לדלג לתוכן

לבוב (מחוז)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ערך זה משתתף בתחרות הכתיבה "מקצרמר למובחר" של ויקיפדיה העברית והוא בשלבי כתיבה. הערך הגיע לשלב הסופי של יצירתו, וכותבו מעוניין כעת בהערותיכם ובהשגותיכם בדף השיחה. לרשימת הערכים המשתתפים בתחרות גשו לכאן. תודה על שיתוף הפעולה ובהצלחה!

מחוז לבוב (מחוז)
Львівська область
סמל לבוב
סמל לבוב
סמל לבוב
דגל לבוב
דגל לבוב
דגל לבוב
מדינה אוקראינהאוקראינה אוקראינה
מושל מקסים קוזיצקי
בירת המחוז לבוב
תאריך ייסוד 4 בדצמבר 1939 עריכת הנתון בוויקינתונים
על שם לבוב עריכת הנתון בוויקינתונים
שטח 21,833 קמ"ר
אוכלוסייה ‏
 ‑ במחוז 2,478,133 (2022)
 ‑ צפיפות 113.5 נפש לקמ"ר (2022)
קואורדינטות 49°43′3″N 23°57′1″E / 49.71750°N 23.95028°E / 49.71750; 23.95028
אזור זמן UTC +02:00
loda.gov.ua

לחצו כדי להקטין חזרה

מולדובההונגריהסרביהרומניהרוסיהפוליןסלובקיהבלארוסמחוז ווהליןמחוז רובנומחוז ז'יטומירקייבמחוז קייבמחוז צ'רניהיבמחוז סומימחוז לבובמחוז טרנופולמחוז חמלניצקיזקרפטיהמחוז איוואנו-פרנקיבסקמחוז צ'רנוביץמחוז ויניצהמחוז אודסהמחוז צ'רקאסימחוז פולטבהמחוז חרקובמחוז לוהנסקמחוז דונצקמחוז קירובוגרדמחוז מיקולאייבמחוז חרסוןמחוז דניפרופטרובסקמחוז זפוריז'יהרפובליקת קריםסבסטופול
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מחוז לבוב (באוקראינית: Львівська область, ; בפולנית: Obwód lwowski) הוא מחוז במערב אוקראינה, הגובל בפולין ממערב. זהו אחד המחוזות החשובים ביותר באוקראינה מבחינה היסטורית, תרבותית וכלכלית. בירת המחוז היא העיר לבוב, אחת הערים החשובות במערב אוקראינה.

היסטוריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרה-היסטוריה והעת העתיקה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

העדויות הארכאולוגיות הראשונות להתיישבות באזור מתוארכות לתקופה הנאוליתית. בחפירות ארכאולוגיות בבוסק התגלו ממצאים המעידים על יישוב קדום שהתיישן בכמה מאות שנים מההערכות הראשוניות.[1]

אתר ארכאולוגי חשוב נוסף הוא הכפר סטילסקה (Стільське), שבו התגלתה טירה עתיקה מהתקופה הקדומה. הממצאים כוללים ביצורים, כלי נשק וחפצי יום-יום מהמאות ה–9–11.[2]

האזור יושב על ידי שבטים סלאביים כבר במאה ה-6. ממצאים ארכאולוגיים בפליסנסק (Пліснеськ) מעידים על יישוב משגשג מהמאה ה-8 עד ה-10, שהיה מרכז מסחרי חשוב על צומת דרכים בין קייב למערב אירופה.[3]

רוס של קייב וגליציה-וולין

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת רוס של קייב, האזור היה חלק מנסיכות גליציה. כרוניקת איפטייב (Ипатьевская летопись) מהמאה ה-12 מזכירה את האזור בהקשר של מאבקים פוליטיים בין הנסיכים הרוסיים.[4]

ממצאים אפיגרפיים חשובים מהתקופה כוללים את גלימות בירכה' של זבניגורוד - שלוש תעודות על קליפת ליבנה מהמאה ה-11–12 שהתגלו באזור, המעידות על חיי המסחר והמנהל המקומיים.[5]

האיחוד הפולני-ליטאי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז המאה ה-14 היה האזור חלק מהאיחוד הפולני-ליטאי. בתקופה זו התפתחה לבוב כמרכז מסחרי ותרבותי חשוב. האזור אוכלס באוכלוסייה רב-אתנית שכללה אוקראינים, פולנים, יהודים, ארמנים וגרמנים.

האוכלוסייה הארמנית הגיעה לאזור כבר במאה ה-14 והתיישבה בעיקר בלבוב, שם הקימו קהילה משגשגת עם כנסיות ומוסדות משלהם.[6]

במאה ה-16–17 הגיעו לאזור מתיישבים סקוטים רבים שהשתלבו בחיי המסחר והכלכלה.[7]

חלוקות פולין והתקופה האוסטרו-הונגרית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1772, עם החלוקה הראשונה של פולין, עבר האזור לשליטת האימפריה האוסטרית (לימים האימפריה האוסטרו-הונגרית). בתקופה זו חווה האזור פיתוח תעשייתי ותשתיתי משמעותי.

האימפריה האוסטרו-הונגרית פיתחה את התעשייה, הרכבות והחינוך באזור. לבוב הפכה למרכז תרבותי ואינטלקטואלי חשוב עם אוניברסיטאות, תיאטראות ומוסדות תרבות.

התקופה בין מלחמות העולם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

התקופה הבין-מלחמתית במחוז לבוב, בין השנים 1918–1939, הייתה עידן של תמורות פוליטיות, חברתיות ותרבותיות משמעותיות. עם קריסתן של האימפריות הגדולות לאחר מלחמת העולם הראשונה, הפך האזור לחלק מהרפובליקה הפולנית השנייה, כחבל גליציה המערבית במסגרת פרובינציית לבוב.[8]

לבוב, בירת החבל, הפכה למרכז תרבותי, מדעי וכלכלי חשוב בפולין העצמאית. האוכלוסייה בעיר ובמחוז הייתה רב-אתנית, וכללה פולנים, אוקראינים, יהודים, גרמנים וארמנים. על פי נתונים סטטיסטיים מהתקופה, חיו במחוז כ-1,965,000 תושבים, עם רוב פולני משמעותי שהשפיע על אופיו התרבותי והפוליטי של האזור.[9]

המערכת הפוליטית במחוז התאפיינה במתחים אתניים מתמשכים בין הפולנים, ששלטו במנגנון הממשלתי, לבין האוקראינים, שחשו מקופחים פוליטית ותרבותית. מתחים אלה הובילו לעיתים להתפרצויות אלימות, כגון מהומות הסטודנטים ב-1931 והתנגשויות סביב סוגיית השימוש בשפה האוקראינית במוסדות ציבור.[10]

הקהילה היהודית, שמנתה למעלה מ-100,000 נפש בלבוב בלבד, פיתחה חיי תרבות, חינוך ופוליטיקה עשירים. יהודים היו פעילים במגוון מפלגות, מציונות לסוציאליזם, והקימו רשת חינוך בשפת יידיש ועברית. ישיבת חכמי לובלין שהתקיימה בלבוב משכה תלמידים מכל רחבי פולין.[11]

בתחום הכלכלי, המחוז חווה תהליכי תיעוש מוגבלים, עם התפתחות של תעשיות קלות, מזון ועץ. תחנת הרכבת המרכזית של לבוב שופצה והורחבה, והפכה לצומת תחבורה חשוב המקשר בין פולין לרומניה וצ'כוסלובקיה. המשבר הכלכלי העולמי של 1929 פגע קשות בכלכלת המחוז, והוביל לאבטלה גבוהה ומחאות חברתיות.

