ליטה פורד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ליטה רוזאנה פורד
Lita Rossana Ford
ליטה פורד בחוף ג'ונס בהופעה, בשנת 2012
ליטה פורד בחוף ג'ונס בהופעה, בשנת 2012
לידה 19 בספטמבר 1958 (בת 63)
לונדון, אנגליה
שם לידה כרמליטה רוזאנה פורד[1]
מוקד פעילות ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1975–הווה (כ־46 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים Long Beach Polytechnic High School עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק אמנית, כותבת שירים, זמרת
סוגה גלאם מטאל, הבי מטאל, גלאם רוק
סוג קול מצו-סופרנו
כלי נגינה גיטרה
חברת תקליטים מרקורי רקורדס, ZYX Records, SPV/Steamhammer Records, JLRG
בן או בת זוג ליטה פורד (13 במאי 1994–הווה) עריכת הנתון בוויקינתונים
www.litafordonline.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ליטה רוזנה פורדאנגלית: Lita Rossana Ford; נולדה ב-19 בספטמבר 1958)[2][3] היא גיטריסטית הבי מטאל, זמרת, כותבת ושחקנית אמריקאית, שנודעה כגיטריסטית הראשית של להקת הנמלטות (The Runaways) בשנות ה-70 המאוחרות ולאחר מכן פצחה בקריירת סולו מצליחה בשנות ה-80. החדשיר (סינגל) שלה "Close My Eyes Forever", שביצעה בדואט עם אוזי אוסבורן נשאר השיר הכי מצליח שלה, שהגיע למקום השמיני במצעד הבילבורד הוט 100 האמריקאי.[4]

ראשית חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פורד נולדה לאב בריטי (הארי לנארד פורד; באנגלית: Harry Lenard Ford), ואם איטלקיה (איזבלה בנוונוטו; באנגלית: Isabela Benvenuto) בלונדון[5], אנגליה. כשהייתה בכיתה ב', עברה עם משפחתה לארצות הברית, ולבסוף השתקעו בלונג ביץ', קליפורניה.[6][7] היא החלה לנגן בגיטרה בגיל 11, בהשראת עבודתו של ריצ'י בלקמור עם דיפ פרפל. טווח קולה הוא מצו-סופרנו[8].

קריירה מוזיקלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבורחים - The Runaways[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1975, בגיל 16, פורד לוהקה ללהקת הבנות הנמלטות (The Runaways), על ידי האמרגן קים פאולי (Kim Fowley), שהיה גם המפיק הראשון שלהן. במהרה הלהקה הבטיחה חוזה הקלטות, ושחררה את אלבומה הראשון בשנת 1976. הלהקה צברה חשיפה תקשורתית משמעותית, והנמלטות נהיו ללהקה מצליחה בשנות ה-70 המאוחרות. פורד הפכה לחלק בלתי נפרד מהקול של הלהקה, עד להתפרקותה באפריל 1979[9]. בשנת 1977, פרצו ויכוחים פנימיים בין חברות הלהקה, לאחר שכבר הפסיקו לעבוד עם פאולי, עם הזמרת הראשית צ'רי קארי, והבסיסטית ג'קי פוקס. הזמרת/גיטריסטית ג'ואן ג'ט רצתה שהלהקה תשנה את כיוונה לפאנק רוק, בהשראת להקת הראמונס, ואילו פורד והמתופפת סנדי ווסט רצו להמשיך בכיוון הרוק הכבד שהלהקה נהייתה מזוהה איתו.[10] לאחר ששני הצדדים לא הסכימו להתפשר, התפרקה הלהקה באפריל 1979.[10]

פורד מופיעה ב־19 בדצמבר 1988 במקום "Olympiahalle" במינכן, גרמניה

קריירת סולו (1980–1995)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות התפרקות להקת הנמלטות, פורד חתמה עם חברת התקליטים, Mercury Records, והתכוננה לפתוח בקריירת סולו. אלבום הסולו הראשון שלה, "Out For Blood", הופץ בשנת 1983 והיה אכזבה מסחרית. האלבום הבא שלה, "Dancing On The Edge" (בשנת 1984), זכה להצלחה מתונה והפופולריות של פורד החלה לעלות. "Dancing On The Edge" כלל את הסינגל "Fire In My Heart", שהגיע לרשמית עשרת השירים הנבחרים במספר מדינות מחוץ לארצות הברית. סינגל ההמשך, "Gotta Let Go", הצליח יותר והגיע למקום הראשון בטבלאות שירי רוק המיינסטרים. פורד אמרה בראיון שהיא הקליטה אלבום נוסף שלא פורסם בשיתוף RCA Records, וטוני לומי לא הופיע בו.[6]

