לואיזיאנה (BB-19)
 | |
| USS לואיזיאנה | |
| תיאור כללי | |
|---|---|
| סוג אונייה | אוניית מערכה |
| צי |
 צי ארצות הברית |
| סדרה | קונטיקט |
| ציוני דרך עיקריים | |
| מספנה |
ניופורט ניוז שיפבילדינג  |
| תחילת הבנייה | 7 בינואר 1903 |
| הושקה | 27 ביוני 1904 |
| תקופת הפעילות | 2 באוגוסט 1906 – 20 באוקטובר 1920 (14 שנים) |
| אחריתה | נמכרה לגריטה ב-1 בנובמבר 1923 |
| מלחמות וקרבות |
מלחמת העולם הראשונה |
| נתונים כלליים | |
| הֶדְחֶק | סטנדרטי: 16,000 טון, מקסימלי: 17,949 טון |
| אורך | 139.09 מטר |
| רוחב | 23.42 מטר |
| שוקע | 7.47 מטר |
| מהירות | 18 קשרים |
| גודל הצוות | 827 קצינים ומלחים |
| טווח שיוט | 12,260 ק"מ במהירות 10 קשר |
| הנעה | 12 דוודים המזינים 2 מנועי קיטור תלת-דרגתיים בהספק 16,500 כוחות סוס |
| צורת הנעה | 2 מדחפים |
| שריון |
חגורת שריון: 6–11 אינץ' (152–279 מ"מ) ברבטות: 6–10 אינץ' (152–254 מ"מ) צריחים: 8–12 אינץ' (203–305 מ"מ) החימוש המשני: 7 אינץ' (178 מ"מ) מגדל הניווט: 9 אינץ' (229 מ"מ) |
| חימוש |
4 תותחי 12 אינץ' (305 מ"מ) 8 תותחי 8 אינץ' (203 מ"מ) 12 תותחי 7 אינץ' (178 מ"מ) 20 תותחי 3 אינץ' (76 מ"מ) 12 תותחי 3 פאונד 47 מ"מ (1.9 אינץ') 4 תותחי 1 פאונד 37 מ"מ (1.46 אינץ') 4 צינורות טורפדו 21 אינץ' (533 מ"מ) |
  | |
אוניית המערכה לואיזיאנה (BB-19) הייתה אוניית מערכה פרה-דרדנוט של צי ארצות הברית. היא הייתה האונייה השנייה בסדרת קונטיקט שכללה שש אוניות מערכה, והספינה השלישית שנקראה לכבוד המדינה ה-18. לואיזיאנה הונחה בפברואר 1903, הושקה באוגוסט 1904 ונכנסה לשירות ביוני 1906. היא הייתה אונייה בהדחק של 16,000 טונות המסוגלת להגיע למהירות של 19 קשרים (35 קמ"ש). החימוש העיקרי שלה כלל ארבעה תותחי 12 אינץ' (305 מילימטרים) הנתמכים על ידי סוללה משנית מעורבת של תותחי 7 אינץ' (178 מילימטרים) ותותחי 8 אינץ' (203 מילימטרים).
לואיזיאנה פעלה בעיקר לאורך החוף המזרחי של ארצות הברית ובאיים הקריביים במהלך הקריירה שלה. בשנים 1908–1909, היא השתתפה בשייט העולמי של הצי הלבן הגדול. שני מסעות למימי אירופה התקיימו בשנים 1910 ו-1911. משנת 1913, היא החלה להיות מעורבת במהפכה המקסיקנית, כאשר הצי האמריקני החל לשלוח אוניות כדי להגן על האינטרסים האמריקאיים במדינה. פעילות זו הגיעה לשיאה בכיבוש האמריקאי של וראקרוס באפריל 1914. במהלך מלחמת העולם הראשונה, לואיזיאנה הועסקה כספינת אימונים לפני ששימשה כמלווה שיירות בסוף 1918. לאחר שהמלחמה הסתיימה באותה שנה, היא שימשה להסעת חיילים אמריקאים חזרה מצרפת. לאחר שהפעילות הושלמה, היא הושבתה באוקטובר 1920 ופורקה לגרוטאות במספנת הצי של פילדלפיה ב-1923.
