חצבת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
חצבת
Morbillivirus measles infection.jpg
פריחה על עורו של חולה חצבת
שם בלועזית Measles
rubeola
morbilli
סיווג
 ‑ ICD-10 B05
קישורים ומאגרי מידע
eMedicine article/966220 
DiseasesDB 7890
MeSH D008457
MedlinePlus 001569

חצבת היא מחלה נפוצה הנגרמת על ידי נגיף מסוג מורביליוירוס (Morbillivirus) התוקף את המערכת החיסונית. חצבת היא המחלה הוויראלית המידבקת ביותר, ואחת המחלות הזיהומיות השכיחות בעולם, גם כיום, עם הימצאו של חיסון יעיל נגד המחלה.

דיווחים ראשונים על חצבת מתועדים עוד משנת 700 לספירה. ההסבר המדעי הראשון של המחלה והבדליה מאבעבועות שחורות מיוחס לרופא הפרסי אל-ראזי (860932), אשר פרסם את הספר "אבעבועות שחורות וחצבת". בשנת 1954 בודד ג'ון פרנקלין אנדרס את הווירוס הגורם למחלה.

בשנת 1963 אושר לשימוש חיסון מורשה למניעת המחלה. יעילות החיסון אחרי מנה אחת היא 95%, ולאחר שתי מנות, כפי שניתן כיום לילדי ישראל, היעילות היא 99%[1].

אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור המילה העברית "חצבת" הוא במילה הערבית המציינת מחלה עם פריחה - חַצְבַּה.[2]

השם Rubeola בלועזית נגזר מהמילה הלטינית rubeus, שפירושה "אדמדם". הצבע מציין כמובן את צבע הפריחה.

המחלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מהלך המחלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקופת הדגירה (הזמן בין ההידבקות במחלה ועד פרוץ הסימנים לה) נמשכת כ־7 עד 18 ימים, כאשר הזמן השכיח הוא 10-12 ימים[3][4]. לאחר תקופת הדגירה מופיעים חום לא גבוה וסימני הצטננות, כגון נזלת, דלקת הלחמית, כאבי גרון ואודם בעיניים. כן מופיעים כתמים ברירית הפה, בצד הפנימי של הלחי, הנקראים כתמי קופליק, על שם רופא ילדים אמריקני שתיאר אותן לראשונה[1]. כתמים אלו הם נקודה לבנה שיש מסביבה הילה אדומה[3]. לאחר 4-5 ימים מופיע חום גבוה ופריחה על העור, הטיפוסית למחלה: כתמים אדומים עם מרכז בהיר על העור וברירית הפה. הפריחה נמשכת כארבעה ימים, וכל אותה תקופה סובל החולה משיעול, מנזלת, מכאב ראש, מחום ומהרגשה כללית רעה. לאחר מכן הפריחה מחווירה ונעלמת.

סיבוכי החצבת הם דלקת ריאות ודלקת קרום המוח, ולכן ממליצים על שכיבה במיטה וביקורת רפואית במשך כל תקופת המחלה. דלקת קרום המוח מחצבת עלולה להוביל למוות או במקרים קלים יותר לחירשות, פיגור או פרכוסים. סיבוך של החצבת הוא דלקת מוח ייחודית המכונה SSPE (קיצור של Subacute sclerosing panencephalitis) המופיעה לעיתים שנים לאחר שהילד חלה בחצבת, שנגרמת על ידי נגיף פגום של החצבת שנותר במוח. הנגיף גורם בהדרגה לפגיעה שאינה ניתנת לתיקון במוח ולמוות של החולה. בעבר סיבוך זה נחשב לנדיר ביותר (1 למיליון) אולם מחקר שנעשה בקליפורניה ופורסם בשנת 2017 הראה שהשכיחות של הסיבוך בתינוקות שנדבקו עד גיל שנה הוא 1 ל-609 נדבקים, ובילדים שנדבקו עד גיל 5 הסיכון הוא 1 ל-1,367[5]. במדינות מפותחות, כ-20% מהחולים בחצבת מפתחים סיבוכים בעקבות המחלה[1].