פורד חתמה ב-RCA Records, שכרה את שרון אוסבורן בתור מנהלת ופרצה מחדש עם שירי פופ-מטאל יותר פופולריים. ב-1988 היא הפיצה את האלבום המצליח ביותר מסחרית שלה, "Lita" שאותו הפיקה בעצמה. האלבום הכיל מספר שירים, בהם: "Close My Eyes Forever",‏ "Kiss Me Deadly",‏ "Back to the Cave" ו-"Falling in and Out of Love", שנכתב ביחד עם ניקי סיקס מלהקת מוטלי קרו. הבלאדה "Close My Eyes Forever", דואט עם אוזי אוסבורן, נשאר השיר המצליח ביותר שלה, שהגיע למקום השמיני במצעד בילבורד הוט 100 האמריקאי.[4] פורד המשיכה את הצלחת האלבום "Lita" עם האלבום "Stiletto" (בשנת 1990). סטילטו הכיל את השירים "Hungry" ו-"Lisa" (שיר שמוקדש לאמה). אך האלבום לא הצליח להתמודד עם הצלחת האלבומים הקודמים שלה. האלבום הבא של פורד היה "Dangerous Curves" שהופץ ב-1991 והכיל את הסינגל האחרון שהוציאה, "Shot of Poison". אלבומה האחרון של פורד אשר הגיע לפני הפסקה ארוכה, "Black" הופץ באמצעות חברת התקליטים הגרמנית ZYX Records.

השפעות מוזיקליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפסקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באמצע שנות ה-90, פורד הורידה את המוזיקה בסדר העדיפויות שלה, לאחר שהסבה את תשומת ליבה לגידול שני בניה הקטנים, ואף לימדה אותם בבית במשך כמה שנים[1]. לאחר הפצת האלבום "Black" בשנת 1995, היא לא הפיצה חומרים חדשים עד לאלבומה "Wicked Wonderland" בשנת 2009.

החזרה לבמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליטה פורד בהופעה ב-29 ביוני 2009

ביוני 2008, פורד הגיחה מחדש עם להקה חדשה, שחבריה מנו בין היתר את המתופף סטט האולנד (Stet Howland), שאיתה חיממה כמה הופעות בשם "Kiss Me Deadly", בצמוד למופע רוקלוהומה (Rocklahoma), שהתקיים בפריור, אוקלוהומה[11]. ביוני 2009, היא עשתה סבב הופעות בארצות הברית ובאירופה עם הרכב חדש שהורכב מהגיטריסט לשעבר של להקת Guns N' Roses, רון תאל (Ron 'Bumblefoot' Thal), המתופף דניס ליפלאנג (Dennis Leeflang) והבסיסט של להקת Deepfield, פי-ג'יי פארלי (PJ Fraley)[12][13].

לאחר ההפסקה הארוכה שלקחה מהקלטות, פורד הוציאה את אלבומה החדש, "Wicked Wonderland", ב-6 באוקטובר 2009, תחת חברת התקליטים JLRG[14]. במאי 2011, פורד הבטיחה להפיץ "אלבום חזרה אמיתי" מאוחר יותר באותה שנה, עם המתופף צ'אק ספרדלין (Chuck Spradlin), ואמרה שאלבומה הקודם שהושפע מסוגת הנו-מטאל, "Wicked Wonderland", עירב יותר מדי את בעלה לשעבר ג'ים ג'ילאט (Jim Gillette). באותו זמן היא צוטטה כשאמרה: "המון אנשים אמרו לי שהם רוצים אלבום ליטה פורד אמיתי, ואני יודעת למה הם מתכוונים. הם עומדים לקבל אותו"[15].

