מיכה אולמן

מיכה אולמן

מיכה אולמן ב-2006
לידה	11 באוקטובר 1939 (בן 85) תל אביב, פלשתינה (א"י)
מקום לימודים	בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים (1964)
תחום יצירה	פיסול
הושפע על ידי	יצחק דנציגר
יצירות ידועות	ספרייה
פרסים והוקרה	פרס ישראל (2009) פרס משה מנדלסון (2010)

אולמן ורות דבל בפתיחת תערוכה במוזיאון ישראל (2012)

אולמן מרצה על המיצב "חתונה" בכנס במוזיאון ישראל (2012)

אולמן בסיור בפסלו "אותיות אור" בגן הספרייה הלאומית, 2023

מיכה אולמן (נולד ב-11 באוקטובר 1939) הוא אמן ופסל ישראלי. חתן פרס ישראל לשנת ה'תשס"ט (2009). עבודותיו, העוסקות בזיכרון ובהיסטוריה האנושית וכן ביחס בין האדם לטבע, משתמשות בתצורות אמנותיות שונות מתחומי הפיסול.

ביוגרפיה

הפסל אותיות אור בגן הספרייה הלאומית, דצמבר 2023

מיכה אולמן נולד בתל אביב ללילי ויצחק אולמן, אח לאמנים גד אולמן ותרצה אולמן. בנעוריו למד בבית הספר החקלאי הכפר הירוק. את שירותו הצבאי עשה בנח"ל מוצנח. לאחר השירות היה שותף לגרעין נח"ל בקיבוץ ארז. חי ופועל ברמת השרון.

בין השנים 1960–1964 למד אולמן אמנות ב"בצלאל". לאחר סיום הלימודים יצא לשנת לימודי המשך בבית הספר המרכזי לאמנות ולאומנות בלונדון, שם התמחה בתחריט. עם שובו לישראל, בשנת 1966, עבד כמאייר וכמעצב גרפי בעיתון "מעריב". תחריטי המתכת שיצר, ובהם תיאורי נוף, הוצגו בשנת 1969 ב"גלריה דוגית" בתל אביב. ב-1970 קיבל משרת הוראה ב"בצלאל", בתחילה כמורה לרישום ותחריט.

המעבר מייצוג אמנותי אל "פעולה" ממשית בחלל התרחש במהלך שנות ה-70 של המאה ה-20, בהשפעת המינימליזם והאמנות מושגית, שפרחו באירופה ובארצות הברית. במסגרת השפעות אלו החל אולמן ליצור גרסה מקומית של אמנות אדמה, שסממנה המרכזי היה חפירה של בורות באדמה.

בהשפעתו של הפסל יצחק דנציגר התארגנה בשנת 1972 קבוצה של אמנים שכללה את אולמן ויצרה מקבץ של פעולות אמנותיות באזור שבין קיבוץ מצר לכפר הערבי מייסר תחת הכותרת פרויקט מצר-מסר. אולמן, בעזרת בני נוער משני היישובים, חפר בור בכל אחד מן היישובים וביצע ביניהם החלפת אדמות סמלית. לצידו משה גרשוני כינס אספת חברים ובה חילק את האדמות קיבוץ מצר לחבריו, אביטל גבע יצר בשטח שבין שני היישובים ספרייה מאולתרת, המורכבת מספרות שמוחזרה ממפעל הנייר "אמניר".

הרדיקליות של עבודתו, והיחס שפיתח בין האמנות לבין המרחב הפוליטי, תרמו לפופולריות של אולמן ב"בצלאל", שהגיעה לשיאה במהלך "מרד הסטודנטים". בעקבות אירועי המרד פוטר בשנת 1978 ממשרתו.

בשנת 1980 השתתף בביאנלה ה-39 של ונציה, לצד משה גרשוני. בתערוכה שנקראה "אשמורת שלישית: חפירות הגנה, אדמה ומלט" הציג בורות פעורים בחלל הביתן הישראלי ובהם שקועים מבנים בנויים מאדמה.

