איקא ישראלי
 | |
| איקא ישראלי, 2007 | |
| לידה |
29 באוגוסט 1931 ט"ז באלול ה'תרצ"א תל אביב, פלשתינה (א"י) |
|---|---|
| פטירה |
30 באוגוסט 2009 (בגיל 78) י' באלול ה'תש"ע ירושלים, ישראל |
| מקום קבורה |
הר המנוחות  |
| מדינה |
ישראל |
| תחום יצירה | צייר, איש רוח |
| הושפע על ידי |
אהרן אבני |
| השכלה |
בית הספר הלאומי הגבוה לאמנויות היפות |
| תקופת פעילות | 1953–2009 (כ־56 שנים) |
| בת זוג | סנונית ישראלי |
  | |
הרב יצחק (איקא) ישראלי (29 באוגוסט 1931, ט"ז באלול ה'תרצ"א – 30 באוגוסט 2009, י' באלול ה'תש"ע) היה צייר ואיש רוח שחזר בתשובה.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ילדות ונעורים
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולד בשם יצחק ישראלי בשכונת מחלול בתל אביב, לאברהם וולקוביסקי-ישראלי, שהיה אורג וחבר הוועד הפועל, ולמרים גרוסמן. שניהם עולי העלייה השלישית (1921) ב-1936 עברה משפחתו להתגורר בקריית עבודה - אחת השכונות שייסדו את העיר חולון, שם גדל ולמד בבית החינוך לילדי העובדים (ביאליק), לאחר מכן בבית החינוך התיכון בתל אביב, והיה חבר בנוער העובד בקבוצת מעוז. בגיל 13 התגייס עם חבריו להגנה, לגדודי הנוער ולאחר מכן להחי"ש עד 1948. באותה עת השתלב גם בלימודי חקלאות במקווה ישראל. עם הקמת צה"ל, הצטרף לגדנ"ע (מחנה עלומים). כאחד מחלוצי ההתיישבות, היה לחבר בהכשרת גינוסר וממקימי קיבוץ ביר עסלוג', לימים משאבי שדה. עם הפילוג בתנועה הקיבוצית, עבר עם עוד מספר חברים לקיבוץ חצרים. בעת חלוקת הארץ למועצות, שויך קיבוץ חצרים למועצה האזורית בני שמעון ואיקא צייר את סמל המועצה[1]. לאחר מכן, בעקבות רצונו לעסוק בציור, עזב את הקיבוץ ונסע ללמוד ציור בפריז, שם היה מהתלמידים הישראלים הראשונים בבוזאר.
ציור
[עריכת קוד מקור | עריכה]ישראלי החל ללמוד ציור אצל אהרן אבני בעודו תלמיד בבית-הספר, ובהמשך למד גם אצל ליאו רוט, שאת אלבום ציוריו שמר בסטודיו שלו, ואצל פרופסור סורברי באקול נסיונל סופרייר דה בוזאר בפריז[2]. לאחר מכן נסע לאיטליה והתגורר בפירנצה למשך מספר חודשים, לצורך השתלמות בעניין אמנויות הרנסאנס והתנסה בציורי פרסקו. לאחר שובו לישראל, למד אצל יוסף זריצקי אותו הכיר כבר קודם לכן[3], ובמשך תקופה היה רתוק אליו בכל מסעותיו.
בגיל צעיר, רכש ממנו אוצר מוזיאון תל אביב ציור לתצוגת הקבע במוזיאון. תערוכת היחיד הראשונה שלו נפתחה בעיר ילדותו חולון במאי 1955[4]. לאחר שהציג בתערוכות כלליות[5] ב-1956 חזר לפריז, עם אבנר חזקיהו ויוסי בנאי. הוא אייר את ספרו של יצחק אוורבוך אורפז "עשב פרא" שיצא לאור בסוף שנת 1959[6] ואת הספר חסמבה במסתרי ניו יורק[7]. בשנות ה-60, עבד בתחום הפרסום אצל אחיו חגי.
בשנת 1954 התמנה למזכיר "ארגון הציירים והפסלים" של איחוד הקבוצות והקיבוצים.
תל אביב
[עריכת קוד מקור | עריכה]כשחזר לישראל נהג לשבת בכסית ובקפה קליפורניה, שם התרועע עם נתן אלתרמן ואלכסנדר פן, והתחבר עם דן בן אמוץ, עמוס קינן, אורי אבנרי, ז'ק קתמור, דוד גרינברג, הלית ישורון ואחרים[8][9]. ישראלי היה נוהג לבקר את טיוטות הספרים של עמוס קינן.