האלבום "Living Like a Runaway", הופץ ביוני 2012 תחת חברת התקליטים SPV/Steamhammer Records. פורד דבקה במילה שלה, והאלבום אכן היה יותר דומה לעבודתה המוקדמת. השם שלו היה גם בסימן חגיגה, היות שפורד מעט לפני כן הגיעה לפשרה עם חברות הלהקה הקודמות של להקת "הנמלטות". בשנת 2014 הוענקה לה פרס האגדה המוסמך (The Certified Legend Award) על ידי מגזין Guitar Player.

בשנת 2016, פורד הוציאה את האלבום "Time Capsule" (בתרגום חופשי: קפסולת זמן) - אוסף של שירים שהיא גילתה על קלטות ישנות משנות ה-80, שבהן, בין היתר, הקלטות שהיא ביצעה עם בילי שיהאן (Billy Sheehan), ג'ין סימונס, ברוס קוליק (Bruce Kulick), רובין זאנדר (Robin Zander), ריק נילסן (Rick Nielsen), דייב נבארו (Dave Navarro), רוג'ר קרטר (Rodger Carter) וג'ף סקוט סוטו (Jeff Scott Soto).

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר התפרקות להקת הנמלטות בשנת 1979, פורד לקחה שיעורי פיתוח קול, ועל מנת לכלכל את עצמה עבדה בכמה עבודות שונות כגון מאמנת כושר ומוכרת בשמים.[1]

באמצע שנות ה-80, פורד התארסה בתוך זמן קצר לגיטריסט טומי לומי של להקת בלאק סבאת'[16][17]. היא הפיקה בשיתוף פעולה איתו את אלבומה "The Bride Wore Black", שלא שוחרר מעולם. בשנת 1989 בריאיון למגזין Kerrang!‎ אמרה פורד: "יש רמה מסוימת של דם רע ביני לבין טומי".

פורד נישאה לזמן קצר לגיטריסט של להקת W.A.S.P. כריס הולמס בשנות ה-90 המוקדמת. לאחר שהזוג התגרש, פורד פגשה את זמר להקת Nitro בעבר ג'ים גילט בשנת 1984 והזוג התחתן לאחר שהכירו שבועיים בלבד. לזוג שני ילדים, ג'יימס ורוקו ג'ילט. המשפחה עברה לאיי טרקס וקייקוס, שם ג'ילט ניהל חברת בניה קטנה וחברת פיתוח עסקי נדל"ן[18].

הנישואים לג'ילט החלו להתפורר לאחר שהיא נכנסה למשא ומתן עם רשת הטלוויזיה TLC לגבי תוכנית ריאלטי, שבהיסוס זכתה לשם "The Gillettes: An Extreme American Family". במרץ 2011 במהלך ראיון באתר האינטרנט Classic Rock Revisited, פורד טענה שהיא נסעה לנסיעת עסקים בלוס אנג'לס כדי לדון בתוכנית עם מנהלי TLC, וחזרה לביתה כדי למצוא את בעלה ובניה לא מדברים איתה[19]. פורד טענה שג'ילט הסית את ילדיהם נגדה, בכך שטען שהיא הולכת להסב להם נזק, לאחר שקיבלה שליטה גדולה יותר בסדרה המתוכננת[20]. לבסוף פורד וענה שג'ילט החל לעודד את בניה לתקוף אותה פיזית, מצב שהניע אותה לבקש גט[21]. בראיון רדיו בפברואר 2011, פורד הודתה שנישואיה עם ג'ילט אכן הסתיימו[22], ובכך הסתיימו כל התוכניות לסדרת טלוויזיה. בעקבות סיום היחסים בינה לבין ג'ילט, פורד הפכה לתומכת במודעות לתסמונת הניכור ההורי.

בשנת 2016 פורד פרסמה את האוטוביוגרפיה שלה, "Living Like a Runaway: A Memoir", דרך Dey Street Books. בספר, פורד טענה שהיא פרשה מה-Runaways בשנת 1979 לאחר שהגיע למסקנה שכל חברות הלהקה שלה היו "כולן הומוסקסואליות", מצב שהיא לא הרגישה בנוח איתו. היא כתבה שהיה לה "מוזר" שהן אף פעם לא דיברו עימה על בנים ו-"כל הזמן צחקקו על בנות אחרות"[23].

