לוקרו
 | |
| לוקרו מסנטיאגו דל אסטרו עם לחם ורוטב חריף (קיקירמיצ'י) | |
| מאכלים | |
|---|---|
| סוג |
צלי קדירה  |
| מרכיבים עיקריים |
בשר |
  | |
הלוקרו (בספרדית locro - מקצ'ואה ruqru או lukru) הוא נזיד או מרק על בסיס דלעת, שעועית ותירס שמקובל לאורך רכס הרי האנדים מארגנטינה ועד לדרום קולומביה; דרך בוליביה, פרו ואקוודור.
מקורו של התבשיל פרהיסטורי - עוד קודם לאימפריית האינקה שימש את העמים והשבטים באזור שתזונתם התבססה על תירס, קטניות ותפוחי אדמה.
ארגנטינה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בארגנטינה, תצרוכתו התפשטה מהאזור הצפון-מערבי וקוז'ו ליתר המדינה. במקומות מסוימים הוא מקובל עם אפונה, יוקה, בשר בקר, בשר חזיר ועוד; אך תמיד מדובר בבישול איטי בו הוא מקבל את צבעו הכתום-צהוב האופייני מהדלעת, ואת הסמיכות הרצויה.
התירס בו נעשה שימוש יהיה לרוב אחד מסוגי התירס הטיפוסיים לאזור, שאינם מוכרים מחוץ לדרום אמריקה.
נהוג להגיש לצידו רוטב חריף בשם קיקירמיצ'י (quiquirmichi) עשוי משמן, שום, פלפל חריף, בצל ירוק ועוד.
מקובל לאכול את הלוקרו בחורף או באזורים קרים, ביום העצמאות הארגנטינאי ב-25 במאי, וכן בחגיגות ובחתונות.
ללוקרו יש בדרך כלל גרסה בשרית "עשירה" וגרסה צמחונית "עניה" (huaschalocro).
בוליביה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בבוליביה מרבים לאכול לוקרו בשבוע הקדוש שלפני חג הפסחא, ללא בשר, אך עם תירס, גבינה, תפוחי אדמה ודלעת.
יש בבוליביה גרסאות שונות מירקות ופירות הגדלים באזור ומחיות בר מקומיות שנהוג לצוד ולאכול.
פרו[עריכת קוד מקור | עריכה]
בפרו אוכלים לוקרו בכל האזורים במהלך כל השנה, ובכל אזור יש לו גרסה אחרת; כולל גרסאות עם דגים ופירות ים באזורי החוף.
גם כאן נעשה שימוש רב ברכיבים מסורתיים מקומיים, ולרוב הוא יהיה חריף.
