עודד קוטלר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
עודד קוטלר
Oded Kotler - Acre Festival 2011.jpg
עודד קוטלר בפסטיבל עכו, אוקטובר 2011
לידה 5 במאי 1937 (בן 80)
תל אביב, המנדט הבריטי
פרסים פרס השחקן הטוב בפסטיבל הקולנוע בקאן (על שלושה ימים וילד, 1967), פרס מרגלית על מפעל חיים בתחום התיאטרון מטעם האקדמיה הישראלית לתיאטרון (2008), פרס מפעל חיים מטעם בית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה (2008)
בכורה תיאטרון האוהל
שפה מועדפת עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

עודד קוטלר (נולד ב-5 במאי 1937) הוא שחקן תיאטרון וקולנוע ישראלי, במאי, מחזאי, מנהל אמנותי ומייסד תיאטראות שונים בישראל.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קוטלר נולד בתל אביב. הוא החל את דרכו התאטרונית כבר בהיותו תלמיד תיכון, כששיחק וביים הצגות בתיאטרון "קלעים" ושיחק גם בתיאטרון "האוהל". בצבא היה שחקן ובמאי בלהקת פיקוד מרכז. לאחר מכן שר בלהקת "בצל ירוק" ושיחק בתיאטראות "האוהל" והקאמרי. השתתף גם בתסכיתי רדיו, בהם הסדרה הרדיופונית הפופולרית "משפחת שמחון".

פעילות כמנהל אמנותי ומייסד תיאטראות[עריכת קוד מקור | עריכה]

באמצע שנות ה-60 היה קוטלר ממייסדי להקת התיאטרון "במת השחקנים" שהעלו מחזות מקוריים (עם שחקניו נמנו אמנון מסקין, לאורה ריבלין, אילן תורן ואחרים) וצירף אותה לתיאטרון חיפה. בשנים 1970‏-1978 שימש כמנהלו האמנותי של תיאטרון חיפה ושם דגש על פיתוח מחזאות ישראלית מקורית שהתמודדה עם המציאות החברתית-פוליטית במדינה.

בשנת 1980 ייסד את המרכז התיאטרוני בנווה צדק ושימש כמנהלו האמנותי, והיה ממייסדי הפסטיבל לתיאטרון אחר בעכו. בשנים 1985-‏1990 ניהל את פסטיבל ישראל, היה חבר האנסמבל וההנהלה האמנותית של התיאטרון הקאמרי וייסד את "תיאטרון המעבדה" בירושלים. בשנים 1990-‏1998 חזר לכהן כמנהל האמנותי של תיאטרון חיפה, והמשיך להתמקד בהעלאת מחזאות ישראלית (כמו "המתלבט" של חנוך לוין ו"אדי קינג" של ניסים אלוני) וכמו כן התמודד עם גרעונות התיאטרון.

קוטלר התמודד בעבודתו בתיאטרון גם עם המציאות החברתית בישראל. בשנת 2005 הקים קבוצת תיאטרון חדשה והעלה עמה, במסגרת תיאטרון גבעתיים, את המחזה החברתי "מובטל נולד", המבוסס על המציאות הישראלית ובעיית האבטלה שלדבריו, "נוגעת ופוגעת בכל שכב הציבור ללא אבחנה". לטענתו, החברה הישראלית נעשית יותר ויותר חומרית וגם האמנות הישראלית, במקום ליצור משהו אמיתי, נסחפה לעבר אמנות המכירה.

בספטמבר 2011 מונה למנהל האמנותי של תיאטרון אנסמבל הרצליה.[1] עבודתו זו הסתיימה באפריל 2013, עם ההחלטה על סגירתו של תיאטרון אנסמבל הרצליה.[2]

בשנת 2016 הוציא לאור את האוטוביוגרפיה שלו, "ימים רבים לא יכסו", בהוצאת עם עובד.

פעילות כבמאי או כשחקן בתיאטרון, בקולנוע, ברדיו ובטלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך השנים שיחק וביים בכל התאטראות בארץ. בין ההצגות הבולטות שביים היו: "חפץ", "פופקורן", "מלאכת החיים", "משחקים בחצר האחורית", "סינית אני מדברת אליך", "גיבור מעמד הפועלים", "חברון" (אשר עוסקת בסכסוך הישראלי-פלסטיני דרך העיניים של שני הצדדים) ואת האופרה "צחוק של עכברוש". בשנת 2002 שיחק את התפקיד הראשי במחזמר "גבירתי הנאווה".