אולמן יוצר בעיקר פסלי חוצות וידוע בעיקר בזכות סדרת פסלי "האדמה". רבות מיצירותיו כוללות חפירה באדמה, התעסקות עם אדמה וחול אך גם עם יציקות בטון ופלדה. יצירתיו "הבית" ו"יסוד" מוצבות בשדרות רוטשילד בתל אביב.

פסלים שלו מוצבים בגרמניה, צרפת, פולין, יפן, איטליה, פינלנד ועוד. היצירה המוכרת ביותר שלו היא ספרייה בכיכר בבל במרכז ברלין, פרויקט שיצר לזכר שרפת ספרים בגרמניה הנאצית.

בשנת 2004 יצר את "אנדרטת נצר אחרון" בהר הרצל בירושלים לזכר חללי צה"ל שעלו לארץ מן השואה ונפלו על תקומת המדינה במלחמת העצמאות ללא אפשרות להקים לעצמם דור המשך.

בשנת 2009 הוענק לו פרס ישראל לפיסול.

בשנת 2011 הוצגה תערוכה רטרוספקטיבית של עבודותיו בשם "שעון חול" במוזיאון ישראל.

יצירתו של מיכה אולמן בשנות השבעים הייתה מעורבת, והגיבה – בכל סגנון שבחר ליצור בו – למציאות חברתית ישראלית. אז עשה זאת כמתעד מצבים עירוניים או כמגרה מחשבה באמצעות אירועים אמנותיים. כך בפרויקט מצר-מסר משנת 1972, בשיתוף עם אביטל גבע, הוחלפה אדמה בין כפר ערבי (מסר) לקיבוץ ישראלי (מצר). לאחר תקופה של יצירה אינטימית ביותר בתחום הרישום, תוך התייחסות לנוף, החל את סדרת פסלי האדמה שלו (אלה נגלו לראשונה לציבור בשנת 1980, בביינאלה של ונציה). פסלים אלה, עם הרישומים שליוו אותם, נתפסו כמעט מיד כציון-דרך, הם מזכירים "קברים", "מקלטים", "כיסאות" מטים ליפול. זהו פיסול היונק הן ממציאות פוליטית, חומרית וקיומית מקומית והן מתפיסת פיסול בין-לאומית פוסט מינימליסטית (עיסוק במניפולציות של צורות יסוד תוך טעינתן במשמעות רגשית). פסליו מבטאים תחושות של התגוננות, התחפרות, מוות, ייאוש ונפילה, ולפעמים גם תקווה ושאיפה להתעלות רליגיוזית (למשל בפסל שיצר בגיא בן-הינום בתערוכה "80 שנות פיסול" של מוזיאון ישראל, 1984). פסליו של אולמן מייצגים קטע מהותי של החוויה הישראלית המודרנית.

גלריה

• 
  אדמה, 1987
  ברזל
  מרל, גרמניה
• 
  הבדלה, 1988
  ברזל וחצץ
  אוסף המוזיאון הפתוח תפן
• 
  כיסא, 1989
  אבן
  אוניברסיטת תל אביב
• 
  מעבר, 1989
  יציקת אדמה
  אוסף מוזיאון ישראל
• 
  יסוד, 1989
  בטון וחול
  שדרות רוטשילד, תל אביב-יפו
• 
  יום, הבדלה, חצות, 1993
  לוחות ברזל וחול
  אוסף מוזיאון ישראל
• 
  ספרייה, 1995
  כיכר בבל, ברלין
• 
  שער, 1995
  המשכן לאמנויות הבמה, תל אביב-יפו
• 
  מים, 1997
  ברונזה
  כיכר ציון, ירושלים
• 
  חלון, 1999
  בטון ברזל וזכוכית
  אוסף מוזיאון תל אביב לאמנות
• 
  שולחן רוח, 2000
  בטון, אריחי קרמיקה, מים ורוח
  מגדלי זיו, רח' ראול ולנברג 24, תל אביב-יפו
• 
  עמוד, 2005
  לוחות ברזל
• 
  יום השוויון, 2005-9
  בטון וזכוכית
  אוסף מוזיאון ישראל

