ירון זהבי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ירון זהבי הוא דמות בדיונית בסדרת ספרי חסמבה פרי עטו של יגאל מוסינזון. על פי התיאור המקורי של מוסינזון הוא נולד במהלך שנות השלושים.

תיאורו של זהבי[עריכת קוד מקור | עריכה]

דמותו של ירון עוצבה על פי דמותו של ירון לונדון כאשר מוסינזון התגורר תקופת מה בביתו של בצלאל לונדון, אביו של ירון.[1]

זהבי אויר לראשונה על ידי המאייר שמואל כץ. דמותו של זהבי על פי כץ היא בעלת פרצוף ילדותי מעט, לחיים נפוחות, ובלורית שער בלונדיני, שנצבע בצהוב על כריכות הספרים בהן הופיעה הדמות. מאיירים נוספים שאיירו את סדרת חסמבה, שמרו על הקווים המקוריים של כץ בתיאור הדמות ואפיונה. דמות זו זכתה להנצחה ממלכתית בבול של דואר ישראל שיצא בשנת 2009 בעיצובה של מירי ניסטור המראה את איורו של שמואל כץ שהופיע על כריכת הספר "חסמבה או חבורת סוד מוחלט בהחלט", ובו נראים נערי חסמבה רכובים על חמור, ומובילים את אויבם, סרג'נט סמית, כשהוא קשור בידיו וברגליו, וביניהם ירון זהבי המרים את ידיו בשמחה.[2]

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי הראשון בספרי חסמבה, חסמבה או חבורת סוד מוחלט בהחלט היה זהבי נער על סף ההתבגרות, בן 12 לערך, בשלהי תקופת המנדט הבריטי, בן למסגר בשם שמעון זהבי, שהיה פעיל בהגנה. זהבי הקים חבורת ילדים סודית שלחמה בבריטים, וכונתה "חסמבה". ירון היה מפקדה, ותמר, מתל נורדוי היא סגניתו.

בספרים אלו מתואר ירון כילד אמיץ ורב תושיה, המוביל את חבורתו להרפתקאות נועזות בהן הוא לוחם בתחילה בבריטים, ולאחר מכן באויבי המדינה - שליחי מדינות ערב, ופושעים בינלאומיים הזוממים מזימות כנגד המדינה ותושביה.

ספרי חסמבה מ"הדור הראשון" ראו אור בין שנת 1950 ל-1959. גיבוריהם לא התבגרו בתקופה זו. אמנם בספר השמיני בסדרה "חסמבה והאלמוני במסכה השחורה" שראה אור בשנת 1954, הודיע מוסינזון כי החסמבאים הפכו ל"גדנעים ותיכוניסטים", אך ספרים בהם ממשיכים החסמבאים להיות מתוארים ומצוירים כילדים על סף גיל ההתבגרות המשיכו לצאת, עד לשנת 1959.

בשנת 1966 יצא לאור הספר "חסמבה בשירות הריגול הנגדי" בו הודיע מוסינזון כי החסמבאים התבגרו, והוקמה חבורה חדשה של ילדים בראשות יואב צור. ירון זהבי שמר על קשרים עם חבורה זו, ונמסר כי הוא קצין בכיר בצה"ל, ומשרת בגוף המכונה מת"מ, מפקדת תפקידים מיוחדים, לצד תמר, לה נישא. לשניים ילד בשם אורי. אורי מופיע בספר "חסמבה מול החוטפים או פרשי הלילה הולמים שוב!", ולאחר שנחטף, ומשוחרר על ידי ילדי חסמבה, הופך הוא שוב לחסמבאי.

עיבודים למדיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קולנוע וטלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דמותו של זהבי מופיעה אף בסרטים ובמחזות שנעשו על פי סיפורי חסמבה. בין היתר שיחק אותו על במת התיאטרון אקי אבני במחזמר "חסמבה" בשנת 1998. שלמה ארצי שיחק את זהבי בסרט חסמבה ונערי ההפקר (1971), ואילו אודי ערן שיחק את זהבי בסרט חסמבה ושודדי הסוסים בשנת 1985.

בסדרת הטלוויזיה חסמבה דור 3 משחק עודד קוטלר את זהבי הקשיש, המתואר כ"גמלאי מריר ובודד" ופרוד מזה שנים מזוגתו תמר.[3]

ספרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

גורל דומה מתואר לזהבי בספרה של שפרה האפרתי, "לא תשווה" המתאר את גורלם של גיבורי חסמבה בבגרותם. על פי הספר השתחרר זהבי מהצבא בדרגת סגן-אלוף, אך הוא הומוסקסואל שהסתיר עובדה זו במהלך שירותו הצבאי, ובאזרחות הוא הופך לשתיין.[4]

תיאור אירוני של הדמות מופיע בשירה של להקת טיפקס "ירון זהבי בשביל קליפות הגרעינים", שהופיע באלבום "שביל קליפות הגרעינים" בשנת 1992. בשיר מתוארות עלילות זהבי כיוצא צבא אופייני המטייל בחו"ל, ומבצע שורת פעילויות שליליות המיוחסות בדרך כלל לטיילים הישראלים בחו"ל.

זהבי מופיע אף בסיפור הפארודי "גדידין בהרפתקאות נגד הריגול הנגדי" מאת אתגר קרת (בקובץ "געגועי לקיסינג'ר"). הסיפור כתוב מנקודת ראותו של גדי, בנו של דנידין, המתאר כיצד נעזב אביו בידי הממסד הביטחוני ובידי פרופסור קטרוס ומת מנזק לכבד שנגרם בגלל הנוזל הסגול ששתה. הסיפור מסתיים כאשר ירון זהבי שהפך לסוכן בכיר במוסד, רודף אחר גדי דין כדי להשיג מסמכים סודיים שהיו כביכול בידי אביו.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]