קוטלר יזם והיה אחראי להפקתם של מחזות רבים במסגרת מוסדות התיאטרון השונים שבהם כיהן כמנהל אמנותי.

ביוני 2015 עורר קוטלר סערה כאשר בכנס של "פורום מוסדות התרבות" כנגד שרת התרבות מירי רגב,[3] ולאחר שרגב אמרה במפגש קודם בינה לבין אמנים: "אנחנו קיבלנו 30 מנדטים ואתם רק 20",[4] אמר: "תארי לך, גברת רגב, את עולמנו-עולמך שוקט, ללא ספר, ללא מוזיקה, ללא פואמה, עולם שאין מפריע בו, אין מפריע ללאום לחגוג 30 מנדטים שאחריהם צועד עדר של בהמות מלחכות קש וגבב".[5][6] הנאום כונה "נאום הבהמות" וספג גינויים רבים מימין ומשמאל, בהם של ראש הממשלה בנימין נתניהו וראש האופוזיציה יצחק הרצוג.[7] קוטלר טען שמבקריו מתעלמים מבעיות קשות יותר.[8]

בראשית 2017 יצא במונודרמה חדשה -"ילד לא רצוי", בבימויה של נולה צ'לטון, על פי הביוגרפיה של יצחק בן-אהרון שכתבה יעל גבירץ.[9]

עבודות בימוי בקולנוע ובטלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1985, ביים קוטלר את הסרט "רומן בהמשכים" בכיכובו של חיים טופול, על פי סיפור מאת יצחק בן נר.

עבודות בימוי של סרטים דוקומנטריים לטלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

- *הסדרה בת 6 הפרקים "משפחה" - *"ילד שלי מוצלח" על נעמי פולני וחידוש "התרנגולים" - * "עקבות בשלג" אודות בולגקוב וההצגה "השטן במוסקבה" שהעלה תיאטרון גשר (בעקבות "האמן ומרגריטה").

לאחרונה שקד קוטלר על הפקת סדרה בת 3 פרקים לטלוויזיה על תולדות התיאטרון בישראל.

פעילות כשחקן בקולנוע ובטלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקולנוע שיחק קוטלר במספר סרטים, בהם: "משפחת שמחון" (1964), "חולות באר שבע" (1966), "כל ממזר מלך" (1968) ו"פרשת וינשל" (1979). שני סרטים בולטים בכיכובו היו "שלושה ימים וילד" של אורי זוהר על-פי סיפור מאת א"ב יהושע (1967) ו"מיכאל שלי" בבימויו של דן וולמן, על פי ספרו של עמוס עוז (1975). משחקו בסרט "שלושה ימים וילד" כצעיר המשגיח על בנה של אהובתו לשעבר אליה הוא משתוקק, העלה אותו לפסגה בקריירה. בשנים 2004–2005 שיחק בסדרת הטלוויזיה "אסתי המכוערת" ובסדרת ההמשך שלה, "אלביס, רוזנטל והאישה המסתורית" וב-2010 שיחק בסדרה "חסמבה דור 3" בתפקיד ירון זהבי, מפקד "חסמבה".

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

על עבודתו בתיאטרון הוא זכה חמש פעמים בפרס כינור דוד, בפרס המועצה לתרבות ואמנות, בפרס יושב-ראש הכנסת לאיכות החיים (1983), בפרס מרגלית (1984), בפרס רוזנבלום לאמנויות הבמה (2006) ובפרס התיאטרון הישראלי עבור מפעל חיים (2007). בשנת 2008 זכה בפרס מפעל חיים בתחום הקולנוע מטעם "בית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה".

בחוץ-לארץ, בשנת 1967, זכה קוטלר בפרס היוקרתי "השחקן הטוב ביותר" בפסטיבל הקולנוע בקאן על משחקו בסרט "שלושה ימים וילד".

בשנת 2017 זכה קוטלר ב- פרס א.מ.ת בקטגוריה תרבות ואמנות: בימוי ומשחק בתיאטרון[10]

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בצעירותו היה קוטלר בן זוגה של השחקנית גילה אלמגור. היה נשוי למשוררת תרצה אתר, אחריה היה נשוי לשחקנית לאורה ריבלין ממנה יש לו תאומים (השחקנית נינה קוטלר, וצלם הקולנוע אמנון קוטלר).

