כסף של אחרים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
כסף של אחרים
מידע כללי
מאת הלל גרשוני עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת המקור עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה
הוצאה סלע מאיר עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך הוצאה 2022 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

כסף של אחרים – מיתוסים בנושאי כלכלה וסביבה שכולנו משלמים עליהם ביוקר הוא ספר עיון כלכלי מאת הלל גרשוני שיצא לאור בהוצאת סלע מאיר בשנת 2022. הספר מבוסס על תורתם של כלכלנים התומכים בשוק חופשי ומחיל את גישתם על סוגיות ישראליות.

שם הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם הספר הוא מחווה לדבריה של ראש ממשלה בריטניה לשעבר מרגרט תאצ'ר, שאמרה: "הבעיה עם סוציאליזם היא שבסופו של דבר נגמר לך הכסף של אחרים"[1], דברים המצוטטים כמוטו של הספר. במבוא של הספר מוזכרת סיבה נוספת לשמו, דבריו של חתן פרס נובל לכלכלה מילטון פרידמן שחילק את הדרכים להוציא כסף לארבעה חלקים, כשהצורה הגרועה ביותר היא להוציא כסף של אחרים על אחרים, כשזה האופן שבו פועלת הממשלה.

סקירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במבוא, הספר מזכיר את אפקט הקוברה כהמחשה לנזק שעלולה לגרום התערבות ממשלתית עם כוונות טובות, וכן את דברי מילטון פרידמן שנזכרו לעיל.

גוף הספר מחולק לארבעה שערים. בשער הראשון, "עקרונות יסוד", עומד גרשוני על הסיבות לכך שהשוק החופשי עובד היטב, ומותח ביקורת על ביקורות על השוק החופשי, ביניהן של מבקרים המזכירים כשלי שוק, וטענות מתחום הכלכלה התנהגותית בגורסות שהאדם אינו רציונלי. טענתו של גרשוני היא שאכן יש כשלי שוק והאדם מועד לטעויות, אך אין בכך כדי להצדיק אוטומטית התערבות ממשלתית, משום שגם היא מועדת לכשלים ולטעויות כאלה, בקנה מידה נרחב יותר ועם מנגנוני תיקון מוגבלים.

גרשוני דן גם במה שהוא מכנה "דוקטרינת כלוב הזהב", כלומר צידוק למעורבות בחיי האזרח בטענה שהממשלה מעורבת בחיי האזרח ממילא. דוגמה לכך הוא מס משקאות ממותקים, שאחד הצידוקים לו הוא העובדה שמשלם המיסים מממן את מערכת הבריאות. גרשוני טוען שהצידוק הזה פסול מכיוון שלפרטים בציבור לא ניתנת הברירה אם לקבל את מימון מערכת הבריאות או לא, וממילא זו כפייה שמוצדקת על ידי כפייה אחרת.

בשער השני, "כלכלה בפרטצ'יה", סוקר גרשוני מגוון סוגיות מן הכלכלה הישראלית לאור עקרונות היסוד מן השער הקודם, ומעלה טיעונים שאינם תמיד שגרתיים בשיח הישראלי: ביקורת על מכון התקנים הישראלי, טענה שהחקלאות אינה ערך ואין לסבסד אותה, אמירה שהעדפת תוצרת הארץ מזיקה לכלכלה הישראלית, טענות נגד שכר המינימום והשידור הציבורי, ועוד.

בשער השלישי, "עולה לנו בבריאות", גרשוני שוטח את טענותיו שיש להחיל את היגיון השוק החופשי גם על כלכלת הבריאות, וטוען שמערכת הבריאות בארצות הברית אינה דוגמה טובה לשוק חופשי משום שהיא סובלת ממעורבות ממשלתית עמוקה וכבדה. כמו כן קורא גרשוני לאפשר סחר באיברים באופן חוקי, מתוך אותו היגיון של שוק חופשי, תוך בחינה של טיעוני הנגד וביקורת שלהם.

בשער הרביעי והאחרון עוסק גרשוני בסוגיות סביבתיות, שעליהן הוא מחיל את טיעונו הבסיסי שהתערבות ב"כסף של אחרים" יוצרת בדרך כלל יותר נזק מתועלת. כך הוא יוצא נגד חוק השקיות ונגד סבסוד המיחזור, וכן טוען שהשימוש במונח משבר האקלים והמדיניות המקושרת אליו מזיקים גם הם בלי תועלת ברורה לאנושות או לסביבה.

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיתונאי "הארץ", איתי מאירסון, שיבח את הספר כ"שיר הלל לליברטריאניזם", אולם ביקר בחריפות את השער הרביעי: "אם בשאר הפרקים הסוגיות החברתיות והכלכליות נועדו לשרת את טיעוני השוק החופשי, הרי שכעת היוצרות מתהפכים והשוק עצמו הופך לעבד [...]. עולה שמִחזור גורם יותר נזק מאשר תועלת, שפליטות פחמן הן לא בעיה, ששטחים להטמנת פסולת לא ייגמרו לעולם, ושבהתחממות גלובלית יש גם יתרונות [...]. המשותף לכל המסקנות האלה הוא שהן לא נובעות בהכרח מדיון בשוק, ולכן אין בהן שום תרומה לסיבה שלשמה התכנסנו — הן לכל היותר הוצאת קיטור על ארגונים ירוקים".[2]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]