אולסלו השני, מלך בוהמיה והונגריה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אולסלו השני, מלך הונגריה
ולדיסלב השני, מלך בוהמיה
(Ulászló (Második Ulászló ‏.II
Vladislav II. Jagellonský
Vladislaus II of Bohemia and Hungary.jpg
אולסלו או לדיסלב השני, מלך הונגריה ובוהמיה, בציור משנת 1509 בקתדרלת ויטוס הקדוש בפראג
לידה 1 במרץ 1456
קרקוב, ממלכת פולין Alex K Kingdom of Poland-flag.svg
פטירה 13 במרץ 1516 (בגיל 60)
בודה, ממלכת הונגריה Flag of Vladislaus II of Hungary.svg
מדינה הונגריה
בוהמיה
מקום קבורה
דת נצרות עריכת הנתון בוויקינתונים
בת-זוג ברברה מברנדנבורג
ביאטריצ'ה מנאפולי
אן דה פואה
שושלת בית יגלו
תואר מלך בוהמיה והונגריה
אב קז'ימייז' הרביעי, מלך פולין
אם אליזבת מאוסטריה
צאצאים ראו בהמשך
מלך בוהמיה
תקופת כהונה 22 במרץ 147113 במרץ 1516 (45 שנים)
הקודם ייז'י מפודבראדי
הבא לודוויק יאגלונסקי
מלך הונגריה
תקופת כהונה 6 באפריל 149013 במרץ 1516 (26 שנים)
הקודם מתיאש הראשון
הבא לאיוש השני
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אולסלו השני, מלך בוהמיה והונגריההונגרית: II. Ulászló magyar király, בפולנית: Władysław II Jagiellończyk, בצ'כית: Vladislav II. Jagellonský, בסלובקית:Vladislav II. Jagelovský, בקרואטית: Vladislav II. Jagelović;‏‏1 במרץ 145613 במרץ 1516), היה מלך בוהמיה בין השנים 14711516, ומלך הונגריה בין השנים 1490–1516. נמנה, דרך אביו, עם בני השושלת היגלונית, ממוצא ליטאי-פולני. מצד אמו היה ממוצא אוסטרי-גרמני.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אולסלו נולד ב-1 במרץ 1456 בקרקוב בשם ולדיסלב, לקז'ימייז' הרביעי, מלך פולין ואליזבת מאוסטריה, בתם של אלברכט השני, מלך גרמניה ואליזבת מלוקסמבורג. בשנת 1457 מת דודו לסלו החמישי, מלך הונגריה, והוריו תבעו כיורשיו את הכתר, אולם בהונגריה נבחר מתיאש הוניאדי, ואילו בבוהמיה נבחר גאורגה פודבראדי. אביו רצה להכינו לקראת שלטונו בממלכה, והטיל על ההיסטוריון יאן דלוגוש לחנכו.

מלך בוהמיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף 1466 הטיל האפיפיור פאולוס השני נידוי על ייז'י פודבראדי, וקרא לאצילים הבוהמיים להדיחו. האצילים הבוהמיים פנו למתיאש הראשון, מלך הונגריה לעזרה, ובמרץ 1468 פלש מתיאש למורביה. גאורגה פודבראדי פנה לקז'ימייז' הרביעי, מלך פולין, והציע לו להכיר בבנו ולדיסלב כיורשו, בעד לתמיכתו נגד מתיאש הוניאדי. בתחילת 1469 הכריח ייז'י פודבראדי את מתיאש הוניאדי לחתום על הסכם שלום, אולם בתגובה הכתירו האצילים הבוהמיים את מתיאש למלך בוהמיה. ייז'י פודבראדי חזר על הצעתו לקז'ימייז' הרביעי, והוא פתח בדיונים על כך עם פרידריך השלישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, אולם ב-22 במרץ 1471 מת לפתע ייז'י פודבראדי.

לאחר שאישר ולדיסלב את קיומן של שתי דתות בבוהמיה; קתולים והוסיטים, כפי שנקבע בהסכם בזל בשנת 1462, הוא נבחר ב-28 במאי בדיאט הבוהמי למלך בוהמיה. הכס הקדוש סירב להכיר בבחירתו של ולדיסלב, ותמך בטענתו של מתיאש הוניאדי לכתר, אולם פרידריך השלישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה תמך בוולדיסלב.

