פלוגת ההובלה 462

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

פלוגת הובלה 462 המוכרת גם כ"יחידת ההובלה 462", "יחידת תובלה 462" ו"יחידת הנהגים 462" כללה חיילים יהודיים מארץ ישראל ששרתו במסגרת הצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה.

תולדות הפלוגה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנדרטת האניה ארינפורה בבית הקברות הצבאי בהר הרצל

פלוגת ההובלה 462 הוקמה באפריל 1942 תחת פיקודו של ישראל בוגנוב. שלד היחידה הורכב מחיילים ותיקים מפלוגת ההובלה 179, שנימנו עם ותיקי מתנדבי היישוב לצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה ואליהם נוספו מגויסים חדשים.

הפלוגה הופעלה לראשונה במסגרת המערכה במדבר המערבי בבניית קו הביצורים באל עלמיין במדבר המערבי, בלוב. ביוני 1942 היא נשלחה לביירות שבלבנון. כשלונות הצבא הבריטי במדבר המערבי גרמו לכך שפלוגת ההובלה חזרה לקו ההגנה של אל-עלמיין. היא הובילה חטיבה אוסטרלית מסוריה למצרים, כתגבורת לארמייה השמינית של הצבא הבריטי באל-עלמיין, במערב מצרים. היא השתתפה עם המחנה השמיני בקרבות הבלימה נגד הצבא הגרמני בראשות פלדמרשל ארווין רומל. לאחר המתקפה הבריטית על הצבא הגרמני, בקרב אל-עלמיין השני בסוף אוקטובר 1942, המשיכה פלוגת ההובלה עם הצבא ללוב.

פלוגה 462 הייתה הפלוגה הארץ-ישראלית הראשונה שעמדה להשלח לנחיתה באירופה. ב-24 באפריל 1943 - אחרי חג הפסח יצאה מנמל אלכסנדריה שבמצרים לאי מלטה שיירה של כ-30 אניות נושאות ציוד, דלק וחיילי עזר כהכנה לקראת פלישת בעלות הברית לסיציליה. בראש השיירה הפליגה האוניה ארינפורה (Erinpura), שנשאה את חיילי הפלוגה ואת ציודם. במהלך ההפלגה, ב-1 במאי, שיירת האוניות, 27 במספר, שנשאה חיילים של הצבא הבריטי, אותרה על ידי מטוס סיור גרמני. הטייס הזעיק מטוסי קרב, אשר הגיעו לעת ערב. האוניה נפגעה פעמיים ושקעה תוך כ-4 דקות. 139‏[1] מחיילי הפלוגה ניספו ורבים נפצעו.

זמן קצר קודם להפלגתם חתמו החיילים הנשואים על גט על תנאי, שהתממש עם טביעתם.

הניצולים הוחזרו לטריפולי ולבנגאזי, ומשם נשלחו לחופשה בארץ ישראל. ביולי 1943 הוקמה הפלוגה מחדש, וזו התארגנה בסרפנד, קיבלה מתגייסים חדשים ושיחררה את אלה שלא התאוששו מן האסון. בסוף יולי 1943 חזרה הפלוגה למצרים. בספטמבר 1943 היא נשלחה לאיטליה ונחתה בראש החוף בסלרנו שמדרום לנאפולי. שם פעלה בפריקת ציוד לרציפים והובלת דלק ותחמושת לחזית. לאחר כחודשיים השתלבה בפעולה בחזית ואנשיה השתתפו במבצעים בחזית איטליה עד סוף המלחמה ואפילו נטלו חלק בליווי המשלחת הצבאית הבריטית לחתימת חוזה הכניעה עם גרמניה הנאצית.

כיוון שהייתה פלוגה של מתנדבים ותיקים, הייתה זו הפלוגה העברית הראשונה שפורקה באוגוסט 1945. וותיקי היחידה שוחרו משירות ואילו המגויסים החדשים הועברו ברובם לפלוגת הובלה 468.

החבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתוך פעילי היחידה, התגבשה קבוצה בהנהגת הרס"פ אליהו כהן ומאוחר יותר בהנהגת שלהבת פריאר, ישראל ליברטובסקי ומאיר דודזון. קבוצה זו כונתה "החבורה". אנשיה נטלו חלק באיתור יהודים והגשת עזרה ראשונית להם. החבורה, שמימנה את רוב פעילותה ממשכורות חבריה, הקימה נקודת הכשרה לפליטים היהודים הצעירים ב"מג'נטה" ליד מילאנו והייתה אחראית לתחזוקתה ולהדרכתה.

בנוסף אספו אנשי החבורה בראשות ליברטובסקי כלי נשק ואחסנו אותם בווילה פג'רה, ליד מג'נטה שבאזור מילאנו.

זיכרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבית הקברות הצבאי שבהר הרצל בירושלים הוקמה אנדרטת האונייה ארינפורה לזכר חיילי הפלוגה שניספו בטביעת האונייה ארינפורה. האנדרטה היא דמוית אוניה ולידה בריכת מים שבקרקעיתה חקוקים שמות הנופלים שמקום קבורתם לא נודע. על האנדרטה חרוט הפסוק מתהילים:

"אָמַר אֲדֹנָי, מִבָּשָׁן אָשִׁיב; אָשִׁיב, מִמְּצֻלוֹת יָם." (תהלים ס"ח, כ"ג)

במקום נערך טקס זיכרון שנתי ביום השנה לטביעת האוניה, שהוא יום הזיכרון לשואה ולגבורה. שבט מודיעין של תנועת הצופים בירושלים עורך מדי שנה את טקס יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל סביב האנדרטה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראו הסבר על המספר בערך על האנייה.