פגיעה במערכת החיסונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיבוך אפשרי של החצבת בחולים רבים הוא מחיקת הזיכרון החיסוני של החולה. תופעה זאת זוהתה כבר בסוף המאה ה-19, בקרב חולי שחפת שהיו בתקופת רמיסיה ובעקבות הידבקות בחצבת שבו לסבול מתסמיני השחפת במלוא העוצמה. תופעה דומה זוהתה בקרב חולי עגבת. בכך חצבת הייתה המחלה הראשונה שנודעה כמוחקת את הזיכרון החיסוני. בקרב חולים במחלת כליות אוטואימונית נמצא שהמחלה נעלמה בעקבות הידבקות בחצבת, ועל כן היו רופאים שטיפלו במחלות כליות כאלו על ידי הדבקה בחצבת. עיקר הפגיעה של החצבת, שאחראי גם לחלק נכבד מאירועי המוות מחצבת נובעת מפגיעת החצבת בעמידות הריאות והמעיים שמביאות להידבקות בדלקת ריאות או שלשול[6].

הפגיעה בזיכרון החיסוני נובעת מדלקת מוגברת בתאים ורקמה של מערכת הלימפה[6].

אפידמיולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תמותה מחצבת למיליון איש ב-2012
  0
  1–8
  9–26
  27–38
  39–73
  74–850
אחוז האוכלוסייה המחוסנת לחצבת

בשנת 1980, לפני הכנסת החיסון נגד חצבת, המחלה הייתה אחראית לתמותה עולמית של 2.6 מיליון [דרוש מקור] אנשים בשנה. גם כיום מדובר בגורם המוות לילדים הרביעי בעולם. על פי הערכת ארגון הבריאות העולמי בשנת 2010 מתו 139,300 אנשים מחצבת, רובם ילדים מתחת לגיל 5. בעקבות הכנסת החיסון ירדה התמותה העולמית מחצבת ב-74% בין השנים 2000 ל–2010.

בעקבות החיסון ההמוני נגד החצבת, המחלה הפכה לנפוצה הרבה פחות. עם זאת, ישנן התפרצויות של המחלה שמתרחשות בעיקר בשל שיעורי התחסנות נמוכים[7].

ירידה בכיסוי החיסוני עשויה להביא לחזרה של המחלה ולפגיעה בעיקר בלא-מחוסנים, בתינוקות, בקשישים ובבעלי מערכת חיסונית חלשה[8].

מקרים מדווחים[9][10][11][12][13][14]
אזור של ארגון הבריאות העולמי 1980 1990 2000 2005 2014
אזור אפריקה 1,240,993 481,204 520,102 316,224 71,574
אזור האמריקות 257,790 218,579 1,755 66 19,898
אזור המזרח התיכון 341,624 59,058 38,592 15,069 28,031
אזור אירופה 851,849 234,827 37,421 37,332 16,899
אזור דרום-מזרח אסיה 199,535 224,925 61,975 83,627 112,418
אזור המערב הפסיפי 1,319,640 155,490 176,493 128,016 213,366
כל העולם 4,211,431 1,374,083 836,338 580,287 462,186

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדיעות חלוקות לגבי התקופה בה נוצרה החצבת. היו שטענו שמקורו של וירוס החצבת כבר בתקופה הפרהיסטורית. אולם, על פי הערכות סטטיסטיות, גודל האוכלוסייה הנדרשת כדי להחזיק את החצבת בחיים במצב בו מי שנדבק במחלה נהיה חסין כלפיה, עומד על לפחות 200,000-500,000 תושבים, כמות שהחלה להתקיים בין השנים 2500-3000 לפני הספירה[15]. יש הטוענים שהמחלה ללא ספק התקיימה כבר בתקופה זאת, בערים הגדולות של המזרח התיכון. בהתאם לכך מזהים מגפות שונות שתוארו בכתובים כמו זאת באתונה בשנת 4 לפני הספירה, כמגפות חצבת[16]. אחרים רואים את וירוס החצבת כמוטציה של וירוס דבר הבקר שנוצרה לאחר הספירה. על פי ניתוח לשוני, הוערך שהחצבת נודעה בין המאה ה-5 למאה ה-7. העובדה שקלאודיוס גלנוס, בן המאה ה-2, תיאר בדייקנות האבעבועות השחורות ולא תיאר את החצבת, מהווה אינדיקציה לכך שהמחלה לא הייתה קיימת בתקופתו[15]. אצל אל-ראזי, שחי בסוף המאה ה-9, יש תיאור של מחלה הדומה לחצבת שהוא מציין כנבדלת מאבעבועות שחורות[16]. דיווחים על מגפות שככל הנראה היו חצבת קיימות מהמאות ה-11 וה-12. ניתוח של ההבדלים הגנטיים בין וירוס החצבת לבין וירוס דבר הבקר מצביעים על התפצלות, כלומר היווצרות החצבת, במאה ה-11 או ה-12[15].

