כרישה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
כרישה

כְּרֵישָׁה, או בשמה העממי לוּף או פראסה, היא ירק מאכל שתורבת מהשום הגבוה (שם מדעי: Allium ampeloprasum) שבמשפחת הנרקיסיים. בעבר שימשה הכרישה ברפואה העממית למניעת כאבי בטן ומיחושים. ביהדות היא משמשת כאחד מסימני סדר ליל ראש השנה.

היסטוריה ותפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחפירות במצרים נמצאו שאריות כרישה עתיקים וכן ציורי קיר של הצמח, שהובילו את פרופסור דניאל זוהרי להסיק עם עמיתיו למחקר, כי הכרישה תורבתה כבר באלף השני לפני הספירה. הכרישה הייתה הירק האהוב ביותר על נירון קיסר.

הכרישה היא אחד הסמלים הלאומיים של ויילס, ובייחוד ביחידות ולשיות בצבא בריטניה. כרישת הבר ידועה בשמה האנגלי Ramps.

הכרישה ביהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכרישה אינה מוזכרת בתנ"ך, אולם תרגום אונקלוס מזהה אותה עם "החציר" (במדבר פרק י"א פסוק ה'), הנזכר יחד עם הבצל והשום כמין הגדל במצרים, וכן נזכר פעמים רבות בספר ישעיהו. הכרישה מוזכרת פעמים רבות במשנה ובתלמוד. בתלמוד מוזכרת בשמה הארמי "כרתי".

הכרישה (בצורות הגשה שונות, כולל קציצות כרישה בעדות מסוימות) משמשת כאחד ה'סימנים' בשולחן המסורתי של סדר ליל ראש השנה[1].

בימינו ישנם מומחי כשרות, כגון הרב יוסף זריצקי, הממליצים לא לאכול כלל את הכרישה מטעמי כשרות, מכיוון שאין אפשרות לנקותם כליל מחרקים[2].

כרישה בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בפוקימון, הכרישה משמשת ככלי נשקו של פוקימון ברווז הבר, פרפצ'ד. וכמו כן, גם כאמצעי לבניית קן.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]