בין פעילויותיו בימי תל אביב:
ממייסדי קבוצת האמנים "העין השלישית", יחד עם דן בן אמוץ, דפנה ערוד, אן טוכמאייר, ז'ק קתמור, דוד גרינברג ואחרים.
הקים את הדיסקוטק הראשון בישראל[10][11], והעניק לו את שמו אפרופו[12], עם סניפים ביפו ובנהריה – 'בריקדה' (שם היה גם מועדון וחוף) ודיסקוטק מזדמן בחמאם של דן בן אמוץ, שהיה גם שותף עימו. ה-D.J. הראשון בישראל, רפי שאולי, הוכשר על ידו ועבד בדיסקוטקים שלו[13].
קיים עם אחיו חגי בית-דין אלטרנטיבי[14] שקיים דיונים ציבוריים עם חבר מושבעים, תחת הארגון האמריקאי 'בני ברית'[15], והקים ממשלת צללים כאלטרנטיבה לממשלה ולהחלטותיה.
יצירתו 'תיק תק', ששמה ניתן על ידי בן אמוץ, הייתה אסופת ציורים ושירים של מיטב אמני ישראל, אך היא נגנבה ונשאר ממנה רק עותק מודפס.
ביוני 1967 חתם ביחד עם אישים אחרים כמו נתן ילין-מור, אייבי נתן, עמוס קינן והדה בושס על קריאה להקפדה על יחס הוגן כלפי תושבי השטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים, כדי לא לתת נשק בידי התעמולה האנטי-ישראלית[16].
השתתף בתערוכות קבוצתיות רבות וכן קיים עשרות תערוכות יחיד ברחבי העולם, צייר תקרות, ספרי ילדים, מונטאז'ים, קולאז'ים מחאתיים ומאות ציורים.
ירושלים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1970 עבר לגור בישיבת התפוצות בשכונת הר ציון שבעיר העתיקה בירושלים, שם החל בלימודי יהדות ותורה והיה הישראלי היחיד באזור[17][18]. ישראלי למד קבלה אצל המקובל הרב שמואל טולידאנו בבית וגן ירושלים[19] ותורת הנגלה ולימוד הפשט אצל הרב מרדכי גולדשטיין ראש ישיבת התפוצות[20], ומאוחר יותר עבר לגור בשכונת שערי חסד שם התקרב לרב שלמה זלמן אוירבך ראש ישיבת קול תורה, למגיד הירושלמי הרב שלום שבדרון שהצטרף לפעילות תנועת התשובה, ולרב יצחק שלמה זילברמן שגם הוא הצטרף לפעילות לקרב רחוקים להשפיע רבות על חזרתו בתשובה של ר' אורי זהר[21].
משך תקופה התגורר ביישוב החרדי תפרח שבנגב, בסמוך לישיבת תושיה בראשות הרב יעקב פרידמן, ואף שימש לו כחברותא. שם התוודע לשני הר"מים המובילים בישיבה: הרב אביעזר פילץ, מי שהפך מאוחר יותר לראש הישיבה, והרב משה שפירא, שהצטרף אליו אחר כך לישיבת אור שמח, עמו התגורר בחדר אחד במשך ימות השבוע. לאחר מכן, חזר לגור בירושלים, אך היה ממשיך ללמוד עם הרב פילץ בתפרח ובבית הדוד, הרב איסר זלמן מלצר, בירושלים. ישראלי למד תורה והלכה אצל הרב חיים שרגא פייבל פרנק, חבר בית הדין האשכנזי בירושלים והיה לאחד מתלמידיו הקרובים ביותר ואף ירש לאחר מותו את איצטלת הרבנים שלו.
עולם התשובה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר ביסוסו כאדם דתי החל להפעיל חוגי בית בביתו בשכונת שערי חסד. חוגים לגברים (התשתית לישיבת אור שמח) ולנשים (נווה ירושלים). הוא ייסד שיעורי תורה וחוגי יהדות בתל אביב, בחיפה, ברחובות ועוד[22]. שיא פעילותו היה בהקמת ישיבת 'אור שמח' לישראלים[23], בראשה עמד כראש ישיבה מספר שנים[24] ולאחר מכן מינה את הרב אברהם דב אוירבך ואת הרב אברהם רביץ לראשות הישיבה, והוא נשאר מנהל, ר"מ, רשם, והיה אחראי גם על יחסי החוץ ועל גיוס תלמידים, ארגון כנסים וסמינרים, הרצאות ושיתופי פעולה[25]. המחלקה הישראלית של "אור שמח" הייתה נדבך חשוב של תנועת התשובה בישראל.