תערוכות יחיד נבחרות

• 1969 גלריה דוגית, תל אביב
• 1971 גלריה מבט, תל אביב
• 1972 גלריה שרה גילת, ירושלים
• 1975 מיכה אולמן: תחריטים ורישומים, מבט גלריה לאמנות עכשווית, תל אביב
• מיכה אולמן: רישומים, גלריה רנה, ניו-יורק, ארצות הברית
• 1976 גלריה צוותא, תל אביב
• 1977 גלריה ג'ולי מ., תל אביב
• גלריה Art in Progress, דיסלדורף, גרמניה
• 1979 גלריה שרה לוי, תל אביב
• בית האמנים, תל אביב
• 1980 מיכה אולמן: פני השטח, מוזיאון תל אביב לאמנות (אוצרת: שרה בריטברג סמל)
• אשמורת שלישית: חפירות הגנה, אדמה ומלט, הביתן הישראלי בביאנלה ה-39 של ונציה, איטליה (עם משה גרשוני). (אוצר: אמנון ברזל)
• 1981 גלריה ברטה אורדנג, ניו-יורק, ארצות הברית
• גלריה לאמנות, אוניברסיטת עקרון, אוהיו, ארצות הברית
• 1982 גלריה נעמי גבעון, תל אביב
• גלריה Art in Progress, דיסלדורף, גרמניה
• 1985 גלריה שרה לוי, תל אביב
• 1986 מיכה אולמן: עבודות 1981–1986, גלריה ברטה אורדנג, ניו-יורק, ארצות הברית
• 1987 מיכה אולמן: עבודות על נייר 1980–1988, גלריה קורה הלצל, דיסלדורף, גרמניה
• 1988 מיכה אולמן: מיכלים, מוזיאון ישראל, ירושלים
• 1990 עבודות ברלין, הגלריה הלאומית, ברלין, גרמניה
• מיכה אולמן: עבודות ברלין, גלריה קורה הלצל, דיסלדורף, גרמניה
• מיכה אולמן: מאזניים, אגודת האמנים, נויינקירכן, גרמניה
• מיכה אולמן, איגוד האמנים החדש, אאכן, גרמניה
• 1992 מיכה אולמן: רישומים ופסלים, המרכז לאמנות אירופית בתורינגיה, ארפורט, גרמניה
• מיכה אולמן: ברזל וחול, גלריה ימאגוצ'י, אוסקה, יפן
• מיכה אולמן: שולחנות אספלט, גלריה קורה הלצל, דיסלדורף, גרמניה
• 1993 מיכה אולמן: ארבעה שולחנות, גלריה גבעון, תל אביב
• מיצב חול, הט אפולוהויז, איינדהובן, הולנד
• גלריה קיבוץ מחניים, קיבוץ מחניים
• 1994 פסל מולד הירח, רישומי מולד הירח, אקדמיה שלוס סוליטוד, שטוטגרט, גרמניה
• חלל, אמנות ישראלית עכשווית, גלריה 5-55, רומא
• טקס הנחת אבן היסוד לאנדרטת "הספרייה הריקה" מאת מיכה אולמן, כיכר בֶּבֶּל, ברלין, גרמניה
• 1995 תערוכה לרגל קבלת הפרס ע"ש קתה קולוויץ, האקדמיה לאמנויות, ברלין, גרמניה
• מולד הירח – 29 רישומים, גלריה קורה הלצל, דיסלדורף, גרמניה
• 1996 רישומי ספרייה ורישומי ירח, 1994–1995, מוזיאון תל אביב לאמנות (אוצר: מרדכי עומר)
• 1997 מיכה אולמן: יום חול, מיצב חול, סדנאות האמנים, תל אביב