מכיוון שוולדיסלב נסמך על כוחם של האצילים ולא על כוח צבאי כלשהו, הדיאט הבוהמי קיבל כוח רב, ואף היה ממונה על חקיקת חוקים.

מלחמת בוהמיה-הונגריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קזימייז' הרביעי שתמך בבנו, הרשה לבנו קז'ימייז' הקדוש לפלוש להונגריה העליונה, לאחר שאצילים הונגריים הבטיחו לו את הכתר. אולם, עד לסוף שנת 1471 הביס מתיאש הוניאדי את קז'ימייז', והאפיפיור סיקסטוס הרביעי הורה לשליחו מרקו ברבו לפעול להדחת ולדיסלב ואביו אם ימשיכו להילחם במתיאש. כתוצאה מכך ב-31 במאי 1472 חתמו קזימייז' וולדיסלב על הפוגה, וב-21 בפברואר 1474 חתמו על הפסקת אש לשלוש שנים. אולם, עד מהרה נפגש ולדיסלב עם פרידריך השלישי בדיאט הקיסרי בנירנברג וכרת עמו ברית נגד מתיאש, ובנוסף קז'ימייז' הרביעי הצטרף לקואליציה. הצבאות הפולנים והבוהמיים פרצו לשלזיה וצרו באוקטובר אותה שנה על מתיאש בוורוצלב. אולם, הכוחות ההונגריים ניתקו את נתיבי האספקה ​​של הפולשים, ואילצו את ולדיסלב וקז'ימייז' לחתום ב-8 בדצמבר על שביתת נשק חדשה.

בשנת 1476 התחתן ולדיסלב על ידי שליח עם ברברה מברנדנבורג, בתו של אלברכט השלישי, הנסיך הבוחר מברנדנבורג, ואלמנתו של הנריק האחד עשר, דוכס גלוגוב שירשה את נחלות בעלה בשלזיה. עד מהרה פלש יאן השני, דוכס ז'אגאן, שהיה אחיינו של הנריק האחד עשר, לדוכסות גלוגוב בתמיכת מתיאש וכבש אותה, ובעקבות זאת אסרה המועצה המלכותית הבוהמית על ברברה מברנדנבורג להגיע לבוהמיה.

בעקבות הניסיון של ולדיסלב לתפוס את דוכסות גלוגוב, פרץ סכסוך חדש. ולדיסלב ופרידריך השלישי אישרו את בריתם נגד מתיאש ב-5 בדצמבר 1476, אולם נציג האפיפיור, בלדזארה דה פישיה, איים על ולדיסלב בנידוי, אם יפלוש לתחומי הונגריה. ב-10 ביוני 1477 נתן פרידריך השלישי לוולדיסלב את התואר נסיך בוחר של האימפריה הרומית הקדושה, ויומיים לאחר מכן הכריז מתיאש מלחמה נגד הקיסר ופלש לאוסטריה. ולדיסלב שלח תגבורת לפרידריך שהיה בעל בריתו, אך הוא החזיר את חייליו מאוסטריה בסוף יולי, ובעקבות כך נאלץ פרידריך ב-1 בדצמבר להכיר במתיאש כמלך החוקי של בוהמיה.

ב-15 בינואר 1478 בלדזארה דה פישיה נידה את ולדיסלב ותומכיו, ובעקבות כך נציגי ולדיסלב ומתיאש החלו במשא ומתן חדש, והם הגיעו לפשרה שהתקבלה על ידי שני המלכים; לשניהם ניתנה הזכות להשתמש בתואר מלך בוהמיה, אך רק מתיאש נדרש להתייחס כך אל ולדיסלב בהתכתבותם. אדמות הכתר הבוהמי נחלקו: ולדיסלב שלט בבוהמיה ומתיאש שלט במורביה, שלזיה ולוסאטיה. הפשרה גם הסמיכה את ולדיסלב לפדות את שלושה המחוזות עבור 400,000 פלורינים זהב לאחר מותו של מתיאס. מתיאש וולדיסלב אישררו את הסכם השלום בכבוד רב ובפגישה רשמית באולומואוץ ב-21 ביולי 1479.

קונפליקטים בבוהמיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות הסכם השלום הותר לאצילים הקתולים שתמכו במתיאש לחזור לבוהמיה, ומכיוון שוולדיסלב שהיה קתולי בעצמו החליט לשפר את יחסיו עם הכס הקדוש, הוא החל להחליף את חברי המועצות העירוניות ההוסיטים בחברים קתולים.

