הראמונס
הראמונס בהופעה באוסלו, 1980 | |
מקום הקמה | פורסט הילס |
---|---|
תקופת הפעילות | מ-1974 |
סוגה | פאנק רוק, פופ פאנק |
חברת תקליטים | סייר רקורדס, Radioactive Records, Beggars Banquet Records, פיליפס רקורדס, קריסליס רקורדס |
פרסים והוקרה |
|
www | |
פרופיל ב-IMDb | |
חברים לשעבר | |
ג'ואי ראמון Richie Ramone טומי ראמון ג'וני ראמון די די ראמון C. J. Ramone בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה | |
הראמונס (באנגלית: Ramones) הייתה אחת מהלהקות החשובות והמשפיעות בהיסטוריה של הרוק אנד רול. רבים מחשיבים אותה כלהקת הפאנק הראשונה, להקה שיצרה סגנון מוזיקלי חדש, כמו גם תרבות חדשה. למרות שלא זכו להצלחה מסחרית, הראמונס השפיעו, באופן ישיר או עקיף, על כל להקת פאנק שקמה אחריהם.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]להקת הראמונס הוקמה בשנת 1974 ברובע קווינס בניו יורק. החברים המקוריים היו ג'ואי ראמון (ג'פרי היימן) בתופים ושירה, די די ראמון (דאגלס קולווין) בבס וג'וני ראמון (ג'ון קמינגס) בגיטרה, יחד עם טומי ראמון (טום ארדליי) כמנהל ומתופף הלהקה.
ההופעה הראשונה של הראמונס התקיימה ב-30 במרץ 1974 ב"ניו יורק פרפורמנס סטודיו". חודשיים אחרי ההופעה, טומי הפך למתופף הלהקה וג'ואי עבר להתרכז בשירה. בסוף הקיץ, הראמונס התחילו לנגן במועדון CBGB בניו יורק. הם ניגנו במועדון באופן קבוע במשך שנה, כשכל הופעה נמשכה לא יותר מ-20 דקות וכללה שירים של פחות מ-2 דקות. בסוף 1975 הראמונס הוחתמו בחברת התקליטים Sire, ובכך היו ללהקת הפאנק הראשונה שקיבלה חוזה בחברת תקליטים.
בתחילת 1976 הראמונס הקליטו את אלבום הבכורה שלהם, שיצא באביב באותה שנה. האלבום נקרא על שם הלהקה, והצליח להגיע למקום ה-111 במצעד האלבום האמריקני. ב-4 ביולי הלהקה פתחה בסיבוב הופעות בבריטניה. בסוף השנה, יצא האלבום השני, Leave Home, שבקושי גירד את התחתית של המצעדים האמריקנים, אבל הפך ללהיט בבריטניה והגיע למקום ה-48 שם באביב 1977. באותו זמן, טומי עזב את הלהקה, למרות זאת הוא הפיק את אלבומה השלישי, Rocket to Russia, שיצא בסתיו 77'. טומי הוחלף על ידי מארק בל, שקיבל כמו כל חבר בלהקה את שם המשפחה "ראמון" ונקרא מארקי ראמון. יחד עם מארקי, הוקלט האלבום הרביעי, Road to Ruin, שיצא בינואר 1978. למרות שבאלבום הזה, הראמונס ניסו להיות קצת פחות פאנק וקצת יותר פופ, הוא לא הצליח יותר מקודמיו. ב-1979, הראמונס השתתפו בסרטו של רוג'ר קורמן Rock N' Roll High School, ובאותה שנה הוציאו את פסקול הסרט ואת האלבום It's Alive, שהוקלט בהופעה חיה. עד סוף השנה, הלהקה הייתה עסוקה בהקלטות אלבומם החמישי עם פיל ספקטור. End of the Century יצא בינואר 1980 והפך לאלבום המצליח ביותר של הלהקה בארצות הברית (מקום 44 במצעד אלבומי הפופ). ב-1981 יצא האלבום השישי, Pleasant Dreams, ונכשל בארצות הברית ובבריטניה כאחד.