דירתו שבתל אביב שימשה כבית מדרש בה היה משוחח עם צעירים שהגיעו ללמוד ולשמוע. רבים מהם עברו להתגורר בירושלים והמשיכו בלימוד תורה וקיום מצוות. בדירתו נהג לארח גם מרצים אורחים, הבולט שבהם ידידו הרב משה שפירא[26]. באותה תקופה קיבל את כינויו "האדמו"ר מדיזנגוף". לאחר עזיבתו את אור שמח הצטרף למדרשייה החדשה מיל"י (מדרשה ישראלית ללימודי יהדות) יחד עם מרדכי ארנון (פופיק), לאחר מכן הקימו יחד את 'מדרשת בית הלל', במסגרתה קיימו הרצאות, סמינרים וחוגים, ואת עמותת 'תואר' (תורה – ארט) לקידום האמנות הדתית, והמשיך לעסוק בעניינים ציבוריים ובהסברה של המגזר החרדי[27]. בשנת תשמ"ד הקים יחד עם ידידו הקרוב הרב אברהם רביץ את תנועת תל"י למועצת העיר ירושלים, שהיוותה את הבסיס להקמת מפלגת דגל התורה[28].
משפחה וחיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1979 נישא לסנונית, שהייתה אלמנת הטייס סא"ל שוקי לבנת ואחות אשתו של הרב אורי זוהר ולה שני בנים ובת. יחד נולדו להם ארבעה ילדים נוספים. חתנם הצעיר הוא ר' שמואל גריינימן[29], מוזיקאי, מלחין, זמר ומגיד חרדי.
הוא התגורר עם משפחתו במשך קרוב לשלושים שנה בשכונת מטרסדורף בירושלים, והתיידד עם רבי נתן קמנצקי, רבי בצלאל ז'ולטי ועם רבנים אחרים. ידידות מיוחדת וארוכת שנים הייתה לו עם רבי דב צבי רוטשטיין, ובמובן מסוים אף היה תלמידו. היה שכנם לבניין של רבי בן ציון אבא שאול ורבי בצלאל שטרן. בשנת 2007 עבר לגור ביישוב טלז-סטון הסמוך לירושלים ובנה סטודיו תחת ביתו.
אמנות לחרדים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ישראלי המשיך לצייר גם לאחר חזרתו בתשובה. סגנון ציוריו הפך מינימליסטי, ועסק בעיקר בקומפוזיציה ובצבע. שילב טכנולוגיות מתקדמות בהדפסת ציורים. כמו כן המשיך בפועלו להפצת יהדות אך במקביל גם בהקניית ידע ובגילוי כישרונות בקרב הציבור הדתי. מאחר שנוכח כי אמנים דתיים ובעיקר בעלי תשובה, מתקשים למצוא את מקומם כאמנים בעולם הדתי והחרדי, החל בפעילות מאסיבית, על מנת להביא תחומים אלו למודעות ציבורית[30].
לשם כך פעל במישור הציבורי על ידי פרסום בעיתונות, שתדלנות במחלקות התרבות (בעירייה ובממשלה) וקיום תערוכות קבוצתיות. ראש העיר ירושלים אהוד אולמרט נהג להשתתף בחוגי בית ובשיעורים, ככל הנראה משום שרעייתו, עליזה אולמרט, היא ציירת.
כמו כן הקים בית ספר לאומנויות (במסגרת עמותת תואר), יחד עם מרדכי ארנון בשם "המקלט לאמנות" (שם סימבולי המתאר את מיקומה של האמנות במגזר החרדי, אך גם בשל מיקומו הפיזי במקלט). בהמשך הסב המקלט את שמו ל"גלריית המקלט", שם קיים ואצר תערוכות ציור של אמנים דתיים רבים, ביניהם מחותנו נחום קרוגר, שאול שץ, מוטה ברים, ליאוניד בלקלב, סילביה ברעם, אורי רווח, יעקב קשמכר ואחרים. כיום מנהלת ואוצרת המקלט היא האמנית הדתיה נעה לאה כהן.
המקום משמש הן ללימודי ציור למתחילים ולמתקדמים, והן לתערוכות רבות המתקיימות בו – כולם על ידי אמנים דתיים. במקלט ניתנה במה לאמנים מתחומי הציור, הצילום, השירה, המוזיקה, והווידאו ארט.
