כשל חיסוני
 | |
| נגיף ה-HIV גורם לתסמונת הכשל החיסוני הנרכש - איידס | |
| תחום |
אימונולוגיה  |
|---|---|
| קישורים ומאגרי מידע | |
| DiseasesDB | 21506 |
| MeSH | D007153 |
| סיווגים | |
| ICD-10 | D84.9 |
  | |
כשל חיסוני (נקרא כיום חסר חיסוני) הוא שם כולל לשורה של מחלות בהן מערכת החיסון פגועה או לא מתפקדת כלל.
נהוג לסווג כשלים חיסוניים בשני צירים מרכזיים, מולד מול נרכש, וראשוני מול שניוני. כשל חיסוני ראשוני (PID) נובע מפגם ישיר ופנימי במערכת החיסון, לרוב על רקע גנטי. כשל חיסוני שניוני (SID) נובע מגורם חיצוני המחליש את המערכת (מחלה, תרופה, תזונה). במרבית המקרים, כשל מולד הוא ראשוני, וכשל נרכש הוא שניוני.
מולד או נרכש
[עריכת קוד מקור | עריכה]כשלים חיסוניים יכולים להיות ראשוניים ((אנ')PID - Primary Immune Deficiency) כלומר שאירעו כתוצאה מפגם ישיר במערכת החיסון והם לעיתים קרובות גנטיים ומולדים (יש גם חסרים עם בסיס גנטי שמתבטאים בגיל בוגר), פגמים מולדים יקראו גם "פגמים מולדים של מערכת החיסון" (Inborn errors of immunity). ובמרבית המקרים הכשלים הם שניוניים (Secondary Immune Deficiency) שנגרמו כתוצאה מפגיעה נרכשת במערכת החיסון, לרוב בעקבות מחלה או כתופעת לוואי לטיפול תרופתי[1]:
- כשל חיסוני מולד הוא שם כולל למשפחה רחבה של מחלות תורשתיות, עם דגמי הורשה שונים, אולם חלק ניכר מהם הוא רצסיבי. במחלות אלו אחד או יותר מרכיבי מערכת החיסון אינו מיוצר בגוף כלל או בכמות מספקת, והדבר מוביל לתת תפקוד של מערכת החיסון. עד לשנת 2020 אופיינו כ-431 מחלות כשל חיסוני מולדות שכבר זוהו בסיוע טכנולוגיות ריצוף.[2] כמעט עבור כל אחד מהסוגים הרבים של תאי הדם הלבנים קיימת מחלה תורשתית, בה קיים פגם בגן המקודד לייצור רכיב מסוים באותו התא. אופי המחלה תלוי בסוג התאים בו קיים פגם: מחלה בה קיים חוסר באאוזינופילים, למשל, גורמת לפגיעת יכולת הגוף להילחם בתולעים שפלשו אליו. הרכיב החסר בתאי הדם הלבנים יכול להיות קולטן על גבי ממברנת התא, למשל (דבר המונע מהתא לזהות גורמים זרים או הוראות ואותות מתאים אחרים), גורם היצמדות או תנועה (דבר המונע מהתא להגיע למקום הזיהום או להישאר בו), גורם חיסול (במחלה מסוימת מסוגלים מקרופאג'ים לבלוע חיידקים כרגיל, אך לא מסוגלים להרוג אותם) ועוד. קיימות גם מחלות כשל חיסוני מולד של רכיבים לא-תאיים של מערכת החיסון: הטחול, מערכת הלימפה, מערכת המשלים, MHC. כל מחלות הכשל החיסוני המולד נדירות. המחלה שזכתה לפרסום הרב ביותר היא SCID, מחלתם של "ילדי הבועה". עקב העמידות האפסית של הגוף בפני זיהומים, נאלצים ילדים שירשו את המחלה לבלות את חייהם הקצרים בתוך בועת פלסטיק סטרילית. מחלה נוספת המתבטאת בהיעדר מוחלט של נוגדנים בגוף והמוגבלת כמעט לגמרי לזכרים נקראת XLA. מחלת החסר החיסוני הנפוצה ביותר (אף שאף היא נדירה) היא CVID (אנ') אשר פורצת לרב בגיל בוגר והבסיס הגנטי לה תלוי בגנים רבים ואינו מובן דיו.