משחק ועיסוקים אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך קריירת הסולו שלה, אישרה פורד שקידמה את יצרנית כלי הנגינה B.C. Rich, והשתמשה באופן בלעדי בכמה מהגיטרות של המותג, והבולט ביותר the Warlock. סדרת הטלוויזיה "הוואי" משנת 1992, בכיכובו של האווי מנדל, ראתה את פורד כגיטריסטית רגילה ללהקת הבית. לפורד היה גם תפקיד קטן בסרט האימה / הקומדיה משנת 1992 "Highway to Hell" וגילמה דמות בשם "הטרמפיסטית". פורד התבקשה גם על ידי VH1 להצטרף לקאסט של העונה השביעית של תוכנית הריאליטי "החיים הסוריאליסטיים" בשנת 2007, אליה סירבה[24].

פורד תרמה את דמותה וקולה לאקסבוקס 360, סוני פלייסטיישן 3, ולמשחק המחשב Brütal Legend. היא מופיעה כדמות רימה, לצד ג'ק בלאק, טים קארי, אוזי אוסבורן, רוב הלפורד ולמי קילמיסטר. השיר שלה "בגידה" הוא גם אחד ממאה+ השירים המופיעים במשחק.

בשנת 2010 הופק סרט קולנוע הוליוודי אשר מרכז את הקריירה של הלהקה הראשונה של פורד, The Runaways. פורד הוצגה על ידי השחקנית טיילור קומפטון בסרט, תחת הכותרת "The Runaways". פורד מוצגת בהרחבה בסרט הדוקומנטרי "Edgeplay: A Movie About the Runaways" משנת 2005 בו דיברה בגילוי לב על תקופתה בלהקה הנשית. בין היתר היא מרמזת על התעללות מילולית ומינית שספגו חברות הלהקה בידי הנהלתם, ובמיוחד קים פאולי.

בשנת 2013, פורד התאחדה עם חברתה ללהקה לשעבר של הנמלטות, שרי קרי, כדי להקליט סינגל לחג המולד[25]. הסינגל התקשר לעבודתן המשותפת של קורי ופורד ב-Toys for Tots, ארגון צדקה המנוהל על ידי חיל הנחתים האמריקני, המעניק צעצועי חג לילדים נזקקים[26].

פורד הופיעה בשער של מאי / יוני 2013 של מגזין Making Music כדי לדון בחייה ובקריירה[27].

בשנת 2014, פורד סיפרה את הסרט "החיים, הדם והקצב של רנדי קסטילו" (The Life, Blood and Rhythm of Randy Castillo)[28].

פורד התמודדה בתוכנית הבישול של הריאליטי "Chopped" בתקווה לגייס 10,000 דולר למען הצדקה שלה[29]. היא הצליחה לעבור בסיבוב הראשון, אך הודחה בסיבוב השני.

ביוני 2016 פרסמה פורד את האוטוביוגרפיה שלה "Living Like a Runaway"[30].

בשנת 2018, ליטה פורד וג'ים קארה הקימו את חברת גיטרות ליטה פורד ויצרו גיטרות וחוויות עבור האוהדים והשחקנים[31].

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה סרט תפקיד
1978 Rock 'N Roll Sports Classic עצמה
1991 Highway to Hell הטרמפיסיטית
1992 Howie עצמה
1993 Herman's Head עצמה
2005 Edgeplay עצמה
2009 Brütal Legend רימה
2011 Big Time Rush עצמה

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ליטה פורד בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 Lita Ford - Singer, Songwriter - Biography, web.archive.org, ‏2019-04-13 (באנגלית)
  2. ^ James Fisher, Gale, Zona (26 August 1874–27 December 1938), novelist and playwright, Oxford University Press, 2000-02, American National Biography Online. (באנגלית)
  3. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:צ-מאמר