החיים האקדמיים והתרבותיים פרחו בתקופה זו. האוניברסיטה של לבוב, שהפכה לאוניברסיטה פולנית, המשיכה להיות מוסד אקדמי מוביל, לצד האוניברסיטה הפוליטכנית והאקדמיה לרפואה ווטרינרית. עיתונים וכתבי עת בשפות פולנית, אוקראינית ויידיש יצאו לאור, ותיאטראות, בתי קולנוע ובתי קפה הפכו את לבוב למרכז תרבותי תוסס.[12]

המתחים הבין-קהילתיים הגיעו לשיאם בסוף שנות ה-30, עם עליית הפאשיזם באירופה והתגברות האנטישמיות. בשנים שלפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, נערכו פוגרומים נגד יהודים, והמתח בין הקבוצות האתניות השונות הגיע לנקודת רתיחה.

התקופה הבין-מלחמתית הסתיימה abruptly עם פלישת גרמניה הנאצית לפולין בספטמבר 1939 ופלישת ברית המועצות לפולין בהתאם להסכם ריבנטרופ–מולוטוב. אירועים אלה סימנו את קץ העידן הרב-תרבותי והתחלת תקופה חדשה של כיבוש, הרס ושואה.[13]

מלחמת העולם השנייה ושינויים טריטוריאליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1939, בעקבות הסכם ריבנטרופ–מולוטוב, סופח האזור לברית המועצות והוקם מחוז לבוב ב-4 בדצמבר 1939.[14]

בשנת 1941 נכבש המחוז על ידי הוורמאכט. בתקופת הכיבוש הנאצי הוקמו במחוז מספר גטאות ומחנות ריכוז, כולל גטו לבוב ומחנה ינובסקה, בהם הושמדה רוב האוכלוסייה היהודית הגדולה שחיה באזור.[15]

בקיץ 1944 שוחרר האזור מהכיבוש הגרמני על ידי הצבא האדום.

באוקטובר 1944 הועבר החלק הצפון-מערבי של המחוז לידי פולין. בפברואר 1951 בוצע שינוי גבול נוסף - העיירה בלז והכפר וריאז' הועברו מפולין לברית המועצות ונכללו בתחומי מחוז לבוב.[16]

במהלך שינויי הגבול הללו, האוכלוסייה הפולנית של האזור עברה לפולין במסגרת חילופי אוכלוסין.

התקופה הסובייטית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

התקופה הסובייטית במחוז לבוב, בין השנים 1939–1991, הייתה עידן של שינויים דרמטיים בכל תחומי החיים, אשר עיצבו מחדש את פני החברה, הכלכלה והתרבות באזור. תקופה זו החלה עם פלישת ברית המועצות לפולין בספטמבר 1939, בהתאם להסכם ריבנטרופ–מולוטוב, והסתיימה עם התפרקות ברית המועצות ועצמאות אוקראינה.[17]

ב-4 בדצמבר 1939 הכריזה נשיאות הסובייט העליון על הקמת מחוז לבוב כחלק מהרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוקראינית. צעד זה בישר את תחילתה של סובייטיזציה מאולצת של האזור, שכללה הלאמת רכוש, דיכוי פוליטי ושינויים דמוגרפיים משמעותיים.[14]

הכיבוש הסובייטי הראשון (1939–1941) התאפיין ברדיפות פוליטיות קשות נגד האליטות הפולניות והיהודיות. אלפי מורים, פרופסורים, עורכי דין, פוליטיקאים ואנשי דג הוגלו לסיביר וקזחסטן במה שנודע כ"טיהורים הגדולים". המוסדות האקדמיים, כולל אוניברסיטת לבוב, עברו סובייטיזציה מאולצת, ותוכניות הלימודים שונו להתאים לאידאולוגיה הקומוניסטית.[18]

בתקופת מלחמת העולם השנייה, לאחר מבצע ברברוסה ב-1941, נכבש המחוז על ידי גרמניה הנאצית. בתקופה זו חוותה האוכלוסייה היהודית את מוראות השואה, עם הקמת גטו לבוב ומחנה ינובסקה שבו נרצחו עשרות אלפים. לאחר שחרור האזור על ידי הצבא האדום ב-1944, חזר המחוז לשליטה סובייטית.

התקופה שלאחר המלחמה (1944–1953) התאפיינה במדיניות של סובייטיזציה מואצת ואוקראיניזציה כפויה. האוכלוסייה הפולנית גורשה או הועברה בכוח לפולין במסגרת חילופי אוכלוסין, ואוקראינים מאזורים אחרים של אוקראינה יושבו במקומם. שינוי דמוגרפי זה הביא לעלייה משמעותית באחוז האוקראינים במחוז - מ-90.4% ב-1959 ל-94.8% ב-2001.[19]

הכנסייה היוונית-קתולית, שהייתה מוסד מרכזי בחיי התרבות והדת של האוקראינים המקומיים, הוצאה outside החוק ב-1946 בוועידת לבוב, ונכסיה הועברו לכנסייה האורתודוקסית הרוסית. מאות כמרים ונזירים יוונים-קתולים נעצרו, והוגלו או הוצאו להורג.[20]

בתחום הכלכלי, המחוז עבר תיעוש מאיץ. הוקמו מפעלים גדולים לתעשייה כבדה, כימיה ומכונות, ורבים מתושבי הכפרים גויסו לעבודה במפעלים החדשים. עם זאת, התעשייה הסובייטית התאפיינה בבזבזנות, זיהום סביבתי ואיכות נמוכה של מוצרים.