רשימת תערוכות בישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1954 – מוזיאון תל אביב (הציג לצד זריצקי, סטימצקי, שטריכמן ועוד).
- 1955 – בית תרבות, חולון[31][32].
- 1957 – בית ליסין, ת"א (סלון הסתיו).
- 1960 – בית המלין[33].
- 1962 – גלריה של יורם קניוק[34].
- 1965 – רמת השרון.
- 1966 – גלריית גורדון, תל אביב[35].
- 1973 – בית התרבות כפר סבא[36].
- 1980 – גבעת המבתר אצל משה פינקל[37].
- 1981 – המרכז הישראלי ע"ש פאלק[38].
- 1982 – תערוכה קבוצתית עם יוסל ברגנר, יעקב וכסלר, יעקב קשמכר ואחרים[39].
- 1989 – מרכז ז'ראר בכר בהשתתפות רה"ע מר אהוד אולמרט.
- 1992 – תערוכת קבע ברמדה רנסאנס בירושלים.
- 1994 – בית טובי העיר בהשתתפות יהורם גאון[40].
- 1996 – "תערוכת ה-70" יזם, הפעיל ואצר תערוכת שבעים אמנים חרדים.
- 2003 – מקלט לאמנות בהשתתפות ראש העיר אורי לופוליאנסקי, סגן רה"ע מר ניר ברקת, ח"כ הרב אברהם רביץ, ח"כ ראובן ריבלין (לימים נשיא המדינה), ציירים, שחקנים ומשוררים[41].
- 2006 – תערוכת הצילום החרדי הראשונה בעולם[42].
- 2004 – הצגת ציורים בתיאטרון היהודי של האמן החוזר בתשובה שולי רנד[43].
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- איקא ישראלי, באתר מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל
- עמותת תוא"ר גלריה לאמנות יהודית עכשווית
- קטלוג ציורים - איקא אוסף רטרוספקטיבי
- לגעת ברוח, שיחה עם איקא ישראלי
- "איקא ישראלי - איש ישר שפרץ את הדרך", באתר ערוץ 7, 4 בספטמבר 2009
- רב איקא (יצחק) ישראלי נלב"ע, באתר כיכר השבת, 30 באוגוסט 2009
- חנוך לס, הרב איקא ישראלי - מצרך נדיר, באתר כיכר השבת, 30 באוגוסט 2009
- סיון רהב מאיר, אורי זוהר על גיסו איקא ישראלי, באתר כיכר השבת, 30 באוגוסט 2009
- ריאיון עם איקא ישראלי, האמונה כתורת משה מסיני, מחשבות 39, מרץ 1974, עמ' 28–32
- כשהרב איקא ישראלי ואורי אבנרי התעמתו, באתר כיכר השבת, 26 באוגוסט 2018
- לגעת ברוח, יואב גינאי מארח את איקא ישראלי. ראיון בערוץ 33 ובערוץ הראשון
- הפורטל הישראלי לאמנות, כתבה על הגלריה הירושלמית במקלט, אוגוסט 2014
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ הסיפור של בני שמעון, באתר www.bns.org.il
- ↑ מנחם בן צוק, סימפוזיון על אמנות ישראלית בת־זמננו, קול העם, 5 ביוני 1964
- ↑ א. מן, חמשה צעירים – בעלי כשרון, מעריב, 16 בינואר 1959
- ↑ תערוכת איקא בחולון, דבר, 26 במאי 1955
- ↑ מוזיאון ישראל, מרכז מידע, באתר museum.imj.org.il
- ↑ נ. קור, ממדף הספרים, דבר, 18 בדצמבר 1959.
