קרל אורף

קרל אורף
Carl Orff
לידה	10 ביולי 1895; מינכן, ממלכת בוואריה, גרמניה
פטירה	29 במרץ 1982 (בגיל 86); מינכן, בוואריה, גרמניה המערבית
מקום קבורה	מנזר אנדכס
מוקד פעילות	הקיסרות הגרמנית, גרמניה המערבית, גרמניה הנאצית, רפובליקת ויימאר, גרמניה
תקופת הפעילות	? – 29 במרץ 1982
מקום לימודים	האוניברסיטה למוזיקה ותאטרון של מינכן, גימנסיית אברהרד לודוויג, Wittelsbacher-Gymnasium München, אוניברסיטת מוצרטיאום
סוגה	אופרה
שפה מועדפת	גרמנית, לטינית
כלי נגינה	עוגב
בן או בת זוג	ליזולטה אורף (1960–1982); גרטרוד אורף (1939–1953); לואיזה רינזר (1954–1959); Alice Solscher (1920–1927)
פרסים והוקרה	לוחית גתה של עיריית פרנקפורט (1965); העיטור האוסטרי למדע ואמנות (1974); Bayerischer Poetentaler (1965); מסדר מקסימיליאן הבווארי למדעים ואמנויות (1981); אזרח כבוד של מינכן (1975); דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת מינכן; מסדר ההצטיינות במדעים ואמנויות; הצלב הגדול של מסדר הכבוד של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה; דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת טיבינגן; מסדר ההצטיינות הבווארי; הפרס הלאומי של מזרח גרמניה; פור לה מריט ;
	www.orff.de/start.html

קרל אורף בזלצבורג בשנת 1956, יחד עם המו"לית ליזלוטה הולצמייסטר

קרל אורף (בגרמנית: Carl Orff‏; 10 ביולי 1895 – 29 במרץ 1982) היה מלחין גרמני, נולד במינכן, גרמניה.

יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצירתו המוכרת ביותר של אורף היא "כרמינה בוראנה" (Carmina Burana 1938) - "קנטטה נופית". היא הראשונה מתוך טרילוגיה שכוללת גם את "קאטולי כרמינה" (Catulli Carmina) ו"טריונפו דה אפרודיטה" (Triunfo de Aphrodite), שמציגות את העניין הרב שלו בשירה גרמנית של ימי הביניים. אף על פי שהוא נחשב מודרני בחלק מטכניקות ההלחנה שלו, אורף, בטרילוגיה, הצליח ללכוד את רוח ימי הביניים עם מקצבים מדבקים וטונאליות פשוטה. שירת ימי הביניים בגרמניה נכתבה בגרסה מוקדמת של גרמנית ובלטינית והייתה לרוב עסיסית, אך לא גלשה לגסויות לשם גסות.

בחוגים פדגוגיים הוא נודע בעיקר בשל יצירתו Schulwerk‏ (1930–1935), שתורגמה לאנגלית כ"מוזיקה לילדים" (Music for Children). התזמור המוזיקלי הפשוט שלה אפשר גם לילדים בלי הכשרה ארוכה לנגן יצירה שלמה בקלות יחסית. במשך רוב חייו עבד אורף עם ילדים, והשתמש במוזיקה ככלי חינוכי. גם המלודיה וגם המקצב מוכתבים לרוב על ידי המילים, גם בגרמנית וגם באנגלית.

אורף לא אהב לקרוא ליצירותיו "אופרות". למשל, ליצירה Der Mond ("הירח", 1939) קרא Märchenoper: אופרת אגדה. Die Kluge ("האישה החכמה", 1943) תיפול לאותה קטגוריה. בשתי היצירות ישנו אותו צליל ימי-ביניימי או חסר זמן בכלל מבלי להעתיק בפועל את הדימויים המוזיקליים של התקופה.

קשריו עם השלטון הנאצי[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורף לא היה חבר במפלגה הנאצית, אך קיים קשרים טובים עם המשטר הנאצי ונהנה מחופש יצירה בתקופתו של משטר זה, כולל פטור משירות צבאי שניתן לו על ידי משרד התעמולה שבהנהגת יוזף גבלס. בשנת 1938 קיבל על עצמו משימה שהטיל ראש עיריית פרנקפורט, לכתוב מוזיקה חדשה ליצירה "חלום ליל קיץ", כזו שתחליף את המוזיקה של מנדלסון, שהוחרמה על ידי הנאצים. להגנתו יש לומר שהתעניין ביצירה זו כבר שנים רבות קודם לכן. אורף התפטר מתפקידו באגודת באך עם עליית הנאצים לשלטון ובין ידידיו הקרובים לא היו נאצים.^[1]

לאחר מלחמת העולם השנייה נעצר על ידי בנות הברית, ובחקירתו טען כי היה חבר בקבוצה האנטי-נאצית, "הוורד הלבן". הוא אכן היה מיודד עם המוזיקולוג פרופ' קורט הובר, אחד מחברי הקבוצה. אך אין כלל עדויות המאמתות את טענתו. אשתו של הובר טוענת כי המלחין אף נמנע מלעזור לחברו הקרוב לאחר מאסרו. הובר נאסר ב-27 בפברואר 1943 והובא בפני "בית הדין העממי" ה"פולקסגריכט", שהיה בעל הסמכות לדון באישומים פוליטיים של מתנגדי המשטר. לאחר מאסרו של הובר אשתו של הובר הפצירה בקרל אורף, להשתמש בהשפעתו כדי להציל את בעלה. בטענה כי המעצר של הובר "יהרוס" אותו. הובר נידון למוות על ידי אב בית הדין, רולנד פרייזלר, שנודע לשמצה גם כ"שופט התליין". גזר הדין בוצע ב-13 ביולי בבית הסוהר במינכן, באמצעות הגיליוטינה שהייתה הכלי להמתת אסירים פליליים בגרמניה הנאצית.^[2]^[3] חלןק מהביוגראפים שלו טוענים כי לאורף היה דם יהודי (אביו היה,לדבריהם,יהודי-למחצה) אך אורף הכחיש זאת מכל וכל. הדמות העולה מתולדות חייו היא כמעט בלת-נסבלת:- רודן,סדיסט,אנוכי ללא-תקנה, עדות הנתמכת ע"י ארבע נשותיו ובתו היחידה. יחד עם זאת, כפי שכתב המנצח הנודע וורנר קלמפרר -"גאון אמיתי,מקורי,נועז, מרגש."