במאה ה-16 עשתה החצבת שמות באוכלוסיות שונות ביבשת אמריקה שנדבקו בבת אחת במחלה. למשל, בקובה מתו מהמחלה כשני שלישים מהאוכלוסייה במגפה שפרצה בשנת 1529. במאה ה-17 אבחן תומאס סידנהאם(אנ') את החצבת באופן מדויק והבדיל אותה מהאבעבועות השחורות ובהתאם לכך הייתה מאז הבדלה ברורה בין המחלות ברשומות הרפואיות שנאספו מאז[16].

בשנת 1846, בעקבות התפרצות של מגפת חצבת באיי פארו שהדביקה את הרוב הגדול אוכלוסיית האי, אך לא פגעה במבוגרים מעל גיל 65 שהיו בחיים בעת התפרצות ידועה קודמת של החצבת באי בשנת 1871, הסיק הרופא הדני פיטר פאנום(אנ') שמי שנדבק במחלה נותר מחוסן לה לכל ימי חייו[17]. התרחבות האוכלוסייות בערים הביאו לירידה בגילאי החולים במחלה, כך שהמחלה עברה מלהיות למחלה של מבוגרים למחלה של ילדים[16].

ההבנה של דרכי ההידבקות במחלות מידבקות במחצית השנייה של המאה ה-19, ובעקבות זאת ההקפדה על הגיינה בחברה המערבית, הביאו לכך שהתפרצויות של חצבת הדביקו רק חלק קטן מהאוכלוסייה במחלה. עובדה זאת החזירה את המחלה לפגוע יותר במבוגרים. כמו כן, שיעור האוכלוסייה שהיה מחוסן למחלה ירד, דבר שסיכן תינוקות רכים שכבר לא נהנו בהכרח מהחיסון למחלה של אמותיהם שהועבר אליהם ביניקת חלב אם[18]. עם זאת, המחלה עדיין הייתה בעיה רצינית גם בחברות המערביות המפותחות. בארצות הברית למשל בעשור שלפני הפצת החיסון נדבקו במחלה מעל חצי מיליון בני אדם מדי שנה, מהם מתו בין 400–500 חולים, 48,000 אושפזו בבתי חולים וכ-1000 סבלו מנזק מוחי[19].

בשנת 1911 זוהתה מחלת החצבת כמחלה נגיפית, לאחר שנוזלי גוף שנשאו את המחלה הועברו דרך מסנן למניעת מעבר חיידקים ובכל זאת הדביקו קוף במחלה[16]. במהלך המחצית הראשונה של המאה ה-20 נעשו ניסיונות לבודד את הגורם לחצבת כדי לפתח לה חיסון[20].

על פי נתוני ה-CDC האמריקאי שעקב אחר התפתחות המחלה לאורך השנים בקרב אזרחים אמריקאים, במהלך המחצית הראשונה של המאה ה-20 חלה ירידה בתמותה מהמחלה מאלפים בכל שנה למאות, הודות לשיפור באיכות החיים ובשירותי הרפואה שיכלו לספק מענה לתופעות הלוואי אליהם נחשפו החולים במסגרת המחלה. אלא שבמהלך שנות ה-50 ותחילת שנות ה-60 (טרם הושק החיסון), חלה עצירה בירידה והיחס בין תמותה לתחלואה נשאר זהה, עקב היעדר טיפול מתאים לזיהום עצמו. היחס בין תחלואה לתמותה נשאר זהה גם בעשורים שלאחר מכן, והירידה בתמותה בעקבות כניסת החיסון לשימוש נבע מכך שאנשים לא נדבקו במחלה[21].