מזה למעלה משלושים שנה הוא נשוי לאורדית, בת דודתה של תרצה אתר ובתו של עקיבא עצמון, שהיה מפקד פיקוד הגדנ"ע. אחיו, יאיר קוטלר, היה במשך שנים רבות עיתונאי-תחקירן בעיתון "הארץ" ואחר-כך עיתונאי בכיר בעיתון "מעריב" וכתב ספרים בנושא השחיתות הפולטית בממשל ובתקשורת.

תפקידים שמילא קוטלר כבמאי תיאטרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקופת פעילותו כבמאי מתחלקת לשתי תת-תקופות: א) התקופה הראשונה, תקופת הנעורים וההתבגרות בראשית שנות ה-50, במסגרת "קלעים" תיאטרון הנוער שהקים בתל אביב:

- ב) התקופה השנייה, תקופת הבגרות:

  • 1960 – "ככה זה" / להקת פיקוד מרכז
  • 1963 - "ידיים למעלה" / להקת פיקוד צפון
  • 1964 - צ'יפס עם כל דבר / ארנולד וסקר (קאמרי)
  • 1964 - אין ברירה להובסון / בריגהאוז (קאמרי)
  • 1966 - מלקולם הקטן ומלחמתו בסריסים /דייוויד האליוול (במת השחקנים)
  • 1967 - סיפור אוריה / בנימין גלאי (במת השחקנים)
  • 1968 - כך משתעשעת אמי המשוגעת / אן ג'ליקו (חאן)
  • 1968 - חדרים (החדר; האוסף) / הרולד פינטר (במת השחקנים)
  • 1969 - ליזיסטרטה / אריסטופנס (קאמרי)
  • 1969 - אלפי / ביל נוטון ליאונרד (במת השחקנים)
  • 1970 - נשים היזהרו מנשים / תומאס מידלטון (תיאטרון חיפה)
  • 1971 - אופרה בגרוש / ברכט – וייל (תיאטרון חיפה)
  • 1972 - חפץ / חנוך לוין (תיאטרון חיפה)
  • 1973 - שכול וכישלון / י.ח. ברנר – דניאל הורוביץ (תיאטרון חיפה)
  • 1973 - טיפולים אחרונים / א.ב. יהושע (תיאטרון חיפה)
  • 1974 - הצילו / אדוארד בונד (תיאטרון חיפה)
  • 1974 - נמר חברבורות / יעקב שבתאי (תיאטרון חיפה)
  • 1975 - שרגא קטן / הלל מיטלפונקט (תיאטרון חיפה)
  • 1975 - אכזר מכל המלך / נסים אלוני (תיאטרון חיפה)
  • 1975 - ילדי קנדי (מועדון התיאטרון)
  • 1976 - מסיבת סיום / דניאל הורוביץ (תיאטרון חיפה)
  • 1976 - הנבחרים / אריסטופנס - יעקב שבתאי (תיאטרון חיפה)
  • 1977 – קומדיה וולגרית על דון ז'ואן ושיפל חברו / יעקב שבתאי (תיאטרון חיפה)
  • 1978 - זלמנאים / משה קולבק – הלל מיטלפונקט (תיאטרון חיפה)
  • 1978 - המחרשה והכוכבים / שון אוקייסי (תיאטרון חיפה)
  • 1978 - יאשה גורן / יוסף בר יוסף (תיאטרון חיפה / קאמרי)
  • 1980 - סורגים / חיים מרין – איציק ויינגרטן (תיאטרון חיפה)
  • 1981 - רומיאו ויוליה: שייקספרימנט (פרויקט תיאטרון חיפה)
  • 1982 - הפטריוט / חנוך לוין (תיאטרון נווה צדק)
  • 1983 - טייסים / יוסי הדר (תיאטרון נווה צדק)
  • 1984 - משחיז הסכינים הסיני / דניאל הורוביץ על פי אלוני (תיאטרון נווה צדק /מרים עציוני)
  • 1984 – שחקנים משחקים שחקנים / איציק ויינגרטן (תיאטרון נווה צדק)
  • 1984 - קליגולה / אלבר קאמרי (תיאטרון נווה צדק / החאן)
  • 1987 - עבירת מוסר/ אתול פיוגארד (תיאטרון נווה צדק)