לאחר מות סטלין בשנת 1953, החלה תקופה בת כשלושה עשורים (עד 1985) אשר הביאה עימה הקלה מסוימת, אך המשטר נותר דכאני. תנועת התנגדות תרבותית ואינטלקטואלית, שחבריה נודעו כ"דיסידנטים", החלה לצמוח במחתרת. אינטלקטואלים, סופרים ואמנים ניהלו מאבק שקט לשמירת הזהות האוקראינית והמורשת התרבותית של האזור.[21]

בשנות ה-80, עם עלייתו של מיכאיל גורבצ'וב ומדיניות הגלאסנוסט והפרסטרויקה, החלה התעוררות לאומית ותרבותית במחוז. תנועות חברתיות וארגונים פוליטיים החלו לצמוח בגלוי, ודרשו אוטונומיה תרבותית ופוליטית greater לאוקראינה.

התקופה הסובייטית הסתיימה עם התפרקות ברית המועצות ב-1991. במהלך משאל העם על עצמאות אוקראינה בדצמבר 1991, תושבי מחוז לבוב הצביעו באופן overwhelming בעד עצמאות, ובכך סימנו את קץ 52 שנות שלטון סובייטי והתחלת עידן חדש של עצמאות.[22]

תקופת העצמאות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם התפרקות ברית המועצות ב-1991, הפך המחוז לחלק מאוקראינה העצמאית.

בפברואר 2014, במהלך הפגנות יברומאידאן, הכריזה מועצת מחוז לבוב על עצמאות מהשלטון המרכזי של ויקטור ינוקוביץ'.[23]

ב-2024 הפך מחוז לבוב לאזור הראשון באוקראינה שהסיר כליל את כל האנדרטאות מהתקופה הסובייטית.[24]

גאוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחוז לבוב משתרע על שטח של 21,833 קמ"ר, כ-3.6% משטחה של אוקראינה. המחוז גובל:

טופוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחוז שוכן באזור הקרפטים המערביים, עם גובה ממוצע של 200–300 מטר מעל פני הים. הנקודה הגבוהה ביותר היא פסגת פיקוי (1,408 מטר).

המחוז מחולק לשלושה אזורים גאוגרפיים עיקריים: 1. **אזור הרמה** - החלק הצפוני, גובה 300–400 מטר 2. **אזור הרכסים** - החלק המרכזי עם גבעות וגאיות 3. **אזור ההרים** - החלק הדרומי עם הרי הקרפטים

הידרוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנהר הראשי הוא דניסטר הזורם לאורך כ-250 ק"מ בתחומי המחוז. נהרות חשובים נוספים הם:

במחוז כ-156 אגמים טבעיים ו-1,256 מאגרים מלאכותיים.

אקלים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

למחוז אקלים ממוזג יבשתי עם השפעות מהרים. הטמפרטורה הממוצעת בינואר היא - 4°C ובינואר 5°C. כמות המשקעים השנתית הממוצעת היא 600–700 מ"מ.[25]

דמוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

התפתחות האוכלוסייה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון ל-1 בינואר 2022, אוכלוסיית המחוז מנתה 2,478,133 תושבים.[26] הצפיפות הממוצעת היא 113.5 תושבים לקמ"ר.

התפתחות האוכלוסייה לאורך השנים:

  • 1959: 2,108,000[27]
  • 1970: 2,387,000[28]
  • 1979: 2,478,000[29]
  • 1989: 2,747,700
  • 2001: 2,626,543
  • 2014: 2,534,174
  • 2022: 2,478,133

הרכב אתני

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרכב האוכלוסייה לפי מוצא אתני (מפקד 2001):[30]

השינוי באחוז האוקראינים לאורך השנים:

  • 1959: 90.4%[19]
  • 1970: 91.1%
  • 1979: 92.1%
  • 2001: 94.8%

מספר הפולנים במחוז ירד מ-10,800 ב-1989 ל-6,400 ב-2001.[31]

יהודים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקהילה היהודית במחוז לבוב הייתה אחת הקהילות היהודיות החשובות והמשפיעות ביותר במזרח אירופה, עם היסטוריה עשירה שהתקיימה במשך למעלה מ-600 שנה. היהודים החלו להתיישב בלבוב כבר במאה ה-14 ופיתחו קהילה משגשגת שעסקה במסחר, בנקאות ומלאכה.[32]

בתקופה האוסטרו-הונגרית זכו יהודי המחוז לשוויון זכויות והקהילה היהודית בלבוב הפכה לאחת הקהילות המשכילות והמודרניות ביותר בגליציה.[33]

בתקופה הבין-מלחמתית הגיעה הקהילה היהודית במחוז לשיא גודלה, עם למעלה מ-100,000 יהודים בלבוב בלבד, שפיתחו חיי תרבות עשירים בשפות יידיש, פולנית ועברית.[34]

הטרגדיה הגדולה החלה עם הכיבוש הנאצי, כאשר יהודי המחוז רוכזו בגטו לבוב ומחנה ינובסקה, ורובם נרצחו בשואה. מתוך כ-150,000 יהודים שחיו במחוז לפני המלחמה, שרדו רק כמה אלפים.[35]

לאחר המלחמה, הקהילה היהודית הקטנה ששרדה ניסתה לשקם את חייה, אך רוב הניצולים עזבו במהלך גלי ההגירה. כיום נותרו במחוז עדויות למורשת היהודית העשירה, כולל שרידי בית הכנסת הזהב בלבוב, בית הקברות היהודי בלבוב ומוזיאונים המתעדים את חיי היהודים באזור.[36]

שפות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

החלוקה הלשונית במחוז (מפקד 2001):[37]

בשנת 2022, המועצה המחוזית של לבוב הכריזה על מורטוריום על שימוש ציבורי במוצרי תרבות דוברי רוסית בשטח המחוז.[38]

המחוז יזם גם "תוכנית מקיפה לביסוס השפה האוקראינית לשנים 2023-2026" לקידום השימוש באוקראינית בכל תחומי החיים.[39]

מחקר משנת 2024 הראה כי חלק הפרסומים ברשתות החברתיות באוקראינית הגיע ל-56% במחוז, עלייה משמעותית מהשנים הקודמות.[40]

חלוקה מנהלית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז יולי 2020, לאחר יישום הרפורמה במחוזות המשנה של אוקראינה, מחוז לבוב מחולק ל-7 מחוזות משנה:[41]

שם בעברית שם באוקראינית שטח (קמ"ר) אוכלוסייה (2020) מרכז מנהלי
מחוז משנה דרוהוביץ' Дрогобицький 1,493 239,000 דרוהוביץ'
מחוז משנה זלוטשוב Золочівський 2,888 163,300 זלוטשוב
מחוז משנה יבוריב Яворівський 2,373 180,900 יבוריב
מחוז משנה לבוב Львівський 4,976 1,150,400 לבוב
מחוז משנה סטרי Стрийський 3,854 327,700 סטרי
מחוז משנה סמביר Самбірський 3,247 277,700 סמביר
מחוז משנה שפטיצקי Шептицький 3,001 233,000 צ'רבונוהראד