חיסון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1960 הודיעו חוקרים מהרווארד בראשות ג'ון פרנקלין אנדרס על פיתוח חיסון לחצבת[22]. בתחילת 1961 הוחל בניסוי רחב היקף בחיסון בסטטן איילנד ובניגריה[23]. החיסון נמצא כיעיל, אך בשנת 1961 טרם היה ברור לכמה זמן הוא תקף[24]. באפריל 1962 אומץ החיסון לשימוש נרחב ארצות הברית[25].

פיתוח החיסון לא עבר באופן חלק בכל העולם. בשנת 1962 דווח שבאירופה נעשה ניסוי בחיסון שהתברר ככושל ובמקום לחסן הוא הדביק במחלה[26]. בשנת 1969 הוסרו מהמדפים באנגליה חיסונים של אחת החברות בגלל חשש שהחיסון גרם לדלקת קרום המוח במספר ילדים שחוסנו[27].

לצד זאת, החל משהופץ באופן מלא בסוף שנות ה-60, ההצלחה של החיסון בהורדת התחלואה ומקרי המוות הייתה מידית. לאחר הפצת החיסון בארצות הברית, ירד מספר מקרי המוות ממאות בכל שנה לעשרות ובהמשך לבודדים, בעוד שמקרי התחלואה צנחו ממאות אלפים בשנות ה-50 לאלפים בתחילת שנות ה-80[28]. השקת החיסון השני הובילה אף היא לירידה חדה.

במהלך שנות ה-2000 פעל ארגון הבריאות העולמי להפצת החיסון ביתר מדינות העולם שרבות מהן סובלות מאיכות נמוכה של תברואה ושירות רפואי. מאז חלה ירידה של 84% ממקרי המוות מחצבת בשנה: מ-550,100 בשנת 2000, ל-89,780 בשנת 2016 כאשר עיקר מקרי במוות הנותרים הם במדינות אסיה ואפריקה הסובלות במיוחד משירותי רפואה לקויים. הארגון כיום פועל למגר את המחלה ב-5 מתוך 6 האזורים בעולם עד לשנת 2020[29].

טיפול בעבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד להשקת החיסון לא היה טיפול באופן ישיר לזיהום עצמו, אלא הטיפול היה בדרכים עקיפות בלבד.

בשנת 1950 הומלץ בעיתון[4]:

"את [החולה] יש לבודד. יש לשמור עליו לבל יצטנן, ובמיוחד להימנע מרוח פרצים, אם כי אין - כמובן - למנוע את אוורור החדר. אין זה כלל נחוץ ... להאפיל את החדר, ... נכון יהיה רק למנוע אור חזק מאוד מעיני הילד המודלקות. כשהעינניים נוטות להסגר בגלל המוגלה יש לרוחצן במי בוריק .... האוכל יהיה קל ונוזל בייחוד מוטב להרבות במיצי פירות. על העור כדאי לפזר אבקת טלק נקייה."

בשנת 1959, טרם השקת החיסון, תואר הטיפול בחצבת[3]: "מנוחה במיטה, תזונה קלה, תרופות להקלת השיעול ולשיכוך כאב־ראש (בזמן עליית החום). ולעיתים — ... מתן סמי סולפא או אנטיביאוטיקה. ... מניעת המחלה דרושה רק לגבי תינוקות קטנים או ילדים תשושים. לשם כך יש בידנו אמצעי בדוק והוא — זריקות של גלובולין־גאמא... כשמדובר בילדים מעל לגיל שנה וחצי—שנתיים, בריאים, מוטב לתת להם לעבור את המחלה ולא לחסנם כנ"ל באופן מלאכותי, שכן החיסון המלאכותי בעזרת גלובולין־גאמא מחזיק מעמד רק שבועות אחדים, בעוד שהחיסון הטבעי (על ידי המחלה) מחזיק מעמד לאורך כל החיים."

החצבת בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיסון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל מקבלים ילדים את החיסון נגד חצבת בשני חלקים: חיסון אחד בגיל שנה, ופעם נוספת בכיתה א' או ב'. החיסון הוא חלק מחיסון MMRV, המכיל תרכיבים נגד חצבת, חזרת, אדמת ואבעבועות רוח.

