לאוניד איליץ' בובר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
לֵאוֹנִיד אִילִיץ' בּוּבֶּר
Леонид Ильич Бубер
Buber Leonid Ilyich.jpg
לידה 19 בדצמבר 1916
ניקולאייב, האימפריה הרוסית האימפריה הרוסיתהאימפריה הרוסית
פטירה 7 בספטמבר 2005 (בגיל 88)
מוסקבה, רוסיה רוסיהרוסיה
מקום קבורה בית הקברות "פראובראז'נסקויה"
השתייכות הצבא האדוםהצבא האדום הצבא האדום
תקופת שירות 19351958
דרגה קולונל
תפקידים צבאיים
חיל רגלים
מלחמות וקרבות
עיטורים
גיבור ברית המועצות (מס' 137; 07.04.1943)[1]
עיטור כוכב הזהב
עיטור לנין[1]
2 עיטורי הכוכב האדום (6.7.1943[2] ועל תקופת השירות[3])
מדליית הניצחון על גרמניה במלחמת העולם השנייה
ומדליות אחרות
תפקידים אזרחיים
רתח במפעל לבניית ספינות
מורה בשיעורי הכנה לצבא של בית הספר מס' 354
הנצחה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

לֵאוֹנִיד אִילִיץ' בּוּבֶּררוסית: Леонид Ильич Бубер; ‏19 בדצמבר 1916[5] - 7 בספטמבר 2005) היה יהודי סובייטי שעוטר כגיבור ברית המועצות על פועלו בהתקפה במהלך מלחמת החורף (היה אז בדרגת לויטננט).

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד כ"אברהם"[6] בעיר ניקולאייב של האימפריה הרוסית במשפחתו של עובד. סיים בית ספר של שבע שנים ובית הספר המקצועי מטעם מפעל לבניית הספינות בעיר. בהמשך עבד כרתח במפעל לבניית ספינות של העיר.

התגייס לצבא האדום ב-1935, סיים בית הספר לחיל רגלים של אודסה. בהיותו מפקד רגימנט סיור מס' 82 באוגדת סיור מס' 33 השתתף בפלישת ברית המועצות לפולין ומלחמת החורף שם כמפקד פלוגה בגדוד השלישי של רגימנט סיור מס' 212 באוגדת סיור מס' 49 של הארמייה ה-13 בחזית צפון-מערבית שם במהלך קרבות ליד הכפר טרנטילה (בפינית Terenttilä) ב-13 ו14 בפברואר 1940 היה בראש הרגימנט שלו ובהמשך ב-17 בפברואר צלח את הנהר טייפאלניוקי[7]. במהלך הקרבות הללו נפצע שלוש פעמים ועוטר בעיטור "גיבור ברית המועצות". לאחר השיקום מן הפציעות הגיע כסגן מפקד הקורסים לפיקוד במכללה הצבאית-פוליטית של העיר לנינגרד[3][3] והועבר איתה בתחילת המלחמה לעיר שויה במחוז איוונובו בעורף.

מדצמבר 1941 נשלח לעסוק בהרכבת רגימנט מס' 167 של דיוויזיית הרגלים ה-16 וב-1942 הגיע כסגן מפקד לחזית מלחמת העולם השנייה. בקרב קורסק נפצע במהלך הדיפת מתקפה וורמאכט ב-5 ביולי 1943[8] והועבר לבית החולים במוסקבה. היה חבר הוועד היהודי האנטי-פשיסטי עד לפיזורו ב-1948[9] אחרי המלחמה המשיך את השירות בצבא האדום באסיה התיכונה במחוז הצבאי של טורקמניסטן (יש עדיות שהודות לכך שרד את חיסול הוועד[10]) ובמוסקבה. מינואר 1944 עד ל-1946 האזין לקורסי האקדמיה הצבאית על שמו של פרונזה. ב-1957 חזר למוסקבה וב-1958 שוחרר מן השירות הפעיל.

לאחר שחרורו עבד כמורה בשיעורי הכנה לצבא של בית הספר מס' 354. התגורר ועבד במוסקבה. נקבר בבית הקברות "פראובראז'נסקויה".

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אשתו חנה רויאק. להם בת ליובוב

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא לאוניד איליץ' בובר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]