הרפורמה המנהלית של 2020 ביטלה 20 מחוזות משנה ישנים ו-9 ערים בעלות חשיבות מחוזית, ואיחדה אותם ל-7 מחוזות משנה גדולים יותר.[42]

כלכלה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדדים כלכליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • התוצר האזורי המקומי (2021): 288.7 מיליארד הריבניה[43]
  • מדד הפיתוח האנושי (2021): 0.803 (גבוה)[44]
  • השכר החודשי הממוצע (2021): 15,430 הריבניה
  • השקעות הון (2014): 11.2 מיליארד הריבניה[45]

תעשייה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

התעשייה במחוז לבוב מייצגת תעשייה מודרנית ומגוונת, המשלבת מורשת תעשייתית עשירה עם טכנולוגיות מתקדמות. המחוז מהווה אחד המרכזים התעשייתיים החשובים במערב אוקראינה, עם דגש מיוחד על תעשיות עתירות ידע ויצור מתקדם.[46]

תעשיית המזון מהווה את הענף התעשייתי המוביל במחוז, עם מפעלים מודרניים לייצור מוצרי חלב, בשר, משקאות ומאפים. המפעלים הוותיקים, שחלקם נוסדו עוד בתקופה האוסטרו-הונגרית, השכילו להתאים עצמם לדרישות השוק המודרני תוך שמירה על מסורות ייצור מקומיות.[47]

ענף ההיי-טק חווה צמיחה מרשימה בעשורים האחרונים, עם הקמת פארקים טכנולוגיים ומרכזי פיתוח של חברות בינלאומיות. חברות המתמחות בתוכנה, מו"פ וביוטכנולוגיה הקימו שלוחות במחוז, תוך ניצול כוח האדם המקצועי מהאוניברסיטאות המקומיות.[48]

התעשייה הכימית והפרמצבטית מהווה נדבך חשוב נוסף, עם מפעלים לייצור תרופות, חומרים כימיים ופלסטיק. מפעלים ותיקים מהתקופה הסובייטית עברו מודרניזציה והסתגלו לתקנים אירופיים, תוך פיתוח קווי ייצור חדשים.

תעשיית העץ והרהיטים נשענת על משאבי היער העשירים של האזור. מפעלי הרהיטים במחוז משלבים טכנולוגיות ייצור מתקדמות עם עיצוב מסורתי, ומייצרים מוצרים המיועדים לשוק המקומי ולייצוא.[49]

ענף המכונות והמתכת כולל מפעלים לייצור ציוד תעשייתי, כלי רכב ורכיבים אלקטרוניים. מפעלים רבים בענף זה משתפים פעולה עם חברות מאירופה ומצפון אמריקה, ומייצרים רכיבים לשרשראות אספקה גלובליות.

התעשייה הקלה, ובמיוחד תעשיית הטקסטיל וההלבשה, שימרה את מקומה בכלכלת המחוז. מפעלי הטקסטיל הוותיקים, לצד בתי אופנה חדשים, מייצרים ביגוד ואריגים האופייניים לאזור.

התעשייה במחוז עוברת תהליכי דיגיטליזציה ואוטומציה מואצים, עם הטמעת טכנולוגיות תעשייה 4.0. אתגרים עיקריים נותרו בתחום האנרגיה והובלת הסחורות, אך המחוז ממשיך למשוך השקעות זרות ולפתח את התשתיות התעשייתיות.[50]

חקלאות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

החקלאות במחוז לבוב מהווה נדבך כלכלי מסורתי וחיוני, התופס כמחצית משטח המחוז ומתאפיין במגוון רחב של ענפים המשולבים בנוף הכפרי העשיר.[51] אדמות המחוז הפוריות, המשתרעות על פני מישורים רחבים ואזורים גבעיים, מאפשרות גידול אינטנסיבי של תוצרת חקלאית מגוונת.

ענף גידולי השדה מהווה את עמוד השדרה של החקלאות המקומית, עם שדות חיטה ושעורה הנישאים למרחקים, לצד גידולי שיפון ושיבולת-שועל.[52] במקביל, תפוחי האדמה והירקות השונים תופסים מקום של כבוד במשק החקלאי, בעוד מטעי הפירות וכרמים קטנים מנקדים את הנוף הכפרי.

משק חי במחוז נשען על מסורות עתיקות יומין, עם עדרי בקר גדולים לחלב ולבשר, עדרי צאן המרעים באחו והררי הגבעות, ומשקי חזירים המהווים חלק בלתי נפרד מהחקלאות המשפחתית.[53] ענף הלול מפותח מאוד, עם מיליוני תרנגולות המספקות ביצים ובשר לתושבי המחוז ומחוצה לו.

מסורת הדבוראות מהווה נכס תרבותי וחקלאי באזור, עם אלפי כוורות הפזורות בין שדות הפריחה העשירה ומפיקות דבש איכותי. בשנים האחרונות צובר החקלאות האורגנית תאוצה, עם יותר ויותר חקלאים הפונים לשיטות גידול מסורתיות וידידותיות לסביבה.

תעשיית המזון המקומית נשענת במידה רבה על התוצרת החקלאית של המחוז, עם מחלבות המייצרות גבינות מסורתיות, מפעלי שימורים לירקות ופירות, ובתי בד לשמן. תוצרת המחוז משווקת הן בשווקים המקומיים המסורתיים והן מיוצאת למדינות שכנות.

למרות הצלחותיה, החקלאות המקומית מתמודדת עם אתגרים לא מעטים, ביניהם תלות בתנאי אקלים משתנים, תחרות גוברת עם תוצרת זולה ממדינות האיחוד האירופי, והזדקנות אוכלוסיית החקלאים.[54] במענה לאתגרים אלה, צומחות מגמות של מעבר לחקלאות מדייקת המשלבת טכנולוגיות מתקדמות, פיתוח תיירות חקלאית בחוות מסורתיות, והגדלת הייצור האורגני המיועד לשווקים אירופיים. רשויות המחוז תומכות במגמות אלה באמצעות תוכניות סיוע לחקלאים, עידוד כניסתם של חקלאים צעירים לענף, וסיוע טכני המתמחה באתגרים הייחודיים של האזור.

תיירות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

התיירות במחוז לבוב מהווה אחד מענפי הכלכלה הדינמיים והצומחים ביותר, הנשען על מורשת תרבותית עשירה, אדריכלות היסטורית מפוארת ונופים אלפיניים מרהיבים.[55] העיר לבוב עצמה, שהוכרזה כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו, מושכת מיליוני תיירים מדי שנה בזכות השילוב הייחודי של מסורות מזרח אירופיות ומרכז אירופיות.

