לי מילר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
לי מילר
Lee Miller
Lee Miller book cover.jpg
כריכת הביוגרפיה של מילר, "החיים של לי מילר", שנכתבה על ידי בנה, אנטוני פנרוז
לידה 23 באפריל 1907
פוקיפסי, ניו יורק
פטירה 21 ביולי 1977 (בגיל 70)
הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
לאום ארצות הברית
מקום לימודים בית הספר הלאומי הגבוה לאמנויות היפות, ליגת הסטודנטים לאמנות של ניו יורק עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה צילום, צילום עיתונות
זרם באמנות סוריאליזם
הושפעה על ידי מאן ריי
יצירות ידועות פורטרט עצמי באמבטיה של היטלר
www.leemiller.co.uk
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אליזבת "לי" מילר, ליידי פנרוזאנגלית: Elizabeth "Lee" Miller, Lady Penrose; ‏23 באפריל 190721 ביולי 1977) הייתה צלמת אמריקאית. החלה את הקריירה שלה כדוגמנית אופנה בניו יורק בשנות ה-20, והמשיכה לעבוד בפריז, שם גם החלה לצלם אופנה ואמנות. במשך מלחמת העולם השנייה, היא פעלה ככתבת מלחמה מוערכת עבור מגזין האופנה ווג, וסיקרה את הבליץ בלונדון, השחרור של פריז, ואת מחנות הריכוז אושויץ ובוכנוואלד. הצילומים שלה מהמחנות בליווי עדות הראיה שלה, וכן צילומים שצילמה בדירתו של היטלר, נחשבים לצילומים אייקונים מהתקופה.[1]

חיים מוקדמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לי מילר נולדה ב-23 באפריל 1907, בפקיפסי אשר במדינת ניו יורק. הוריה היו תיאודור ופלורנס מילר, והיו לה גם שני אחים - אריק הצעיר ממנה, וג'ון הבוגר יותר. תיאודור עסק בצילום חובבני, והשתמש בלי כדוגמנית לצילומיו. כשהיא הייתה בת שמונה, היא נאנסה בעת ביקור אצל ידי משפחה, ונדבקה בזיבה.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוגמנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לי צברה ניסיון רב בדוגמנות עם אביה, שצילם אותה רבות בצילום סטריאוסקופי, גם בצילומי עירום כשהיא הייתה בשנות העשרה לחייה. היא גם למדה ממנו את טכניקות הצילום. בגיל 19, כשהלכה ברחוב בניו יורק, עצר אותה שנייה לפני שנפגעה ממכונית המו"ל של מגזין ווג, קונדה נאסט - וכך החלה קריירת הדוגמנות שלה, והיא הופיעה על שער המגזן ב-15 במרץ 1927, באיור על ידי ג'ורג' לפאפה. במשך שנתיים הייתה הדוגמנית המבוקשת בניו יורק, וצולמה על ידי הצלמים המובילים של התקופה, לרבות אדוארד סטייכן, ארנולד גנתה, ניקולס מוריי, וג'ורג' הוינינגן-הואיין. צילום של מילר שצילם סטייכן לפרסומת לתחבושות וסת של קוטקס גרם לסקנדל, והביא לקץ תקופת הזוהר שלה כדוגמנית בניו יורק.

צילום[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1929, נסעה מילר לפריז, בכוונה ללמוד מהצלם והצייר הסוריאליסטי מאן ריי. למרות שבתחילה סירב לה בטענה שאין הוא לוקח תלמידים, מילר עד מהרה הפכה לדוגמנית ומשתפת פעולה שלו באמנות, וכן גם למאהבת ולמוזה שלו. היא פתחה סטודיו לצילום משלה, ולעיתים קרובות לקחה לעצמה משימות צילום של מאן ריי, כדי לאפשר לו להתרכז בציור. למעשה, רבים מהצילומים המיוחסים למאן ריי מתקופה זו צולמו על ידי מילר. יחד עם מאן ריי, מילר גילתה מחדש את טכניקת הצילום הנקראת "סולריזציה". היא הייתה חברה פעילה בתנועה הסוריאליסטית, ותרמה לז'אנר בצילומיה מלאי ההומור. בין חבריה היו פבלו פיקאסו, פול אלוארד, וז'אן קוקטו. מילר אף הופיעה כפסל שקם לתחיה במיצג של קוקטו, דם של משורר, בשנת 1930.

