ישראל קלוזנר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית

ישראל קלוזנר (קלויזנר) (1905 – 2 במרץ 1981) היה היסטוריון וסופר עברי, חוקר ספרות, היהדות והציונות.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישראל קלויזנר נולד בעיירה טרוקי שליד וילנה שבליטא. בעת מלחמת העולם הראשונה נדדה המשפחה לווילנה העיר. הוא למד בווילנה בבית ספר יסודי ותיכון לימודים כלליים ועבריים. המשיך לימודיו באוניברסיטת וילנה, וסיים בה את לימודיו בשנת 1935.

בשנת 1936 עלה לארץ ישראל והשתקע בירושלים. הוא החל את עבודתו בארכיון הציוני המרכזי, והגיע בו עד למעלת סגן המנהל (החל משנת 1956). בשנת 1942 השלים את לימודי הדוקטור שלו באוניברסיטה העברית בירושלים.

ישראל קלויזנר החל מפרסם מדבריו, מאמרים וספרות עוד בליטא החל מסוף שנות ה-20. בעיקר פרסם בעיתון "הצפירה". בתחילת כתיבתו היה עדיין דו-לשוני, וכתב חלק מדבריו ביידיש. יותר מאוחר הפך לחוקר היסטוריה, נטש את הכתיבה ביידיש, והתמסר, עם עלייתו ארצה, לחקר התנועה הציונית. תרומתו לחקר הקהילה בווילנה היא רבה; הוא כתב גם על תולדות הקהילה וגם על תולדות בית העלמין הישן בווילנה, גם על קהילת העברית שם וגם על הגאון מווילנה.

ישראל קלויזנר פרסם כחמישים כרכים של מחקר, ביוגרפיות, היסטוריה, בנושאי יהדות, שואה, ציונות, הלשון העברית ועוד. הוא גם ערך ספרים ומחקרים שכתב עם אחרים. בשנת 1963 פורסמו 3 כרכים של "תולדות המאה ה-20" שישראל קלוזנר היה העורך המדעי ביחד עם שארל בלוך. חלק מספריו מעוררים עניין עד היום, ויש תנועה ערה של סחר בספריו הישנים באתרי האינטרנט העוסקים בכך[דרוש מקור].

בשנת 1975 הוענק לו תואר "יקיר ירושלים".[1]

אביו של ישראל קלויזנר היה בן דודו של יוסף קלוזנר, וקרוב קצת יותר רחוק של יהודה אריה קלוזנר ובנו, עמוס עוז (קלוזנר).

מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תולדות הקהלה העברית בוילנה, וילנה תרצ"ה
  • קורות בית-העלמין הישן בוילנה, וילנה תרצ"ה
  • וילנא בתקופת הגאון, המלחמה הרוחנית והחברתית בקהלת וילנא בתקופת הגר"א, ירושלים תש"ב
  • אדם רוזנברג : מחלוצי הגולן, חובב ציון אמריקאי נשכח, מקדה תל אביב, תשי"ח 1958.
  • ‫אופוזיציה להרצל, אחיעבר ירושלים, תש"ך 1960.
  • אור באפלה, מחזה מחיי הגולים מפורטוגל, ישראל בן-חיים קלויזנר, ירושלים תשי"ח 1958.
  • ‫הגאון ר’ אליהו מווילנא, תל אביב, הקונגרס היהודי העולמי - ההנהלה הישראלית - תרבות וחינוך, (תשכ"ט) 1969.
  • וילנה, ירושלים דליטא , דורות ראשונים, 1495-1881, ערך שמואל ברנצ’וק, הביא לדפוס שמוליק בדאור, בית לוחמי הגיטאות, תשמ"ג 1983.[2]
  • חיבת ציון ברומניה, ירושלים תשי"ח 1958.
  • מימים ראשונים: תעודות ופרקים בתולדות תנועת התחיה בישראל, מתפרסמים על ידי ישראל קלויזנר, ירושלים תש"א 1941.
  • רבי חיים צבי שניאורסון: ממבשרי מדינת ישראל, מוסד הרב קוק, ירושלים, תשל"ג 1973.
  • התנועה לציון ברוסיה, ירושלים תשכ"ה 1965.
  • הכתבים הציוניים של הרב צבי קאלישר, מוסד הרב קוק, ירושלים, 1947

ממאמריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 'בראשית יסוד המזרחי על ידי הרב י"י ריינס', הציונות הדתית א (תשל"ז) 1977.
  • 'המשבר בסיפרות העברית בשנות המהפכה הראשונה ברוסיה', העבר כב (תשל"ז 1977).
  • 'התנועה הציונית בקאווקאז בראשיתה', שבות 8 (תשמ"א 1981).
  • 'יוסף קלוזנר אחד ממחיי הלשון העברית (15 שנה לפטירתו)', האומה יא (תשל"ד 1974).
  • 'תקומת ישראל בחזונם של חסידי האומות', האומה נב (תשל"ז 1977).
  • 'עם ח.נ. ביאליק בווילנה', בצרון ס (תשכ"ט 1969).

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביבליוגרפיה של כתביו:

  • 'כתבי ד"ר ישראל קלויזנר (רשימה ביבליוגרפית)', העבר יג (תשכ"ו), 186–191.
  • 'כתבי ד"ר ישראל קלויזנר, רשימה ביבליוגרפית: שנות תשכ"ו-תשל"ו, והשלמה לשנים תש"ו–תשכ"ג', העבר כב (תשל"ז), 264–267.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עיטורי "יקיר ירושלים" הוענקו ל-12 אישים שפעלו למענה, דבר, 9 במאי 1975.
  2. ^ ביקורת: שמואל אפלבוים, גשר 111 (תשמ"ה), 144–148.