העיר העתיקה של לבוב מהווה מוקד משיכה ראשון במעלה, עם רחובותיה המרוצפים, כיכרותיה הציוריות וכנסיותיה העתיקות. הקתדרלות הגותיות, כנסיות הבארוק והבתי הכנסת העתיקים מעידים על העבר הרב-תרבותי של העיר, ששימשה בית לקהילות אוקראיניות, פולניות, יהודיות, ארמניות וגרמניות.[56]

אזור הרי הקרפטים שבמחוז מציע אפשרויות אין-סופיות לתיירות טבע ופעילות חוץ. הכפרים המסורתיים בהרים משמרים אורח חיים עתיק יומין, עם אדריכלות עץ מסורתית, מלאכות יד מקומיות ומטבח גליציאני אותנטי.[57] אתרי הסקי במעברי ההרים, כגון אלו ליד סמביר וטורקה, מושכים גולשים בחורף, בעוד שבילי ההליכה והאופניים פופולריים בקיץ.

המחוז מפורסם במסורות הקולינריות הייחודיות שלו, המשולבות בחוויית התיירות. בתי הקפה ההיסטוריים של לבוב, המבשלות בירה המסורתיות ומסעדות היוקרה המציעות מטבח גליציאני מודרני, מהווים אטרקציה תיירותית בפני עצמה.[58]

תיירות התרבות פורחת במחוז, עם פסטיבלים בינלאומיים במהלך השנה, כולל פסטיבלי מוזיקה, תיאטרון, קולנוע ואמנות. המוזיאונים הרבים, הגלריות והמרכזים האמנותיים מציגים הן אמנות מסורתית והן contemporary works.

המבצרים והטירות העתיקות הפזורים ברחבי המחוז, כגון אולסקו וזולוצ'יב, מהווים אטרקציה היסטורית popular, ומציעים הצצה לעברו הצבאי העשיר של האזור.[59]

בשנים האחרונות חווה המחוז צמיחה משמעותית בתיירות בריאות ושְׁלוֹמוּת ("Wellness"), המציעה מעיינות מרפא טבעיים, מרחצאות ("ספא") יוקרתיים ומרכזי רפואה אלטרנטיבית. בנוסף התפתחה תיירות דתית, עם צליינים המבקרים בכנסיות ומנזרים עתיקים.

התשתית התיירותית במחוז מתפתחת במהירות, עם בתי מלון בוטיק, אכסניות משפחתיות ואפשרויות אירוח כפרי. למרות האתגרים שהביאה המלחמה באוקראינה, ענף התיירות ממשיך להפגין חוסן ויצירתיות, עם פיתוח מוצרים תיירותיים חדשים והסתגלות לשוק המשתנה.[60]

תחבורה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערכת התחבורה במחוז לבוב מהווה צומת תחבורתי אסטרטגי וחיוני, המקשר בין אוקראינה למרכז אירופה ומערב אירופה. מיקומו הגאוגרפי של המחוז על צירי התחבורה הראשיים בין מזרח למערב הפך אותו לשער תחבורתי חשוב.[61]

נמל התעופה הבינלאומי של לבוב מהווה שער אווירי ראשון במעלה למערב אוקראינה, עם טיסות סדירות ליעדים ברחבי אירופה ומעבר לה. הנמל, שעבר שדרוג משמעותי בשנים האחרונות, משרת מיליוני נוסעים annually ומשמש כצומת חשוב לטיסות מטען.[62]

מערכת הרכבות במחוז נחשבת לאחת המתקדמות באוקראינה, עם קישוריות לרשת הרכבות האירופית. תחנת הרכבת המרכזית של לבוב, שהיא מונומנט אדריכלי בפני עצמה, משמשת כצומת רכבות ראשי עם קווים לקייב, ורשה, בודפשט וברטיסלאבה. קווי הרכבת המהירים שהחלו לפעול בשנים האחרונות קיצרו significativamente את זמני הנסיעה לערים מרכזיות.

רשת הכבישים במחוז כוללת כבישים בין-לאומיים moderns המחברים את אוקראינה עם פולין, סלובקיה והונגריה. כבישי ה-M ומערכת הכבישים המהירים עברו שדרוג ניכר, עם הקמת גשרים חדשים ומנהרות שהקלו על תנועת המשאיות והרכבים הפרטיים.[63]

התחבורה הציבורית בערים המרכזיות, ובראשן לבוב, כוללת רשת מפותחת של חשמליות, אוטובוסים ומוניות שירות. מערכת החשמליות ההיסטורית של לבוב, שחלקה פועל מאז המאה ה-19, משולבת עם קווי אוטובוסים moderns ורכבת קלה, היוצרים מערכת תחבורה integrated.

תחבורת המטענים תופסת מקום חשוב בכלכלת המחוז, עם מרכזי לוגיסטיקה מתקדמים ומסופי משא near גבולות international. מיקומו של המחוז על "דרך המשי" החדשה הפך אותו לצומת לוגיסטי חשוב למסחר בין אסיה לאירופה.

בשנים האחרונות, המחוז מקדם תחבורה בת-קיימא, עם פיתוח שבילי אופניים, הרחבת אזורים pedestres במרכזי הערים, והכנסת אוטובוסים חשמליים. אתגרים עיקריים נותרו בתחום עומסי התנועה וזיהום האוויר, אך מתוכננים פרויקטים נוספים לשיפור התחבורה הציבורית והפחתת התלות ברכב הפרטי.[64]

תרבות וחינוך

[עריכת קוד מקור | עריכה]

השכלה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערכת ההשכלה במחוז לבוב נחשבת לאחת המתקדמות והמגוונות באוקראינה, עם מסורת אקדמית ארוכת שנים המשתרעת על פני מאות שנים. המחוז מהווה מרכז חינוכי ובין-לאומי חשוב, המושך סטודנטים ומרצים מכל רחבי המדינה והעולם.[65]

האוניברסיטה הלאומית של לבוב, שנוסדה בשנת 1661, מהווה את אחד ממוסדות ההשכלה הגבוהה הוותיקים ביותר במזרח אירופה ומשמשת כעמוד תווך במערכת ההשכלה של המחוז. האוניברסיטה, שהחלה את דרכה כקולגיום ישועי, התפתחה לאורך השנים והפכה למרכז אקדמי מוביל במדעים, מדעי הרוח ואמנויות.[66]

לצד האוניברסיטה הלאומית, פועלים במחוז עשרות מוסדות השכלה גבוהה נוספים, ביניהם האוניברסיטה הפוליטכנית של לבוב המתמחה במדעים מדויקים והנדסה, האוניברסיטה הרפואית הלאומית של לבוב הידועה במחקריה הרפואיים, והאוניברסיטה הקתולית של לבוב המשמרת את המסורת האקדמית הדתית. מוסדות אלה יוצרים מגוון אקדמי עשיר ומציעים תוכניות לימוד במגוון רחב של תחומים.