בספטמבר 1483 פרצה מרידה בפראג, במהלכה נרצחו אנשי דת ואצילים קתולים, והיהודים והגרמנים בעיר נרדפו. ולדיסלב ברח מהעיר, ולאחר שהבין שאינו יכול לדכא את המרידה בכוח צבאי, אישר מחדש את זכויות ההוסיטים. ולדיסלב דאג להתקרבות בין האצילים הקתולים להוסיטים, ובמרץ 1485 הועברה בדיאט בקוטנה הורה החלטה על חופש דת ברחבי הממלכה.

ב-16 בפברואר 1486 נבחר מקסימיליאן, ארכידוכס אוסטריה למלך הרומאים בדיאט הקיסרי בפרנקפורט, אולם ולדיסלב ותיאש לא הוזמנו לשם. בתגובה על כך כרתו ולדיסלב ומתיאש ב-11 בספטמבר אותה שנה ברית ביניהם, ובמהלך הפגישה דנו על עניינים נוספים שהיו ביניהם, ובעיקר על מחזור הכסף במדינותיהם. ולדיסלב הבטיח למתיאש שישלח חיילים להילחם בפרידריך השלישי, אולם יועציו שכנעו אותו לא לקיים את ההבטחה. ביוני 1487 הגיע ולדיסלב להסכם שלום עם פרידריך השלישי ועם הנסיכים הבוחרים, ולאחר מכן הכיר בו האפיפיור בוניפקיוס השמיני כמלך בוהמיה.

מתיאש הוניאדי החרים אחוזות גדולות בממלכתו, והעניק אותם לבנו הבלתי חוקי יאנוש קורבינוס, משום שרצה להפוך את יאנוש ליורשו. בניו של ייז'י פודבראדי היו בין האצילים שאיבדו את אחוזותיהם ליאנוש קורבינוס, וב-23 באפריל 1488 הם כרתו ברית עם ולדיסלב שכעס על כך שחלק מהאחוזות היו ממוקמות בנחלות הכתר הבוהמי, וקיבל תמיכה מאביו קז'ימייז' הרביעי, מלך פולין. באביב 1489 אילץ מתיאש את יאן השני, דוכס ז'אגאן לוותר על נחלותיו לטובת בנו יאנוש. באותה שנה עשה ולדיסלב שלום עם פרידריך השלישי, אולם בנו של פרידריך - מקסימיליאן, מלך הרומאים פתח במשא ומתן לשלום עם מתיאש.

מלחמת הירושה בהונגריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלחמת הירושה בהונגריה

ב-6 באפריל 1490 מת במפתיע מתיאש הראשון, מלך הונגריה, ובמאי התכנסו אצילי הונגריה לבחור את המלך הבא. ארבעה מועמדים טענו לכס המלוכה; יאנוש קורבינוס בנו של מתיאש נתמך בעיקר על ידי אצילים מאזור הגבול הדרומי, מקסימיליאן, מלך הרומאים טען לזכותו מכוח הסכם השלום של וינר-נוישטאדט משנת 1463, שבו נקבע שאם ימות מתיאש ללא יורשים יירשו אותו פרידריך השלישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה או יורשיו, ולדיסלב טען לזכותו מכוח היותו בן אחותו של לסלו החמישי, מלך הונגריה שמלך קודם מתיאש, ואילו הוריו העדיפו שאחיו הצעיר יאן אולברכט יירש את הכתר.

רוב האצילים ההונגרים העדיפו את ולדיסלב כמלך, משום שכבר שלט על ממלכת בוהמיה, ובנוסף התחייב ולדיסלב להתחתן עם ביאטריצ'ה מנאפולי, בתו של פרדיננדו הראשון, מלך נאפולי, ואלמנתו של מתיאש הראשון, מלך הונגריה. ב-4 ביולי הביסו אישטוואן החמישי באטורי ופאל קיניז'י את יאנוש קורבינוס, וב-15 ביולי בחר הדיאט ההונגרי בוולדיסלב למלך. ב-9 באוגוסט הגיע ולדיסלב לבודה, שם פגש את אחיו יאן אולברכט שהגיע לפשט מעברה השני של הדנובה, אך השניים לא הגיעו לידי פשרה.