חברי הלהקה בילו את רוב השנה הבאה בסיבובי הופעות. האלבום השביעי, Subterranean Jungle, יצא באביב 1983 והצליח אפילו עוד פחות מקודמו. לאחר הכישלון, מארקי עזב את הלהקה והוחלף על ידי ריצ'רד בו, ששינה את שמו לריצ'י ראמון. באלבום השמיני, Too Tough to Die, שיצא ב-1984, הראמונס ניסו לחזור לנגן פאנק, בעקבות סצנת ההארדקור-פאנק המחתרתית שצמחה בארצות הברית באותה תקופה, אך גם אלבום זה נכשל. באלבום Animal Boy, האלבום התשיעי שיצא ב-1986, הם התרחקו מהפאנק וגם מההשפעות של שנות ה-60, וניסו ליצור צליל דומה לזה של המיינסטרים באותה תקופה. גם האלבום הזה נכשל. אחרי יציאת האלבום העשירי, Halfway to Sanity, בשנת 1987, ריצ'י עזב ומארקי חזר ללהקה במקומו. ב-1988 יצא האוסף Ramones Mania. ב-1989, הלהקה תרמה את שיר הנושא לסרטו של סטיבן קינג Pet Sematary, והשיר נכלל באלבום ה-11, Brain Drain, שיצא בקיץ באותה שנה. אחרי יציאת האלבום, די די עזב והוחלף על ידי סי.ג'יי ראמון (כריסטופר ג'וסף וורד). ב-1992, לאחר שג'ואי ומארקי עברו טיפול באלכוהוליזם, יצא האלבום Loco Live שהוקלט בהופעה חיה. באותה שנה גם יצא Mondo Bizarro, אלבום האולפן ה-12, הראשון אחרי 3 שנים. האלבום נכשל, וכך גם האלבום ה-13, Acid Eaters, שיצא ב-1994 וכלל גרסאות כיסוי לשירים מוכרים. שנה אחר כך, הראמונס הוציאו את Adios Amigos, האלבום ה-14, וגם הוציאו מחדש את אלבומם הקודם. באותה תקופה, הפאנק התחיל לחדור שוב למיינסטרים, והלהקה החליטה שאם האלבום החדש נכשל, היא מתפרקת אחרי סיבוב פרידה.
האלבום נכשל, ואכן הראמונס קיימו את הבטחתם ופתחו בסיבוב הופעות ארוך שנמשך לאורך כל 1995. אחרי שהופיעו גם במסגרת פסטיבל "לולאפאלוזה" בקיץ 1996, הראמונס התפרקו, 22 שנה מאז הקמת הלהקה ו-20 שנה מאז צאת אלבום הבכורה. מאז התפשטו שמועות על איחוד, שהתנפצו ב-2001. באותה שנה, ג'ואי נפטר מסרטן הלימפה ב-15 באפריל, בגיל 49. ב-18 במרץ 2002, הראמונס נכנסו להיכל התהילה של הרוקנרול דבר ששימח את חברי הלהקה שנותרו בחיים. כחודשיים אחר כך, ב-5 ביוני 2002, די די נמצא מת בדירתו בהוליווד, כתוצאה ממנת יתר[1]. ב-15 בספטמבר 2004, אחרי חודשים של מאבק, נפטר ג'וני מסרטן הערמונית בביתו בלוס אנג'לס.
בשנת 2006 יצאה לאור אלבום אוסף של הלהקה, The Ramones, "Hey Ho Lets Go - Greatest Hits"[2].
בשנת 2014 נפטר מסרטן טומי ראמון, מתופף הלהקה בגיל 62[3].
חברי הלהקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ג'ואי ראמון (ג'פרי היימן) - זמר (1974–1996).
- ג'וני ראמון (ג'ון קמינגס) - גיטרה (1974-1996).
- די די ראמון (דאגלס קולווין) - גיטרה בס (1974-1989).
- טומי ראמון (טום ארדליי) - תופים ומנהל הלהקה (1974–1978).
- מארקי ראמון (מארק בל) - תופים (1978–1983, 1987-1996).
- ריצ'י ראמון (ריצ'רד בו) - תופים (1983-1987).
- סי ג'יי ראמון (כריסטופר ג'ון וורד) - גיטרה בס (1989-1996).
- אלביס ראמון (קלאם בורק) - תופים (1987).
