לאיוש השני, מלך בוהמיה והונגריה
 | |||||||||
| לאיוש השני, מלך בוהמיה והונגריה | |||||||||
| לידה |
1 ביולי 1506 בודה, ממלכת הונגריה  | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
29 באוגוסט 1526 (בגיל 20) מוהאץ', ממלכת הונגריה  | ||||||||
| מדינה | הונגריה | ||||||||
| מקום קבורה |
בזילקת סקשפהרוואר  | ||||||||
| בת זוג | מריה מהונגריה | ||||||||
| שושלת בית יגלו | |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| פרסים והוקרה | |||||||||
|
אביר במסדר גיזת הזהב | |||||||||
  | |||||||||
לאיוש השני, מלך בוהמיה והונגריה (בהונגרית: II. Lajos magyar király, בצ'כית: Ludvík Jagellonský, בקרואטית: Ludovik II. Jagelović;1 ביולי 1506 – 29 באוגוסט 1526), היה מלך בוהמיה והונגריה בין השנים 1516–1526.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאיוש נולד ב-1 ביולי 1506 בבודה, ילדם השני של אולסלו השני, מלך הונגריה ובוהמיה ואן דה פואה. על מנת להבטיח את ירושתו דאג אביו עוד בחייו להכתיר את לאיוש כיורשו, ואכן לאיוש הוכתר ב-4 ביוני 1508 בבזיליקת סקשפהרוואר כמלך הונגריה, וב-11 במרץ 1509 הוכתר בקתדרלת ויטוס הקדוש כמלך בוהמיה.
ב-22 ביולי 1515 בהתאם לתנאי קונגרס וינה, התארס לאיוש למריה מאוסטריה, בתם של פליפה הראשון, מלך קסטיליה וחואנה, מלכת קסטיליה. הזוג הוכתר בסקשפהרוואר ב-11 בדצמבר 1521 ובפראג ב-1 בינואר 1522. בנוסף לכך, אחותו הגדולה של לאיוש אנה נסיכת הונגריה ובוהמיה התארסה לאחיה של מריה, פרדיננד ארכידוכס אוסטריה. כמו כן הוסכם שאם לאיוש ימות ללא ילדים, פרדיננד יירש אותו כמלך הונגריה ובוהמיה.
במהלך חייו, לאיוש ספג ביקורת על התנהגותו וכן על אורח חייו הראוותני אשר לווה בהוצאות כספיות רבות.
מלך הונגריה-בוהמיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1516 מת אביו אולסלו השני, מלך בוהמיה והונגריה, ולאיוש עלה לשלטון במקומו בהונגריה, קרואטיה ובוהמיה. מכיוון שהיה קטין נטלו מקסימיליאן הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה תחת חסותו, ולאחר מותו בשנת 1519 החליפו גאורג, מרקיז ברנדנבורג-אנסבך.
לאחר מותו של הקיסר מקסימיליאן ב-1519, החלה תחרות בין בית הבסבורג ובית וולואה על כתר האימפריה. בנוסף להם, לאיוש בן ה-13 גם הוא התחרה על כס האימפריה כאשר הוא משמש כאלקטור של בוהמיה. אך למרות הצהרות מצד הוונציאנים ופחדו של האפיפיור מהגמוניה צרפתית או הבסבורגית, קרל החמישי עלה לכס האימפריה והונגריה המשיכה להיות מבודדת פוליטית.
החל מימי שלטון אביו, ממלכת הונגריה הייתה במצב של שקיעה. המדיניות הכושלת של אביו הובילה לכך שהמגאנטים היו בעלי רוב האדמות והכתר היה מרושש. כמו כן, המתקפות העותמאניות בגבולה הדרומי של הממלכה המשיכו להחמיר. במקביל למשבר הפוליטי החל משבר דתי. הרפורמציה של לותר הגיעה להונגריה-בוהמיה והחלה לסחוף אחריה רבים ממעמד האצולה, מה שהוביל למשבר עם האפיפיור. לאחר עלותו לשלטון שלח לו סולימאן הראשון, סולטאן האימפריה העות'מאנית את שגרירו, על מנת לקחת את דמי החסות השנתיים של ממלכת הונגריה. לאיוש סירב לשלם את דמי החסות, והוציא להורג את השגריר העות'מאני ושלח את הראש לסולטאן. לאיוש האמין כי יקבל את תמיכתם של מדינות נוצריות שכנות, ואת תמיכת קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה והאפיפיור, אולם הונגריה הייתה שרויה באותה העת באנרכיה, וכמעט ולא היו שומרים במבצרים ובגבולות.