ב-18 בספטמבר הוכתר ולדיסלב בסקשפהרוואר כאולסלו השני, מלך הונגריה, והתיישב בבודה כפי שהבטיח לאחר בחירתו. בהיעדרו מבוהמיה ניהלו את המדינה האצילים הבכירים, ובעקר רוזן העיר פראג וקנצלר הממלכה. אף על פי שבשלום אולומואוץ נקבע כי מורביה, שלזיה ולוסאטיה יהיו חלק מממלכת הונגריה עד שישולם עליהם 400,000 פלורינים זהב, צירף אותם אולסלו בחזרה לכתר בוהמיה ללא ששילם את הכסף האמור.

אחיו יאן אולברכט לא ויתר על טענתו לכתר, ובמהלך ספטמבר כבש את אגר והטיל מצור על קאשה. ב-4 באוקטובר התחתן אולסלו עם ביאטריצ'ה מנאפולי, ואם כי הנישואים נשמרו בסוד, מימנה ביאטריצ'ה את מסעותיו בהונגריה. בנובמבר פלש מקסימיליאן, מלך הרומאים אף הוא להונגריה, וכבש את הערים סומבטהיי, וספרם וסקשפהרוואר. בתחילת דצמבר שחררו כוחותיו של אולסלו את קאשה, ובסוף השנייה עזב מקסימיליאן, מלך הרומאים את הונגריה, לאחר שלא הצליח לממן את מסעותיו. ב-20 בפברואר 1491 ויתר יאן אולברכט על תביעתו לכתר הונגריה, בתמורה לדוכסות גלוגוב ומחצית שלזיה. בסתיו אותה שנה פלש יאן אולברכט שוב להונגריה, אך נהדף על ידי אישטוון זאפויה. בינתיים כוחותיו של אולסלו הדפו את כוחותיו של מקסימיליאן, מלך הרומאים, ובשלום פרשבורג שנחתם ב-7 בנובמבר ויתר אולסלו על כל השטחים שכבש מתיאש הראשון, מלך הונגריה באוסטריה, ובנוסף הכיר בזכותו של בית הבסבורג לרשת את נחלותיו בהונגריה ובבוהמיה אם ימות בלא בן. ב-24 בדצמבר הכה אישטוון זאפויה את יאן אולברכט באפרייש, והכריח אותו לוותר על תביעתו לכתר הונגריה.

שלטונו בהונגריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אף על פי שיאנוש פיליפץ', בישוף וואראד הזהיר את אולסלו, שההונגרים מצייתים רק לשליט תקיף וחזק, ולדיסלב לא המשיך במדיניותו של קודמו מתיאש הראשון, מלך הונגריה, אלא נהג להתחשב בדעתם של האצילים המועצה המלכותית העליונה, והושפע מאוד מיועציו אישטוון זאפויה ותומאש באקוץ'.

בשנת 1492 מת אביו קז'ימייז' הרביעי, מלך פולין, ואולסלו טען לזכותו לכתר, אולם האצילים הפולנים בחרו באחיו יאן אולברכט למלך. מכיוון שקופת האוצר הייתה ריקה, לא היה אולסלו יכול לממן את הצבא השחור, והם החלו לבזוז ערים, ומשום כך פיזר אולסלו ב-3 בינואר 1493 את שרידי הצבא, ורוב שכירי החרב הוצאו להורג.

באותה תקופה צבא האימפריה העות'מאנית החל לבצע פשיטות סדירות נגד הונגריה לאורך הגבול הדרומי, וב-11 בספטמבר 1493 הנחיל תבוסה מוחצת לאצילים הקרואטיים בקרב שדה קרבבה, וסיפח את החוף האדריאטי מצפון הנהר נרטבה עד לאומיש. חודשים ספורים לאחר מכן, התאספו האצילים הקרואטים בביחאץ', וניסו לבקש עזרה מהאפיפיור אלכסנדר השישי וממקסימיליאן הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה.

באביב 1494 הטיל אולסלו מס חריג ללא אישור מהדיאט, ועורר עליו את מחאת האצולה. לורנס או'לאקי שהיה אחד האצילים העשירים בממלכה, הורה על רציחתו של גובה המסים, וכינה את אולסלו שור - בהמה. בתגובה האשימו אולסלו בשיתוף פעולה עם העות'מאנים, ופתח במבצע צבאי נגדו בתחילת 1495, שהסתיים רק לאחר בקשת רחמים מצד או'לאקי. באפריל אותה שנה חתמו אולסלו ובאיזיט השני על הפסקת אש לשלוש שנים, אולם פשיטות העות'מאנים בקרואטיה נמשכו.