השפעות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1976 הראמונס בילו עם מעריצים שהתבררו כחברים בלהקות סקס פיסטולס והקלאש. במהלך הפגישה פול סימונון, הבאסיסט של הקלאש, אמר שהקלאש לא הופיעו עדיין בפני קהל כי הם לא חשבו שהם מספיק טובים, וג'וני ראמון הגיב כשאמר: "אנחנו גרועים. אתה לא צריך להשמע טוב, פשוט לך ותנגן". באותו היום הקלאש הופיעו בפעם הראשונה. הדאמנד הופיעו בפעם הראשונה יומיים מאוחר יותר, כשנפגשו עם הראמונס באותו יום. בנוסף, ההופעות של הראמונס בקליפורניה גרמו להקמתן של להקות פאנק מקליפורניה כמו דגל השחור, דד קנדיס, בד רליג'ן, וSocial Distortion. ישנן להקות שיצרו גרסאות כיסוי לאלבומים שלמים של הראמונס, כמו Screeching Weasel, The Vindictives, The Queers ועוד. כמו כן להקות פאנק ישראליות עושות גרסאות כיסוי לראמונס, למשל להקת הפאנק רוק הישראלית השינגאז שלהקת ראמונס השפיעה עליה רבות. ישנן עוד להקות פאנק רבות שקיימות עוד היום שמושפעות מהראמונס, כולל בישראל, כמו קילר הלוהטת.
שמה של תוכנית הטלוויזיה לילדים "יו גאבה גאבה!" נלקחה משורה של שיר בביצוע הראמונס.
באוקטובר, 2023, שחררה להקת בלינק-182 את הלהיט Dance with me, מתוך אלבומם One more time. הקליפ של השיר מהווה מחווה ללהקת הראמונס וללהיטם המיתולוגי I Wanna Be Sedated.
דיסקוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Ramones (1976)
- Leave Home (1977)
- Rocket to Russia (1977)
- Road to Ruin (1978)
- End of the Century (1980)
- Pleasant Dreams (1981)
- Subterranean Jungle (1983)
- Too Tough to Die (1984)
- Animal Boy (1986)
- Halfway to Sanity (1987)
- Brain Drain (1989)
- Mondo Bizarro (1992)
- Acid Eaters (1993)
- ¡Adios Amigos! (1995)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אתר האינטרנט הרשמי של הראמונס (באנגלית)
- הראמונס, ברשת החברתית פייסבוק
- הראמונס, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
- הראמונס, ברשת החברתית אינסטגרם
- הראמונס, סרטונים בערוץ היוטיוב
- הראמונס, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- הראמונס, באתר אפל מיוזיק (באנגלית)
- הראמונס, באתר ספוטיפיי
- הראמונס, באתר סאונדקלאוד (באנגלית)
- הראמונס, באתר Last.fm (באנגלית)
- הראמונס, באתר AllMusic (באנגלית)
- הראמונס, באתר MusicBrainz (באנגלית)
- הראמונס, באתר דיזר
- הראמונס, באתר Yandex.Music (ברוסית)
- הראמונס, באתר Discogs (באנגלית)
- הראמונס, באתר Songkick (באנגלית)
- הראמונס, באתר Genius
- הראמונס, באתר SecondHandSongs
- הראמונס, באתר DNCI
- הראמונס, באתר MOOMA (בארכיון האינטרנט)
- הראמונס, באתר בילבורד (באנגלית)
- הראמונס, באתר טיידל (באנגלית)
- הראמונס, באתר אמזון מיוזיק
- אבי פיטשון, הטרגדיה של "הראמונס": להקת הפאנק המשפיעה והמקוללת, באתר הארץ, 16 ביולי 2014
- ההיסטוריה של
- אור ברנע, "חבר אמיתי קשה למצוא", באתר ynet, 28 בדצמבר 2007 - ריאיון עם מארקי ראמון לקראת ההופעה בישראל
- מאמר "מהון להון, כוחנו ראמון" שפורסם באתר, העולם המופלא של התרבות
- הראמונס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ מייסד להקת "ראמונס", די די ראמון, מת ממנת יתר, באתר הארץ, 10 ביוני 2002
- ^ מיכאל רורברגר, עכבר העיר, חיים ראמון, באתר הארץ, 10 ביולי 2006
- ^ בן שלו, מת טומי ראמון, מתופף להקת הפאנק החלוצית "ראמונס", באתר הארץ, 12 ביולי 2014