לארי אברמסון
| לידה |
23 בינואר 1954 (בן 72) דרבן, דרום אפריקה |
|---|---|
| מדינה |
דרום אפריקה, ישראל |
| תחום יצירה | ציור |
| פרסים והוקרה | פרס שר החינוך והתרבות, פרס קרן מנדל ואווה פונדיק לאמנות ישראלית, פרס סנדברג |
לארי אברמסון (נולד ב-23 בינואר 1954) הוא צייר ופעיל שלום ישראלי, יליד דרום אפריקה. שימש כראש בית הספר לאמנות בשנקר בין השנים 2013 ל-2016. יצירותיו, החל משנות השמונים של המאה ה-20, עושות שימוש באלמנטים ארס פואטים כחלק מביקורת החברה הישראלית.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אברמסון נולד בשנת 1954 בדרום אפריקה, ובשנת 1961 עלתה משפחתו לישראל והתיישבה בירושלים.[1] למד בליד"ה, התיכון ליד האוניברסיטה העברית בירושלים. שם גם פגש את מי שלימים הפכה לבת זוגו, הסופרת שלומית אברמסון. בשנת 1970 היה אחד מן החותמים על "מכתב השמיניסטים". בשנת 1973 למד אברמסון ציור במשך שנה בבית הספר לאמנות בצ'לסי שבלונדון.[1] עם שובו ארצה הצטרף כדפס וכאוצר תערוכות בסדנת ההדפס ירושלים, שם עבד ופעל בין השנים 1975–1986.
את תערוכת היחיד הראשונה שלו הציג בשנת 1975. עבודותיו במהלך שנות השמונים של המאה ה-20 עסקו במבחר סמלים של האמנות המודרניסטית האירופית, ובראשם "הריבוע השחור" של קזימיר מלביץ', דרכם יצר מצבים דינמיים המשלבים בין הפשטה לסגנון ציור פיגורטיבי.
בין השנים 1993–1994 יצר אברמסון את סדרת העבודות "צובה", שהוצגה בגלריית "הקיבוץ". הסדרה כללה 38 ציורי נוף (שמן על בד), 38 הטבעות על ניירות עיתון של ציורי הנוף, וכן ציורי טבע דומם על פי דגימות צמחייה שנלקחו מן האתר.
סדרת עבודות זו מתייחסת לחורבות הכפר סובא הסמוכות לקיבוץ צובה, אתר אותו צייר עשר שנים קודם לכן הצייר יוסף זריצקי (תחת השם "צובא"). בעוד שזריצקי התעלם מנוף החורבות הערביות המצויות במקום והשטיח בכך את המרחב, הרי שאברמסון צייר את הנוף באופן ריאליסטי, כשהוא כולל את חורבות הכפר הערבי, ובכך מבקר למעשה את נקודת המבט הישראלית המבקשת למחוק את הנוכחות הערבית מהציור.
בשנת 1984 הצטרף אברמסון לצוות המורים במחלקה לאמנות בבצלאל. בשנת 1992 התמנה לראש המחלקה לאמנות וכראש תוכנית בצלאל לאמנים צעירים (תואר שני).
בין השנים 2002–2003, הוזמן לשמש כמרצה אורח בבית הספר הגבוה לאמנות בסן פרנסיסקו, כשבמקביל החל להקים מחלקה לאמנות בבית הספר הגבוה לעיצוב שנקר.
במאי 2002 פרסם אברמסון בכתב העת "סטודיו" מאמר שכותרתו "כולנו פליקס נוסבאום", ובו העלה את הבעייתיות של יצירת ציור היסטורי בעידן שלאחר השואה. בשנת 2004 הציג אברמסון תערוכת עבודות בשם "ערימות", שכללה רישומי פחם של ערימות פסולת בניין, שהתייחסו אל הנושא של תיאורי חורבות באמנות ואל דמותו של הצייר היהודי-גרמני פליקס נוסבאום. סדרה זו שהוצגה במוזיאון פליקס נוסבאום באוסנבריק, גרמניה ומשכן לאמנות על שם חיים אתר.
בשנת 2007 וב-2012 הציג אברמסון תערוכות ציורים ב"גלריה גורדון" בתל אביב.