תכנון[עריכת קוד מקור | עריכה]
סדרת קונטיקט עקבה אחר סדרת וירג'יניה, אך תיקנה כמה מהליקויים המשמעותיים ביותר בתכנון המוקדם יותר, בעיקר הסידור המרוכז של התותחים הראשיים וחלק מהתותחים המשניים. סוללה שלישונית כבדה יותר של תותחי 7 אינץ' (178 מ"מ) החליפו את התותחי 6 אינץ' (152 מ"מ) שהיו בשימוש בכל העיצובים הקודמים בארצות הברית. למרות השיפורים, האוניות התיישנו על ידי אוניית המערכה הבריטית המהפכנית אה"מ דרדנוט, שהושלמה לפני רוב אוניות הסדרה קונטיקט.
לואיזיאנה הייתה באורך כולל של 456.3 רגל (139.1 מטרים), רוחב של 76.9 רגל (23.4 מטרים) ושוקע של 24.5 רגל (7.5 מטרים). הדחק האונייה היה 16,000 טונות ארוכות (16,260 טונות) בתפוסה סטנדרטית ועד 17,666 טונות ארוכות (17,949 טונות) במעמס מלא. האונייה הונעה על ידי מנועי קיטור תלת דרגתיים עם שני צירים בדירוג של 16,500 כוחות סוס (12,300 קילוואט), עם קיטור המסופק על ידי שנים עשר דוודים של Babcock & Wilcox המופעלים על ידי פחם המתועלים לשלוש ארובות. מערכת ההנעה העניקה מהירות מרבית של 18 קשרים (33 קמ"ש). כפי שנבנתה, הותקנו לה תרנים צבאיים כבדים, אך אלה הוחלפו במהירות בתרני סריג ב-1909. היה לה צוות של 827 קצינים ומלחים, אם כי זה גדל ל-881 ומאוחר יותר ל-896.
האונייה הייתה חמושה בסוללה ראשית של ארבעה תותחי 12 אינץ' (305 מ"מ)/45 קליבר Mark 5 בשני צריחי תותחים תאומים על קו האמצע, אחד מקדימה ואחד מאחורה. הסוללה המשנית כללה שמונה תותחי 8 אינץ' (203 מ"מ) /45 קליבר ושנים עשר תותחי 7 אינץ' (178 מ"מ) /45 קליבר. תותחי ה-8 אינץ' הותקנו בארבעה צריחים תאומים באמצע האונייה, ותותחי ה-7 אינץ' הוצבו בקזמטים בגוף האונייה. להגנה מטווח קרוב נגד סירות טורפדו, היא נשאה עשרים תותחי 3 אינץ' (76 מ"מ) /50 קליבר מותקנים בקזמטים לאורך דופן גוף האונייה ושנים עשר תותחי 3 פאונד. היא גם נשאה ארבעה תותחי 1 פאונד (37 מילימטרים (1.5 אינץ')). כפי שהיה סטנדרטי עבור אוניות ראשה של התקופה, היא נשאה ארבעה צינורות טורפדו בקוטר 21 אינץ' (533 מילימטרים), שקועים בגוף שלה בצד הרוחב.
חגורת השריון הראשית של לואיזיאנה הייתה בעובי 11 אינץ' (279 מילימטרים) מעל מחסני התחמושת וחללי מכונות ההנעה ובעובי 6 אינץ' (152 מילימטרים) בשאר האזורים. לצריחי תותחי הסוללה הראשיים היו חזיתות בעובי 12 אינץ' (305 מילימטרים), ולברבטות התומכות היה שריון בעובי 10 אינץ' (254 מילימטרים). לצריחים המשניים היה שריון חזיתי בעובי 7 אינץ' (178 מילימטרים). למגדל הניווט היו דפנות בעובי 9 אינץ' (229 מילימטרים).
