לה סונמבולה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
לה סונמבולה
La Sonnambula
מלחין וינצ'נצו בליני
ליברטיסט פליצ'ה רומאני
סוגה אופרה
מספר מערכות 2
זמן התרחשות העלילה סוףהמאה ה-18
שפה איטלקית
שנה 1831
מקום התרחשות העלילה שווייץ
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

האופרה בשתי מערכות לה סונמבולה, כלומר הסהרורית (באיטלקית: La Sonnambula) הולחנה על ידי וינצ'נזו בליני. הלברית נכתבה על ידי פליצ'ה רומאני. הבכורה נערכה ב-1831 בתיאטרון קרקנו (אנ') ששוכן עד היום בקורסו די פורטה רומאנה 63 במילאנו.

אורך האופרה:

  • מערכה 1: 86 דקות
  • מערכה 2 : 54 דקות

מקור האופרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעונת 18301831, תיאטרון קרקנו נשכר על ידי אריסטוקרטים ממילאנו. בדומה לתיאטרון לה סקאלה, הם רצו לספק מופע איכותי, אז ביקשו משני מלחינים בני התקופה, שכבר עשו לעצמם שם, להלחין יצירה אופראית חדשה. האחד היה גאטנו דוניצטי, שהגיש את אנה בולנה לפתיחת העונה והשני שהוזמן היה בליני. תחילה רצה לכתוב אופרה ביחד עם פליצ'ה רומאני מתוך הספר ארנאני של ויקטור הוגו, אך הצנזורה לא אפשרה את כתיבת היצירה המהפכנית (ורדי הצליח להעלות את הדרמה ארנאני ארבע עשרה שנים מאוחר יותר), אז הם בחרו בנושא הבימתי המוזיקלי הפופולרי של תחילת המאה ה-19, סהרוריות. באופן חריג בתקופת הבל קנטו, האופרה הרצינית הזו הוצבה בסביבה כפרית. בליני השתמש בפרטי האופרה ארנאני שתכנן וכן ביצירתו הלא מוצלחת הקודמת, זאירה (אנ'), בעת ההלחנה. התפקידים הראשיים נכתבו עבור ג'ודיטה פסטה (Giuditta Pasta) ועבור ג'ובאני בטיסטה רוביני (Giovanni Battista Rubini).

הדמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדמות הקול
הרוזן רודולפו, אדון הכפר בַּס
תרזה, הטוחנת מצו סופרן
אמינה, בתה המאומצת של תרזה, ארוסתו של אלווינו סוֹפּרָן
אלווינו, בעל האדמות העשיר של הכפר טֶנוֹר
ליסה, בעלת הפונדק, מאוהבת באלווינו סוֹפּרָן
אלסיו, איכר, מאוהב בליסה בַּס
נוֹטָרִיוֹן טֶנוֹר
איכרים (סגל מעורב)

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיקום : כפר בשווייץ.
(אמינה היא ילדתו הבלתי חוקית של הרוזן רודולפו, שגודלה על ידי תרזה)

מערכה ראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תמונה 1: כיכר לפני הפונדק עם טחנת קמח ברקע.

אנשי הכפר חוגגים בעליזות את ארוסי אמינה, שמתארסת עם אלווינו. ליסה לבדה לא מאושרת כי היא רצתה להיות אשתו של הצעיר העשיר. הפקיד מגיע, חוזה הנישואים נחתם ואז מופיע ג'נטלמן אלמוני מהודר, שאיש עדיין לא יודע שהוא הרוזן רודולפו. תרזה מספרת סיפור על המפלצת של השכונה שנהגה להפריע בלילות לנשמות התמימות. הזר לא מאמין לאף מילה ואז עוזב עם ליסה לתוך הפונדק.

תמונה 2: חדר בפונדק.