הציג מאז סוף שנות ה-70 בתערוכות יחיד וקבוצתיות רבות בישראל ובעולם. תערוכתו "tsooba" (גלריה הקיבוץ, תל אביב, 1995) הפכה למוקד בדיון על האידאולוגיה של הנוף הישראלי וייצוגיו, ותערוכתו "מיני ישראל" (מוזיאון ישראל, 2006, בהשתתפותם של 45 אמנים) הציעה מודל אוטופי אלטרנטיבי של המרחב הישראלי. ב-25 השנים האחרונות השתתף בתערוכות ובפרויקטים רבים למען דו-קיום שוויוני בין ישראלים לפלסטינים. היה ממייסדי "אמנים ללא חומות", קבוצה משותפת של אמנים ישראלים ופלסטינים נגד הכיבוש.[2]
ב-2019 התפטר מחברותו במועצה להשכלה גבוהה במחאה על הרחבת סמכויותיה לשטחים הכבושים. את התפטרותו נימק בכך ש"לפני כשנה החליטה הכנסת להרחיב את סמכויות המל"ג אל מוסדות שאינם בגבולות מדינת ישראל ומיועדים ליהודים בלבד. זוהי חקיקת אפרטהייד, שמחילה עקרונות גזעניים על מערכת ההשכלה הגבוהה. אני לא יכול לשרת בגוף שמקור הסמכות שלו הוא חוק גזעני."[3]
תערוכה מקיפה של ציוריו הוצגה במוזיאון תל אביב ב-2010.[4]
עד שנת 2011 התגורר ויצר בירושלים, לאחר מכן עבר לתל אביב. אברמסון הוא אב לשלושה.
ב-2022 זכה בפרס סנדברג לאמנות ישראלית מטעם מוזיאון ישראל.[5] מנימוקי השופטים להענקת הפרס: "יצירתו הענפה שואלת שאלות יסוד על הרלוונטיות של מעשה הציור בימינו. למעלה מארבעה עשורים שוקד אברמסון על ניסוח של שפת ציור מובחנת ובאמצעותה הוא מציף שאלות אמנותיות, חברתיות ופוליטיות".[5]
גלריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הבל, 1989-1990
אוסף מוזיאון ישראל
B94.0029 - שובו של הריבוע השחור IV, 1990
אוסף מוזיאון ישראל
B92.1558 - קורות 23, 1992
אוסף מוזיאון ישראל
B94.0723 - מתוך tsoba (צובה), 1993-1994
צבעי-שמן על בד
אוסף פרטי, תל אביב - מתוך tsoba (צובה), 1993-1994
שמן על נייר עיתון
אוסף פרטי, תל אביב - נוף ישראלי (עם גוטמן, טפלר, איזנשר, שטיינהרדט, סימון ושור), 2008
תצריב, שעווה רכה ואקווטינטה
סדנת ההדפס ירושלים - ישראל-פלסטין I, 2010
שמן על בד - קיר עבודות בתערוכה "1967" בגלריה גורדון, 6.12
- עבודת נייר מהסדרה "1967", גלריה גורדון, 6.12
עבודותיו באוספים מוזיאליים וציבוריים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מוזיאון ישראל, ירושלים
- מוזיאון תל אביב לאמנות
- משכן לאמנות עין חרוד
- מוזיאון חיפה לאמנות
- מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית
- מוזיאון בר-דוד לאמנות ויודאיקה, קיבוץ ברעם
- אוסף הכנסת, ירושלים
- אוסף האוניברסיטה העברית, ירושלים (ציור קיר)
- המוזיאון הבריטי, לונדון
- מוזיאון פליקס נוסבאום, אוסנבריק, גרמניה
- מוזיאון יהודה לייב מאגנס, ברקלי, קליפורניה
- סדנת ההדפס ירושלים
- אוסף הפניקס חברה לביטוח
- אוסף בנק דיסקונט
- אוסף בנק לאומי
תערוכות יחיד
[עריכת קוד מקור | עריכה]
|
|
מבחר תערוכות קבוצתיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1981 "רוח אחרת - 12 אמנים ישראלים", מוזיאון תל אביב לאמנות.
- 1984 "בשר ודם", מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית.
- 1984 "שנתיים: איכויות מצטברות 1984-1983", מוזיאון תל אביב לאמנות.