לאחר שעזבה את מאן ריי ואת פריז ב-1932, חזרה מילר לניו יורק שם פתחה סטודיו לצילום מסחרים ופורטרטים, יחד עם אחיה אריק שעבד כעוזרה בחדר החושך. בשנה זו היא נכללה בתערוכת הצילום האירופאי המודרני בגלריית ג'וליאן לוי בניו יורק. ב-1933, לוי גם ערך למילר תערוכת יחיד. בין לקוחותיה בתחום הפורטרטים היו האמן הסוריאליסטי ג'וסף קורנוול, השחקניות ליליאן הארווי וגרטרוד לורנס, וכן הקאסט האפרו-אמריקאי של המופע האופרטי "ארבעת הקדושים".

ב-1934, היא נטשה את העסק שלה כדי להינשא לאיש העסקים המצרי, עזיז אלועי ביי, שהגיע לניו יורק כדי לרכוש ציוד לרכבת המצרית. למרות שלא עבדה כצלמת מקצועית בתקופה זו, היא המשיכה לצלם, ותיעדה את הסביבה המצרית שחיה בה יחד עם אלועי, כולל הצילום "פורטרט חלל", שנחשב לאחת העבודות הסוריאליסטיות החשובות שלה. ב-1937 מאסה מילר בחייה בקהיר, והיא שבה לפריז, שם פגשה את הצייר והאוצר הבריטי רולנד פנרוז, שהייתה עתידה להינשא לו. צילומיה לא הופיעו שוב בתערוכה על שנת 1955, כאשר עבודתה הוצגה כחלק מ"משפחת מאן" בתערוכה במוזיאון לאמנות מודרנית (MOMA) בניו יורק.

מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפרוץ מלחמת העולם השנייה, מילר חייתה בלונדון יחד עם פנרוז כשהחלה הפצצת העיר. היא התעלמה מתחנוניהם של בני משפחתה וחבריה לחזור לארצות הברית, ובמקום זאת החלה לעבוד כצלמת עיתונות בסיקור המלחמה עבור ווג, ותיעדה עבורם את הבליץ. מילר קיבלה הסמכה מאת הצבא האמריקאי ככתבת מלחמה עבור הוצאת קונדה נאסט ב-1942. היא שיתפה פעולה עם הצלם האמריקאי דייוויד א. שרמן, שעבד עבור LIFE. היא נסעה לצרפת זמן קצר לאחר הפלישה לנורמנדי ותיעדה את השימוש הראשון בנאפלם במצור בסן-מלו, בשחרור פריז, בקרב על אלזס, ואת הזוועות של מחנות ההשמדה בבוכנוואלד ודכאו. היא גם צילמה את הפנים של דירתו של היטלר יחד עם שרמן, והצילום שלה באמבטיה של היטלר נחשב לאחד הדימויים האייקונים של התקופה.

בתקופה זו מילר צילמה ילדים גוססים בבית חולים בווינה, את חיי האיכרים בהונגריה, ואת הוצאתו להורג של ראש הממשלה ההונגרי לזלו ברדוסי בגין שיתוף פעולה עם גרמניה הנאצית ב-1946. לאחר מכן, המשיכה לעבוד עבור ווג שנתיים נוספות, כשהיא מסקרת אופנה וידוענים.

אנגליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שחזרה לאנגליה ממרכז אירופה, החלה מילר לסבול מדיכאון קליני, וממה שהוגדר מאוחר יותר כתסמונת פוסט טראומה. היא התחילה לשתות הרבה, וחוותה אי-וודאות לגבי עתידה. ב-1946, נסעה לארצות הברית עם רולנד פנרוז, וביקרה את מן ריי בקליפורניה. לאחר שגילתה שהיא בהריון מפנרוז, היא התגרשה מביי, וב-3 במאי 1947, נישאה לפנרוז. בספטמבר 1947 נולד בנם, אנטוני.