במאי 1496 האשימו האצילים בדיאט את ז'יגמונד ארנוסט, שהיה גזברו של אולסלו, במעילה בכספי האוצר, ובתגובה לכך נעצר ארנוסט עם סגנו, ושוחרר רק לאחר ששילם 400,000 פלורינים זהב. בשנת 1497 ביקר אולסלו בבוהמיה, ובחזרתו ניסו חברי הדיאט להשפיע עליו לעצור את תומאש באקוץ', אולם אולסלו לא שהה לעצתם, ואף הפקיד את החותמת המלכותית בידי גיירג' סאטמארי שהיה בעל בריתו של באקוץ', וב-20 בדצמבר אותה שנה מונה באקוץ' לארכיבישוף אסטרגום.

האיום העות'מאני[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1498 פקע תוקפו של הסכם השלום עם האימפריה העות'מאנית, וב-20 ביולי אותה שנה כרת אולסלו ברית עם יאן הראשון אולברכט, מלך פולין ושטפן השלישי, נסיך מולדובה נגד האיום העות'מאני. בנוסף השלים אולסלו עם יאנוש קורבינוס, ומינה אותו לבאן של קרואטיה[1], והטיל עליו את הגנת קרואטיה.

שלטונו של אולסלו בהונגריה היה יציב, על אף התקפות העות'מאנים בגבול הדרומי, ואף עמד בהצלחה נגד המרד של גיירג' דוז'ה. ב-11 במרץ 1500 חוקק הדיאט הבוהמי חוקי קרקעות חדשים, ובשנת 1502 אישר זאת אולסלו. בנוסף פיקח אולסלו על בניית הארמון המלכותי הישן (אולם ולדיסלאב) במצודת פראג.

ב-13 במרץ 1516 מת אולסלו בבודה, וכעבור 6 ימים נקבר בקתדרלת סקשפהרוואר. במקומו של אולסלו עלה לשלטון בנו לאיוש השני, מלך בוהמיה והונגריה, ומכיוון שהיה קטין נטלו מקסימיליאן הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה תחת חסותו, ולאחר מותו בשנת 1519 החליפו גאורג, מרקיז ברנדנבורג-אנסבך

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1476 התחתן אולסלו עם ברברה מברנדנבורג, בתו של אלברכט השלישי, הנסיך הבוחר מברנדנבורג, ואלמנתו של הנריק האחד עשר, דוכס גלוגוב, אך לא היו לו ילדים ממנה.

בשנת 1490 התחתן אולסלו עם ביאטריצ'ה מנאפולי, בתו של פרדיננדו הראשון, מלך נאפולי, ואלמנתו של מתיאש הראשון, מלך הונגריה, אך גם ממנה לא היו לו ילדים.

בשנת 1502 התחתן אולסלו עם אן דה פואה, בתו של גאסטון דה פואה, רוזן קנדאל, ממנה נולדו לו שני ילדים:

אילן יוחסין[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלגירדאס, הדוכס הגדול של ליטא
 
יוליאנה אלכסנדרובה מטבר
 
אנדז'יי אולשאנסקי
 
אלכסנדרה דרוקה
 
אלברכט הרביעי, דוכס אוסטריה
 
יוהנה סופיה מבוואריה
 
זיגיסמונד, קיסר האימפריה הרומית הקדושה
 
ברברה מצליה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ולדיסלב השני, מלך פולין
 
 
 
 
 
סופיה מהונגריה
 
 
 
 
 
אלברכט השני, מלך גרמניה
 
 
 
 
 
אליזבת מלוקסמבורג
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
קז'ימייז' הרביעי, מלך פולין
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אליזבת מאוסטריה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אולסלו השני, מלך בוהמיה והונגריה


קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תואר המשנה למלך בקרואטיה
אולסלו השני, מלך בוהמיה והונגריה
בית יגלו
נולד:1 במרץ 1456 מת:13 במרץ 1516
ייז'י מפודבראדי ממלכת בוהמיה
14711516
לאיוש השני
מתיאש הראשון ממלכת הונגריה וקרואטיה
14901516