
  • אלופסיה אראטה (התקרחות מוקדית).
  • הפטיטיס C
  • ויטיליגו

מהלך המחלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב- 75% מהחולים הפגיעה העורית חולפת לאחר שנה. המחלה הפוגעת בריריות היא קשה יותר ועמידה יותר לטיפול.

טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בנגעים מוגבלים - סטרואידים טופיקליים (טיפול חיצוני) ובנוסף חסימה וזריקות של סטרואידים.
  • בנגעים מפושטים - סטרואידים פומיים (מתן דרך הפה), פוטותרפיה NARROWBAND UVB, רטינואידים (נאוטיגזון).
  • טיפולים אחרים - מדכאי מערכת החיסון (ציקלוספורין), איזוניאזיד, קלקסאן.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.