לוריס איטי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgלוריס איטי
Nycticebus coucang 002.jpg
לוריס איטי סונדלי
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: יונקים
סדרה: פרימטים
תת־סדרה: טרום קופים
משפחה: לוריסיים
סוג: לוריס איטי
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Nycticebus
סנט-אילר, 1812
תחום תפוצה
Slow loris area.png

לוריס איטי או לוריס נרפה הוא סוג של טרום-קוף הכולל ארבעה מינים, המסווגים תחת השם המדעי Nycticebus. הלוריס האיטי נמצא ברשימת המינים הנמצאים בסכנת הכחדה, משום שהוא ניצוד בשל עיניו הגדולות, הנחשבות יקרות ערך ברפואה המסורתית המקומית. גם גופו של הלוריס האיטי משמש ברפואה המקומית כשהוא מיובש ומעושן, או משמש להכנת יין אשר ניתן לנשים על מנת לשכך כאבי לידה.‏[1]

טרום-קופים איטיים אלו מצויים באזור שבין בורנאו ודרום הפיליפינים בדרום מזרח אסיה. הם חיים במדינות בנגלדש, וייטנאם, אינדונזיה, הודו (צפון-מזרח הודו, בנגל), דרום סין (אזור יונאן), סרי לנקה ותאילנד.

הלוריס האיטי מתייחד בכך שהוא בין היונקים הארסיים הבודדים בעולם, והיחידי מסדרת הפרימטים כולה.

היסטוריה אבולוציונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלוריס האיטי שייך לתת-הסדרה טרום-קופיים, בסדרת הפרימטים. תת-סדרה זו כוללת גם למורים, גאלאגואים (galagos), ופוטואים (pottos). מקובל לחשוב שהלוריס האיטי התפתח ממיני טרום-קופיים אחרים באסיה, הודו (לפני התחברותה עם יבשת אסיה) או אפריקה.

סיווג טקסונומי ופילוגנטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

השם Nycticebus מקורו במילים היווניות עבור "עטלף" (Nycter) ו"ראש" (ceb). השם ניתן בשנת 1812 על ידי אטיין ג'פרי סן-הילר.

תפוצה עולמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלוריס האיטי מצוי בדרום ודרום-מזרח אסיה בלבד.

אנטומיה ופיזיולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ללוריס האיטי ראש מעוגל יותר וחטם מחודד פחות בהשוואה לאלו של הלוריס הזעיר (slender loris). ללוריס האיטי עיניים גדולות וראיית לילה טובה העוזרים לו לצאת לפעילות בלילה. זנבו של הלוריס האיטי קצר ולעתים אין לו זנב בכלל. לעמוד השדרה שלו חוליה נוספת, המאפשרת לו גמישות רבה בעת מעבר מענף לענף. הגפיים הקדמיות והאחוריות דומות בממדיהן. האצבע השנייה בכף היד קצרה בהשוואה לאחרות והאגודל החזק, ביחד עם שלוש האצבעות הנותרות מתפקד כמלחציים אשר מסוגלות לאחוז בענף למשך פרק זמן של כמספר שעות, הודות למערכת העורקים והורידים המפותחת (רשת הפלאים). מערכת זו קיימת גם במינים אחרים במשפחת הלוריסיים.

ארס[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלוריס האיטי מייצר את הארס על ידי שילוב של הרוק שלו יחד עם הפרשה דמוית שמן מבלוטות ריח מיוחדות בצד הפנימי של מרפקיו‏[2] (אם כי שניהם ארסיים גם בנפרד).

הלוריס מפזר את הארס על מרבית חלקי פרוותו, באמצעות מציצת ההפרשה עם השיניים התחתונות וליקוק הפרווה ובשעת סכנה הוא מצטנף לכדור וחושף בפני הטורף את הפרווה החיצונית הארסית שלו.‏[3] הנקבות נוהגות ללקק ולמרוח על צאצאיהן את ההפרשה הארסית כדי להגן עליהם מטורפים. הטורפים שמריחים את הריח נמנעים מלכתחילה מלתקוף את הלוריס, מה שמחפה על האיטיות שלו.

חוקרים ביצעו ניסויים בהם הם חשפו את הרוק ואת ההפרשה בנפרד ולאחר מכן יחדיו לטורפיו של הלוריס; מהמחקר עלה כי הטורפים מפגינים חוסר נוחות גדול יותר ונמנעים בצורה חדה מלהתקרב לחפץ שעליו נמרח השילוב של הרוק וההפרשה לעומת מקרים שבהם נמרח הרוק או ההפרשה בנפרד. החוקרים הסיקו מכך שהאפקט הארסי של הלוריס גדול וקטלני יותר כאשר יש שילוב של הרוק וההפרשה מאשר בנפרד.

בעת סכנה הלוריס גם עלול להכניס את ראשו בין מרפקיו, למצוץ את הארס עם שיניו מההפרשה ואז לנשוך את התוקף בצעד הגנתי; בשל כך הנשיכה של הלוריס האיטי מכאיבה מאוד והיא עשויה לגרום לתופעות אלרגיות חמורות אצל בני אדם.‏[2] דווח אף על מקרה אחד בו אדם מת מנשיכת הלוריס - כנראה בעקבות אנפילקסיס.‏[4]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא לוריס איטי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]