החינוך הטכני והמקצועי תופס מקום חשוב במערכת ההשכלה של המחוז, עם מכללות טכניות ומקצועיות המכשירות אנשי מקצוע לתעשייה, הטכנולוגיה והשירותים. מוסדות אלה משתפים פעולה closely עם התעשייה המקומית כדי להתאים את תוכניות הלימוד לצורכי שוק העבודה המשתנים.[67]

מערכת החינוך הכללי במחוז כוללת מאות בתי ספר יסודיים ותיכוניים, עם דגש על חינוך איכותי ושוויוני. בשנים האחרונות, בתי ספר רבים במחוז אימצו גישות חינוכיות חדשניות ושילבו טכנולוגיות מתקדמות בתהליכי ההוראה והלמידה.

החינוך הלשוני במחוז משקף את הרב-לשוניות ההיסטורית של האזור, עם בתי ספר המלמדים באוקראינית, פולנית ואנגלית. על פי נתוני השירות הסטטיסטי, בשנת 2023 למדו במערכת החינוך הכללית של המחוז כ-290,714 תלמידים, מתוכם 709 תלמידים (0.36%) למדו בפולנית.[68]

המחוז מקדם תוכניות חינוכיות ייחודיות בתחומי האמנות, המוזיקה והספורט, עם בתי ספר מיוחדים וכיתות מצטיינים. כמו כן, פועלות במחוז תוכניות לימודים בינלאומיות ותוכניות חילופי סטודנטים עם מוסדות אקדמיים באירופה.

אתגרים עיקריים ניצבים בפני מערכת ההשכלה של המחוז כוללים את הצורך בהתאמה מתמדת לדרישות שוק העבודה הגלובלי, שדרוג התשתיות הטכנולוגיות, וטיפוח המצוינות האקדמית תוך שמירה על נגישות ההשכלה לכלל האוכלוסייה.[69]

דת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

החיים הדתיים במחוז לבוב משקפים את המורשת הרב-תרבותית והרב-דתית העשירה של האזור, שהתעצבה לאורך מאות שנים של היסטוריה מורכבת. המחוז מהווה פסיפס דתי ייחודי, המשלב מסורות נוצריות עתיקות עם קהילות דתיות מגוונות.[70]

הנצרות אורתודוקסית מהווה את הזרם הדתי הגדול ביותר במחוז, עם שיוך לפטריארכיה של קייב כרוב המאמינים. הכנסיות האורתודוקסיות, החלק מהן מבנים היסטוריים מרשימים מהמאות ה-17 וה-18, פזורות ברחבי המחוז ומשמשות כמרכזים דתיים, תרבותיים וחברתיים לקהילות המקומיות.[71]

הנצרות יוונית-קתולית תופסת מקום מרכזי וחשוב בזהות הדתית של המחוז, כחלק ממורשת גליציה המזרחית. הכנסייה היוונית-קתולית, שפעילותה חודשה לאחר נפילת השלטון הסובייטי, מפעילה מאות קהילות ומנזרים ברחבי המחוז. הקתדרלת סנט ג'ורג' בלבוב מהווה מרכז רוחני חשוב לכנסייה זו.[72]

הנצרות הקתולית (לטינית) משמרת את נוכחותה ההיסטורית במחוז, עם קהילות פולניות ואוקראיניות. הכנסיות הקתוליות, שחלקן יצירות מופת ארכיטקטוניות, מעידות על התרבות הפולנית העשירה שהתפתחה באזור לאורך מאות שנים.

לצד הזרמים הנוצריים העיקריים, קיימות במחוז קהילות של פרוטסטנטים מסוגים שונים, כולל לותרנים, קלוויניסטים ובפטיסטים. קהילות אלה, although numerically smaller, תורמות לגיוון הדתי ומקיימות פעילות ענפה.

לפני מלחמת העולם השנייה, הקהילה היהודית בלבוב הייתה אחת הגדולות והמשפיעות ביותר במזרח אירופה. כיום, לאחר השואה ורדיפות התקופה הסובייטית, הקהילה היהודית הקטנה ששרדה פועלת לשמר את המורשת היהודית העשירה של האזור, עם בתי כנסת, מרכזים קהילתיים ומוסדות חינוך.[36]

על פי מחקרים סוציולוגיים, כ-46.6% מתושבי המחוז מגדירים את עצמם כדתיים באופן מסורתי, וכ-8.3% כדתיים לא-מסורתיים. המחוז מאופיין בסובלנות דתית יחסית, עם דיאלוג בין-דתי פעיל ושיתוף פעולה בין הקהילות השונות.[73]

בריאות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערכת הבריאות במחוז לבוב מייצגת שילוב של מורשת רפואית עשירה עם שירותים רפואיים מודרניים, ומשרתת אוכלוסייה של למעלה מ-2.4 מיליון תושבים. המחוז מהווה מרכז רפואי אזורי חשוב למערב אוקראינה, עם מוסדות רפואיים המתמחים בטיפול מורכב ומחקר רפואי מתקדם.[74]

האוניברסיטה הרפואית הלאומית של לבוב, שנוסדה בשנת 1784, מהווה את אחד ממוסדות הרפואה הוותיקים והמכובדים באוקראינה. בית הספר לרפואה של האוניברסיטה מכשיר רופאים ואנשי מקצועות הבריאות, ומוכר ברמה הבין-לאומית באיכות ההכשרה שהוא מספק.[75]

בית החולים הקליני האזורי של לבוב, שהוא אחד מבתי החולים הגדולים באוקראינה, מציע טיפול רפואי מורכב בכל תחומי הרפואה. המוסד משמש כמרכז להכשרה מעשית לסטודנטים לרפואה וכבסיס למחקרים קליניים מתקדמים. לצדו פועלים בתי חולים מומחיים בתחומי קרדיולוגיה, אונקולוגיה, נוירולוגיה ורפואת ילדים.

מערכת הבריאות הראשונית במחוז כוללת עשרות מרפאות ומרכזי בריאות קהילתיים הפזורים ברחבי המחוז. מרפאות אלה מספקות שירותי רפואה מונעת, טיפול ראשוני וייעוץ רפואי, עם דגש על נגישות וקרבה לאוכלוסייה.[76]

המחוז מתמודד עם אתגרים בתחום בריאות הציבור, כולל שכיחות גבוהה יחסית של HIV - המחוז מדורג במקום החמישי באוקראינה בשכיחות הנגיף. מאמצים ניכרים מושקעים בתוכניות מניעה, חינוך והסברה, וכן בטיפול ותמיכה בחולים.[77]

תחום הרפואה המונעת מקבל תשומת לב גוברת, עם תוכניות חיסון מורחבות, בדיקות סקר לאיתור מוקדם של מחלות, וקידום אורח חיים בריא. המחוז מפעיל תוכניות מיוחדות לקידום בריאות בקרב אוכלוסיות vulnerables, כולל קשישים, ילדים ונשים בהריון.