- 1985 "אל מיתוס ללא אל: השיבה אל התוכן המיתולוגי באמנות הישראלית העכשווית", בית האמנים בירושלים.
- 1988 "צבע טרי: הדור הצעיר באמנות ישראל", מוזיאון תל אביב לאמנות, מוזיאון ישראל, פסטיבל ישראל.
- 1991 "מסלולי נדודים: הגירה, מסעות ומעברים באמנות ישראלית עכשווית", מוזיאון ישראל, ירושלים.
- 2001 "Love at First Sight: The Vera, Silvia and Arturo Schwarz Collection of Israeli Art", מוזיאון ישראל, ירושלים.
- 2003 "אמנות ישראלית צעירה: אוסף ז'אק וגניה אוחנה", מוזיאון תל אביב לאמנות.
- 2008 "צ'ק פוסט: שנות השמונים באמנות ישראל", מוזיאון חיפה לאמנות.
- 2009 "אמנות ישראלית מאוסף גבי ועמי בראון", משכן לאמנות עין חרוד.
- 2012 "הגוף החסר: דימויי גוף בין יהדות לנצרות ביצירתם של שמונה אמנים ישראלים", בית התפוצות (כיום: אנו - מוזיאון העם היהודי), תל אביב.
- 2022 "דמיון חומרי/אמנות ישראלית מאוסף המוזיאון" (פרק ראשון), מוזיאון תל אביב לאמנות.
- 2025 "דמיון חומרי: עצב דלוק/אמנות ישראלית מאוסף המוזיאון" (פרק שלישי), מוזיאון תל אביב לאמנות.
השכלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1973-74 בית הספר צ'לסי לאמנות, לונדון
- 1973 שנת יסוד, בית הספר צ'לסי לאמנות, לונדון
הוראה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1984-2002 בצלאל, ירושלים
- 1992-1999 ראש המחלקה לאמנות וראש התוכנית לאמנים צעירים (תואר שני באמנות), בצלאל, ירושלים
- 2003, 2000 מרצה אורח במכון לאמנות, סן פרנסיסקו
- 2002-2013 פרופסור לאמנות בבית-הספר לאמנות רב-תחומית, שנקר, רמת גן
- 2013-2016 - ראש בית הספר לאמנות רב-תחומית, שנקר, רמת גן
פרסים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1979 - פרס קולינר לאמן ישראלי צעיר, מוזיאון ישראל, ירושלים
- 1988 - פרס יצירה, קרן תרבות אמריקה-ישראל
- 1991 - פרס ז'אק וגניה אוחנה לאמן ישראלי צעיר, מוזיאון תל אביב לאמנות
- 1993 - פרס שרת לתרבות ואמנות, שר המדע, התרבות והספורט, ישראל
- 1998 - פרס שר החינוך והתרבות, משרד התרבות והחינוך, ישראל
- 2007 - פרס קרן מנדל ואווה פונדיק לאמנות ישראלית, מוזיאון תל אביב
- 2022 - פרס סנדברג לאמנות ישראלית מטעם מוזיאון ישראל
ספרים וקטלוגים אודות יצירתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- לארי אברמסון, גלריה רוס, תל אביב, 1978.
- לארי אברמסון: רבועים שחורים, גלריה גימל, ירושלים, 1979.
- מארק שפס, הריבוע הצהוב, גלריה ברטה אורדנג, ניו יורק, 1980.
- טלי תמיר, לארי אברמסון - ציורים 1986-87, גלריה ארטיפקט, תל אביב, 1987.
- יגאל צלמונה, לארי אברמסון, מוזיאון ישראל, ירושלים, 1989.
- אלן גינתון (אוצרת), איתמר לוי, לארי אברמסון - צירופי מקרים, מוזיאון תל אביב לאמנות, 1993.
- טלי תמיר, tsooba, גלריה הקיבוץ, 1995.
- שלוםשלום, גלריה נגא לאמנות עכשווית, 1998.
- דניאלה טלמור (אוצרת), גדעון עפרת, גנית אנקורי, לארי אברמסון / מקרה לילה, מוזיאון חיפה לאמנות, 2001.
- תמר מנור פרידמן, לארי אברמסון: שושנת יריחו, סדנת ההדפס ירושלים, 2004.
- אינגה יאהנר, גליה בר אור, הערימה 2002-2004, מוזיאון פליקס נוסבאום, אוסנברוק, משכן לאמנות עין חרוד, 2005.
