שרה ברייטברג-סמל

שרה ברייטברג-סמל
	תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.; נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה	21 בספטמבר 1947; תל אביב, פלשתינה (א"י)
פטירה	6 בנובמבר 2022 (בגיל 75); תל אביב-יפו, מדינת ישראל
מדינה	ישראל
פרסים והוקרה	פרס ישראל (2020)

שרה בריטברג-סמל (21 בספטמבר 1947 – 6 בנובמבר 2022) הייתה אוצרת ומבקרת אמנות ישראלית, כלת פרס ישראל לאמנות פלסטית לשנת 2020.

בעת עבודתה במוזיאון תל אביב לאמנות בשנות ה-80 של המאה ה-20 גיבשה את המסגרת התאורטית של גישת "דלות החומר" באמנות חזותית בישראל. לאחר פרישתה מן המוזיאון, ערכה במשך שנים רבות את מגזין האמנות "סטודיו".

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברייטברג־סמל נולדה בתל אביב וגדלה בחולון. בוגרת תולדות האמנות ומדע המדינה, ותואר שני באמנות באוניברסיטה העברית בירושלים.

ברייטברג-סמל הייתה כתבת לענייני ירושלים העלייה והקליטה בעיתון "למרחב" וכך כתבה גם על מחאת הפנתרים השחורים. ב-1969, בעודה סטודנטית לאמנות בת 22, קיבלה מד"ר יצחק בצלאל (שערך את מוסף התרבות משא) את תפקיד מבקרת האמנות בעיתון זה ובעיתון "דבר".

בתום לימודיה הפכה למבקרת אמנות ומראיינת ב"ידיעות אחרונות" במוסף הספרות^[1].

בשנת 1988 פרסמה את המאמר "אגריפס נגד נמרוד" בעיתון ידיעות אחרונות.

בשנים 1993–2004 ערכה את כתב העת "סטודיו"^[1].

אוצרת אומנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין השנים 1977–1989 שימשה כאוצרת לאמנות ישראלית במוזיאון תל אביב . במסגרת עבודתה אצרה תערוכות רבות של אמנים ישראלים כגון תערוכתו של רפי לביא ואחרים. בין התערוכות הקבוצתיות שאצרה במוזיאון בולטות התערוכות "אמן - חברה - אמן" (1978) ו"רוח אחרת" (1981), אך התערוכה הידועה ביותר שאצרה בתפקידה זה הייתה "דלות החומר כאיכות באמנות הישראלית" (1986). התזה שהציגה בתערוכה זו, ביקשה להפריד בין האמנות המקומית לבין סגנון האמנות הבין-לאומית של אותה עת, על ידי תיאור סוציולוגי-אסתטי של האמנים הישראלים ודרך התייחסותם אל מסורת האמנות האירופית. בעבודותיהם של האמנים השונים שהציגה בתערוכה מצאה ברייטברג-סמל מאפיינים של אימוץ חומרי אמנות "דלים" כגון דיקט, קרטון, שימוש בקולאז' ועוד, אשר נבעו מביקורת פוליטית על החברה והתרבות הישראלית וכן מתפיסה א-אסתטית שמקורה במסורת היהודית.

בשנת 2010 אצרה במוזיאון תל אביב תערוכה רטרוספקטיבית של האמן משה גרשוני שהביאה עשרות אלפי מבקרים למוזיאון, ולוותה בספר מקיף על האמן שעמד על גדולתו ומורכבותו^[2].

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2005 זכתה בפרס משרד החינוך והתרבות בקטגוריה "פרס האוצר".
בשנת 2020 זכתה בפרס ישראל בתחום האמנות הפלסטית.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1977 הכירה את בעלה עדי סמל (1935–2007) שהיה מנהל אירועי התרבות של מוזיאון תל אביב ומנהל מוזיאון מגדל דוד, ואחיו של נועם סמל. יש להם שתי בנות^[1].