• 1998 מיכה אולמן – רישומים, גלריה שרה לוי, תל אביב
• מיכה אולמן – פסלים, גלריה קורה הלצל, דיסלדורף, גרמניה
• 1999 פסאז', מפגשי אמנות בין-לאומית, פרויקט מס' 4: מיכאלאנג'לו פיסטולטו, מיכה אולמן, גלריה שלוש לאמנות עכשווית, תל אביב
• שולחן לשניים: אברהם אופק – מיכה אולמן, בית טיכו, מוזיאון ישראל, ירושלים
• 2000 שיחה; פסלים, רישומים, מיצב, המוזיאון לאמנות והיסטוריה יהודית, פריז, צרפת
• 2001 מיכה אולמן: 4 פעימות 2001 (לראות ולחשוב 13), אקדמיה לאמנויות, ברלין, גרמניה 2001
• מיכה אולמן: ימי חול, גלריה לאמנות עכשווית, ברלין, גרמניה
• 2002 מיכה אולמן: פסלים, גלריה קורה הלצל, דיסלדורף, גרמניה
• מיכה אולמן: מפה, גלריה גבעון, תל אביב
• מיכה אולמן: הרצאה, מיצב חול, קונסטהאלה, גפינגן, גרמניה
• 2003 מיכה אולמן, מוזיאון ויסבאדן, ויסבאדן, גרמניה
• 2004 הד, אגודת האמנים, היידלברג, גרמניה Echo
• גלריה קורה הלצל, ציריך, שווייץ
• 2005 מיכה אולמן: חלק I, דגמים, חלק II, פסלים, גלריה קורה הלצל, דיסלדורף, גרמניה
• 921 מ' מעל פני הים, תערוכה לרגל קבלת פרס הנס תומא, באדן וירטמברג, גרמניה
• מוצג-מציג 8: מיכה אולמן לדניאל זיגלוך, המוזיאון לפיסול גלאסקסטן, מרל, גרמניה
• כתוב במים, גלריה פטרוסהוף, אוברמארכטל, גרמניה
• 2006 דפי חול, גלריה ד"ס ארט, פרנקפורט, גרמניה
• אמני המופת, אורנים, המכללה האקדמית לחינוך, קריית טבעון
• מיכה אולמן: עץ, גלריית העיר פלבך, גרמניה
• 2009 למטה, גלריות אלכסנדר אוקס, ברלין, גרמניה / בייג'ינג, סין
• יום חול, גלריה גוארדיני, ברלין, גרמניה
• 2010 מיכה אולמן: חול, גלריה קורה הלצל, דיסלדורף, גרמניה
• 2011 למטה, המוזיאון היהודי, ברלין, גרמניה
• שעון-חול: עבודתו של מיכה אולמן, מוזיאון ישראל, ירושלים (אוצר: יגאל צלמונה)
• תערוכת יחיד, מוזיאון ליאונרדי, דרזדן, גרמניה
• 2012 מיכה אולמן. מדרגות, כנסיית מתיו הקדוש, קולטורפורום, ברלין, גרמניה
• 2015 חדר אמן: מיכה אולמן, מוזיאון ישראל, ירושלים (אוצר: אמיתי מנדלסון)
• 2016 כלים שלובים, גלריה גבעון, תל אביב
• 2018 מיכה אולמן: דו-משפחתי, מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית, הרצליה (אוצרת: איה לוריא)
• מיכה אולמן: גרגר חול, האקדמיה לאמנות, ברלין, גרמניה
• 2024 בורות נשברים, הגלריה לאמנות עכשווית, רמת השרון (אוצרת: רוית הררי)
• מיכה אולמן: אשמורת ראשונה, מוזיאון הנגב לאמנות, באר שבע (אוצר: רון ברטוש)

