לואיס בוניואל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף לואי בונואל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
לואיס בוניואל
Luis Buñuel
לואיס בוניואל
לידה 22 בפברואר 1900
קאלאנדה, ספרד עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 29 ביולי 1983 (בגיל 83)
מקסיקו סיטי, מקסיקו עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Luis Buñuel Portolés עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ספרד, מקסיקו עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת ספרדית עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק במאי קולנוע, תסריטאי, שחקן, עורך סרטים, סופר, מלחין, משורר, מפיק קולנוע עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת מדריד עריכת הנתון בוויקינתונים
בן/בת זוג Jeanne Rucar עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Juan Luis Buñuel עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
Bust of Luis Buñuel in Centro Buñuel Calanda

לואיס בּוּנְיוּאֵלספרדית: Luis Buñuel, נולד ב-‏22 בפברואר 1900 - 29 ביולי 1983 בספרד) היה במאי קולנוע ספרדי. מאבות הקולנוע הסוריאליסטי. שבעה מסרטיו נכללים ברשימת 250 הסרטים הגדולים בכל הזמנים של כתב העת Sight and Sound.[1]

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בוניואל נולד באראגון, ספרד ללאונרדו בוניואל ולמריה לבית פורטולס. בצעירותו זכה לחינוך ישועי קפדני ואחר כך למד באוניברסיטת מדריד. הוא הפך לחבר קרוב של סלבדור דאלי ופדריקו גרסיה לורקה, בזמן לימודיהם באוניברסיטה. שלושתם יצרו את גרעין התנועה הסוריאליסטית בספרד. בוניואל כתב על לורקה באוטוביוגרפיה שלו: "חיבבנו האחד את השני באופן מיידי. למרות שהיה לנו מעט במשותף - אני הייתי איש פשוט וגס מאראגון והוא אנדלוסי אלגנטי - בילינו את רוב זמננו ביחד. הוא היה נוהג לקרוא לי משיריו... ודרכו גיליתי עולם חדש". בשנות לימודיו הפך בוניואל למהפנט מוכשר. בוניואל נהג לומר שצפייה בסרטים היא סוג של היפנוזה. "צורה זו של היפנוזה קולנועית נובעת מהחשיכה של אולם הקולנוע, המראות המתחלפים במהירות, האורות ותנועות המצלמה, המחלישים את האינטליגנציה הביקורתית של הצופה, מרתקים אותו ומשתלטים עליו". התעניינותו של בוניואל בקולנוע גברה לאחר שצפה בסרטו של פריץ לאנג "המוות העייף" (Der müde Tod, 1921): "יצאתי מאולם הקולנוע שונה לחלוטין מכפי שנכנסתי. דימויים חזותיים יכלו להפוך, והפכו עבורי לצורה אמיתית של ביטוי. החלטתי להקדיש את חיי לקולנוע".

בגיל 25 עקר בוניואל לפריז והחל להשתתף באופן פעיל בתיאטרון ובקולנוע. סרטו הראשון, "כלב אנדלוסי" (1928) קנה לו מקום בהיסטוריה של הקולנוע בשל חדשנותו והקשר החזק שלו לתאוריות סוריאליסטיות ופרוידיאניות. את התסריט כתבו יחד בוניואל ודאלי, תחת השפעה חזקה של "מלאכת החלום" של פרויד. הסרט, שעלילתו בנויה על אסוציאציות, גדוש בדימויים ויזואליים סוריאליסטיים, חזקים ואף בוטים (בייחוד זכורים הסצנה המראה חיתוך אישון של אישה והסצנה המראה נמלים שיוצאות מתוך כף יד).

בוניואל המשיך ליצור מראות סוריאליסטיים ומצא כר עבודה פורה במקסיקו, שם הפך לאזרח בשנת 1948. בסרטיו שם יצר סצנות בהם תרנגולות מופיעות בסיוטי־לילה, נשים מטפחות זקנים וקדושים נחשקים על ידי נשים תאוותניות. בחלק מסרטיו מתח ביקורת חריפה על הבורגנות הקפואה, השבויה בכזביה שלה ומנוכרת לתחושותיה הבסיסיות.

בוניואל שיתף פעולה עם ז'אן-קלוד קרייר בכתיבת מרבית תסריטי סרטיו המאוחרים, ביניהם: "יפהפיית היום" (1967), "שביל החלב" (1969), "סוד הקסם הבורגני" (1972), "רוח החופש" (1974) ו"תשוקה אפלה" (1977).

נישא לז'אן רוקאר (Jeanne Rucar) בשנת 1925.

בניו הם הקולנוענים רפאל בוניואל (Rafael Buñuel) וחואן לואיס בוניואל (Juan Luis Buñuel).

בוניואל נפטר ב-29 ביולי 1983 במקסיקו סיטי משחמת הכבד.

פילמוגרפיה נבחרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "כלב אנדלוסי" (1928) Un Chien Andalou
  • "תור הזהב" (1930) L'Age d'Or
  • "אדמה ללא לחם" (1933) Las Hurdes
  • "לוס אולבידאדוס" (1950) Los olvidados, זוכה פרס הבמאי הטוב ביותר בפסטיבל קאן
  • "סוזאנה" (1951) Susana
  • "אל" (1953) El
  • "רובינזון קרוזו" (1954) Robinson Crusoe
  • "נזארין" (1959) Nazarin
  • "וירידיאנה" (1961) Viridiana, זוכה פרס דקל הזהב בפסטיבל קאן
  • "המלאך המשמיד" (1962) El Ángel Exterminador
  • "יומנה של חדרנית" (1964) Le journal d'une femme de chambre, בכיכובה של ז'אן מורו
  • "סימון מהמדבר" (1965) Simón del desierto, זוכה פרס חבר השופטים בפסטיבל ונציה
  • "יפהפיית היום" (1967) Belle de jour, זוכה פרס אריה הזהב בפסטיבל ונציה, בכיכובה של קתרין דנב[2]
  • "שביל החלב" (1969) La Voie Lactée
  • "טריסטנה" (1970) Tristana, מועמד לפרס האוסקר בקטגוריית הסרט הזר הטוב ביותר
  • "סוד הקסם הבורגני" (1972) Le charme discret de la bourgeoisie, זוכה פרס האוסקר לסרט הזר הטוב ביותר
  • "רוח החופש" / "פנטום החירות" (1975) Le fantôme de la liberté
  • "תשוקה אפלה" (1977) Cet obscur objet du désir, מועמד לפרס האוסקר ולפרס גלובוס הזהב בקטגוריית הסרט הזר הטוב ביותר

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ The Pendragon, Sight & Sound 2012 critics top 250 films, The Pendragon Society, ‏2018-04-26 (בAmerican English)
  2. ^ בישראל הופץ הסרט בשם "יצאנית הצמרת".זאב רב נוף, המפלצות האנושיות של בונואל, דבר, 5 בינואר 1968