רווה-רוסקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

שגיאות פרמטריות בתבנית:עיר

פרמטרי חובה [ שנת אוכלוסייה ] חסרים

רווה-רוסקה
Ра́ва-Ру́ська

סמל העיר רווה-רוסקה

דגל העיירה
Житловий будин.JPG
מדינה אוקראינהFlag of Ukraine.svg  אוקראינה
אובלסט מחוז לבובFlag of Lviv Oblast.png לבוב
תאריך ייסוד 1455
אוכלוסייה
 ‑ בעיירה

8,159
קואורדינטות 50°15′0″N 23°37′0″E / 50.25000°N 23.61667°E / 50.25000; 23.61667קואורדינטות: 50°15′0″N 23°37′0″E / 50.25000°N 23.61667°E / 50.25000; 23.61667
אזור זמן UTC +2

רווה רוסקהאוקראינית: Ра́ва-Ру́ська; בפולנית: Rawa Ruska; ביידיש: ראווע) היא עיירה במחוז לבוב שבמערב אוקראינה, בסמוך לגבול פולין, ובסמוך ללבוב ולבעלז. בעיירה מעל ל-8,000 תושבים.

תולדות היישוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

רווה רוסקה נוסדה בשנת 1455. בהיותה על נתיב מסחר מרכזי בין לובלין ולבוב, התפתחה העיירה במהירות, ובמשך שנותיה תחת האיחוד הפולני-ליטאי הייתה בבעלות מספר משפחות אצולה פולניות.

בשנת 1622 הוענקו לרווה רוסקה זכויות אזרחיות וכלכליות שונות, ובשנת 1672 נערך בה קרב בין הפולנים והטטרים. בחלוקת פולין בסוף המאה ה-18 נכללה העיירה בתחום אוסטריה, ולאחר מלחמת העולם הראשונה נכללה בתחום הרפובליקה הפולנית השנייה.

יהודי רווה רוסקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התיעוד הראשון לישיבת יהודים בעיירה הוא מתחילת המאה ה-17, ובמשך השנים הוטלו עליהם מגבלות שונות ומסים כבדים. במהלך מלחמת העולם הראשונה נספו רבים מיהודי העיירה ממגיפות שפרצו בה, ובתום המלחמה, סבלו ממעשי התעללות מצד חיילי הצבא הכחול שנכנסו ליישוב.

בין מלחמות העולם נמנו בעיירה כ-5,700 יהודים, כמחצית מתושביה, והתקיימה בה פעילות של המפלגות הציוניות השונות ושל אגודת ישראל, אשר חלק מאנשיה נמנו על חסידי בעלז. ב-10 בספטמבר 1939 נכבשה העיירה בידי הגרמנים, ואלו הספיקו להטיל על יהודיה גזירות שונות, ולחלל את בתי הכנסת בה. עם זאת, בהתאם להסכם ריבנטרופ-מולוטוב, עברה העיירה תוך מספר ימים לשליטה סובייטית. בתקופה זו, נאסרה הפעילות הציבורית היהודית בעיירה, הולאמו בה עסקים פרטיים, וחלק מיהודיה העשירים גורשו לסיביר.

בשואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-28 ביוני 1941, במהלך מבצע ברברוסה, שבו הגרמנים לעיירה, ובסיוע המשטרה האוקראינית המקומית הוציאו אלו להורג כ-100 ממשכילי הקהילה היהודית בה. בהמשך, הוטלו על יהודי העיירה גזירות שונות, ובהן חובת תשלום סכומי כופר גבוהים וחובת ביצוע עבודות כפייה. בחורף 1942-1941 מתו רבים מיהודי העיירה מרעב וממחלות.

ב-20 במרץ 1942 ערכו שוטרים גרמנים ואוקראינים אקציה אלימה בעיירה, בה שילחו כ-1,500 יהודים למחנה ההשמדה בלז'ץ, או רצחו אותם ביערות הסביבה. למחרת נצטוו יתר יהודי העיירה לסלול כביש ממצבות בית העלמין היהודי המקומי.

באביב 1942 רוכזו יהודי העיירה בגטו צפוף שהוקם בה, אליו הובאו גם יהודים רבים מיישובי הסביבה, ואשר מספר יושביו הגיע לכ-6,700 איש. ב-27 ביולי 1942 שילחו הגרמנים כ-5,000 מיהודי הגטו לבלז'ץ, תוך ירי במסתתרים. בשל קרבתה היחסית של העיירה למחנה בלז'ץ, הגיעו אליה מאות יהודים פצועים שהצליחו להימלט מאלפי קרונות הרכבת ששולחו למחנה. בתחילת ספטמבר 1942 רוכזו בגטו שבעיירה אלפי יהודים נוספים, ומספר יושביו הגיע לכ-8,000 איש.

בתחילת דצמבר 1942 ננעלו שערי הגטו שבעיירה. ב-7 בדצמבר 1942 בוצעה בגטו שבעיירה אקציית חיסול, בה העלו השוטרים הגרמנים את בתי הגטו באש, רצחו כ-3,000 יהודים בירי בשטח בית העלמין היהודי וביער סמוך, ושילחו לבלז'ץ קרוב ל-2,500 יהודים. כ-750 יהודים שניסו להסתתר בעיירה נרצחו כעבור יומיים. כ-300 יהודים שעברו סלקציה הועברו למחנות עבודה באזור העיירה, וכ-60 נוספים הושארו בעיירה זמנית לאיסוף ולסידור רכוש המגורשים בה. עשרות יהודים שהסתתרו ביערות הסביבה, ונענו להבטחות הגרמנים כי לא יאונה להם כל רע, נרצחו ביוני 1943.

מכ-5,700 יהודי העיירה ומאלפי הפליטים היהודים הנוספים שהובאו אליה בזמן המלחמה שרדו את השואה יהודים בודדים.

בשנת 1942 נשלח שבוי צרפתי בשם קלודיוס דבואה לסטאלג 325 ברווה רוסקה, והתוודע לגורלם של יהודי המקום שנורו למוות, ונקברו בהמוניהם בבורות קבורה ללא כל סימון וזכר. כעבור כ-60 שנה, נכדו, הכומר פטריק דבואה פתח במסגרת הארגון הנוצרי-יהודי "יחד -אין אונום" מסע ארוך שנים לגביית עדויות מהאוכלוסייה המקומית בראווה רוסקה, ובעוד מאות יישובים באוקראינה, לחשיפת הזוועות שבוצעו על ידי האיינזצגרופן הגרמניות ושותפיהם, ולגילוי מיקומם של בורות הקבורה ההמוניים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]