מיד לאחר עלייתו לשלטון של סולימאן ב-1520, הוא החל במערכה אשר מטרתה הייתה כיבוש סופי של הונגריה. ב-1521 ניצב הצבא העותמאני מול חומות בלגרד, אך הפעם מול 700 חיילים בלבד. תוך חודשיים הטורקים פרצו את החומות והונגריה הייתה חשופה לפלישה. לאחר המצור הונגריה קיבלה מנוחה כאשר הסולטן הפנה את תשומת ליבו לכיבוש האי רודוס, אך בשלב זה שום דבר לא יכול היה להציל את ההונגרים מעצמם. המגאנטים סירבו לשתף פעולה עם המלך והאיכרים אשר עדיין ניקו את פצעיהם מכישלונה של מלחמת האיכרים בראשות גיירג' דוז'ה סירבו לשתף פעולה עם המגאנטים: נפילתה של הונגריה נהפכה לשאלה של זמן. ב-1526 חזר סולימאן עם צבא אשר מנה כ-70,000 חיילים. אך הפעם המטרה הייתה ברורה: כיבוש מוחלט של הונגריה. לאחר כיבוש בלגרד קוו ההגנה הטבעי שהיווה הסאווה הפסיק להתקיים, מה שהובילה לקריסה מהירה של קו הגבול. הטירות פטרוברדין, אילוק ואושייק נפלו במהירות מסחררת והצבא הטורקי הספיק לחצות את הדראווה. בזמן שהצבא העותמאני כבש את דרום הממלכה, הצבא ההונגרי ריכז את צבאו בעיירה טולנה, כ-144 קילומטר דרומה מבודה. בסופו של דבר, הצבא ההונגרי הגיע לחזית בסוף אוגוסט כאשר הקרב האחרון התרחש בסמוך לעיירה מוהאץ'. צבא האבירים הונגרי לא השתווה בגודלו ובאיכותו לצבא הטורקי העצום אשר השתמש בנשק חם איכותי. למרות ניסיונו הנואש של לאיוש, קרב מוהאץ' הסתיים בקטסטרופה, כאשר בין 20,000-24,000 מתוך 25,000 החיליים ההונגרים מתו בקרב או הוצאו להורג. אך האסון הגדול אירע אחריו. כאשר הובן שההונגרים הובסו, המלך לאיוש נס מהקרב, אך סוסו השליך אותו לנקיק, שריונו הכבד מנע ממנו לקום והוא טבע למוות. הוא מת בגיל 20.
מותו של לאיוש היה לאסון הגדול ביותר שידעה הממלכה, בית יגלו ההונגרי נכחד וללא התנגדות משמעותית, הצבא העותמאני כבש את הבירה בודה, מה שסימל את סופה של ממלכת הונגריה.
מאחר שללאיוש לא היו ילדים, נבחר גיסו פרדיננד, ארכידוכס אוסטריה למלך בוהמיה, אולם בהונגריה פרצה מחלוקת בין בית הבסבורג לבין בית זאפויה, שבראשו עמד יאנוש הראשון זאפויה, נסיך טרנסילבניה. כל אחד מהיריבים זכה לתמיכה של אחדים מהאצילים ההונגרים, ובנוסף נהנה פרדיננד מתמיכתו של אחיו הקיסר.
בשנת 1529, הצליחו כוחותיו של פרדיננד להדוף את התקפתו של סולימאן המפואר על בירתו שבווינה, אף כי פרדיננד עצמו נמלט לפני כן לבוהמיה. בסופו של דבר, חתם פרדיננד ב-1533 על הסכם שלום עם האימפריה העות'מאנית, במהלכו חולקה הונגריה בין בית הבסבורג במערב ובית זאפויה במזרח.
במרוצת השנים, בעקבות פעולותיו של פרדיננד, עברו בוהמיה וגם הונגריה המערבית והצפונית תחת השם "ממלכת הונגריה" לרשות בית הבסבורג. בשנת 1538 בהסכם נאדוורד סוכם שיאנוש יישאר כמלך הונגריה, בעוד שפרדיננד ימונה כירושו. אך אירועים עתידיים יסכלו הסכם זה ורק בשנת 1699 הונגריה תאוחד תחת בית הבסבורג.
משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאיוש התחתן ב-1521 עם מריה מאוסטריה, אך לזוג לא נולדו ילדים.
ללאיוש נולד בן מבת לויתה של אמו אנגלתה וואס. בנם ששמו היה יאנוש נולד ככל הנראה בשנת 1521.
אילן יוחסין[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- לאיוש השני, מלך בוהמיה והונגריה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
| לאיוש השני, מלך בוהמיה והונגריה בית יגלו נולד:1 ביולי 1506 מת:29 באוגוסט 1526 | ||
| אולסלו השני | ממלכת הונגריה וקרואטיה ממלכת בוהמיה 1516–1526 |
פרדיננד הראשון |