נפטרה מדום לב ב-6 בנובמבר 2022^[3].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

יעל נאמן, היה היתה, אחוזת בית, הוצאה לאור, תל אביב, 2018

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שרה ברייטברג סמל: נימוקי השופטים, פרס ישראל תש"ף, 2020
שרה ברייטברג-סמל, באתר WorldCat Identities
טלי רוזין, אסור לתת לה ללכת, חדשות, 14 באוגוסט 1989
שרה ברייטברג-סמל, באתר הוצאת בבל
אלי ערמון אזולאי, "עשר השנים של שרה בריטברג סמל עם הצייר והפסל משה גרשוני", באתר הארץ, 19 בנובמבר 2010
סמדר שפי, "סטודיו: לידתו וסופו של כתב עת לתרבות", באתר הארץ, 19 בינואר 2010
גדעון עפרת, "שרה ברייטברג: החיים אחרי הדלות", באתר "המחסן של גדעון עפרת"
נעמה ריבה ואופיר חובב, עולם ללא שרה ברייטברג-סמל משמעותו צניחה חדה בערך המילים, באתר הארץ, 7 בנובמבר 2022
אבי פיטשון, היא היתה המלכה האם ולי היא נתנה מפתחות לארמון, באתר הארץ, 7 בנובמבר 2022

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ ¹ ² ³ רן בוקר, האוצרת כלת פרס ישראל שרה ברייטברג-סמל הלכה לעולמה בגיל 75, באתר ynet, 7 בנובמבר 2022
^ שרה ברייטברג סמל, חוברת מקבלי פרס ישראל בשנת תש"ף
^ אופיר חובב, האוצרת והמבקרת שרה ברייטברג־סמל מתה בגיל 75, באתר הארץ, 7 בנובמבר 2022

[:0-1] ¹ ² ³ רן בוקר, האוצרת כלת פרס ישראל שרה ברייטברג-סמל הלכה לעולמה בגיל 75, באתר ynet, 7 בנובמבר 2022

[2] שרה ברייטברג סמל, חוברת מקבלי פרס ישראל בשנת תש"ף

[3] אופיר חובב, האוצרת והמבקרת שרה ברייטברג־סמל מתה בגיל 75, באתר הארץ, 7 בנובמבר 2022

[1]

[2]

[3]

זוכי פרס ישראל בתחומי האמנות החזותית
פיסול	זאב בן צבי (1953) • יצחק דנציגר (1968) • אריה ארוך (1971) • ראובן רובין (1973) • דני קרוון (1977) • בתיה לישנסקי, יחיאל שמי (1986) • מנשה קדישמן (1995) • יגאל תומרקין (2004) • מיכה אולמן (2008)
ציור	יוסף זריצקי (1959) • מרדכי ארדון (1963) • מרסל ינקו (1967) • יוסל ברגנר, אנה טיכו (1980) • יחזקאל שטרייכמן (1990) • לאה ניקל (1995) • משה קופפרמן (2000) • פנחס כהן גן (2008)
ציור ופיסול	זהרה שץ • (1955) בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים (1958) • מיכאל גרוס (2000)
אדריכלות	רם כרמי (1957) • אריה שרון (1962) • דורה גד, אלפרד מנספלד (1966) • בנימין אידלסון (1968) • יעקב רכטר (1972) • אריה אלחנני (1973) • אברהם יסקי (1982) • דוד רזניק (1995) • ליפא יהלום, דן צור (1998) • רם כרמי (2002) • יעקב יער, עדה כרמי-מלמד (2007) • אדם מזור (אדריכלות ועיצוב; 2013)
עיצוב	יונה פישר, אלישבע כהן (1977) • דן ריזינגר (1998) • דוד טרטקובר (2001) • ירום ורדימון (2007)
תולדות האמנות	בצלאל נרקיס (1999) • זיוה עמישי-מייזלש (2004)
צילום	דוד רובינגר (תקשורת; 1997) • מיכה בר-עם (2000) • אלכס ליבק (2005) • פטר מירום (2010)
אמנות פלסטית	יעקב דורצ'ין (2011) • מיכל נאמן (2014) • שרה ברייטברג-סמל (2020)