כרמינה בוראנה (כתב יד)
כרמינה בוראנה (פירוש השם מלטינית: שירים מבוירן), המוכר גם כקודקס בורנוס (Codex Buranus) הוא קובץ כתבי יד מתקופת ימי הביניים, המכיל בעיקר שירה לירית. את השם המקובל בעולם הרחב העניק לקובץ עורכו אשר פרסמו לראשונה יוהאן אנדריאס שמלר (Johann Andreas Schmeller) בשנת 1847. רוב השירים הם בלטינית, חלק מהשירים הם Macaronic (לטינית-צרפתית, לטינית-גרמנית), ומספר שירים הם בגרמנית. כתב היד מוחזק כיום ב-Bayerische Staatsbibliothek ספריית מדינת בוואריה, שבמינכן[1].
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
כתב היד של הכרמינה בורנה התגלה בשנת 1803 בספריית המנזר של בנדיקט-בוירן (Benediktbeuren) המצוי כמה עשרות קילומטרים דרומית למינכן, גרמניה. הקובץ, המונה מאתיים שירים בקירוב, נאסף, הועתק וסודר לפי המשוער ביוזמתו של איש כנסייה או נזיר. זמן איסוף הקובץ מתוארך לרוב לסוף המאה ה-13, אך ישנה מחלוקת בקרב החוקרים לגבי התאריך המדויק. בהקדמה למהדורה הביקורתית של הכרמינה בורנה משנת 1970, טען החוקר ברנרד בישוף כי האיסוף נעשה בשנים 1217–1219[2]. חלק מהחוקרים מעריכים כי האיסוף נעשה בשלבים שונים, לדוגמה פיטר דרונק אשר טען כי שלב האיסוף הראשוני נעשה בסוף המאה ה-12 והשלב השני בתחילת המאה ה-13[3].
רובם הגדול של השירים בשפה הלטינית חובר במאה ה-12 ואליהם צורפו מספר שירים מהתקופה המאוחרת (תקופת סידור הקובץ) בשפה הגרמנית. במשך חמש מאות שנים הייתה אנתולוגיה זו מצויה בספריית המנזר מבלי שתהיה רשומה בקטלוג, ככל הנראה על מנת לחלצה מעיניהם הביקורתיות של אנשי כנסייה קפדניים[2].
תוכן[עריכת קוד מקור | עריכה]
למרות שכתב היד פגום והאנתולוגיה ערוכה ברישול, כתבי היד נחלקו באופן ברור לקבוצות הבאות:
- שירי מוסרי-השכל וסאטירה
- שירים על הטבע ושירי אהבה
- שירים על משחקי הימורים ושתייה
- מחזות דתיים
המהדורה הביקורתית של הכרמינה בורנה מעלה את החשד שמספר משמעותי של עמודים שייתכן כי הכילו שירים דתיים – אבד[1]. חלק קטן מהשירים מכילים תלונות על פגעיו של הגורל, התקפה על השחיתות בכנסייה, קינה על מפלת ירושלים בידי צלאח א-דין (1187) וכן קינה על מותו של ריצ'רד לב הארי (1199). מתוך ששת המחזות, קיימים בקובץ שני מחזות לחג המולד ולפסחא. חלק הארי של השירים כולל שירי אהבה, שירי יין, שירים המהללים את מסדר הואגאבונדים או ה"גוליארדים", "מיסה" של מהמרים במשחק הקובייה וכדומה[2].
איכות השירים נעה בין גבוהה לנמוכה, התבניות – חלקן מורכבות וחלקן פשוטות, נימת השירים משתנה ממוקפדת לפארודית, ממחוספסת וגסה לרכה ועדינה, ומאקדמית ותבניתית למרגשת וכנה. גם איכות הלטינית, אשר מהווה את השפה העיקרית בקובץ, נעה מרהוטה לקומית.
ליווי מוזיקלי לטקסט[עריכת קוד מקור | עריכה]
מספר לא מבוטל מהשירים בכתב היד של הכרמינה בורנה, מלווה בנוימות - מערכת קדומה של תווים מוזיקליים אשר איננה נהירה במידה מספקת על מנת לאפשר שחזורים מדויקים. עם זאת, השוואה קפדנית של הנוימות עם מערכת תווים מאוחרת ומדויקת יותר הידועה כנוימות מרובעות, אשר התגלתה בשירים בכתבי יד שונים, אפשרה שחזור מוזיקלי[1]. שירים מסוג זה לוו לעיתים קרובות בכלי נגינה, ואף על פי שכתב היד המקורי לא מספק מידע אודות כלי הנגינה – המחקר העוסק בשחזור כלי נגינה עתיקים, הצליח לספק מספר אפשרויות לליווים האינסטרומנטליים, וזאת בסיוע של ייצוג איקונוגראפי של שירה מימי הביניים[4]. מספר ביצועים של שחזורים אלו הוקלטו. שחזור משוער זה הוא ככל הנראה המירב שניתן להשיג, שכן לא הייתה תבנית מוחלטת אפילו בימי הביניים. ההערכה היא שהתבנית המוזיקלית השתנתה, כמו גם השיר עצמו, מביצוע לביצוע[1].
