כריסטוף גילווי
 | |
| לידה |
14 באוקטובר 1964 (בן 59) מונטריי, צרפת  |
|---|---|
| מדינה |
צרפת |
| השכלה |
|
  | |
כריסטוף גילווי (בצרפתית: Christophe Guilluy; נולד ב-14 באוקטובר 1964) הוא גאוגרף צרפתי, המשמש כפרשן פוליטי-חברתי. התזה של גילווי הובעה בספרו משנת 2016, La France périphérique ("צרפת הפריפריאלית") והפכה למרכזית בשיח מאז מחאת האפודים הצהובים של שלהי 2018.[1]
תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד במונרייל שבמחוז אר ולואר ובגר בשכונת בלוויל בפריז. בשנת 1987 סיים תואר שני בגאוגרפיה עירונית בסורבון.
מאז שנות ה-90 של המאה ה-20 עוסק בתחום של גאוגרפיה חברתית המבקשת לבצע סינתזה בין גאוגרפיה לבין סוציולוגיה, פוליטיקה (בפרט, פוליטיקה מוניציפלית) ותרבות. עבודותיו דנות במרחב המטרופולין (העיר הגדולה), הפרברים והמרחב הלא-מטרופוליני, תרבותם, הסוציולוגיה שלהם והמתחים ביניהם והשתקפותם הפוליטית.
התזה של צרפת הפריפריאלית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בספרו La France périphérique, שראה אור ב-2014, הצביע גילווי על הפער החמור בין "שתי צרפת", מחד - צרפת המטרופוליטנית, כלומר זו של הערים הגדולות, פריז, ליון, מרסיי וטולוז, בהן מתגוררת קצת פחות ממחצית האוכולסיה ומנגד - צרפת הפריפריאלית, כלומר עיירות קטנות וערים קטנות ובינוניות בהן מתגוררת מעט יותר מן המחצית השנייה של האוכלוסייה. בעוד החיים בערים הגדולות מאופיינים בנגישות גבוהה לשירותי חינוך, בריאות ורווחה, מן הטובים בעולם, ברמה גבוהה יחסית של תעסוקה (אחוז אבטלה נמוך יחסית) ובתחבורה ציבורית מעולה; הרי שמחוצה להן מתקיימת מציאות שונה לחלוטין בה אחוז האבטלה גבוה ביותר (עד כדי 40%), מתקיימת הגירה שלילית לכיוון המטרופוליטנים המרוקנת את הערים והעיירות (חלקן עתיקות ביותר) מתושביהן בעלי היכולת, הנגישות לשירותי בריאות, חינוך ורווחה נמוכה ורמתם ירודה ומעל הכל - אין שירותי תחבורה ציבורית יעילים. עובדה אחרונה זו מחייבת משק בית בפריפריה להחזיק רכב פרטי אחד לפחות כצורך חיוני (בשל האבטלה, רבים נוסעים שעה ויותר מביתם על מנת לעבוד בעיר אחרת), זאת בעוד שבערים הגדולות אין צורך ברכב פרטי וגם אם כן הרי שלרוב מדובר ברכב חשמלי עירוני קטן.[2][3][4]
בנוסף לפערים אלה, הגורמים לכך שהמחייה בפריפריה יקרה יותר ובטוחה פחות מהמצב בערים הגדולות, הרי שגם סדר היום האזרחי שונה. לדברי גילווי, בעוד שב"צרפת המטרופוליטנית" מתהדרים באידאולוגיה פרוגרסיבית "שבעה" (המופנה לאלה שביטחונם הכלכלי מובטח) של הכרה במיעוטים ופליטים, זכויות להט"ב וסביבתנות, קשיי המחייה בפריפריה אינם מאפשרים התחברות לערכים אלה.
בעוד המטרופולינים נהנים מן הגלובליזציה של סחורות וכוח אדם, הרי שהפריפריה אינה נהנית מפירות הגלובליזציה, אך נאלצת לסבול את חוליה כגון אובדן הזהות והפניית העורף לתוצרת מקומית לטובת תוצרת חוץ זולה. חלק מה"פריפריאלים" נופלים לפיכך למלכודת של שנאת זרים וגזענות, כאשר הם רואים כי מהגר או פליט החי בפרברי פריז נהנה מתעסוקה וממערכות בריאות, רווחה וחינוך נגישות, זולות וטובות יותר מאלו של "צרפתי שורשי" החי באלבי או לה רושל, למשל.
באופן דומה הסביר גילווי את הצלחתו של דונלד טראמפ בבחירות לנשיאות ארצות הברית 2016, כמי שפנה אל "אמריקה הפריפריאלית", ערכיה והנושאים החשובים לה (בפרט תעסוקה).[5]
ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]
הביקורת העיקרית המופנית אל גילווי היא שהוא מציג תאוריה של נאו-קונסרבטיזם, המבטלת את ערכם של ערכים כגון סביבתנות וזכויות להט"ב ומגדירם כ"ערכים לעשירים", בעוד הם נוגעים לכלל האוכלוסייה וחיוניים לטובתה. יש גם המאשימים אותו במתן מצע אידאולוגי לשנאת הזרים של מפלגת האיחוד הלאומי של מרין לה פן.[6][7] בנוסף, נמתחה על התזה ביקורת כגסה, לא מדעית ומדויקת מספיק, שטחית ופשטנית.[8]
ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Fractures françaises. Paris, Flammarion – Champs essais, 2000 ISBN 978-2-0812-8961-1 - פרגמנטים צרפתיים (אוסף מאמרים)
- La France périphérique: Comment on a sacrifié les classes populaires, Paris, Flammarion 2014 ISBN 978-2-08-131257-9 - צרפת הפריפרית: איך הקרבנו את המעמדות העממיים
- Le Crépuscule de la France d’en Haut. Paris, Flammarion, 2016 ISBN 978-2-0813-7534-5 - דמדומי צרפת במבט על
- No Society. La fin de la classe moyenne occidentale', Flammarion, 2018 ISBN 978-2-0814-2271-1 - סוף המעמד הבינוני המערבי
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דף המחבר בהוצאת הספרים שלו
- כריסטוף גילווי, The French, Coming Apart, מגזין city-journal, אביב 2017 (באנגלית)
- Peripheral France : the book that Nicolas Sarkozy must read, לה פיגארו, 19 בספטמבר 2014
- France, qu’as-tu fait de tes villes moyennes?, causeur.fr, 17 במרץ 2017
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ ר' נתוני Google Trends לשנים 2014-2019
- ^ ריאיון עם גילווי מנובמבר 2018
- ^ הפילוסופיה שמאחורי המחאה, 7 בדצמבר 2018
- ^ C. Guilluy : « Les “gilets jaunes” attestent la révolte de la France périphérique »
- ^ כריסטוף גילווי, "Faire passer les classes populaires pour fascisées est très pratique", מגזין lepoint, 16 בנובמבר 2016
- ^ Olivier Galland, Christophe Guilluy et la France périphérique, telos-eu.com, 14 בדצמבר 2016
- ^ Samuel Depraz, De la France périphérique à la France des marges : comment rendre leur juste place aux territoires urbains marginalisés ?, hypotheses.org, 20 באפריל 2018
- ^ Roger Martelli, La gauche dans le piège de Guilluy, regard, 21 בנובמבר 2014