ישראל ברנע

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ישראל ברנע
ישראל ברנע
ישראל ברנע, 1955
לידה 1906
בסרביה
פטירה 1984 (בגיל 78 בערך)
תאריך עלייה 1920
השתייכות Hahaganah.png  ההגנה
הצבא הבריטיהצבא הבריטי  הצבא הבריטי
Badge of the Israel Defense Forces.new.svg  צבא הגנה לישראל
תקופת שירות 19221946, 19481953
דרגה מייג'ור (צבא בריטניה) מייג'ור
אלוף  אלוף
תפקידים בשירות
פעולות ומבצעים
המרד הערבי הגדול
מלחמת העולם השנייה
מלחמת העצמאות  מלחמת העצמאות
תפקידים אזרחיים
מנהל המרכז הישראלי לניהול

ישראל ברנע (19061984) היה אלוף בצה"ל, מקימו ומפקדו הראשון של חיל התובלה.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברנע נולד בבסרביה בשם ישראל בוגנוב. אביו נרצח בפרעות 1905, ברנע עלה לארץ ישראל בשנת 1920. ב-1921 הצטרף לארגון ההגנה. עבד במוסך וכנהג ועם הקמת אגד נבחר להנהלת החברה. בעקבות פרוץ המרד הערבי הגדול ב-1936 נשכר על ידי הבריטים לרכז את שירות הרכב שלהם בארץ ישראל. במלחמת העולם השנייה התנדב לצבא הבריטי ושירת כנהג ביחידת תובלה בקרבות המערכה במדבר המערבי בצפון אפריקה. באפריל 1942 מונה לעמוד בראש פלוגת ההובלה 462 שסייעה בהקמת קו הביצורים באל-עלמיין. ביוני התחלף בתפקיד עם מפקד פלוגת ההובלה 179, הרי יפה. הפלוגה בפיקודו סייעה לכוחות הלוחמים במערכה בצפון אפריקה והייתה חלק מכוחות הקורפוס ה-10 של הצבא הבריטי שהונחת באיטליה בסלרנו בספטמבר 1943 ועמד בראשה עד לפירוק הפלוגה ב-1946.

ברנע השתחרר מהצבא הבריטי בדרגת מייג'ור, בשובו לארץ ישראל היה מראשי קואופרטיב אגד ונקרא להקים את שירות התחבורה בהגנה. חלק ניכר מהמאמצים בתקופתו הוקדש להגדלת מצבת המשוריינים בשירות.

עם הקמת צה"ל עמד בראש חיל התובלה וקודם לדרגת אלוף-משנה. בסוף 1949 הועלה לדרגת אלוף ונשלח למוסקבה לשמש כנספח הצבאי בברית המועצות. באוקטובר 1950 שב לישראל ומונה שוב למפקד חיל התובלה, תפקיד בו שימש עד 1953, עת פרש מהשירות הצבאי.

אחר שיחרורו מונה לראש חברת "לפידות" לחיפושי נפט. בהמשך כיהן כמנהל המרכז הישראלי לניהול עד 1972. היה חבר בחבר הנאמנים של הבימה לאחר הפיכתו לתיאטרון ציבורי לאומי.

במלחמת יום הכיפורים התנדב לשמש נהג משאית אשפה בתל אביב וכיהן במטה החירום של העירייה.[1]

היה נשוי לשושנה ברנע שחקנית תיאטרון האהל.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תל אביב לחיי "שגרה", דבר, 12 באוקטובר 1973