  • 1990 - אדי קינג / נסים אלוני (תיאטרון חיפה)
  • 1991 - נערה יפה (Sheina Meidel) / ברברה לבוב ("ראם תיאטר", אנטוורפן, בלגיה)
  • 1991 - שבת, ראשון, שני / אדוארדו דה פיליפו (תיאטרון חיפה)
  • 1992 - יאיר / דניאל הורוביץ (תיאטרון חיפה)
  • 1992 - פלטונוב / צ'כוב (תיאטרון חיפה)
  • 1993 - משחקים בחצר האחורית / עדנה מזי"א (תיאטרון חיפה)
  • 1993 – משחקים בחצר האחורית /(בתיאטרון הממלכתי הבלגי – Raam Theater, אנטוורפן, ובתיאטרון הלאומי בקייב)
  • 1994 - לילה בקניון / אורלי קסטל בלום (תיאטרון חיפה)
  • 1994 - הדה גבלר / הנריק איבסן (תיאטרון חיפה)
  • 1994 - טרילוגיה יוונית: איפיגניה מאת אווריפידס; אגממנון מאת אייסכילוס; אלקטרה מאת סופוקלס / בתיאטרון הממלכתי הבלגי - k.n.s.
  • 1995 - הדוד מקייפטאון / עדנה מזי"א (תיאטרון חיפה)
  • 1995 - הדוד ואניה / צ'כוב (תיאטרון חיפה)
  • 1995 – שבת, ראשון, שני / אדוארדו דה פיליפו (התיאטרון הממלכתי הבלגי, אנטוורפןk.n.s. - )
  • 1998 - אנה וייס / פיטר קון (הבימה)
  • 1998 - פופקורן / בן אלטון (תיאטרון בית לסין)
  • 1998 - מלאכת החיים / חנוך לוין (ת' בית לסין)
  • 1999 - יוליוס קיסר / ויליאם שייקספיר (הבימה)
  • 2000 - מבזק חדשות / גורן אגמון (ת' בית לסין)
  • 2001 - אטום / מתי גולן (קאמרי)
  • 2002 – זכרונות חוף ברייטון / ניל סיימון (תיאטרון חיפה)
  • 2002 - תופרות / אלישבע גרינבאום (תיאטרון חיפה)
  • 2004 - סינית אני מדברת אליך / סביון ליברכט (בית ליסין)
  • 2005 - צחוק של עכברוש – אופרה / אלה מילך שריף, נאוה סמל, (התזמורת הקאמרית+תיאטרון הקאמרי)
  • 2006 - מובטל נולד / עודד קוטלר וצוות השחקנים (תיאטרון גבעתיים)
  • 2006 - גיבור מעמד הפועלים / יהושע סובול (הקאמרי)
  • 2006 - תפוחים מן המדבר / סביון ליברכט (בית ליסין)
  • 2007 - חברון / תמיר גרינברג (הבימה + הקאמרי)
  • 2008 – סרט צרפתי / רשף לוי (בית ליסין)
  • 2009 - הארפר ריגן / סיימון סטיבנס (תיאטרון גשר)
  • 2011 - המסיבה של אביגיל / מייק לי (תיאטרון הספרייה)
  • 2011 - סורגים / חיים מרין - איציק ויינגרטן (תלמידי השנה השלישית לאמנויות הבמה בסמינר הקיבוצים)
  • 2012 - מסיבת יום הולדת / הרולד פינטר (עת – עבודות תיאטרון)
  • 2012 - אברם / דוד לוין (תיאטרון אנסמבל הרצליה)
  • 2012 – צרים / יעקב איילי (תיאטרון אנסמבל הרצליה)
  • 2012 - הילכו שניים יחדיו / א.ב. יהושע (תיאטרון אנסמבל הרצליה והתיאטרון הקאמרי)
  • 2013 - פרוסט וניקסון / פיטר מורגן (התיאטרון הקאמרי)
  • 2014 - מתים מאהבה / סם שפארד (האקטורס סטודיו בסדנאות הבמה)
  • 2015 - אח יקר / גד ענבר (התיאטרון הקאמרי)
  • 2015 - המחיצה / עינת יקיר (תיאטרון החאן)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]