מחברים[עריכת קוד מקור | עריכה]
חלק ממחברי השירים בכרמינה בורנה היו משוררים מבוססים ומפורסמים, כגון: הוגו מאורליאן (פרימס), הארכי פואט, וולטר משאטיון[5] וניידהרט פון רוינטאל, אך רוב השירים אנונימיים ללא ציון שם המחבר. עם זאת, לרוב הם מיוחסים לגוליארדים – הארכי פואט ודומיו מכנים עצמם בשירתם אנשי "אחוות גלית" או "בני גלית" ומכאן נהוג לכנות סוג שירה זה "שירה גוליארדית" המופיעה לרוב כבעלת אופי סאטירי. הכינוי "גוליארדי" לקוח כנראה מדמותו של גלית איש גת התנ"כי אשר סימל בימי הביניים את הגשמיות, הנהנתנות ופריצת הגדר המוסרית. משוער כי ה"גוליארדים" היו קהיליית מלומדים אשר נדדה מעיר לעיר באירופה וכללה סטודנטים אשר סיימו את לימודיהם ולא הצליחו להשיג משרות כנסייתיות, כמרים שהודחו מתפקידם, נזירים שבחרו לפרוש ועוד[2][6].
קיומה של קבוצה זו ושיריה נתפסים לרוב כתגובת נגד לאידיאל הסגפנות בימי הביניים וכעדות לצניחת הפופולריות של הכנסייה האדוקה והקשוחה[6]. על פי תוכנם מעידים השירים על מחבריהם הצעירים שאינם מביטים קדימה או אחורה אלא שרים את שירת ה"עכשיו", שירת העולם הזה, ואינם מייצגים עוד השקפת עולם של נזירים ואנשי דת. עדות לכך היא המוטיב הקלאסי carpe diem של הורטיוס - חיה ותיהנה מהיום ומחיי השעה, אשר מופיע בגלוי ללא ייסורי חרטה ופחד מיום הדין[2][5].
עריכה ושחזור הטקסט[עריכת קוד מקור | עריכה]
כפי ששמלר ציין בהקדמה שלו לקובץ שפרסם, כתב היד הייחודי הוא פגום, העמודים אינם תמיד בסדר הנכון, והיו מספר מתעתקים של הקובץ אשר הוכח כי לא תמיד ידעו מה הם מעתיקים. שמלר עשה כמיטב יכולתו על ידי חלוקת השירים לשתי קבוצות: שירים רציניים (Seria) ושירי אהבה, שתייה ותאווה (Amatoria, Potatoria, Lusoria), תוך סימון השירים הרציניים עם ספרות רומיות והאחרים בספרות ערביות, ובשני המקרים – תוך ציון מספר העמוד בנוסף. הוא העתיק את הטקסטים, הפגומים בחלקם, כפי שמצא אותם, והודה כי לא הייתה באפשרותו לבחון כתבי יד אחרים שעשויים להכיל גרסאות מדויקות יותר של חלק מהשירים. העורכים החדשים יותר תיקנו את כל הפגמים הללו. כבר בשנת 1901, ווילהלם מאייר שעבודתו מוזכרת בהקדמת העריכה המעודכנת, הצליח בסידור העמודים ברצף המקורי שלהם בעזרת שבעה עמודים תלושים של כתב היד המקורי אשר הוא מצא בספרייה הלאומית במינכן. על ידי השוואה קפדנית של כתבי היד עם שמונה עשרה כתבי יד מקבילים מגרמניה, צרפת, איטליה, ספרד, שווייץ, ובעיקר אנגליה (שמונה מהם משם), שגיאות רבות בכרמינה בורנה המקורית תוקנו. לכן, המהדורה החדשה איננה מייצגת גרסה מוקפדת של הטקסט כפי שהופיע באופן מקורי, בליווי פרשנות, אלא גרסה מתוקנת של השירים. בשנת 1930 החלה עריכתה של הוצאה חדשה וביקורתית על ידי אלפונס הילקה ואוטו שומן, אשר אותה סיים ברנרד בישוף בשנת 1970. בשנת 1967 פורסמה מהדורת פקסימיליה של הכרמינה בורנה בעריכת ברנרד בישוף.
היצירה הידועה ביותר המבוססת על קובץ הכרמינה בורנה, היא ככל הנראה הקאנטטה כרמינה בורנה של קרל אורף אשר נכתבה בשנים 1935–1936. האופרה הוצגה לראשונה בפרנקפורט על המיין בשנת 1937 ומאז הפכה לאחת מיצירותיו הידועות ביותר. לטקסטים לכרמינה בורנה שלו, אורף השתמש במהדורה משנת 1847 של הטקסט, אשר פרסם יוהאן אנדריאס שמלר בסדרת[1]Literarischer Verein Stuttgart.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- כרמינה בוראנה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 5 Jack M. Stein, Carmina Burana and Carl Orff, University of Wisconsin Press, 1977
- ^ 1 2 3 4 5 מנחם חפץ, כרמינה בורנה ושירים אחרים, ספריית פועלים, 1989
- ^ David Wulstan, The Social Background to Secular Medieval Latin Song, Notes, 2000
- ^ Peter Loewen, Carmina Burana, American Record Guide, 2003
- ^ 1 2 The entry "Goliardic Verse", Princeton Encyclopedia of Poetry and Poetics, 1974 Edition
- ^ 1 2 The entry "Goliardic Songs", The Columbia Encyclopedia, 1963 Edition