היסטוריית שירות[עריכת קוד מקור | עריכה]
קריירה מוקדמת והצי הלבן הגדול[עריכת קוד מקור | עריכה]
השדרית של לואיזיאנה הונחה בחברת Newport News Shipbuilding & Dry Dock Company בניופורט ניוז, וירג'יניה ב-7 בפברואר 1903. היא הושקה ב-27 באוגוסט 1904, והיא הוכנסה לשירות בצי ב-2 ביוני 1906. לאחר מכן, האונייה ביצעה שיוט טלטלה מול חופי ניו אינגלנד לפני שנשלחה לקובה. היא עזבה את ארצות הברית ב-15 בספטמבר עם שר המלחמה ויליאם הווארד טאפט ועוזר שר החוץ רוברט בייקון; הם התבקשו כוועדת שלום על ידי נשיא קובה, תומאס אסטרדה פאלמה, לדכא מרד במדינה. טאפט ובייקון עזרו ליצור ממשלה זמנית, ובמהלך ההקמה נשארה לואיזיאנה בקובה. לאחר סיום עבודתם, טאפט ובייקון חזרו לאונייה, שהחזירה אותם למבצר מונרו, וירג'יניה.
ב-8 בנובמבר נשאה לואיזיאנה את הנשיא תאודור רוזוולט מפייני פוינט, מרילנד לפנמה, שם נבנתה תעלת פנמה. לאחר שבדק את התקדמות הבנייה, עלה רוזוולט על לואיזיאנה וערך ביקור בפוארטו ריקו כדי לבחון את בניין הממשלה החדש שם לפני שהמשיך לפייני פוינט, לשם הגיע ב-26 בנובמבר. במהלך השנה שלאחר מכן, האונייה ביצעה סדרה של הפלגות לנמלים אמריקאים, כולל ניו אורלינס ונורפוק, וביקורים בהוואנה ובמפרץ גואנטנמו בקובה. במהלך תקופה זו, היא גם לקחה חלק באימונים מחוץ לניו אינגלנד.
לואיזיאנה הצטרפה לצי הלבן הגדול ב-16 בדצמבר 1907, כאשר הם עזבו את המפטון רודס כדי להתחיל בהקפת כדור הארץ. השייט של הצי הלבן הגדול נתפס כדרך להפגין כוח צבאי אמריקאי, במיוחד כלפי יפן. המתיחות החלה לעלות בין ארצות הברית ליפן לאחר ניצחונה של האחרונה במלחמת רוסיה–יפן ב-1905, במיוחד בשל התנגדות גזענית להגירה היפנית לארצות הברית. העיתונות בשתי המדינות החלה לקרוא למלחמה, ורוזוולט קיווה להשתמש בהפגנת הכוח הימי כדי להרתיע את התוקפנות היפנית. הצי שייט דרומה לאיים הקריביים ולאחר מכן לדרום אמריקה, וערך עצירות בפורט אוף ספיין, ריו דה ז'ניירו, פונטה ארנס וולפראיסו, בין ערים אחרות. לאחר הגעתו למקסיקו במרץ 1908, הצי בילה שלושה שבועות באימון ירי. לאחר מכן חידש הצי את מסעו במעלה חוף האוקיינוס השקט של אמריקה, ועצר בסן פרנסיסקו ובסיאטל לפני שחצה את האוקיינוס השקט לאוסטרליה, ועצר בדרך בהוואי. העצירות בדרום האוקיינוס השקט כללו את מלבורן, סידני ואוקלנד.
לאחר שעזב את אוסטרליה, פנה הצי צפונה לפיליפינים, ועצר במנילה, לפני שהמשיך ליפן שם נערך טקס קבלת פנים ביוקוהמה. לאחר מכן ערך הצי שלושה שבועות של תרגילים במפרץ סוביק בפיליפינים בנובמבר. האוניות חלפו על פני סינגפור ב-6 בדצמבר ונכנסו לאוקיינוס ההודי; הם הטעינו פחם בקולומבו לפני שהמשיכו לתעלת סואץ והטעינו שוב פחם בפורט סעיד, מצרים. הצי ביקר במספר נמלים ים תיכונים לפני שעצר בגיברלטר, שם צי בינלאומי של ספינות מלחמה בריטיות, רוסיות, צרפתיות והולנדיות קיבל את פני האמריקנים. לאחר מכן חצו האוניות את האוקיינוס האטלנטי כדי לחזור להמפטון רודס ב-22 בפברואר 1909, לאחר שעברו 46,729 מיילים ימיים (86,542 ק"מ). שם ערכו סקירה ימית עבור תאודור רוזוולט.