לילידי 1978 ואילך ניתנות שתי מנות חיסון לחצבת, כשעל פי תוכנית החיסונים הנהוגה כיום החיסון ניתן בגיל שנה ולילדי בית ספר[30].

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד אמצע שנות ה-60[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד שנות ה-60 של המאה ה-20 נחשבה החצבת למחלה נפוצה שכל ילד יידבק בה במהלך הילדות ובעקבות זאת הוא יהיה מחוסן נגדה במהלך כל חייו[31]. בשנת 1953 הוחל ביפו בייצור תרופה לחיסון זמני נגד מחלות ילדים, כולל חצבת, בהתבסס על גאמא-גלובולין[32][דרושה הבהרה]. התרופה סיפקה חיסון זמני למשך כחודשיים[33].

מידי כמה שנים פקדה מגפת חצבת את ישראל, כאשר בגר דור חדש של ילדים שטרם נחשפו למחלה. גל כזה הגיע בסוף 1954[34] ושוב בשנת 1959[3]. גל נוסף של המחלה הגיע בתחילת שנת 1964. גל זה נודע במיוחד במקרי תמותה רבים בכפרים דרוזיים מבודדים בגליל ובמיוחד בכיסרא[35]. על פי הודעה של משרד הבריאות בתחילת 1964, היו בישראל כ-40 מקרי מוות מסיבוכי חצבת בכל שנת שיא של המחלה, כאשר "שנת שיא" חוזרת כל שנתיים-שלוש[36].

הכנסת החיסון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת 1962 החל משרד הבריאות בניסיונות בחיסון נגד חצבת[37], אך בשנים 1963–1964 קבע משרד הבריאות שטרם בשלו התנאים לחיסון כללי נגד חצבת, ויש לחסן ילדים רק ביישובי עולים. לטענת משרד הבריאות, המחלה בישראל אינה כה קשה כמו בארצות נחשלות בהם אין טיפול מספק במחלה[38][36]. עם זאת, במרכז רפואי קפלן התקיים ניסוי רפואי בחיסון במסגרת ניסוי עולמי להדברת המחלה[39]. בסוף 1965 נכנס החיסון לשיווק המוני בבתי המרקחת והומלץ לחסן את כל הילדים, זאת לאחר הצלחתו המוכחת במדינות המערב כאשר כבר בשנה זאת נרשמה ירידה חדה בתחלואה והתמותה בקרב אזרחים במדינות הללו.[40]

בתחילת 1967 הוחל בחיסון חינם של ילדים בגילאי תשעה חודשים עד שנתיים. הורים שרצו לחסן ילדים יותר מבוגרים יכלו לרכוש את מנת החיסון באופן פרטי[41][42]. בעקבות הכנסת החיסון, בשנים 1971–1973 לא היה אף מקרה מוות מחצבת בקרב האוכלוסייה היהודית בישראל. עם זאת, המחלה המשיכה להתקיים בקרב אוכלוסיות שלא חוסנו ובקרב חלק קטן מהמחוסנים, שכן יעילות החיסון אז נאמדה ב-98%[43]. בשנת 1975 התפרצה בישראל מגפת חצבת בקרב ילדים מעל גיל 9 ועד מבוגרים צעירים שלא חוסנו בילדותם[44]. בשנת 1984 עברו למתן החיסון נגד חצבת בחיסון כפול שכלל גם מנת חיסון נגד חזרת[45].

בתחילת 1990 פרצה מגפת חצבת בקרב הכושים העבריים שגרמה למוות של ילדה מסיבוכי המחלה, לראשונה מאז הכנסת החיסון הרחב נגד חצבת לישראל[46]. באותה שנה הוחלט על חיסון כל הילדים בכיתה א', דבר שיאפשר להגיע לאחוז חיסון גבוה בהרבה מאצל תינוקות, כי לא כל ההורים הגיעו לחסן את התינוקות שלהם[47].