    פרמטרי חובה [ מחבר ] חסרים
    {{{מחבר}}}, Gale Biography in Context, Choice Reviews Online 48, 2011-02-01, עמ' 48–3007-48-3007 (באנגלית)
  4. ^ 1 2 Lita Ford, Billboard, ‏03-11-2019 (באנגלית)
  5. ^ Living Like a Runaway: A Memoir, www.amazon.com, ‏23-02-2016 (באנגלית)
  6. ^ 1 2 Eddie Trunk, www.podcastone.com, ‏20-11-2015 (באנגלית)
  7. ^ Carlos Ramirez, Lita Ford on Her Wild Teenage Days in '70s Southern California, Noisecreep, ‏25-04-2012 (באנגלית)
  8. ^ Martin, Bill., Pro secrets of heavy rock singing, London: Sanctuary, 2002, ISBN 1-86074-437-0. (באנגלית)
  9. ^ BraveWords, LITA FORD Looks Back On THE RUNAWAYS Break-Up - "We Weren't A Team; We Were Going In Different Musical Directions", bravewords.com, ‏24-09-2017 (באנגלית)
  10. ^ 1 2
    שגיאות פרמטריות בתבנית:צ-מאמר

    פרמטרי חובה [ מחבר ] חסרים
    {{{מחבר}}}, [Sherman, Dale. 20th Century Rock And Roll: Women In Rock. Collector's Guide Publishing, Inc, p53 Rock 'n' Roll], Rock 'n' Roll, 2008-03-06(באנגלית)
  11. ^ BraveWords, LITA FORD Looks Back On THE RUNAWAYS Break-Up - "We Weren't A Team; We Were Going In Different Musical Directions", bravewords.com (באנגלית)
  12. ^ Lita Ford, Kiss, new VH1 Classic pilot, more. | Blog - Trunk Report | Eddie Trunk, web.archive.org, ‏2011-09-27 (באנגלית)
  13. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:צ-מאמר

    פרמטרי חובה [ מחבר ] חסרים
    , Rock 'n' Roll, Rock 'n' Roll, 2008-03-06 doi: 10.5040/9780571289745.00000015 (באנגלית)
  14. ^ Blabbermouth, GUNS N' ROSES Guitarist BUMBLEFOOT To Tour With LITA FORD, BLABBERMOUTH.NET, ‏2009-06-09 (באנגלית)
  15. ^ Lita Ford, Bandsintown (באנגלית)
  16. ^ Tony Iommi, IMDb (באנגלית)
  17. ^ Sleaze Roxx: Lita Ford, web.archive.org, ‏2011-08-12 (באנגלית)
  18. ^ Colonies and Territories | Tan Your Mind, web.archive.org, ‏2011-08-23 (באנגלית)
  19. ^ Lita Ford Interview, web.archive.org, ‏2011-10-15 (באנגלית)
  20. ^ Graham Hartmann, Lita Ford Plays Wikipedia: Fact or Fiction? - Runaways, Family + More, Loudwire (באנגלית)
  21. ^ Lita Ford Interview, web.archive.org, ‏2011-10-15 (באנגלית)
  22. ^ Lita Ford: 'Ugly Divorce' Inspired New Album's Lyrics | News @ Ultimate-Guitar.Com, web.archive.org, ‏2011-02-05 (באנגלית)
  23. ^ Kira Brekke, Lita Ford Reveals She Quit The Runaways Because Her Bandmates 'Were All Gay', HuffPost, ‏2016-02-29 (באנגלית)
  24. ^ Blabbermouth, LITA FORD 'Turned Down' Chance To Appear In 'The Surreal Life', BLABBERMOUTH.NET, ‏2006-06-26 (באנגלית)
  25. ^ Michaels, Sean (27 באוגוסט 2013). "The Runaways' Lita Ford and Cherie Currie reunite for Christmas single". The Guardian (באנגלית). ISSN 0261-3077. בדיקה אחרונה ב-19 באפריל 2020. 
  26. ^ Elisabeth Mistretta, Rock pioneer Lita Ford to shred at Naperville's Last Fling, Daily Herald, ‏2015-09-01 (באנגלית)
  27. ^ Jessica Novak, Rock and Roll Moms, Making Music Magazine, ‏2013-05-26 (באנגלית)
  28. ^ The Life, Blood and Rhythm of Randy Castillo, בדיקה אחרונה ב-19 באפריל 2020 
  29. ^ Rock Stars, Food Network (באנגלית)
  30. ^ Living Like a Runaway - Lita Ford - Hardcover, HarperCollins Publishers: World-Leading Book Publisher (באנגלית)
  31. ^ "Interview: Lita Ford talks new tour, music and career highlights". AXS (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-19 באפריל 2020.