- אליק מישורי, מחווה לגומחה I - לארי אברמסון: ג'ורנטה, האוניברסיטה הפתוחה, רעננה, 2005.
- גדעון עפרת, השבר הסורי-אפריקאי, בית גבריאל בכנרת, 2005.
- Alla Efimova, Larry Abramson: Searching for the Ideal City Judah L. Magnes, Berkley, 2005
- יערה שחורי, אמון יריב (אוצר) לארי אברמסון ציורים חדשים 2007-2004, גלריה גורדון, תל אביב, 2007.
- אלן גינתון (אוצרת), גנית אנקורי, ג'י. טי. מיטשל, זלי גורביץ', לארי אברמסון: ציורים 2010-1975, מוזיאון תל אביב לאמנות, 2010.
- אירנה גורדון, עודד היילברונר, לארי אברמסון - בוטניקה, גלריה גורדון, סדנת ההדפס ירושלים, 2016.
- לארי אברמסון: מרגל, מרכז אמנויות וגלריה מעלות-תרשיחא, 2016.
- לארי אברמסון, הצייר הוא מרגל, הוצאת הקיבוץ המאוחד, סדרת קו אדום, 2018.
- מיכל שכנאי יעקבי, לארי אברמסון / נותן בהם סימנים, הגלריה לאמנות ישראלית במרכז ההנצחה טבעון, 2022.
דימויים בספרי עיון, שירה וכתבי עת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- זלי גורביץ', שורה פסוקה, כתר הוצאה לאור, 1984.
- אסתר אטינגר, השאלת האמן, כתר הוצאה לאור, 1986.
- עמוס נבון, לוין חצות, ספרית פועלים, 1992.
- Linda Zisquit, Ritual Bath, Broken Moon Press, Seattle, Washigton, 1993
- חיים פסח (עורך), הסיפור החדש - מבחר הסיפור העברי החדש 1995-1985, כתר הוצאה לאור, 1995.
- זלי גורביץ', ספר הירח, תג הוצאה לאור, 1999.
- חיים גיל, כצל ענן לבן, הוצאת כרמל, ירושלים, 1999.
- בין ספרות לחברה - עיונים בתרבות העברית החדשה (מאמרים מוגשים לגרשון שקד), כתר הוצאה לאור, ירושלים, 2000.
- פובליוס אובידיוס נאזו, רפואות האהבה, הוצאת כרמל, ירושלים, 2000.
- כרמל - כתב עת לשירה, גיליון 2 (חוברת המשך ל"שבו כרמל" 1), 2000.
- מירון בנבנישתי (עורך), הבוקר למחרת: עידן השלום - לא אוטופיה, מכון טרומן, הוצאת כרמל, ירושלים, 2002.
- פעמים (כתב עת), רבעון לחקר קהילות ישראל במזרח, גיליון 110, מכון בן-צבי, חורף תשס"ז.
- זלי גורביץ', קול דדים - על לשון האהבה של שיר השירים, הוצאת בבל, 2013.
- איתמר כסלו, על סף הארץ המובטחת -תיאור ההכנות לכניסה לארץ ומקומו בהתהוות התורה, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, ירושלים, 2013.
- אניטה שפירא, נורית כהן-לוינובסקי (עורכות), שלוש יריות ועשרים שנה - הרהורים על הפסיפס הישראלי, הוצאת עם עובד, 2015.
- יולי תמיר, מי מפחד משוויון? - על חינוך וחברה בישראל, ידיעות ספרים, משכל - הוצאה לאור, 2015.
- גלעד שר, הקרב על הבית, המכון למחקרי ביטחון לאומי, ידיעות אחרונות ספרי חמד, 2016.
- ניצה דרורי-פרמן (עורכת), אלפיים ועוד (כתב עת), גיליון 1, 2018.
- זלי גורביץ', פזור, הוצאת מקום לשירה, 2024.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- איתמר לוי, "שובו של הריבוע השחור", סטודיו (כתב עת) גליון מס' 23, יוני 1991.
- לארי אברמסון, "כולנו פליקס נוסבאום", סטודיו, גליון מס' 133, מאי-יוני 2002.