1910–1923[עריכת קוד מקור | עריכה]
לואיזיאנה עברה שיפוץ מקיף לאחר שחזרה מהמסע, ולאחר מכן ערכה תרגילי אימון באוקיינוס האטלנטי. קפטן וושינגטון אירווינג צ'יימברס קיבל את הפיקוד על האונייה ב-1 ביוני. ב-1 בנובמבר 1910, היא שובצה בפלגה השנייה של הצי האטלנטי, שחצתה את האוקיינוס האטלנטי כדי לבקר בערים בריטיות וצרפתיות. מסע שני לאירופה נערך ב-1911, הפעם לים הבלטי. שם עצרו האוניות בקופנהגן, דנמרק, טרלהאבט, שוודיה, קרונשטאדט, רוסיה, וקיל, גרמניה. הם נסקרו על ידי המלכים של כל מדינה. התסיסה המחריפה של המהפכה המקסיקנית הביאה את ארצות הברית להתחיל להתערב בסכסוך כדי להגן על האינטרסים האמריקאיים; כתמיכה בהתערבויות אלו, ערכה לואיזיאנה שלוש מסעות למקסיקו בין יולי 1913 לספטמבר 1915. הראשון נמשך מה-6 ביולי עד ה-29 בדצמבר 1913. השני, מ-14 באפריל עד 8 באוגוסט 1914, תמך בכיבוש האמריקאי של וראקרוס. הפריסה השלישית נמשכה מ-17 באוגוסט עד 24 בספטמבר 1915.
לאחר שחזרה מהמבצע האחרון, לואיזיאנה צומצמה למעמד מילואים בנורפוק והועסקה כספינת אימונים לצוערים וליחידות המיליציות הימיות. לאחר הכרזת המלחמה של ארצות הברית על גרמניה ב-6 באפריל 1917, שימשה לואיזיאנה לאימון תותחים ואנשי חדר מכונות. בתקופה זו היא הייתה מעורבת בתאונת ירי. במהלך האימונים ב-1 ביוני 1918, הצוותים של שלושה מתותחי ה-7 אינץ' על סיפון אוניית המערכה ניו המפשייר החלו בטעות לירות לעבר אחת מרודפות הצוללות שהיו במקום; הם ירו כמה מטחים לפני שקיבלו את ההוראה להפסיק את האש. אחד הפגזים פגע בלואיזיאנה, הרג אדם אחד ופצע עוד כמה. האונייה שימשה לאחר מכן לבחינת אחד משעוני ארגו של ארתור פולן, מערכת בקרת אש ששילבה את המחשב האנלוגי המכני הראשון. המערכת הותקנה החל מה-19 ביוני, והעבודות הסתיימו ב-1 ביולי.
בספטמבר 1918, היא הוסבה לליווי שיירות; המבצע הראשון שלה חיפה על שיירה להליפקס ב-25 בספטמבר. משימה זו לא נמשכה זמן רב, שכן הגרמנים חתמו על שביתת הנשק שסיימה את המלחמה ב-11 בנובמבר. לואיזיאנה שימשה לאחר מכן להובלת חיילים אמריקאים חזרה מצרפת, החל מה-24 בדצמבר. המסע הראשון נערך יחד עם ניו המפשייר, והגיע לברסט, צרפת ב-5 בינואר 1919. יחד הן נשאו 2,169 חיילים שחזרו לארצות הברית. היא ערכה שלוש נסיעות נוספות לברסט בתפקיד זה. לאחר שמשימה זו הסתיימה, היא הועברה למספנת הצי של פילדלפיה, שם הוצאה משירות ב-20 באוקטובר 1920. האונייה נמכרה בסופו של דבר לגרוטאות ב-1 בנובמבר 1923.
