כיסוי הדם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
כיסוי הדם
(מקורות עיקריים)
מקרא ספר ויקרא, פרק י"ז, פסוק י"ג
משנה מסכת חולין, פרק ו'
תלמוד בבלי מסכת חולין פרק ו'
משנה תורה הלכות שחיטה, פרק י"ד
שולחן ערוך יורה דעה, סימן כ"ח
ספרי מניין המצוות

ספר המצוות לרמב"ם עשה קמז

ספר החינוך מצווה קפז

כיסוי הדם היא המצווה לכסות בעפר את הדם של עוף או חיה טהורה, לאחר שחיטתם.

מקור המצווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצוות כיסוי הדם בתורה נמצאת בספר ויקרא פרק י"ז, פסוקים יג-יד:

ואיש איש מבני ישראל ומן הגר הגר בתוכם אשר יצוד ציד חיה או עוף אשר יאכל ושפך את דמו וכיסהו בעפר. כי נפש כל בשר נפשו בדמו הוא ואומר לבני ישראל דם כל בשר לא תאכלו ...

פרטי המצווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החייבים בכיסוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

חובת כיסוי הדם חלה רק על דם השחיטה של עופות וחיות, בעוד שדם שחיטת בהמות אינו מחייב כיסוי.

בתלמוד הסתפקו בבעל חיים ששמו כוי, אם נידון כחיה או כבהמה, ולכן מספק חייבים לכסות את דמו כדין חיה, אין מברכין על כיסוי זה. וכן הדין בכל בעל חיים אחר שלא ברור הלכתית אם הוא חיה או בהמה, חייב בכיסוי הדם מספק בלא ברכה.

פרטי החיה והעוף[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות שבפסוק כתוב "אשר יצוד ציד חיה או עוף", המצווה חלה על כל חיה ועוף ללא קשר לשאלה האם היא ניצודה או גודלה בשבי. הפסוק פורש כמדבר על צייד משום שבניגוד לבהמות שלרוב בויתו, חיות ועופות ברובם לא בויתו[1].

דרך הכיסוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

המצוה היא לכסות בעפר, אך הגדרת המילה 'עפר' בהלכה כוללת חומרים נוספים: עפר, סיד, אבנים או חרשים שחוקות, וכדומה.

המצווה חלה בראש ובראשונה על השוחט, אולם מי שראה דם חיה שלא כוסה על ידי השוחט, חייב לכסותו.

אדם ששחט בעל חיים וכיסה את דמו כנדרש, והרוח גילתה שוב את הדם, אין לומר שמכיוון שבאותו זמן בו היה הדם מכוסה, נפטר האדם מהמצווה, ושוב לא יהיה מחויב בה, אלא אם כיסהו ונתגלה חייב לכסות את הדם אפילו מאה פעמים, וזאת על פי הכלל שאין דיחוי למצוות.

ברכת המצוות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ברכות המצוות

כבכל המצוות המעשיות, לפני ביצוע המצווה תקנו חז"ל ברכה מיוחדת: "ברוך אתה... וצונו על כיסוי דם בעפר".

דין כיסוי הדם ביום טוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההלכה קובעת, שאם אין לשוחט עפר לכסות את הדם - אסור לו לשחוט עד שימצא עפר. ביום טוב, למרות שמותר לשחוט כדי לאכול בחג, מכיוון שאסור לחפור על מנת לקחת עפר לכיסוי הדם, אם אין עפר מוכן מראש, אסור לשחוט חיה או עוף.

טעמי המצווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לדעת ספר החינוך, מכיוון ש"הדם הוא הנפש", יש לכסות את הדם ולהסתירו לפני אכילת בשר, כי יש אכזריות מסוימת באכילת הבשר בעוד הנפש שפוכה לפני האוכל. (בדומה לאיסור אבר מן החי).

לדעת הרב קוק בחזון הצמחונות והשלום כיסוי הדם נועד לבטא בושה על הרג החיה אותה אנו אוכלים ובכך לחנך את האנושות אט אט להפחית באכילת בשר. אך לעניין בהמות הוסיף שם, שמאחר שהאדם מרגיש בעלות על בהמות, אם נחייב אותו בכיסוי הדם גם עליהן למעשה נחייבו להתבייש מאוד, ובכך הוא רק יזלזל בבושה כיוון שהוא לא מרגיש אכזריות בשימוש בבהמה שהוא רואה כחפץ, מאחר שהיא 'סועדת על שולחנו'.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ייתכן שההגדרה ההלכתית של חיה ובהמה תלויה בשאלה אם בויתו, אך הדבר לא ברור דיו.