- גדעון עפרת, "לארי אברמסון: לצייר זה כמו להיות ירדן", בתוך: וושינגטון חוצה את הירדן: מבחר מאמרים 2008-1984, הוצאת הספריה הציונית, מוסד ביאליק, ירושלים, 2008.
- לארי אברמסון, "מה רוצה הנוף (ומה חסר לו)? - טיול בנוף הקדוש של וו. ג'י. טי. מיטשל", בתוך: נוף קדוש, הוצאת רסלינג, תל אביב, 2009 (ספר בעריכתו של אברמסון).
- גדעון עפרת, "לארי אברמסון, או: לורנס בן אברהם", המחסן של גדעון עפרת (אתר מקוון), 15 אפריל 2011.
- גדעון עפרת (עורך), אירנה גורדון, 100 שנות אמנות הדפס בישראל, סדנת ההדפס ירושלים, 2015.
- גדעון עפרת, "על ציור אחד של לארי אברמסון", המחסן של גדעון עפרת (אתר מקוון), 21 יולי 2018.
- יונתן אמיר, "פרופסור לארי ומיסטר אברמסון: סיפורה של עסקה אמנותית אפלה", ערב רב, גיליון 07, קיץ 2024.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- לארי אברמסון, באתר מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל
- לארי אברמסון בסדנת ההדפס ירושלים
- מידע לאספנים אודות לארי אברמסון, באתר עסקי אמנות
- לארי אברמסון בארופיאנה
- לארי אברמסון על אמנות, חברה ומה שביניהם. וידאו מתוך האתר art-in-process.com
- דנה גילרמן, גבריאל כהן מנצח את מוחמד עלי, באתר הארץ, 17 באוגוסט 2006
- חושבים בקטן - יונתן אמיר מראיין את לארי אברמסון.
- הציור קודם לתאוריה (ומכונן אותה) - בועז לוין על עבודתו של לארי אברמסון בכתב העת המקוון ערב רב.
- סמדר שפי, לארי אברמסון: בין ריבוע שחור להר נבו, באתר הארץ, 30 ביולי 2010
- עוזי צור, עוצם עין אחת, נער-מדף-צמח-ירח, באתר הארץ, 24 בספטמבר 2010
- דניאל שוורץ: איך צריך ללמד אמנות? - שיחה עם לארי אברמסון, אתר מוזיאון ישראל, אוקטובר 2012
שני ליטמן, ראש המחלקה לאמנות בשנקר שהתפטר לאחר הצנזור: "שיקוץ בהיכל האמנות", באתר הארץ, 18 ביולי 2016- שני ליטמן, לאחר צנזור הציור בשנקר: מנהל מחלקת האמנות, לארי אברמסון, הגיש את התפטרותו, באתר הארץ, 18 ביולי 2016
- בצלאל, עבודותיו של לארי אברמסון בבצלאל קטלוג, בצלאל קטלוג
- חגי אולריך, יחסים פנימיים, מגזין תוהו, 22 בדצמבר 2016
נמרוד מתן, "הצייר הוא מרגל": האמן לארי אברמסון נמנע מהכרעה בשאלות עקרוניות, באתר הארץ, 2 במאי 2019
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1 2 טלי תמיר, לארי אברמסון נבחר להיות הראשון בסדרה של אמנים ישראלים, שיציגו במוזיאון ישראל תערוכות רטרוספקטיביות בעודם באמצע הקריירה שלהם., כל העיר, 3 במרץ 1989
- ↑ אביטל בורג, הכיבוש בגרסת המוזיאון הבריטי, באתר הארץ, 28 בדצמבר 2009
- ↑
אור קשתי, משרדו של דרעי מימן יותר מ–200 אירועים בהפרדה בשלוש שנים, באתר הארץ, 15 בפברואר 2019 - ↑ לארי אברמסון: עבודות 1975 – 2010
- 1 2 הזוכים בפרסי מוזיאון ישראל לאמנות ולעיצוב לשנת 2022, באתר "פורטפוליו", 21 בדצמבר 2022
- ↑ טלי תמיר, תערוכה - קץ הרומאנטיקה - לארי אברמסון, ציורים; מוזיאון ישראל, כל העיר, 14 באפריל 1989
- ↑
עוזי צור, עוצם עין אחת | דמות, צורה, נוסחה, באתר הארץ, 11 בנובמבר 2019