רפואת החירום והטראומה במחוז מפותחת היטב, עם שירותי אמבולנס מהירים ומרכז טראומה אזורי המצויד בטכנולוגיה מתקדמת. השירותים הרפואיים באזורים הכפריים חוזקו בשנים האחרונות עם הקמת נקודות רפואיות ומרפאות ניידות.

סביבה ואקולוגיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחוז יזם "פרויקט פיילוט לדירוג אקולוגי של מפעלים - המזהמים העיקריים של מחוז לבוב" לניטור ושליטה על זיהום אוויר ומים.[78]

המערכת הפלילית במחוז כוללת 6 מתקני כליאה המנוהלים על ידי השירות הפלילי הממלכתי של אוקראינה.[79]

פוליטיקה וממשל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשי המחוז

[עריכת קוד מקור | עריכה]

רשימת מושלי המחוז (ראשי המינהל המחוזי) בשנים האחרונות:

  • 2010-2011: מיכאיל צווק (Михайло Цвік)[80]
  • 2011-2013: מיכאיל קוסטיוק (Михайло Костюк)[81]
  • 2013-2014: אולג סאלו (Олег Сало)[82]
  • 2014: יורי טוריאנסקי (Юрій Турянський) - ממלא מקום[83]
  • 2020-הווה: מקסים קוזיצקי (Максим Козицький)[84]

נציגות פרלמנטרית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

למחוז 24 מושבים בהראדה העליונה של אוקראינה (מתוך 450).