- ↑ כרך 15, הוצאת גדיש, 1958
- ↑ דן מרגלית, מכוניות מירוץ ההתעשרות, הארץ, 21 באוגוסט 1964
- ↑ דן בן אמוץ, דינר עם איקא ופופיק, חדשות, 9 ביוני 1987
- ↑ , thisworld.online
- ↑ ...כל הדיסקוטקים התאחדו"!..., מעריב, 19 ביוני 1966
- ↑ אהרון בכר, עוזבי הקיבוצים, הארץ, 13 במאי 1966
- ↑ רפי רפאלי, הדיסקוטק, הארץ, 24 בדצמבר 1965
- ↑ "בית דין" – כיצד פועל?, מעריב, 23 באפריל 1968
- ↑ העולם הזה, המסדר היהודי "בני ברית" באמריקה, בביקורת על החלטת המשפט הציבורי של איקא ישראלי
- ↑ בידיים נקיות, דבר, 25 ביוני 1967
- ↑ רם עברון, כיצד נעשה איש בוהמה לבחור ישיבה, דבר, 14 בינואר 1972
- ↑ אנשים רבים, שאלות רבות - תשובה אחת, מעריב, 26 בספטמבר 1973
- ↑ התגורר בבית וגן ונפטר בכ"ב באייר ה'תשס"ג, וחלק מחתניו הם המקובל הרב דייוויד דייוויד שגר בבית וגן ירושלים והמקובל הרב ראובן ניסים סופר שגר בשכונת גאולה ירושלים ופרטים עליו ועל יוצאי חלציו הוזכרו בספר תולדות כף החיים, פרק ב מאת רבי אברהם אליעזר סופר שגר בירושלים בשכונות הצפון שעסקו במחקר תורני ובתורת הנגלה ובמחקר הבנת הפיוטים וחיבר 35 ספרים
- ↑ בהעיר העתיקה ליד הר ציון וקבר דוד המלך
- ↑ אילה גולדשטין, גדול עולם התשובה, באתר עיתון משפחה, 2022-06-12
- ↑ מודעה, העיר, 18 בפברואר 1983
- ↑ מודעה, העיר, 14 בינואר 1983
- ↑ לוי יצחק הירושלמי, החוזרים בתשובה, מעריב, 10 בספטמבר 1976; המשך
- ↑ עדה כהן, ה"הליכים" של בני זאבי, מעריב, 19 בינואר 1979
- ↑ הרב מנחם שלנגר, מתורתו של הרב משה שפירא, הקדמה, רעה אמונה, עמ' פתיחה
- ↑ סטטוס קוו ואחדות העם, במחנה | 28 מרץ 1984 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
- ↑ נח זבולוני, המאבק על הבוחר הדתי בירושלים, דבר, 19 באוקטובר 1983
- ↑ שמואל גריינמן, באתר רדיו קול חי
- ↑ דנה גילרמן, כיפות מתנופפות ברוח על רקע שמים כחולים, באתר הארץ, 17 בינואר 2006
- ↑ רחל אנגל, "אכריה" ואמנות ישראלית, זמנים, 24 ביוני 1955
- ↑ בערים, על המשמר, 30 במאי 1955
- ↑ נתן זך, אמנות חדישה בישראל, למרחב, 19 בפברואר 1960
- ↑ מוזיאונים – תערוכות, הארץ, 9 בנובמבר 1962
- ↑ ראובן ברמן, אורי ליפשיץ, על המשמר, 21 בינואר 1966
- ↑ משה בן-שאול, סיור בתערוכות, מעריב, 20 בספטמבר 1973
- ↑ צבי יעקבסון, הגות חולמים ושיח לוחמים | בקהילה | 2010, בקהילה, קולות, 2010
- ↑ אלי שי, טיפת הכסף שבמראה, כל העיר, 25 בדצמבר 1981
- ↑ אמנויות, העיר, 10 בדצמבר 1982
- ↑ אמנון אריאלי, זקן החוזרים, בקהילה קולות, תשס"ז
- ↑ יצחק הראל, התפתחות שדה האמנות, בקהילה, י"ג אייר תשס"ג
- ↑ הסערה לא הפריעה לרב איקא ישראלי ליזום, לאצור ולחנוך את תערוכת הצילומים החרדית הראשונה בהיסטוריה, תערוכת צילום חרדית בירושלים, עיתון ירושלים, 6/1/2006
- ↑ ציפי שוחט, נפתח התיאטרון היהודי הירושלמי; מנהל מו"מ עם השחקן סשה דמידוב, באתר הארץ, 30 ביוני 2004
- ציירים ישראלים
- אנשי בוהמה ישראלים
- אמנים ישראלים שחזרו בתשובה
- רבני ישיבת אור שמח
- בוגרי בית הספר ביאליק (חולון)
- בוגרי תיכון עירוני ד' (תל אביב)
- בוגרי הנוער העובד והלומד
- לוחמי ההגנה
- חרדים ישראלים
- אנשי היישוב ילידי הארץ
- ציירים ומאיירים חרדים ישראלים
- יהודים הקבורים בהר המנוחות
- ישראלים שנולדו ב-1931
- ישראלים שנפטרו ב-2009