- כשל חיסוני נרכש הוא מחלה בה גורם כלשהו פוגע בעקיפין או במישרין בתאי הדם הלבנים. מספר גורמים עלולים לתקוף תאי דם לבנים:
- סרטן: מספר סוגים של סרטן תוקפים את תאי הדם הלבנים, ביניהם לוקמיה (הגורמת בעיקר לנויטרופניה, חוסר בנויטרופילים) מיאלומה (סרטן של לימפוציטים מסוג B) ולימפומה (סרטן של מערכת הלימפה).
- תרופות: תרופות המדכאות את מערכת החיסון ניתנות לחולים הסובלים ממחלות אוטואימוניות (כגון טרשת נפוצה), או לחולים העומדים לעבור השתלת איברים.
- פגיעה במערכת החיסון עשויה להיות תופעת לוואי של טיפול כימותרפי או ביולוגי כנגד מחלת הסרטן.
- פתוגן: טפילים שונים - כמעט תמיד נגיפים - תוקפים תאי דם לבנים. נגיף החצבת, למשל, גורם לכשל חיסוני חלקי. במדינות המפותחות ניתן להתגבר על המחלה בקלות, אך במדינות העולם השלישי המצב שונה: הכשל החיסוני גורם לתחלואה בזיהומים שונים, בעיקר בדלקת ריאות חיידקית. חצבת גורמת ל-10% מתמותת הילדים מתחת לגיל 5 בעולם והיא מהווה את גורם המוות השמיני בתפוצתו בעולם. גם סוג מסוים של צרעת - הנגרמת על ידי חיידק הקרוב לחיידק השחפת - גורם לכשל חיסוני. הפתוגן הגורם לכשל החיסוני החמור ביותר הוא וירוס הHIV (ראשי תיבות באנגלית של "נגיף הכשל החיסוני האנושי") הגורם למחלת האיידס (AIDS - ראשי תיבות של "תסמונת הכשל החיסוני הנרכש").[3]
ראשוני או שניוני
[עריכת קוד מקור | עריכה]במחקר ביולוגי תאורטי ניתן גם לחלק את הכשלים הראשוניים והשניוניים לפי המקום בו קיימת בעיה. אם היא בתאי הדם הלבנים עצמם או ככאלה בהם היא נגרמת באופן עקיף.
גורמים "ראשוניים" (לפי פגיעה בתאי הדם הלבנים עצמם):
- מיאלומה: סרטן של לימפוציטים מסוג B (התאים עצמם הם הסרטניים).
- לימפומה: סרטן של מערכת הלימפה (פגיעה ישירה ברקמות ובתאי המערכת).
- נגיף החצבת: נגיף שתוקף ישירות תאי דם לבנים וגורם לכשל חיסוני חלקי.
- חיידק הצרעת: מצוין כפתוגן שגורם לכשל חיסוני (בדומה לחצבת, ההתייחסות היא לתקיפה של מרכיבי מערכת החיסון).
גורמים "שניוניים" לדוגמה:
- פתוגן כגון וירוס ה-HIV תוקף את תאי הדם הלבנים מסוג Th.
- לוקמיה, בה סרטן תוקף את מח העצם, ובכך, באופן עקיף, מונע ייצור תאי דם לבנים, או גורם ליצירתם של תאי דם לבנים בלתי בשלים וחסרי יכולת לתפקד.
- תת-תזונה ורעב. במדינות הסובלות מרעב מתים רבים מהקורבנות מזיהומים פתוגניים, עקב כשל חיסוני. הסיבה המדויקת להשפעת הרעב על מערכת החיסון לא הייתה ידועה.