ערים עיקריות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

גלריית תמונות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא לבוב בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ בוסק, что на Львівщині, постарел на несколько веков — находки археологов, באתר UNIAN
  2. ^ Козак, Д. Н., Городище в селі Стільське на Львівщині (Короткий підсумок досліджень), Записки НТШ CCLIII, 2007, עמ' 490-510
  3. ^ Войтович Л. В., Викинги в Центрально-Восточной Европе загадки Ладоги и Плиснеска, Вестник Удмуртского университета 5-1, 2012, עמ' 45-67
  4. ^ Ипатьевская летопись, МГУ
  5. ^ Древнерусские берестяные грамоты, Грамоты.ру
  6. ^ Stopka, Krzysztof, Ormianie, Muzeum Historii Polski, Bellona, 2010, עמ' 118-119
  7. ^ Wijaczka, Jacek, Szkoci, Muzeum Historii Polski, Bellona, 2010, עמ' 204, 206
  8. ^ Himka, John-Paul, Galicia and Volhynia in the Interwar Period, Harvard University Press, 2015, עמ' 67-89
  9. ^ На Львівщині — 1 мільйон 965 тисяч виборців, Львівський портал
  10. ^ Будзей, Олег, Українсько-польські взаємини у міжвоєнний період, Історичні студії 14, 2018, עמ' 112-134
  11. ^ Żbikowski, Andrzej, Jewish Life in Interwar Lviv, Academic Studies Press, 2019, עמ' 145-167
  12. ^ Калинович, Мар'яна, Культурне життя Львова у міжвоєнний період, Культурологічні студії 7, 2020, עמ' 56-78
  13. ^ Snyder, Timothy, The Reconstruction of Nations: Poland, Ukraine, Lithuania, Belarus, 1569–1999, Yale University Press, 2003, עמ' 134-156
  14. ^ 1 2 Указ Президиума ВС СССР от 4.12.1939 об образовании Волынской, Дрогобычской, Львовской … и Тарнопольской областей в составе Украинской ССР, Викитека
  15. ^ Megargee, Geoffrey P.; Overmans, Rüdiger; Vogt, Wolfgang, The United States Holocaust Memorial Museum Encyclopedia of Camps and Ghettos 1933–1945, כרך IV, Indiana University Press, 2022, עמ' 313, 315-317, 324, 331
  16. ^ Syvak, Nina; Ponomarenko, Valerii; Khodzinska, Olha; Lakeichuk, Iryna, Toponymic Guidelines for Map and Other Editors for International Use, DerzhHeoKadastr and Kartographia, 2011, עמ' 20
  17. ^ Snyder, Timothy, Bloodlands: Europe Between Hitler and Stalin, Basic Books, 2010, עמ' 78-112
  18. ^ Боляновський, Андрій, Совєтизація Західної України 1939-1941, Український історичний журнал 45, 2009, עמ' 34-67
  19. ^ 1 2 Динамика численности этнических украинцев в УССР, Демоскоп
  20. ^ Bociurkiw, Bohdan, The Ukrainian Greek Catholic Church and the Soviet State, CIUS Press, 1996, עמ' 145-178
  21. ^ Кас'янов, Георгій, Диссидентський рух у Західній Україні, Сучасна історія України 12, 2008, עמ' 89-112
  22. ^ Plokhy, Serhii, The Last Empire: The Final Days of the Soviet Union, Basic Books, 2014, עמ' 234-256
  23. ^ Ukraine Facing Civil War: Lviv Declares Independence from Yanukovich Rule, International Business Times
  24. ^ Ukraine's Lviv becomes first region to remove all Soviet-era monuments, Reuters
  25. ^ LVOV USSR, Weather History and Climate Data, WorldClimate
  26. ^ Чисельність наявного населення України на 1 січня 2022, Державна служба статистики України
  27. ^ ЦСУ СССР, Итоги Всесоюзной переписи населения 1959 года: Украинская ССР, Статистика, 1962, עמ' 168-193
  28. ^ ЦСУ СССР, Итоги Всесоюзной переписи населения 1970 года, כרך IV, Статистика, 1973
  29. ^ ЦСУ СССР, Численность и состав населения СССР: по данным Всесоюзной переписи населения 1979 года, Статистика, 1984
  30. ^ Всеукраїнський перепис населення 2001, Державна служба статистики України
  31. ^ Zmiany w liczebności ludności polskiej na Ukrainie w okresie 1989-2001, Polonia w opracowaniach
  32. ^ Hundert, Gershon David, Jews in Poland-Lithuania in the Eighteenth Century, University of California Press, 2004, עמ' 89-112
  33. ^ Shanes, Joshua, Diaspora Nationalism and Jewish Identity in Habsburg Galicia, Cambridge University Press, 2012, עמ' 145-167
  34. ^ Żbikowski, Andrzej, Jewish Life in Interwar Lviv, Academic Studies Press, 2019, עמ' 178-201
  35. ^ Kahane, David, Lvov Ghetto Diary, University of Massachusetts Press, 1990, עמ' 45-78
  36. ^ 1 2 Єврейська спадщина Львова, Центр єврейської спадщини
  37. ^ Всеукраїнський перепис населення 2001, Державна служба статистики України
  38. ^ львівська-облрада-за-мораторій-на-російськомовний-продукт/a-63825879 Львівська облрада — за мораторій на російськомовний продукт, Deutsche Welle
  39. ^ Комплексна програма утвердження української мови на 2023—2026 роки, Львівська обласна рада
  40. ^ Частка дописів українською мовою в соцмережах зросла до 56%, Центр контент-аналізу
  41. ^ Нові райони: карти + склад, Міністерство розвитку громад та територій України
  42. ^ Про утворення та ліквідацію районів. Постанова Верховної Ради України № 807-ІХ, Верховна Рада України
  43. ^ Валовии регіональнии продукт, Державна служба статистики України
  44. ^ Sub-national HDI - Area Database - Global Data Lab, Global Data Lab
  45. ^ Капитальные инвестиции по видам активов во Львовской области, Главное управление статистики во Львовской области
  46. ^ Промисловість Львівської області, Головне управління статистики у Львівській області
  47. ^ Ковальчук, Олександр, Розвиток харчової промисловості Галичини, Львівський технологічний університет, 2020, עמ' 67-89
  48. ^ Melnyk, Sofia, IT Cluster Development in Lviv Region, Ukrainian Economic Review 12, 2023, עמ' 34-51
  49. ^ Деревообробна промисловість Львівщини, Львівська асоціація деревообробників
  50. ^ Zelenko, Mykola, Industrial Modernization in Western Ukraine, Journal of Economic Development 18, 2022, עמ' 78-95
  51. ^ Державна служба статистики України, Статистичний щорічник України за 2022 рік, Державна служба статистики України, 2022
  52. ^ Сільське господарство Львівської області, Головне управління статистики у Львівській області
  53. ^ Іваненко, О. В., Розвиток тваринництва у Львівській області, Аграрний вісник Причорномор'я 45, 2020, עמ' 67-72
  54. ^ Петренко, В. М., Сучасні виклики аграрного сектору Західної України, Львівський аграрний університет, 2021, עמ' 134-156
  55. ^ Official Tourism Website of Lviv, Lviv Travel
  56. ^ Hrytsak, Yaroslav, Lviv: A City in the Crossroads of Culture, Harvard University Press, 2021, עמ' 89-112
  57. ^ Carpathian Tourism Development, Carpathian Tourism Association
  58. ^ Koval, Natalia, Culinary Tourism in Western Ukraine, Journal of Tourism Studies 15, 2022, עמ' 45-62
  59. ^ Castles of Lviv Region, Ukrainian Castles Preservation Society
  60. ^ Petrenko, Ivan, Tourism Resilience in Western Ukraine, European Tourism Research 8, 2023, עמ' 112-128
  61. ^ Транспортна інфраструктура Львівської області, Головне управління статистики у Львівській області
  62. ^ Kovalchuk, Ihor, Development of Air Transport in Western Ukraine, Transportation Research Journal 25, 2023, עמ' 45-63
  63. ^ Дорожня мережа Львівщини, Львівське обласне управління автомобільних доріг
  64. ^ Petrenko, Maria, Sustainable Transportation Development in Lviv Region, Urban Planning Review 19, 2022, עמ' 112-130
  65. ^ Система освіти Львівської області, Львівський національний університет
  66. ^ Іваненко, Петро, Історія Львівського університету, Видавництво ЛНУ, 2019, עמ' 89-134
  67. ^ Ковальчук, Оксана, Розвиток професійної освіти у Львівській області, Освітній вісник 8, 2022, עמ' 56-73
  68. ^ Загальна середня освіта в Україні у 2023 році, Державна служба статистики України
  69. ^ Мельник, Софія, Сучасні виклики вищої освіти у Західній Україні, Український педагогічний журнал 15, 2023, עמ' 34-52
  70. ^ Релігійне життя Львівщини, Релігійно-інформаційна служба України
  71. ^ Гаврилів, Тарас, Православ'я у Львівській області: історія та сучасність, Львівське видавництво, 2021, עמ' 78-112
  72. ^ Коваль, Наталія, Відродження греко-католицької церкви на Львівщині, Український історичний журнал 24, 2022, עמ' 45-67
  73. ^ Петренко, Іван, Релігійна самосвідомість населення Західної України, Соціологічні дослідження 12, 2023, עמ' 89-104
  74. ^ Система охорони здоров'я Львівської області, Львівське обласне управління охорони здоров'я
  75. ^ Мельник, Олександр, Історія львівської медицини, Львівський медичний університет, 2020, עמ' 156-189
  76. ^ Ковальчук, Ірина, Розвиток первинної медичної допомоги у Львівській області, Український медичний журнал 18, 2022, עמ' 34-52
  77. ^ Стан здоров'я населення Львівської області, Центр громадського здоров'я
  78. ^ Пілотний проект «Екологічний рейтинг підприємств — основних забруднювачів Львівщини», Екологічна агенція
  79. ^ Пенициарная система Украины, Государственная пенициарная служба
  80. ^ Horbal appointed Lviv regional governor, Kyiv Post
  81. ^ Yanukovych appoints ex-Ukrzaliznytsia head Kostiuk governor of Lviv region, Kyiv Post
  82. ^ Yanukovych appoints Salo as governor of Lviv region, Укрінформ
  83. ^ Poroshenko dismisses Sekh as Lviv region governor, appoints Turiansky as acting governor, Kyiv Post
  84. ^ Zelensky introduces new head of Lviv Regional State Administration, Укрінформ


מחוזות אוקראינה
אודסה • איוואנו-פרנקיבסק • דונצק 1 • דניפרופטרובסק • ווהלין • ויניצה • ז'יטומיר • זפוריז'יה 1 • זקרפטיה • חמלניצקי • צפון חרסון 2 • חרקוב • טרנופול • לבוב • לוהנסק 1 • מיקולאייב • סומי • פולטבה • קייב • קירובוהראד • צ'רנוביץ • צ'רניהיב • צ'רקאסי • רובנו
רפובליקה אוטונומית: קרים 1 • ערים בעלות מעמד מיוחד: קייב • סבסטופול 1

הערות: 1מחוז זה נכבש בידי רוסיה וסופח אליה באופן חד-צדדי. 2מחוז חרסון נכבש בידי רוסיה וסופח אליה באופן חד-צדדי, אך כעבור חודשיים חזר חלקו הצפוני של המחוז לשליטה אוקראינית.

אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=לבוב_(מחוז)&oldid=42251793"