ליסה נורא שמחה כי היא הייתה הראשונה בכפר שידעה שהזר הוא לא אחר מאשר הרוזן רודולפו. הרוזן לא מוטרד מכך שהוא נחשף, למעשה, הוא מתחיל לחזר אחרי ליסה. לפתע נכנסת לחדר דמות בשמלה לבנה דרך החלון הפתוח. ליסה מתחבאת במהירות כשהיא מאבדת את הצעיף שלה. רודולפו מופתע לזהות את אמינה ששוכבת במיטתו בעיניים עצומות. הרוזן נמלט בשקט מהפיתוי ועוזב. בינתיים נודע לאנשי הכפר שהרוזן הוא בעצם הזר ויבוא לברך את האדון לארוסיו, אך להפתעתם הגדולה הם מוצאים את אמינה בחדרו של הרוזן. הידיעה מגיעה לאלווינו, שמקלל בכעס את הנערה הבלתי נאמנה ולא רוצה לשמוע עליה יותר.

מערכה שנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיצוב תפאורה של אלסנדרו סנקוויריקו לבכורה (מערכה שנייה, תמונה 1)
תמונה 1: עמק קטן ומוצל בין הכפר לבין הטירה.

אנשי הכפר מתגודדים, כדי לבקש מהאדון הרוזן בטירתו שיוכיח את חפותה של הנערה המיואשת. אמינה עצמה מגיעה ורק הטיפול האימהי של תרזה שומר על נשמתה. לרוע מזלם, הם פוגשים באלווינו, שזורק בכעס את טבעת הנישואין שלו מול ארוסתו.

סצנת הגמר. ציור של ויליאם דה לפטוויק דודג' מ-1899
תמונה 2: כפר, עם הטחנה של תרזה ברקע.

למחרת ליסה מתכוננת בשמחה לחתונה, הם עומדים לעזוב כאשר רודולפו עומד בדרכם. הוא מספר לה שאמינה נכנסה לחדרו כסהרורית. עם זאת, אלווינו לא מאמין לסיפור, וגם לא אנשי הכפר. תהלוכת החתונה מתחילה בפעם השנייה, אבל עכשיו תרזה עומדת בדרכם ומוציאה את הצעיף של ליסה, שמצאה במיטתו של הרוזן. ברגע זה, אמינה יוצאת מחלון הטחנה כסהרורית והולכת בבטחה על גלגלי הטחנה המסתובבים על קרש דק. כעת גם אלווינו מאמין בהסבר של הרוזן, כך שאין שום דבר שיעצור את אושרם של השניים.

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אווה לינד (אמינה), ויליאם מטאוצי (אלווינו), פטרי סלומה (הרוזן רודולפו), סוניה גנסי (תרזה) וכו'; מקהלת האופרה הנודדת הלאומית של הולנד, תזמורת מזרח הולנד, מנצח: גבריאלה בליני (1991) Arts 47291-2

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Anderson, James (1999), The Complete Dictionary of Opera and Operetta. Wings Books. ISBN 0-517-09156-9
  • Budden, Julian; Forbes, Elizabeth; Maguire, Simon (1998), "La sonnambula", in Stanley Sadie, (ed.), The New Grove Dictionary of Opera, vol. 4. London: Macmillan Publishers, Inc. ISBN 0-333-73432-7 ISBN 1-56159-228-5
  • Casa Ricordi (pub.), "Vincenzo Bellini": Outline of his life (in English) and list of critical editions of his works published by Ricordi on ricordi.it. Retrieved 13 December 2013.
  • Galatopoulos, Stelios (2002), Bellini: Life, Times, Music: 1801–1835. London, Sanctuary Publishing. ISBN 978-1-86074-405-1
  • Osborne, Charles (1994), The Bel Canto Operas of Rossini, Donizetti, and Bellini, Portland, Oregon: Amadeus Press. ISBN 0-931340-71-3
  • Orrey, Leslie (1973), Bellini (The Master Musicians Series), London: J. M. Dent. ISBN 0-460-02137-0
  • Rosselli, John (1996), The Life of Bellini, New York: Cambridge University Press. ISBN 0-521-46781-0
  • Rutherford, Susan (2007), "La cantante delle passioni: Giuditta Pasta and the Idea of Operatic Performance", Cambridge Opera Journal, Vol. 19, No. 2, July JSTOR 27607154
  • Thiellay, Jean; Thiellay, Jean-Philippe (2013), Bellini, Paris: Actes Sud. ISBN 978-2-330-02377-5 (in French)
  • Willier, Stephen Ace (2002), Vincenzo Bellini: A Guide to Research. Routledge. ISBN 0-8153-3805-8

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא לה סונמבולה בוויקישיתוף