- הסרה כירורגית או הרס של הטחול. איבר זה הוא בעל תפקיד חשוב בסינון פתוגנים מהדם ובהבשלת תאי דם לבנים. לאנשים חסרי טחול קיים סיכוי גבוה מאוד להידבקות במין של סטרפטוקוקוס, S. pneumoniae, הגורם לדלקת ריאות, דלקת קרום המוח והרעלת דם. אנשים אלו מתחסנים ונוטלים אנטיביוטיקה לעיתים תכופות.
בפועל, קיימת חפיפה כמעט מלאה בין שתי החלוקות: כשל חיסוני ראשוני הוא לרוב מולד (על רקע גנטי), בעוד שכשל חיסוני שניוני מוגדר ככל כשל חיסוני נרכש שאינו נובע מפגם גנטי פנימי במערכת. החלוקה הראשונה בה ראשוני ושניוני לפי מולד או נרכש היא לרוב הרלוונטית באבחנות קליניות.
טיפול
[עריכת קוד מקור | עריכה]מרבית מחלות הכשל החיסוני הן, באופן עקרוני ונכון להיום, חשוכות מרפא. טרם נמצאה דרך לעודד את הגוף לייצר באופן עצמאי את תאי הדם הלבנים החסרים לו. קיימים כיום מספר טיפולים שבחלק מהמחלות יש מהם בעלי שיעור הצלחה גבוה. טיפולים אלו רלוונטיים לכשלים חיסוניים מולדים בלבד:
- עירוי נוגדנים לווריד (IVIG) לחיזוק מערכת החיסון.
- השתלת מח עצם. מח עצם מאדם בריא מושתל בעצמותיו של האדם החולה. קיימת סכנה של דחיית השתל, סכנה המצטמצמת במקרה של קרובי משפחה. בחולי SCID, בהם מערכת החיסון אינה מתפקדת, אין סכנה של דחיית השתל. הטיפול נחשב היום לריפוי מלא במקרים של הצלחה.[2]
- ריפוי גנטי. תאי נבט ממח העצם של החולה נלקחים מגופו, והגן הפגום בהם מוחלף בשיטות ביוטכנולוגיות בגן תקין. התאים מושתלים בחזרה בעצמותיו של החולה. בשיטה זו אין סכנה של דחיית שתל, שכן הוא מגיע מגופו של החולה עצמו. החלפת הגן הפגום, לעומת זאת, אינה פשוטה, ובעבר נחשבה השיטה לבעלת אחוזי הצלחה נמוכים, אך פיתוחים בתחום הנדסת הנגיפים המשמשים כנשאים (Vectors) העלו משמעותית את אחוזי ההצלחה במחלות מסויימות.[4]
- מתן אנזים. טיפול זה רלוונטי רק במקרה בו כשל חיסוני מולד נגרם כתוצאה מאי-יצור של אנזים כלשהו. סוג מסוים של SCID נגרם כתוצאה מחוסר באנזים אדנוזין דאמינאז (ADA). חולים אלו מטופלים בהזרקה תכופה של האנזים לגופם.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ מחלות חסר חיסוני, באתר www.sheba.co.il
- 1 2 Luigi D. Notarangelo, Rosa Bacchetta, Jean-Laurent Casanova, Helen C. Su, Human inborn errors of immunity: An expanding universe, Science Immunology 5, 2020-07-10, עמ' eabb1662 doi: 10.1126/sciimmunol.abb1662
- ↑ Javier Chinen, William T. Shearer, Secondary immunodeficiencies, including HIV infection, The Journal of Allergy and Clinical Immunology 125, 2010-02, עמ' S195–203 doi: 10.1016/j.jaci.2009.08.040
- ↑ Victor A. Adediwura, Yinglong Miao, Mechanistic Insights into Peptide Binding and Deactivation of an Adhesion G Protein-Coupled Receptor, Molecules (Basel, Switzerland) 29, 2023-12-27, עמ' 164 doi: 10.3390/molecules29010164
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.