מילר ופנרוז קנו בית חווה בסאסקס מזרח, ובמהלך שנות ה-50 וה-60 היה המקום לסוג של מכה לאמנים מובילים של התקופה, כמו פיקאסו, מן ריי, הנרי מור, איילין אגר, ז'אן דובופה, דורותיאה טנינג ומקס ארנסט. בעוד מילר המשיכה לצלם עבור ווג מפעם לפעם, היא החליפה את מצלמתה במחבת, והפכה לשפית גורמה מצליחה. היא גם צילמה עבור הביוגרפיות שכתב פנרוז על פיקאסו ואנטוני טפיאס, אך מראות המלחמה המשיכו לרדוף אותה, ומצבה החל להתדרדר. ייתכן שהרומן המתמשך של פנרוז עם האקרובטית דיאן דריאז תרם למצבה.[2]

מילר נחקרה על ידי שירותי הביטחון הבריטיים, MI5, בשנות ה-40 וה-50 בחשד שהיא מרגלת עבור ברית המועצות.[3][4]

מותה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מילר נפטרה ממחלת הסרטן בביתה ב-1977, בגיל 70. שרידיה נשרפו, ואפרה פוזר בגן עשבי המרפא שטפחה בשטח ביתה.

מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבית החווה בסאסקס מזרח, אשר ירש בנה של מילר, אנטוני, ניתנים סיורים מודרכים של עבודותיהם של מילר ופנרוז. הבית מכיל גם את האוספים האישיים של השניים.

בחייה, מילר עשתה מעט כדי לקדם את עבודת הצילום שלה. הפרסום שזכתה בו הוא בעיקר בזכות מאמציו של אנטוני מאז שנות ה-80, כולל ארכיב שיצר של עבודותיה בשם "ארכיון לי מילר".[5]

ב-1985, פרסם אנטוני את הביוגרפיה הראשונה על אמו, בשם "החיים של לי מילר". מאז, יצאו מספר ספרים, בעיקר כנלווים לתערוכות של צילומיה, אשר נכתבו על ידי היסטוריוני אמנות וסופרים כגון ג'יין ליווינגסטון, ריצ'רד קלווקורסי, ומארק הוורת-בות. ראיונות שנתנה מילר עומדים במרכז הסרט התיעודי על חייה שיצא ב-1995, "לי מילר: מבעד למראה", שיצרו בשיתוף דייוויד שרמן וסילביאן רומט.[6][7] אנטוני ושרמן כתבו ביחד את הספר "המלחמה של לי מילר: צלמת וכתבת עם בעלות הברית באירופה 1944-45".

ראיון רדיו של מילר מ-1946 נכלל בספר האודיו "סוריאליזם בבחינה", אשר יצא ב-2002. ב-2005, עובד סיפור חייה למחזה מוזיקלי "שש תמונות של לי מילר", עם מוזיקה ומילים שנכתבו על ידי המלחין הבריטי ג'ייסון קאר. גם ב-2005, יצאה ביוגרפיה נוספת של מילר מאת קרולין בורק בבריטניה וארצות הברית. ב-2007, יצא "עקבותיה של לי מילר: הדים מסיינט מאלו", תקליטור אינטראקטיבי ו-DVD בנושא צילומי המלחמה של מילר.

ב-2015, תערוכה של עבודותיה הוצגה בגלריית הדיוקנאות הלאומית של סקוטלנד, אשר נקראה "לי מילר ופיקאסו", עם דגש על "מערכת היחסים בין לי מילר, רולנד פנרוז, ופבלו פיקאסו.[8] באותה שנה, יצא הרומן ההיסטורי "האישה בתצלום" מאת דיינה גינתר, הסובב את מערכת היחסים בין מילר ומן ריי בפריז בשנות ה-30.[9]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא לי מילר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Dark secret of the woman in Hitler's bathtub: How war photographer Lee Miller was raped as a child by a relative and forced to pose naked by her father, by David Leafe. Published 12 March 2013, retrieved 8 July 2013
  2. ^ Prose, Francine (2002). The Lives of the Muses. Perennial. ISBN 0-06-019672-6. 
  3. ^ Gardham, Duncan (3 במרץ 2009). "MI5 investigated Vogue photographer Lee Miller on suspicion of spying for Russians, files show". Daily Telegraph. בדיקה אחרונה ב-9 במאי 2014. 
  4. ^ Sanchia Berg (3 במרץ 2009). "The Lee Miller File". Today BBC Radio 4. 
  5. ^ "Lee Miller Archives". 
  6. ^ "Lee Miller, Through the Mirror (1995)". Dailymotion]. 
  7. ^ IMDB Logo 2016.svg לי מילר, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
  8. ^ "Lee Miller and Picasso". National Galleries Scotland. 
  9. ^ Gynther, Dana (2015). The Woman in the Photograph. New York: Gallery Books. ISBN 1476731950.