במאה ה-21[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים 20072008 חלה עלייה חדה במספר מקרי החצבת בישראל לעומת השנים שקדמו להן. לפי נתוני משרד הבריאות, בין 1 באוגוסט 2007 ל-18 במרץ 2008 התגלו 902 מקרים, מתוכם 746 באזור ירושלים (לעומת 115 מקרים באזור ירושלים בכל שנת 2006). במשרד הבריאות מציינים שפלגים מסוימים בציבור החרדי מסרבים מסיבות אידאולוגיות להתחסן בפני המחלה[48][49].

בשנת 2015 התגלו מספר מקרים של חצבת באזור מרכז הארץ. משרד הבריאות איתר מעל 1,000 איש אשר נחשפו למחלה וכ-680 חוסנו[50].

בחודש יוני 2018 אירע התפרצות חריגה של מחלת החצבת בעיר צפת[51].

חצבת והריון[עריכת קוד מקור | עריכה]

אישה בהריון החולה בחצבת עלולה להעביר את המחלה לעובר, מה שעלול לגרום לו נזק ואף להיות קטלני עבורו. חצבת בהריון עלולה לגרום להפלה, ללידה מוקדמת או ללידת תינוק במשקל נמוך[1].

אין לתת את החיסון נגד חצבת במהלך ההריון[52].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא חצבת בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 ד"ר דרור בר-ניר, החצבת - מחלה עתיקה שחוזרת ובגדול, פורסם ב"The Pharma" גיליון 6, עמ' 42–45, יולי 2008.; באתר "The Medical", ‏2008
  2. ^ חצבת - מחלתם של הלא-מחוסנים- ד"ר דרור בר-ניר, "גליליאו" גיליון 115, עמ' 75-72, ספטמבר 2007
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 ד"ר ש. בן דוב, מול מגפת החצבת, הבוקר, 19 במרץ 1959
  4. ^ 4.0 4.1 ד"ר ש. בן דוב, בשיא מגפת החצבת, הבוקר, 28 בפברואר 1950
  5. ^ Kristen A. Wendorf, Kathleen Winter, Jennifer Zipprich, Rob Schechter, Subacute Sclerosing Panencephalitis: The Devastating Measles Complication That Might Be More Common Than Previously Estimated, Clinical Infectious Diseases: An Official Publication of the Infectious Diseases Society of America, 65, 2017-07-15, עמ' 226–232 doi: 10.1093/cid/cix302
  6. ^ 6.0 6.1 Michael B. A. Oldstone, Viruses, Plagues, and History: Past, Present and Future, Oxford University Press, 2 Nov 2009, pages 142-143
  7. ^ ד"ר קרן לנדסמן"עוד זה הולך וזה בא" – גרסת המגפות – החצבת פורחת בגלל מתנגדי החיסונים
  8. ^ "מגפת חצבת ברומניה מתפשטת להונגריה ומאיימת להתפשט לשכנות נוספות - מדעת". מדעת (בעברית). בדיקה אחרונה ב-15 במרץ 2017. 
  9. ^ WHO: Global summary on measles, 2006
  10. ^ Measles Surveillance Data after WHO, last updated 2014-3-6
  11. ^ Measles reported cases by WHO in 2014
  12. ^ Số người chết và mắc bệnh theo quốc gia, last update 2014-4-7 by WHO
  13. ^ "Measles—United States, 2005". Centers for Disease Control and Prevention. 22 בדצמבר 2006. בדיקה אחרונה ב-30 במרץ 2015. 
  14. ^ Reported Measles Cases by WHO region 2014, 2015, as of 07 July 201, WHO
  15. ^ 15.0 15.1 15.2 Furuse Y, Suzuki A, Oshitani H. Origin of measles virus: divergence from rinderpest virus between the 11th and 12th centuries, Virology Journal. 2010;7:52. doi:10.1186/1743-422X-7-52