הוראה

• 1970–1978 – בצלאל, ירושלים
• 1976 – מרצה אורח, האקדמיה לאמנויות יפות, דיסלדורף, גרמניה
• 1979 – פיסול ורישום בחוג לאמנות, אוניברסיטת חיפה
• 1979–1985 – הפקולטה לאדריכלות ותכנון ערים, הטכניון, חיפה
• 1991 – פרופסור באקדמיה בשטוטגרט.

פרסים

• 1963 – פרס סונבורן, האקדמיה לאמנות ולעיצוב "בצלאל", ירושלים.
• 1971 – פרס קולינר, מוזיאון ישראל, ירושלים.
• 1980 – פרס סנדברג, מוזיאון ישראל, ירושלים.
• 1985 – פרס פונדיק, מוזיאון תל אביב לאמנות.
• 1989 – מלגה שנתית, ברלין
• 1995 – תערוכת הפרס ע"ש קטה קולביץ, האקדמיה לאמנויות, ברלין, גרמניה.
• 1996 – פרס זוסמן, יד ושם, ירושלים.
• 1996 – חבר באקדמיה הגרמנית לאמנויות, ברלין, גרמניה.
• 1997 – פרס החברה לתרבות ולשלום בין-לאומי, עמאן, ירדן.
• 1998 – פרס ירין, קרן התרבות אמריקה-ישראל.
• 2000 – פרס חיים גמזו, מוזיאון תל אביב לאמנות.
• 2004 – דוקטור לשם כבוד, האוניברסיטה העברית, ירושלים.
• 2005 – פרס תומא, באדן ויטמברג, ברנאו, גרמניה.
• 2009 – פרס ישראל בתחום הפיסול.

יצירות אמנות במרחב הציבורי

• שמים, אבן גיר, תל חי, 1983
• ברזל וכבל, גיא בן הינום, ירושלים, 1984
• אשת לוט, אדמה, הר סדום, 1984
• יסוד, בטון וחול, שדרות רוטשילד 129, תל אביב, 1989
• שחודנייה (מזרח), אספלט, לודז', פולין, 1991
• פני הים, יציקת בטון, אבן כורכר וזכוכית, רח' אלנבי 22–24 תל אביב, 1992
• אף-אחד, פלדת קורטן וחול חמרה, גרופיוס באו, ברלין, גרמניה, 1992
• ספרייה, בטון וזכוכית, כיכר בבל, ברלין, גרמניה, 1995
• מים, כיכר ציון ורחוב האחים, ירושלים, 1996–1997
• אותיות אור הספרייה הלאומית, ירושלים, 2023

לקריאה נוספת

• רון ברטוש, מיכה אולמן: אשמורת ראשונה, מוזיאון הנגב לאמנות, באר שבע, 2024.
• יגאל צלמונה ואורחים, שעון חול: עבודתו של מיכה אולמן, הוצאת מוזיאון ישראל, ירושלים 2011; רונית שטיינברג, עמ' 387–389 ועוד; חיים באר, עמ' 412–416; רחל אליאור, עמ' 433–441; אמיתי מנדלסון עמ' 442–443
• מרדכי עומר, מיכה אולמן: ירח: 29 רשומים, מוזיאון תל אביב לאמנות, 1996.
• יגאל צלמונה, מיכה אולמן: 1980–1988, מוזיאון ישראל, ירושלים, 1988.
• שרה בריטברג סמל, מיכה אולמן: פני השטח, מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב, 1980.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מיכה אולמן בוויקישיתוף

• מיכה אולמן באוספי מוזיאון ישראל
• מיכה אולמן, באתר מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל
• מיכה אולמן, באתר ארופיאנה (באנגלית)
• פרופ' מיכה אולמן, באתר פרס ישראל
• דנה גילרמן, אדמה זכרון בית, באתר הארץ, 24 באוגוסט 2006
• חגית פלג-רותם, ‏משורר האדמה, באתר גלובס, 30 במרץ 2009
• יניב יהודה אייגר, חובה לראות את פסליו של אולמן, באתר nrg‏, 19 ביוני 2009
• אלי ערמון אזולאי, חזון מיכה, באתר הארץ, 11 בספטמבר 2009
• סמדר שפי, הרטרוספקטיבה של מיכה אולמן במוזיאון ישראל - משנות ה-60 ועד היום, באתר הארץ, 15 ביולי 2011
• עוזי צור, השמים היו לעפר הארץ, באתר הארץ, 26 באוגוסט 2011
• עופר אדרת, בעומק הספרייה של מיכה אולמן בברלין, באתר הארץ, 23 ביולי 2014
• יאיר גרבוז, "הבסיס" שיחות על אמנות ישראלית - מיכה אולמן ונחום טבת, רדיו תל אביב, 2016
• נעמה ריבה, חתן פרס ישראל מיכה אולמן הכניס את הבית שלו לתוך מוזיאון, באתר הארץ, 23 בדצמבר 2018
• רחל אליאור, יום השוויון –באמנות הפיסול ומלאכת המחשבת של מיכה אולמן ובהיסטוריה של הלוח במחשבה היהודית
• מיכה אולמן, דף שער בספרייה הלאומית