  16. ^ 16.0 16.1 16.2 16.3 16.4 Michael B. A. Oldstone, Viruses, Plagues, and History: Past, Present and Future, Oxford University Press, 2 Nov 2009, page 148
  17. ^ Michael B. A. Oldstone, Viruses, Plagues, and History: Past, Present and Future, Oxford University Press, 2 Nov 2009, pages 145-146
  18. ^ דוד מרגליתמה חדש בשטח המחלות המדבקות?, הצופה, 4 בספטמבר 1960
  19. ^ "CDC Works 24/7". Centers for Disease Control and Prevention (באנגלית). 27 ביולי 2018. בדיקה אחרונה ב-30 ביולי 2018. 
  20. ^ חדשות מעולם בריאות הצבור, דואר היום, 19 בינואר 1936
  21. ^ "Yes, vaccines did save us from disease: a graphic analysis". The Logic of Science (באנגלית). 5 ביולי 2015. בדיקה אחרונה ב-30 ביולי 2018. 
  22. ^ ד"ר דוד מרגלית, מה חדש בשטח המחלות המדבקות?, הצופה, 4 בספטמבר 1960
  23. ^ תרכיב חיסון נגד חצבת, הבוקר, 16 בפברואר 1961
  24. ^ חומר חיסון נגד חצבת, הצופה, 22 בספטמבר 1961
  25. ^ תרכיב חדש נגד חצבת, דבר, 9 באפריל 1962
  26. ^ נסיונות לגילוי תרכיב חיסון מפני חצבת, מעריב, 8 במרץ 1962
  27. ^ חיסון נגד חצבת גרם לדלקת קרום המוח, הצופה, 20 במרץ 1969
  28. ^ MMR Vaccination | What You Should Know | Measles, Mumps, Rubella | CDC, www.cdc.gov, ‏2018-02-02 (בAmerican English)
  29. ^ Measles, World Health Organization (באנגלית (בריטניה))
  30. ^ מחלת החצבת, משרד הבריאות
  31. ^ שמירת הילד הבריא ממחלות מידבקות, דבר, 6 בינואר 1946
  32. ^ יוחל בייצור תרופת חיסון מפני מחלות ילדים שונות, חרות, 3 במרץ 1953
  33. ^ ש. פינס, גל של מחלת חצבת, דבר, 7 בדצמבר 1954
  34. ^ 3170 מקרי חצבת בדצמבר, דבר, 11 בינואר 1955
  35. ^ לא רק אלוהים שכח את כפר כיסרא, מעריב, 28 בינואר 1964
  36. ^ 36.0 36.1 מ. הבריאות: ממדי החצבת לא היו גבוהים מן הרגיל, הצופה, 2 במרץ 1964
  37. ^ תרכיב "סייבין" - לרבע מיליון ילדים, דבר, 23 בפברואר 1962
  38. ^ חיסון נגד חצבת?, מעריב, 9 בינואר 1963
  39. ^ יורחב בית החולים "קפלן", למרחב, 3 בספטמבר 1963
  40. ^ נ. חן, תרביב יעיל ובטוח נגד חצבת, מעריב, 31 בדצמבר 1965
  41. ^ חיסון נגד חצבת - בחינם, הצופה, 16 בפברואר 1967
  42. ^ חיסון - חינם נגד חצבת לתינוקות עד שנתיים, מעריב, 5 בינואר 1967
  43. ^ אפשר לגבור על החצבת, דבר, 20 באוגוסט 1974
  44. ^ העונה יותר מקרי חצבת, דבר, 9 באפריל 1975
    מגיפת החצבת מעוררת בעיות, דבר, 22 באפריל 1975
  45. ^ דליה מזורי, יוחל במתן חיסון משולב חצבת־חזרת, מעריב, 3 באפריל 1984
  46. ^ בת שנתיים מתה ממחלת חצבת, מעריב, 16 בפברואר 1990
  47. ^ דליה מזורי, מדיניות חדשה: כל תלמידי כיתות א' יחוסנו נגד חצבת, מעריב, 7 במאי 1990
  48. ^ "כל העיר", 21 במרץ 2008.
  49. ^ תמר רותם, אחרי סירוב של שנים: 180 מקרי חצבת שלחו את החרדים לקבל חיסון, באתר הארץ
  50. ^ מור שמעוני, אתר וואלה בריאות, סיבה לבהלה? הכל על התפרצות החצבת בישראל, ‏9.6.2015
  51. ^ "מכת חצבת בצפת: ילד חרדי מאושפז בבידוד - כיכר השבת". כיכר השבת (בעברית). בדיקה אחרונה ב-26 ביוני 2018. 
  52. ^ חצבת והריון באתר מכבי שרותי בריאות

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי